חבל הבאסקים

כשאומרים לי חבל הבאסקים, אני מייד נזכרת בפינצ׳וס הקטנים והמטריפים, בטעמים של ספרד החושנית, בצבעים ירוקים וטעימים של חבל ארץ הררי ומשובח.

אני מיד חושבת על גברים קשוחים עם בארטים עגולים, נשים לבושות בגדים מרוקמים אתניים וכולם רוקדים, שרים, אוכלים ונלחמים על עצמאותם.

באסקים יש בספרד ובצרפת.

בעוד שבספרד נלחמו הבאסקים על עצמאותם, בעבר, די באלימות ובטרור – שנעלמו בעשור האחרון – לא מכירה שאיפה דומה אצל הבאסקים הצרפתים.

אחרי שבועיים בבסקים הצרפתים והספרדים אני יודעת להגיד שהשייכות הלאומית הבאסקית והגאווה של העם הזה על מורשתו קיימת אצל שניהם, אבל אצל הספרדים היא לאומנית יותר.

כמעט קנאית.

לבאסקים יש שפה משלהם, תלבושות, טכסים ומנהגים וגם מטבח שאופייני להם ומבוסס על מה שהאדמה ההררית והירוקה נותנת, ובעיקר נשען מטבחם על הים הגדול והשופע שבו.

בעוד הספרדים קוראים לביסים הקטנים טפאס, הבאסקים מכנים אותם פינצ׳וס. 

הסנגריה פה נשפכת כמו מים.

כלומר: כמו יין.

הנופים בשני חבלי הארץ מרהיבים, הרריים וירוקים מאוד, חלקם פראיים כמעט בראשיתיים.

כל שלט דרכים נושא את שתי השפות: המקומית והבאסקית.

הכבישים מתפתלים ועולים, יורדים לגאיות שטופים בירוק ועוד ירוק ונהרות, נחלים ונהרות זורמים בשצף, בנחת, משתובבים, נשפכים כל הדרך לאוקיאנוס הגדול. מסביב גבעות ירוקות ומתגלגלות, ירוקות ויפות להפליא.

וברקע שרשרת ההרים הפירנאים, מאיימים, גדולים.

רחובות הכפרים והעיירות צבעוניים ומקסימים, המבנים בערים גם הם מלאים בצבע.

צבע של שמחת חיים.

וכל היופי הירוק-ירוק הזה, מנוקד בלבן: כפרים קטנים ועיירות ובתים קטנות צבועים בלבן, פזורים במורדותיהם או במרומיהם של הגבעות וההרים, במדרונותיהם של העמקים ובעומק הגאיות.

יופי ציורי יפה להפליא.

צבע בכל מקום.

בבניינים ובבתי הקפה ובתי הפינצ׳וס, באריחים הצבעוניים שעל הקירות, בשלטי הרחוב והמכריזים בעליזות על שמו של ה Cale, הרחוב.

הבסקים הספרדים

בעיניי בצד הספרדי ציורי יותר, פראי, גדול ומאיים יותר.

בצד הספרדי יש גם את רצף ארוך ומרהיב של חופים נפלאים, המשתרעים למרחקים, תכולים ורחבי ידיים.

נדמה לי גם ששם ההרים גבוהים יותר, הכבישים מפותלים יותר, הגאיות והעמקים תלולים ועמוקים יותר והנוף פראי מרשים יותר.

בין כל אלו תלויים להם גשרים עצומים, רחבים וגבוהים, חוצים נהרות ונחלים וחלקם מקשרים בין הרים וגבעות כשלמטה תהום ירוקה ומאיימת.

ויש גשרים בתוך הערים הגדולות, חוצים נהרות רחבי ידיים. גשרים עתיקים, מפוארים, רחבים או רק להולכי רגל.

כשמתבוננים אל תוך היופי הזה, קשה  לדמיין שעד לא מזמן היו פה מקרי אלימות קשים. יופי של ירוק עד נושק לשמים התכולים ללא הרף וללא בושה.

קצת מלחיץ אותי לנהוג באזור הזה.

העליות והירידות התלולות של הכבישים הן תמידיות ומלוות אותנו לאורך כל טיולינו בבסקים.

למי שאינו מורגל פה, לעשות רוורס בירידה תלולה זה עניין של התקף לב קטן.

וקורה שהלב מחמיץ פעימה או שתיים מהסיבובים החדים והירידות התלולות, אבל היופי הפראי והירוק מפצה על כך.

כזה שסוחט מפי, שוב ושוב, קריאות התפעלות ופותח את הריאות לנשימה אחת ארוכה, נקייה וירוקה.

בכל מקום השפה הספרדית השוצפת, המהירה, הרכה, התקיפה ונדמה לי שפדרו אלמודבר תמיד שם ברקע.

איזה כיף.

בילבאו – Bilbao

נחתנו.

כבר כשאספנו את הרכב הרגשתי בבית.

קבלת הפנים החמה של האנשים הקשוחים הללו החלה עוד בשדה התעופה, שם יצא מגדרו בחורון לשדרג את הרכב ולוודא שהבנו הכל ואנחנו מסודרים.

הבחור יפה העיניים נענה מיד לבקשתי להאריך בעוד מספר שעות את החזרת הרכב ללא עלות ואפילו ליווה אותנו לרכב השכור, כשהוא מעשיר אותנו בטיפים על ארץ הבסקים.

טיפים שהוכיחו את עצמם והיו שווים זהב.

עכשיו אנחנו בדרך לבילבאו.

בילבאו היא עיר של עוצמות.

הנהר הרחב שחוצה את העיר לשניים: נינוח, עצל ורגוע, נהר הנרביו (Nervión) .

על שתי גדותיו בנויה העיר ההררית הזו ומסביבה גבעות משתפלות.

הכניסה לעיר עוברת דרך גשר עצום בגודלו.

גשרים רבים מחברים בין שני חלקי העיר, חלקם מיועדים להולכי רגל וחלקם לרכבים.

הגשר המיוחד והמודרני האחרון תוכנן על ידי קלטרווה, שחתימת הגשר שלו מוכרת במקומות רבים בעולם, כולל בירושלים, מה שקראנו לו ״גשר המיתרים״.

משני גדות הנהר מבנים עצומים ויפים, חלקם עוצרי נשימה ממש.

בסה״כ נבקר בשתי ערים גדולות: בבילבאו ובסן סבסטיאן שהיא מלכת האיזור.

בילבאו היא לא סן סבסטיאן, אבל היא יפה ומעניינת, צבעונית והארכיטקטורה שלה יפהפיה.

וטעימה למות.

לאן שלא תביט – אתה מת מת מת מהפינצ׳וס שלהם.

בשיטוט הראשוני העיר ניראתה לי כיאוטית, לא מסודרת.

ערבוב של ארכיטקטורה בסגנונות שונים: גותי ומודרני, בתים ישנים וחדשים, צבעוניים ואפורים. בנייה לא אחידה שמשתנה כל הזמן ומאלצת אותך להסתכל בה שוב ושוב עד שאתה מתרגל ומחליט: אוהב או לא?

אני אהבתי.

מאוד.

הבאלגן הזה מתאים לטופוגרפיה הפראית של העיר הגדולה והמרשימה הזו.

ברגע שהסתדר לי הכיאוס בעיניים, הערבוב הארכיטקטוני, הפרשי הגבהים והצבעים המרהיבים התחלתי ליהנות.

אוהבת.

כשאנחנו מחנים את הרכב אנחנו כבר גוועים מרעב.

אני יודעת בדיוק לאן ללכת למרות שזו הפעם הראשונה שלי פה.

אני ילדה חרוצה ותמיד מכינה שיעורי בית מראש.

מרקדו דה לה ריברה Mercado de la Ribera

המרקדו יושב על הנהר בצידה של העיר העתיקה.

מבנה המרקדו בן השלוש קומות מודרני יחסית (נבנה בשנת 1929) הוא בנוי מקונסטרוקציית ברזל עם חלונות זכוכית שמכניסות אור פנימה ומאפשרות למי שנמצא בתוכו להשקיף על העיר היפה והנהר הרוגע.

החלונות השקופים והמודרניים ״מכניסים״ פנימה גם את מראה הכנסייה העתיקה והשילוב בין חדש-ישן מהמם.

לגמרי ובוודאות גמורה אני קובעת: זהו אחד משווקי האוכל הטובים ביותר שביקרתי בהם ושווקים הם מומחיות שלי.

בקומה העליונה שוק אוכל לטובת עקרות הבית, עם מבחר מופלא של דגים ופירות ים, ירקות ופירות, נקניקים וגבינות ומאפים חלומיים. קצביות ומבחר בשרים מטריפים, חנויות יין ושמנים, פלפלים מיובשים שתלויים וחאמונים שמתייבשים באוויר הפתוח, ממתינים לזמנם להיפרס דק דק, להיעטף בנייר מעודן ולעבור לסלה של עקרת הבית הקפדנית, שבודקת בעיניה החדות כל עגבנייה ובצל.

צנצנות שקופות וארוכות של פלפלים דקיקים ומאורכים, ירוקים ומוחמצים, שהם מאכל תאווה פה אם כי גילינו בסופו של דבר, שהם בכלל לא חריפים.

אור השמש חודר מתקרת הזכוכית השקופה והתחושה היא של חנות גדולה ושקטה ולאו דווקא של שוק.

בקומה התחתונה החגיגה הקולינארית משתוללת בצבעים, ריחות וקצב שאופייניים רק לארץ הבאסקים.

עכשיו אני מבולבלת כולי, לא יודעת מה לקחת, לאן ללכת,

אני רוצה מהכל !

בבית אני מכינה פאייה עם אורז, או פאייה עם אטריות – פידאוס – טעימות ומהירות הכנה הנה המתכון:

פידאוס ספרדי גרסה א׳

פאייה ספרדית גרסה ב׳

פאייה ספרדית בסגנון ישראלי

מסביב פזורים דוכנים ומסעדות וכולם מציעים דבר אחד: פינצ׳וס.

מכל המינים, מכל הסוגים, הצבעים, הגדלים, הטעמים:

מלפפונים חמוצים פרוסים וממולאים בדגים ופירות ים מתובלים וקצוצים.

פרוסות עבות של גבינות מותכות, קרות, קשות או רכות, לבנות ואחרות.

פרוסות לחם נפלא עליו הניחו פרוסות דקיקות של חמון, פירות ים נאים, מטוגנים או אפויים בתערובות גבינות, מבעבעות ומעלות ניחוחות נפלאים.

פלפלי פדרונה ובקלאו מטוגן, מבושל או מצופה, זיתים כבושים בגדלים שונים ובטעמים.

מגדלים מגדלים של צבע, יופי וטעמים נפלאים שבסיסם פרוסת בגט קלויה וסופם טעמי המטבח הבאסקי הנפלא.

מגשי ענק זהובים של פאייה, קרוקטים מטוגנים ופריכים, פלפלים אדומים לוהטים ויפים, סרדינים ופירות ים, גבינות מבעבעות, מגוררות או מטוגנות.

סחרחורת.

ובין לבין קנקנים וצנצנות ענק מלאים בסנגרייה מקומית, טעימה, קלילה ומתוקה.

כזו שעושה לפינצ׳וס שמח וטעים יותר,

ואותך – למאושר שבאדם.

לא רוצה לצאת מפה!!

והנה המתכון שלי לסנגרייה פשוטה מהירה והכי טעימה ביקום.

מתכון סנגרייה סנגריה מסן סבסטיאן.

Calle de la Ribera, 13, 48005 Bilbao

כיכר נואבה Piazza nuova

בכוח, בכוח, אני עוקרת את עצמי ממערת עליבאבא  הזו. אני נשבעת, שאם לא הייתי חייבת לא הייתי זזה משם לעולם.

ההליכה לכיכר נואבה היא בתוך הסמטאות הצרות והאפלוליות של העיר העתיקה.

מידי פעם יוצאים מסמטה זו או אחרת לרחבה קטנה, שמציפה אותך לרגע בשמש, עד לסמטה הבאה, שם תשוב ותשכון אפלולית קבע.

הבניינים מסביב יפהפיים וצבועים בצבעי חמרה, בורדו עמוק וירוק משתנה.

סמטאות העיר העתיקה שקטות ביום וסוערות בלילה.

חנויות בוטיקים, בתי קפה, מסעדות קטנות ומקדשי פינצ׳וס.

איזור הסמטאות העתיקות מקסים ונקרא ״שבעת הרחובות״ casco Viejo.

כיכר נואבה נמצאת במרחק הליכה של כ-5 דקות משוק דה לה ריברה ואפשר להיכנס אליה מכמה מקומות. אבל ההליכה מתארכת לשעה כי המבנים כל כך יפים פה שאני מתעכבת ליד זה וזה וזה.

בכיכר הקטנה והקסומה הזו מתקיים שוק פשפשים בכל יום ראשון בשבוע.

Nueva Plaza, 11, 48005 Bilbao, Vizcaya, Spain

מסביב לכיכר היפה ברי פינצ׳וס ובתי קפה שלא יוצאים לסיאסטה, גם בשעות הצהריים, אבל שוקקים בעיקר בשעות הערב.

אחרי הזלילה הגדולה בשוק והטיול בסמטאות, אנחנו מבקשים לשבת בקונדטורייה מקומית קטנה ויפה של שפית מקומית, מפורסמת ומצליחה, שצילומיה מעטרים את קירות הקונדטורייה.

המקום יפהפה וצבעוני ויש בו גם מאפים צרפתיים.

אבל אני כהרגלי, שמה עיני רק על מאפים שמאפיינים את האזור והמקום והם ייחודיים לו. ברוח זו אני מזמינה לי את העוגה הבאסקית המפורסמת, שטעמתי לראשונה בעבר דווקא בבורדו והיא נהדרת בעיניי.

זו עוגה טעימה של בצק פריך מאוד, כמעט מתפורר, שבדרך כלל מכיל שקדים טחונים, שמעשירים את הטעם ומוסיפים לפריכות הבצק.

בין שתי שכבות של בצק נפלא ומתפורר, נח לו בשקט ובצנעה קרם פטיסייר זהוב ויש פעמים שמתחתיו מסתתרת שכבה מתוקה ואדומה כשני, של ריבת פירות יער.

התוצאה מופלאה: עוגה שנמסה בפה בטעמים עדינים של שקדים, פאטיסייר ופירות יער.

אלוהי, לא פחות.

אני פותחת בשיחה עם הבחור מהמאפייה, שואלת אותו לגבי המטבח הבאסקי, העם והתרבות, הוא מזהה את התשוקה שלי לדעת עוד ואת ההתלהבות שלי מהעוגה הבאסקית ומציע לי לטעום גם פאסטל דה ארוס.

הוא אומר בגאווה שהפסטל דה ארוס אופיינית לבילבאו ואני מאמינה לו,

ובכלל מי אני שאגיד לא לפאסטל דה ארוס?

זהו אני עפה.

שתי עוגות נפלאות בפי.

קפה משובח ובית קפה מעוצב ויפהפה.

ברקע המוסיקה של ספרות זולה.

רגעים קטנים של אושר מזוקק.

Maikala, Nueva Plaza, 11, 48005 Bilbao, Vizcaya, Spain

חזרתי הביתה, אפיתי לי פסטל דה ארוס קלאסי, יצא פצצה והנה הוא לפניכם: פסטל דה ארוס.

Plaza Berria, Kale Barria, 14, 48005 Bilbo, Bizkaia, Spain

מוזיאון גוגנהיים

Guggenheim Museum

אני לא ממש משתגעת על המבנה הענק, המפואר והקיטשי הזה.

אבל הוא נחשב לאחד מהמוזיאונים החשובים בעולם.

אז וואמוס.

קדימה.

אי אפשר גם לחמוק מהגשר של קלטרווה גם פה, אבל למה לחמוק?

הגשר יפהפה ומרשים מאוד.

Guggenheim Museum Bilbao, Abandoibarra Etorb., 2, 48009 Bilbo, Bizkaia, Spain

עיירות דיג במפרץ של ביסקאייה

בימים הקרובים אנחנו דוגמים מספר עיירות דייגים טיפוסיות על האוקיינוס ומתוכן בחרתי להזכיר שלוש: ליקיטו, גטרייה וזאראוץ.

אנחנו משלבים בין נסיעה על כבישים מהירים לבין נסיעה על החוף, שמתפתל, מאריך את הדרך אבל מגלה מפרצים יפהפיים, תכלת מופלא של שמיים-מים וירוק עד שמלווה אותנו ללא הרף.

יופי מהפנט.

בדרכים אנחנו חוצים גשרים גבוהים ועוברים מעל נהרות ומתפתלים איתם על כבישים, שגם הם עולים ויורדים וכל הזמן נופים מרתקים של ירוק, צוקים גבוהים שיורדים למים וירוק-כחול אינסופי.

ליקיטו Lekeitio

מישהו ממכריי אמר שליקיטו שווה ביקור. אז אנחנו נוסעים אליה.

היא יושבת על המים, שחופיו משתרעים ורחבים ובדמיוני אני רואה אותו מלא ברוחצים מאושרים של חודשי הקיץ החמים.

ליקיטו הוא כפר דייגים יפהפה ובו נמל קטן, שם עוגנות סירות הדיג הקטנות והצבעוניות.

המים צלולים ונעים בין תכלת לירוק עמוק, על קו החוף מציצים הבתים הקטנים על גגות הטרקוטה האדומים והרחק מאחוריהם, עוטפת את הכפר – בחיבוק ירוק – שרשרת עצים וחורשות גבוהות וירוקות.

המראה של המים, הגגות והירוק מרהיב. מרהיב.

מה שמקסים בליקיטו ובכל העיירות שנעבור דרכן הם בעיקר החופים היפהפיים, שנחשבים ליפים בעולם.

הכי כיף זה לשבת בנמל בהפסקה של בוקר ולצפות בכל היופי הזה עם קפה ביד.

Lekeitio, Biscay, Spain

גטריה Gateria

גטרייה הוא כפר מימי הביניים.

אנחנו מחנים את רכבנו בחניון שבנמל שבעונה הזו די מנומנם.

סוף ספטמבר.

ביולי אוגוסט המקום הומה אדם והחופים עמוסים ברוחצים מכל אירופה. אני נושאת תפילה חרישית על כך שעכשיו הוא כולו – שלנו.

בגטרייה אנחנו משוטטים בסמטאות הצרות והעתיקות, עולים ויורדים מדרגות, מציצים בין חרכי החומות, עינינו לוכדות את תכלת המים והשמים, שמידי פעם, מציצים ביניהם.

העיירה פשוטה ונעימה והיא בנויה על מדרון של גבעות גבוהות.

אחרי שיוצאים מסמטאות העיר העתיקה והאפלה משהו, מתחיל הטיפוס לרחובות העליונים, שנעשה בעיקר באמצעות מדרגות נעות, מראה שכיח בלא מעט עיירות שנראה במהלך הטיול פה.

והנה למעלה למעלה, מזדקר, נישא, שחור מפואר ואלגנטי : המוזיאון של באלנסיאגה.

ארכיטקטורה מודרנית יפהפייה.

Getaria, Gipuzkoa, Spain

קריסטובל בלנסיאגה  Balenciaga

אני לא מבינה גדולה באופנה עילית וארון הבגדים שלי חף מהם.

אני מודה גם שזה פחות מעניין אותי.

אבל כן מעניין אותי שיטוט במוזיאונים של מעצבי על, שהם חלק מתרבות ואמנות ותמיד הם יפים כל כך.

במוזיאון היפהפה והאלגנטי הזה אנחנו משוטטים בין החדרים המעוצבים, מתרשמים מהבגדים שעיצב ומהרישומים שלו ומבינים שהצבעים האהובים עליו הם שחור ואדום.

אוה… הנה תפסתי שמלה צבעונית רקומה ויפה.

אבל הכי יפה בעיניי הוא המבנה המיוחד הזה.

הוא בנוי מאבן ומהרבה זכוכית שחורה, שאטומה לצופה מבחוץ ופותחת עולם רחב ותכול – לזה שמביט מתוכו.

המבנה משקיף לסמטאות העיר העתיקה ומתנשא מעליהן, ועוד הרחק מהן: לעבר הים התכול והאינסופי של מים-שמיים.

המעברים מחדר לחדר ומאגף לאגף נעשים באמצעות דלתות חשמל מזכוכית שמעוצבות בסגנון של תחרה שחורה.

מ-ק-ס-י-ם.

שחור ושוב שחור.

ספרד הקתולית של המאה הקודמת?

Cristóbal Balenciaga Museoa, Aldamar Parkea Parkea, 6, 20808 Guetaria, Guipúzcoa, Spain

מבלנסיאגה אנחנו שבים ויורדים לסמטאות השקטות, שהן תלולות אבל נוחות להליכה ומגיעים לכנסייה המקומית.

פשוטה אבל עתיקה…… והרצפה שלה מפרקט !!

טרם יצא לי לראות כנסייה עם רצפת פרקט.

חוזרים למעגל השמש ולבית קפה שמשקיף על הנמל והים התכול.

פה אנחנו חוטפים כריך מהיר וכוס קפה, צופים על הנוף המופלא.

ביום שמש כזה אני לא צריכה יותר.

זאראוץ Zarautz

היא עיירת חוף חמודה שמרוחקת מגטרייה רק 5 ק״מ.

את המרחק הזה מחברת טיילת ארוכה ומקסימה.

בשעות בוקר אלו, כשהשמש זורחת ומזג האוויר נפלא, רצים על הטיילת ומטיילים בה: חובבי ספורט, משפחות ותיירים, שסתם נושמות אוויר עמוק ונקי של ים, בסוף הקיץ ולקראת הסתיו.

Zarautz, 20800, Gipuzkoa, Spain

סיימנו עם החלק הזה של בילבאו ועיירות החוף ואנחנו דוהרים בדרכינו לדבר האמיתי:

סן סבסטיאן היר ווי קאם.

סן סבסטיאן

בסאן סבסטיאן אנחנו נוטעים עץ ונוטים אוהל.

כלומר, שוכרים דירה במדרחוב, במרחק של 5 דקות הליכה מהעיר העתיקה, שתי דקות מהנהר ועשרים דקות הליכה לחניון הרכב שלנו.

הכל מחושב מראש.

אין כל צורך ברכב פה. אנחנו נטייל בעיקר באזור העיר העתיקה.

והמשגעת.

של סן סבסטיאן.

לרחוב שלנו לא מגיעים תיירים אז ממש כיף לקום בבוקר וללגום קפה בבר השכונתי ולתכנן את המשך היום, או לחזור בערב ולנגוס כמה פינצ׳וס על הדרך, משהו קטנטן שיחזיק אותנו עד שמגיעים – ערב ערב – לחגיגה הגסטרונומית המטורפת של סמטאות העיר העתיקה.

העיר העתיקה

הסמטאות של העיר העתיקה הן אזור תוסס והוא חסום לכלי רכב. אפשר להיכנס אליה מכמה כוונים.

שער עתיק מאבן יפהפה מפריד בין הנמל של סן סבסטיאן לסמטאות העיר העתיקה שלה.

ואין שום ספק: היא היהלום שבכתר של חבל הארץ היפהפה הזה.

סבך הסמטאות הצרות עמוסות בברי אוכל, מסעדות, חנויות בוטיק ופנינות אחרות.

הכי כיף ללכת לאיבוד בסמטאות הצרות ולחזור ולגלות עוד פינות חמד, עוד בר טפאס מדליק, עוד כיכר ומדרגות וכנסייה ועוד ועוד מבנים עתיקים ויפים.

ועל הגבעות הגבוהות שמקיפות את העיר משקיף פסלו של ישו מעל כולם.

די מרוצה נראה לי.

על הנהר

יצאנו לטייל על הנהר, להתפעל מהגשרים הגדולים והיפים שחוצים אותו להתבונן על המבנים המרשימים שעושים את העיר היפה הזה למוקד משיכה למיליוני תיירים בכל שנה.

אלו – והמטבח הבאסקי המטורף שיש פה.

הגשרים יפים, גדולים ומרשימים. חלקם מעוטרים בפסלים ובעבודות אבן יפהפיות ומרשימות.

בעיקר יפה הגשר של מריה פואנטה כריסטינה.

Puente Maria Cristina

ליד בניין קונגרס הזכוכית ה kursaal אנחנו עוצרים לשתות קפה בבית קפה-מסעדה שמשקיף על הנהר, צופים על גשר Kursaal המלכותי ועל חלקי העיר שמעבר לו וטועמים פרנצ׳ טוסט מדליק.

בבניין היפה הזה מתקיים פסטיבל הסרטים הנודע של סן סבאסטיאן, שבדיוק עכשיו בימים אלה קורה מול עינינו ממש.

פרוסת בריוש עבה שנצרבה היטב ונצבעה בגוונים עמוקים של חום קרמלי וחמאה אגוזית מתוקה ונפלאה והיא שוחה, ללא שום בושה, בשלולית של קרם אנגליז עדין, שהוא רוטב ווניל נפלא.

Ni Neu, Zurríola Hiribidea, 1, 20002 Donostia, Gipuzkoa, Spain

אנחנו מטיילים על הנהר מתבוננים על הארכיטקטורה היפה של העיר האצילית,  על קישוטי הקיר והעיטורים, על אריחי הקרמיקה השמחים ועל חוף הים המקסים, שכמעט ריק מרוחצים עכשיו.

חוצים גשר גדול ונכנסים למוזיאון המקומי של הבאסקים.

מוזיאון סן טלמו San Telmo museum

מוזיאון סן טלמו מתאר את חייהם של בני העם הבאסקי.

המוזיאון ממוקם במבנה מהמאה ה-16. מול המוזיאון ניצבת כנסיית San Bizente Eliza.

במוזיאון פריטים אתנוגרפיים של העם הבסקי החל מהתקופה הפרה היסטורית ועד לימינו אנו, תוך שימת דגש ממשית על ההיסטוריה הימית שלהם.

המוזיאון יפה ומושקע וסוף סוף אני מבינה דבר או שניים על מי הם הבאסקים.(מלבד האוכל הנפלא שלהם).

San Telmo,Plaza Zuloaga, 1, 20003 San Sebastián

כנסיית סן וינצ׳טה

ממוזיאון טלמו אנחנו חודרים לעומק הסמטאות העתיקות שהומות אדם תדיר ונכנסים לחצר הכנסייה היפה והמרשימה של סן וינצ׳טה (סן וינסנט).

בדיוק כשאנחנו נכנסים לכנסייה מתנגן שם העוגב והכומר מנהל את המיסה בשירה צלולה.

הוא לבוש בבגד לבן ומלא נצנצים. מה שמוזר בעיניי שכולם מצלמים בזמן הטקס הדתי וזה בסדר בעיני המשתתפים והכמרים.

אז גם אני

בכנסייה יש ויטראז׳ים יפים והיא מוזהבת ומטופחת.

באחד הכוכים אוסף נכבד של כלי כסף וזהב שאני לא מצליחה לצלם.

בחצר הכנסייה פסלי מתכת ענקיים ומעניינים, ומה שעוד יותר מעניין הוא פסל הזוג העירום ששוכב על הרצפה, או כף יד ששולחת אצבע משולשת לעולם, פסלים שמעוררים בי מחשבה: במדינה שהיתה עד לא מזמן דתית, קתולית עד קנאות כבר אפשר להציב פסלים מסוג זה בחצר הכנסייה?

וואלה.

אנחנו חוזרים לסמטאות הסוערות של העיר העתיקה.

שם תמיד הכי כיף.

Saint Vicente Church, 15, Guipúzcoa, San Juan Kalea, 20003 Donostia

שוק האוכל  La Bretxa

עכשיו הזמן לבדוק את השוק המקומי שממוקם בבניין יפה.

הבניין המקורה מאכלס חנויות אוכל ותצוגת המוצרים על המדפים פשוט מרהיבה.

כבשלנית אני מתמלאת תסכול ושואלת אותי שוב ושוב:

למה קשה למצוא אצלנו את האיכות הזו?

והמחירים המצחיקים.

אוף.

Mercado de la Bretxa, 3, Boulevard Zumardia, 20003 Donostia

קתדרלת הרועה הטוב של סן סבסטיאן – Buon Pastor

בין כנסיית הרועה הטוב לכנסיית סנטה מרייה היפה, שנמצאת בלב העיר העתיקה מחבר מחבר רחוב מאיור Cale Mayor.

הארכיטקטורה הגותית של בון פאסטור מרהיבה והמגדל מתנשא לגובה של 75 מטרים.

הויטראז׳ים מרהיבים מרהיבים.

Good Shepherd of San Sebastián Cathedral, 12, Urdaneta Kalea, 20006 Donostia

שוק סן מרטן וקניון FNAC  

די קרוב לכנסיית הרועה הטוב יש מתחם יפה ומודרני, במדחרוב יוקרתי ומטופח.

המתחם כולל שוק מקורה נהדר ומסביבו חנויות מעוצבות, בתי קפה ומעדניות.

בקומה התחתונה סופר מרקט ענק ומרהיב ואני משוטטת בו ולא שבעה. לפה אגיע ביום האחרון להצטייד בפפריקה ספרדית מעושנת, בפלפלים הקלויים הנהדרים שלהם ובסרדינים כבושים משובחים.

תענוג פה.

Mercado de San Martín, Urbieta Kalea, 9, 20006 San Sebastián-Donostia

למעלה בית קפה וקונדטוריה מצויינת אני זוללת בבוקר האחרון שלנו פה עוד מאפים מקומיים.

איזו עיר משוגעת וטעימה את סן סבסטיאן.

La Casa Del Café, San Martzial Kalea, 33, 20005 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

פסטיבל הסרטים של סן סבסטיאן

תענוג.

בדיוק בימים אלו מתקיים פסטיבל הסרטים של סאן סבסטיאן והעיר מלאה באבק כוכבים ושטיח אדום.

בחוץ כולם מסתובבים יפים, גבוהים ובלונדינים, אוחזים בכוסות יין על רגל, האוויר מלא בהתרגשות, המזרקות מוארות וזורקות מים בחדווה ללא הפסקה, מימיהן נוצצים באורות שמסביב.

הוליווד.

חוף הקונצ׳ה

החוף היפהפה הזה מאוד דומה לחופים אחרים שראינו בטיולינו בכפרי הדייגים: רחבים, לבנים ומזמינים.

זה החוף הכי יפה פה בעיר.

חוף קונצ׳ה נחשב לחוף היוקרתי בעיר והוא נקרא כך בשל צורת הצדפה שלו.

במרכז המפרץ האי סנטה קלארה אליו אפשר לשוט בסירה ולאורכו של החוף הטיילת היפהפיה של סן סבסטיאן.

Beach of La Concha, 20007, Gipuzkoa, Spain

האקווריום של סן סבסטיאן

בדרך לאקוויריום אנחנו עוברים מול מבנה יפהפה שעל חוף הים, ארמון גולקויה ששיך היום לעריית סן סבסטיאן.

Palacio Goikoa

ביקור באקווריום של סן סבסטיאן הוא חוויה.

אמנם מדובר באקווריום קטן אבל איכותי  מאוד.

הקומה העליונה מוקדשת להיסטוריה הימית עם עשרות דגמי ספינות מקסימות ודגמים של הנמל וסיפורי ים ובקומה התחתונה האקווריום עצמו עם מיני דגה, פירות ים ויצורי ים מהאוקיאנוס. מחזה מרהיב, צבעוני, רוטט, חי ושט מול עיניך המשתאות.

אבל השיא היא תקרת הזכוכית שמעליה, משייט לו מדי פעם, כריש מפחיד עם חיוך מרושע שמותיר אותי עם ברכיים רועדות, שלא הספקתי לצלם אותו.

Aquarium, 1 Plaza de Carlos Blasco Imaz, 20003 Donostia, Gipuzkoa, Spain

אנחנו יוצאים מהאקווריום ודרך שער עתיק אחר אנחנו חוזרים לסמטאות הכי אהובות עלינו.

מפה אנחנו מגיעים לכנסיית סנטה מריה היפה.

כנסיית סנטה מריה  Iglesia de santa maria del coro

חזית הכנסייה יפהפה.

סגנון הבארוק משתלב בנוף של הסמטאות הצרות והיא אחת הכנסיות המרכזיות והיפות בעיר.

הפנים שלה גם הוא לא מאכזב.

מהמם.

על מדרגות הכנסייה ומול ברי הפינצ׳וס מתקהלים צעירים רבים אוכלים שותים וצוחקים בפרט במהלך סוף השבוע, שאז הסמטאות הומות וצפופות והחגיגה גדולה.

Basílica de Santa María del Coro, 46, 31 de Agosto Kalea, 20003 Donostia, Gipuzkoa, Spain

מאפייה לחמים ועוגות נהדרות בתוך הסמטאות ליד הכנסייה היפה

די קרוב לכנסייה חנות מתוקים נהדרת שאני עוברת דרכה מידי פעם.

Galparsoro Okindegia, Calle Mayor, 6, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

כיכר החוקה – Plaza de la Constitucion

זו הכיכר המרכזית והמפורסמת של סן סבסטיאן.

בעבר היא שמשה למלחמות שוורים שמזמן כבר הוצאו מחוץ לחוק והיום היא מוקפת בעיקר בבתי קפה ומסעדות לטובת התיירים ובני העיר.

בלילה המבנים המפוארים של סן סבסטיאן מוארים ויפהפיים, מסביב לכיכר החוקה המוני אדם.

Constitución Plaza, 20003 Donostia, Gipuzkoa, Spain

לאכול בסן סבסטיאן

נדמה לי שאומר בלי בושה, בקול רם ובריש גליי: חזרנו לסן סבסטיאן כדי לאכול.

אני מוכנה להישבע שמאות אלפי או מיליוני התיירים שגודשים את רחובותיה היפים בכל שנה, יאמרו את אותו הדבר בדיוק.

כשהמוקד של המטבח הבאסקי הספרדי – הפינצ׳וס.

אין דרך לתאר את המגוון המטורף של הפינצ׳וס. גם עיניים שיראו ולו את חלקו, לא יוכלו להאמין והמוח לא יקלוט.

מדובר בטירוף גסטרונומי אחד גדול.

בכל פינה יש בר פינצ׳וס, בכל קרן רחוב, בכל הסמטאות. עשרות אולי מאות.

חלקם טובים יותר חלקם פחות.

חלקם מעולים.ֿ

חלקם מותירים בי געגוע לעיר הזו, שיחזיר אותי אליה שוב.

הרעיון בחגיגות הפינצ׳וס כל כך נכון, חכם ומהנה.

אין צורך להתמקם במסעדה אחת ולהתביית על מנה אחת, או שתיים.

יש פה חגיגה של מנות, של טעמים, מגוון מטורף של מאכלים מכל הסוגים, המינים. קרים או חמים, ירקות או גבינות, בשרים או פירות ים.

הפינצ׳וס הם בדרך כלל פרוסת בגט קטנה עליה מעמיסים מכל יד הדמיון הקולינארית.

הם מסודרים במגשים וקערות וצלחות, מרוצפים לאורך הדלפקים והברים של המסעדה.

אתה ניגש ובוחר בפינצ׳וס החביב עליך, לוגם מהסנגרייה ביד השנייה ומתעלף.

טעים לך?

סבבה, עכשיו נעבור לפינצ׳וריה הבאה, שם שוב אצביע על הפינצ׳וס שעשה לי את זה, שוב סנגרייה, שוב תודה וברכה, צחוקים וכיף וחוזר חלילה.

ותודה לאלוהי הפינצ׳וס על ההמצאה הגאונית, הטעימה והמשמחת הזו.

לא פעם חזרנו הביתה מתנדנדים הביתה.

משקה אחר, על תקן מרק קר או רוטב טעים וקריר הוא הגספאצ׳ו.

בגדול מדובר ב״סלט ירקות״ שנטחן דק למשקה והוא טעים להפליא !!

יש בו בצל ושום. עגבניות ומלפפונים ופלפלים והוא מתובל בחומץ בן יין ושמן זית והוא הכי הכי טעיים בקיץ עם קרח.

מרווה, משביע ונהדר.

חוזרים לפינצ׳וס:

נתח גבינת עיזים המונחת ריבת אפרסקים/עגבניות.

פרוסות של חמון עם חמוצים או גבינה מגוררת, פירות ים בסגנונות שונים, ירקות קלויים מעורבים עם גבינות או בשרים מעושנים, חמוצים שונים, דגים מטוגנים או שרויים במרינדה, אנשובי טריים או כבושים.

סרדינים מקומחים מטוגנים בשמן עמוק בסגנון המרוקאי – המז׳ואיזי׳ם.

והנה המתכון שלי למזו׳אוז׳ים מרוקאים כמו שלמדתי מאמא.

סרדינים מחותנים מרוקאיים.

אז איפה אוכלים ומה

הנה חלק מבתי הפינצ׳וס הנהדרים שאכלנו בהם וכולם בעיר העתיקה וקרובות זו לזו.

Atari Gastroteka, Calle Mayor, 18, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

Gorriti, San Juan Kalea, 3, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

Bardulia Donostia, Fermin Calbeton Kalea, 5, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

Bodega Donostiarra, Fermin Calbeton Kalea, 33, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

La Viña チーズケーキ, 31 de Agosto Kalea, 3, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

Bar Txepetxa, Arrandegi Kalea, 5, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain

עוגת הגבינה של סן סבסטיאן  

בלתי אפשרי לסיים את הפוסט על סן סבסטיאן מבלי להזכיר את עוגת הגבינה שלו.

שבעיניי היא עוגת הגבינה הכי טעימה ביקום כולו,

וגם הכי קלה להכנה.

בפינצ׳וריה הנפלאה של לה וינה מגישים, מלבד פינצ׳וס מופלאים, גם את העוגה המושלמת של העיר.

אפשר לעמוד שם בתור ובעיניים משתאות לראות איך עשרות עוגות חומות-קרמליות, עושות דרכן למדף המתכת, סכינים גדולים נשלפים, והן נפרסות לפרוסות ענקיות, קרמיות ומטריפות.

לא חשוב כמה פינצ׳וס אכלתי באותו ערב, לא משנה כמה סנגרייה שתיתי את הערב אני חייבת לסגור עם פרוסת עוגה של סן סבסטייאן שהיא לא פחות מפלא בעיניי.

והנה המתכון המהיר והנפלא שלי לעוגת הגבינה של סן סבסטיאן:  עוגת הגבינה של סן סבסטיאן.

La Viña チーズケーキ, 31 de Agosto Kalea, 3, 20003 San Sebastián, Guipúzcoa, Spain 

בכל בוקר בדרכינו לעיר העתיקה ובכל ערב חזרה ממנה, עברנו דרך קונדטוריה מול מלון הפלאזה, שם למדתי להכיר עוד מאפים ספרדיים:

טאג׳ס, שהן בעצם טווילים דקיקים וקראנצ׳יים שאני מכירה גם מאיטליה,

סיגארלס שהם טאג׳ס שמגולגלים בצורת סיגר.

טוסטאדס שהוא בעצם לחם שהתייבש ונקלה.

אבל הכי אני משתגעת זה על הלחמניות עם גבשושי הסוכר הקראנצ׳י מלמעלה שנקראות: Suizos.

ברור שמיד שהגעתי הביתה חיפשתי מתכון קלאסי והכנתי. מטריפות. הנה המתכון :לחמניות חלב מסן סבסטיאן.

Barrenetxe, Gipuzkoa Plaza, 9, 20004 Donostia, Gipuzkoa, Spain

זהו נפרדים מסן סבסטיאן

אחרי חמישה ימים מטריפים בעיר המטורפת והאהובה הזו, אנחנו מוכנים לצאת ולגלות את הבאסקים הצרפתיים, רק עוד מקום אחד קטן ומשגע, טרם אנחנו ״חוצים״ את הגבול לצרפת.

הונדאראבייה

אסור אסור אסור לוותר על העיירה המטריפה, השמחה, המשגעת של הונדארבייה.

רק מלהגות את השם הזה אני מתמלאת בעליצות בשמחה.

איזו עיירה מטריפה. מטריפה מטריפה.

עם חוף ים מרהיב, רחב ונעים, בדיוק כמו החופים שראינו עד כה על האוקיאנוס ובכפרי הדייגים.

וגם פה הרחובות והבתים צבעוניים, הוייב מטורף ומשהו באוויר, באווירה מחשמל, משמח.

אההה….הבנתי.

זה הקצב הספרדי.

שמח.

זו המילה.

ובדיוק כשאני מגדירה לי בראשי מהי שמחה עוברת תזמורת מקומית ומנגנת – בשמחה, מוזיקה באסקית משמחת.

בהונדראבייה אנחנו מטיילים ברחובות מתפעלים ללא הרף, מטפסים למעלה לעוד רחוב ועוד אחד, כל הדרך במדרגות הנעות, שהן חלק בלתי נפרד (והכרחי) בעיירות ההרריות הללו.

הנוף מכאן אף הוא נפלא ורואים את האוקיאנוס הרחב, את גגות העיר וגג הכנסייה המרשים.

בפעם האחרונה לחופשה שלנו, אנחנו שבים לפינצ׳וס האהובים והמוכרים.

חגיגת חושים אחת, שלמה ומטורפת.

ביחד עם הסנגרייה – אין מאושרים מאיתנו.

Hondarribia, Gipuzkoa, Spain

הבסקים הצרפתיים

נפרדנו מהבאסקים הספרדיים – לפעם הזו, מהעיר בילבאו המרשימה, מסן סבסטיאן המשגעת, מעיירות ומכפרי דייגים קסומים על קו האטלאנטי, אנחנו נשוב לפה אין לי ספק, אי אפשר אחרת.

אנחנו בבאסקים הצרפתיים.

על הגבעות רועים בנחת, עיזים וכבשים ובאחו פרות שמנות, בריאות ועצלות.

יש פה גבינות נהדרות שמכינים מהחלב של כל העדרים והבשרים העיקריים במסעדות הם בשר חזיר, בקר וכבשים.

לא פעם אנחנו נאלצים לעצור את הרכב ולאפשר לעדרים לעבור לצד השני.

מראה מקסים לעירונית שכמותי שרואה כבשים בדרך כלל רק בצלחת.

הים הקרוב והנהרות השופעים מספקים שפע של פירות ים ודגים.

אנחנו בוחרים בנתיב של כבישים כפריים נטולי אגרה ושמים פעמינו לאזור הבסקים הצרפתי. מבלי להרגיש והנה אנחנו מתגלגלים על הגבעות המשתפלות, המתפתלות ועולות עד לכפר המתוק מתוק של אספלט.

זה יהיה נמל האם שלנו ומפה נצא לשיטוטים במרחב הירוק והמקסים של הבאסקים הצרפתיים.

בדיעבד, הבחירה שלנו התבררה כמצויינת.

אספלט כפר שהוא פלפל אחד אדום ויפה 

הכפר אספלט הוא כפר קטנטן ומתוייר להפליא.

ולמרות זאת, הוא שומר על כפריות ואוטנטיות ובערב, כשמסתלקים אחרוני אוטובוסי התיירים (איזה כיף, אנחנו נשארים פה), יורדים על הכפר הקטן שלווה ושקט ואו אז, אתה מתחבר אליו לרגע ולרגע, או שניים, שוכח שגם אתה תייר.

הצבעים השולטים בכפר הם אדום ולבן.

לא אדום דם אלא אדום חום כזה.

בכל אזור הבסקים הצרפתיים.

זה הצבע שצובעים איתו את כל קורות העץ המעטרים את הבתים ואת תקרות העץ.

כל שנה. בדייקנות.

על הלבן הבוהק של קירות הבתים הלבנים, המקושטים בקורות עץ בצבעי חום-אדום בוערים בעונה זו שרשראות ענקיות של פלפלי אספלט. הם סימן ההיכר של הכפר יפה הזה.

פלפל יפה אדום ומושלם, שכשהוא מתייבש הוא הופך לחום בורדו והוא טעים להפליא ומפורסם ברחבי העולם בכלל ובצרפת בפרט.

הגענו בדיוק בזמן.

בחודש האחרון קטפו את אחרוני הפלפלים ועכשיו כולם תלויים על הבתים, המלונות והקירות ומתייבשים בשמש הנעימה של סוף ספטמבר, סוף הקיץ.

כך הם יישארו עד שיתייבשו לחלוטין. אז ייאספו, יועברו למטבחים, לסדנאות, לבתי מלאכה או לידי אמנים ושפים מקומיים.

אז חלקם הגדול ייטחן לפפריקה דקה, אצילית ומעודנת, מרמזת פיקנטיות נעימה, שכל שף צרפתי שמכבד את עצמו יחזיק במטבחו.

מהם גם יכינו ליקרים, ריבות, משקאות חריפים, שוקולד, גבינות, ממרחים, נוגט, עוגיות ולטובת התיירים, שמציפים את הכפר ברוב חודשי השנה, גם ימכרו ספלים, כיסויים, סלים קלועים, ושמלות עם ציורי הפלפל.

אפילו קולרים לכלבים.

בכל אוקטובר ייחגג פסטיבל מיוחד לכבוד הפלפל האהוב והוא יחתום את העונה עד לשנה הבאה.

כפר שלם שמתפרנס מפלפל אחד, אדום וקטן.

בכל מסעדה באספלט ובסביבתה, לצד המלח, מונחת דרך קבע צנצנת האספלט. לתיבול.

הוא המלך פה.

בבית אני משתמשת בפפריקה המיוחדת הזו לכמה תבשילים מעודנים (אם אין משתמשים בפפריקה רגילה).

למשל העוף הבאסקי שאני מכינה במחבת ברבע שעה והוא טעים להפליא. המתכון כאן: עוף בסגנון באסקי במחבת.

לפני ארוחת הערב אנחנו טועמים סיידר באסקי מקומי והוא טעים וקליל.

בערב אנחנו הולכים למסעדה מקומית ופשוטה.

אני אוכלת סלט ירוקים צרפתי מאוד עליו נקצצו – איך לא – הפלפלים המקומיים שנכבשו, נקניק מקומי ונפלא שעושים בכפר ליד והשילוב בין הפלפל הכבוש, לנקניק המטוגן טעים על העלים הירוקים והרעננים. מעל הכל פרוסות בגט קלויות עם גבינת העזים שעברה השחמה.

סלט קלאסי צרפתי שמקבל פה טוויסט מקומי.

צרפת במיטבה בצלחת שלי.

פשטות כובשת.

לעיקרית אני מזמינה מנה מקומית שקשה לי להגות את שמה בבסקית (כל התפריט בבסקית) אבל מדובר בעגל צוואר רךך וקצוץ דק דק ומבושל בתועפות יין לבן והפפריקה המקומית.

גם הפאטה הכפרי מעוטר באבקת הפפריקה והוא טעים.

מולי, נדגם בפעם המי יודע מה, הקונפי קנאר, שהוא שוק אווז מבושל בשומן של עצמו, שהולך אחר כך להשחמה מטרפת.

גנעדן.

לקינוח מזמינה קרם ברולה (איך לא). שמנמן ועשיר וקרמי והוא מצופה בשכבת סוכר שרופה ועבה. רק נקישה חזקה של הכפית תצליח לסדוק אותו ולאפשר לי לחדור לשכבת השמנת הנפלאה שמנוקדת בזרעוני ווניל שחורים.

בימים אחר כך נדגום עוד מסעדות בכפר כולן פשוטות וטובות, נאכל קרפ קרמל מלוח ונשתה הרבה סיידר מקומי.

נשוטט שוב ושוב בין בתי הכפר המפולפלים ונהנה מהנופים הירוקים והאוויר הנפלא.

חופשה לא?

ברחובות הכפר יש חנויות של אוכל מקומי, יינות וליקרים, עבודות יד, עבודת עץ, רקמות וגם בגדים.

בפלאס דה מרשה, כיכר קטנה מתקיים שוק מקומי זעיר ולידו השוקולטייר המקומי שעובד המון עם הפפריקה המקומית ומעביר סדנאות שוקולד לתיירים.

Espelette, 64250, France

Antton, Place du Marché, 64250 Espelette, France

איטקסו

את הבוקר שלמחרת אנחנו מתחילים בכפר איטקסו שהוא כפר קטן ומטופח להפליא, בעצם כל הכפרים מסביב כאלה: מטופחים, ירוקים ויפים להפליא.

הכפר הקטן הזה מנומנם מאוד גם בשעות הבוקר המאוחרות.

יש בו כנסייה אחת קטנה, מלון אחד קטן או שניים והוא ידוע בעיקר בשל איכות הדובדבנים שלו והפסטיבל המיוחד שלהםֿ, שהתקיים פה לפני חודשיים.

כפר, כפר עם אווירה של כפר, אנטימיות של כפר ושני אנשים משוחחים מתחת לחלון עץ עתיק.

קסם.

הכביש המוביל מאספלט לאיטקסו מוקף בהרים גבוהים ובעמקים ירוקים. על מדרונותיהם בנויים בתים קטנים צבועים בלבן ונושאים בגאון את קורות העץ החום-אדמדם שאופייני לסביבה.

בכבישים מסביב יצרנים קטנים של גבינות מקומיות, אווזים וחוות חקלאיות.

Itxassou, 64250, France

קמבו לה באן 

קמבו היא עיירה גדולה מאוד ומרכזית סוג של כפר שמריהו.

הכל ירוק: העצים לאורך הכבישים, הגינות, שבילי הגישה והכבישים לכפר ביחד עם בתים חד קומתיים ועצים גבוהים ומוריקים בחצרותיהם.

פה אפשר למצוא חנויות ניקוי יבש, בנקים ושירותים מרכזיים אחרים ופה מתקיים שוק שבועי משגע.

שוק שבועי צרפתי זו אהבה גדולה ואין מצב לפספס אותו.

ראשית אני משתגעת על האופן שבו הם מציגים את הסחורה, על ההקפדה והאססטיקה, על הטריות והאיכות, על האלגנטיות והמגוון.

אני משתגעת על המוכרים הצרפתיים. גם הנשים שעומדות מאחורי דוכן העגבניות שיקיות, אסטטיות ומעודנות, הגברים פה בבראטים והשיטוט פה ממלא אותי בהנאה עצומה.

אני משתגעת על עקרות הבית וגם הגברים שבאו לקניות, על סלי הקש שבאופן טבעי מתמלאים במוצרים היפים, על האריזות החינניות, על השלמות של כל אגס, עגבנייה ותות שעקרת הבית המיומנת, בוחנת בסבלנות ובקפידה.

כי בעלי הדוכנים לא ימכרו מוצר שהוא פחות ממושלם.

זה הכבוד המקצועי שלהם והתרבות המחייבת, שהולכת אחורה מאות בשנים.

בשמש של יום נפלא, אנחנו משלבים רגליים בבית הקפה הקטנטן, שצר מלהכיל את כולם, ולוגמים אספרסו.

בכפרים הללו אין זכר למהגרים והם מאוכלסים רק בתושבי המקום.

גם בשווקים אין זכר להם ובעלי הדוכנים והעובדים הם מקומיים.

השוק הזה נודד בסביבה, ובכל יום אחר בשבוע נמצא במקום אחר.

גם פה יש מקום כבוד לאווזים והם תופסים חלק ניכר מהקולינאריה המקומית.

Cambo-les-Bains, 64250, France

אינוהה 

אינוהה רחוקה מאספלט מרחק קצר וזו עיירה מקסימה, מקסימה.

ברחוב הראשי שרשרת בתים עתיקים משופצים ושמורים, שוב בצבעים של לבן ובורדו.

כנסייה עתיקה ומיוחדת ועל הקיר שרשרת ציורים המתארת את דרכו של ג׳יזוס קרייסט בוויה דה לה רוזה, תקרת הכנסייה בנוייה מעץ ישן והכיפות המצויירות זוהרות בטורקיז מהמם.

המון זהב על המזבח.

מסביב למעלה, שתי ״עזרות נשים״ מעץ, שהוא מראה חריג בכנסיות.

מסביב לכנסייה עצמה בית עלמין וקברים ישנים ומטופחים.

איזה מקום נפלא לסיים בו את חייך. מוקף בירוק זוהר ושקט מופלא.

מחוץ לכנסייה, כמו בכל העיירות שביקרנו בהן: לוח אבן המנציח את מתי העיירה ממלחמות העולם.

הפסקה קטנה ליד הנחל הקטן.

שקט כאן ושליו, זה המקום להוציא את כל הטוב שסחבתי בתרמיל שלי מהשוק.

סן אטיין דה ביגורי

אין הגיון וסדר בטיולים שלנו.  לא צריך.

פשוט מדליקים את האוטו ומשוטטים בתוך כל היופי המופלא הזה. לא חשוב לאן.

מטיילים מכפר לכפר, מתעכבים בסמטאות, נכנסים לשווקים, מתפרקדים על הדשאים הירוקים, נושמים את האוויר הצלול וסופגים את השקט של המקום היפהפה הזה.

ואוכלים.

כל הזמן אוכלים.

מטפסים על הגשר הישן.

עוד אחד.

ועושים מנוחה קטנה מתחת לעץ הזקן, קפה ועוגה קטנה מהפאטיסרי שבכפר, בכיכר המרכזית והיחידה שלו.

תענוג.

Saint-Étienne-de-Baïgorry, France

סיינט פייר סור דה ניבל

בסן ג׳אן דה ניבל אנחנו עוצרים. זו עיירה מקסימה נוספת, עם בית מלון קטן וכמה מסעדות, עם חופים מסודרים על הנהר לימות הקיץ ולנופשים הרבים שגודשים את האזור.

הפסקת אוכל קטנה במסעדה מקומית.

הנה השרקוטרי הכה אהוב עלינו והפאטה הכפרי המסורתי.

ומקנחים בטארט טאטן מפתיע: תפוח עץ שלם שבושל בקינמון וסוכר עד שהתרכך והוא טעים, אפוי בבצק עלים חמאתי.

מעל הכל הזליפו קרמל מלוח וגלידת פרג.

ממול למסעדה כנסייה מקסימה ועתיקה.

עוד אחת.

והנה מתכון של אמא שלי לטארט טאטן קלאסית: טארט טאטן של אמא.

Saint-Pée-sur-Nivelle, 64310, France

אלדודס

אני לא בטוחה שהייתי עושה את כל הדרך לאלדודס (למרות שמדובר רק ב-40 ק״מ מאספלט) אם הייתי יודעת מה מצפה לי. מצד שני – הדרך לשם מהממת.

מכיוון שאלדודס נמצאת יחסית גבוה והיא ממש על הגבול הספרדי הנופים ממנה מטריפים והדרכים והטיפוס ההררי מעתיק נשימה.

יופי בהתגלמותו הבריאה בתפארתה.

הדרך כרגיל ירוקה המדרונות והגבעות מוריקות וצריחים ובתים לבנים מנקדים את הנופים הירוקים המרהיבים רוב הדרך אנחנו נוסעים על הנהר והוא משמאלנו, זורם מתפתל ונינוח.

למטה עמק האלדודס מוקף יערות ולמעלה אוויר הרים משכר.

כבר הזכרתי את העובדה שבאלדודס גרים 300 איש בלבד?

יחסית לכפר קטן הכנסייה שלהם מרשימה גם אם קטנה אבל ריח הטחב כבד.

גם להם יש קטע עם טורקיז וירוק מהמם.

בחזרה אנחנו עוברים דרך banca  שהיא עיירה קטנה ובנוייה למעלה על ההר, למטה גשרים רומיים עתיקים ושאריות חומה מהתקופה הרומית .

Aldudes, France

סאן ג׳אן פייד דו פורט 

זו ממש עיירה גדולה ומקסימה ובמרכז העתיק זורם לו הנהר.

העיר ידועה בשל היותה אחת מתחנות העצירה של עולי הרגל לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, שנמצאת בגליסה בספרד ושידועה, כדרכו של סיינט ג׳יימס.

העיר גם מומלצת אונסקו.

Pied de port   הוא בעצם לעבור ברגל.

על הנהר גשר עתיק ויפהפה, רומנטי מאוד, ממנו ניתן להשקיף לעברו השני של הנהר, שם בנויים בתים עתיקים.

הטיפוס בסמטאות העיר העתיקה מייגע והרחוב הראשי של העיר העתיקה הוא rue de la Citadelle (מצודת הרחוב), שמוביל למצודה Mendiguren. הנוף משם מדהים ופנורמי, כל הירוק מסביב עוטף את העיר היפה והעתיקה .

זו עיר של צליינים, וגם היום ניתן לראות חבורות רבות של הולכי רגל, שעושים את כל הדרך ההיסטורית, חלקם בשל סיבות אחרות ולאו דווקא צלייניות (יש אפילו ישראלים שעושים אותה).

חבורות גדולות של צעירים יותר וצעירים פחות, מצוידים במקלות הליכה, תרמלים מאובקים ובגדי מסע עושים פה את אחת ההפסקות, בדרכם לעיר הספרדית שליד האוקיאנוס.

מלבד הגשר היפהפה יש בעיר גשרונים קטנים ומתוקים מעל הנהר ובתוך הסמטאות מסעדות מקומיות.

Saint-Jean-Pied-de-Port, 64220, France

סאן ג׳אן דה לוז

סן ג׳אן דה לוז יושבת על המים ומרוחקת מאספלט כחצי שעת נסיעה.

יש בה מדרחוב שוקק חיים וצבעוני והוא פתוח גם בימי א׳.

מבחר של חנויות גסטרונומיה: גבינות, נקניקים ובתי מאפה נהדרים.

אנחנו עושים עצירה בקונדטוריה מפורסמת פה לאכול את העוגה הכי מפורסמת שלהם: המקרון של סן ג׳ן דה לוז, שכולם בסופו של דבר מבוססים על שקדים טחונים.

שם גם מוכרים מעדנים, יינות, נקניקים מקומיים. תיק הגב שלי נפתח ואליו נדחסים בששון, שקיות, קופסאות ועטיפות מרשרשות.

טעים שם.

קונדטוריה אדם.

ֿMaison Adam, 6 Rue de la République, 64500 Saint-Jean-de-Luz, France

כל הרחובות של העיר העתיקה מובילים למים וגשרונים קטנים מחברים ביניהם מלמטה לטיילת למעלה ומגיעים עד לפתחי הבתים שעל המים.

מראה משובב.

בכל מקום ציירים מקומיים, גלריות קטנות וכיכר אחת גדולה שם גם אנחנו מניחים שני זוגות רגליים מתבטלות בשמש הנעימה של ספטמבר.

לא הרחק מהכיכר ומהמדרחוב בית עתיק של לואי ה-14, מרוהט עדיין ברהיטים המקוריים.

Maison Louis XIV, 6 Place Louis XIV, 64500 Saint-Jean-de-Luz, France

באחת מסמטאות המדרחוב כנסייה מקומית עתיקה ויפה בסגנון באסקי עם הרבה עץ ועוגב גדול.

Saint-Jean-de-Luz, 64500, France

אנגלט

אין לי יותר מידי מה לספר על אנגלט.

אבל יש לי המון לספר על שוק הפשפשים השבועי שלה שמתקיים בכל יום ראשון.

מדהים.

מדהים.

מדהים.

חלום של כל חובב פשפשים והלוואי והיה לי יותר מקום במזוודות או בבית.

אני חולמת על סיר הקוסקוס מנחושת הגדול והכבד שבסך הכל עלה 50 יורו.

הכלים והצלחות היפהפיות מתוצרת צרפתית, עתיקות ומצויירות במחירים מצחיקים של 3 יורו ל-10, כוסות רטרו, סכו״ם, מסגרות יפות לתמונות, מראות.

משוגעת על זה. יכולה להסתובב פה שנים ולא להתעייף.

אני דוחסת לתיק שלי קערה מצויירת בשוליים מוזהבים ושמונה קעריות תואמות לקינוח וכבר חולמת על הטירמיסו שימלא אותה.

הנה הצלחות והמתכון לטירמיסו טירמיסו.

Anglet, 64600, France  

זהו, אנחנו נפרדים מחבל ארץ נפלא, שנמצא באירופה היפה והקלאסית.

כבר מתגעגעים.

ביאריץ ובאיונה

ביאריץ ובאיונה הן שתי ערים יפהפיות מחבל אקווטן בצרפת, והן נמצאות במרחק נסיעה קלה מאספלט.

אסור לפספס אותן, הן יפות ומרשימות ושוות ביקור.

פוסט נפרד על שתיהן בלינק.

ביאריץ ובאיונה