מילאנו: שיק, קולינאריה, אופנה וסטיילינג

לפני כל דבר מילאנו היא עיר של שיק, של קלאסה, של אופנה.

של טעם טוב.

וזה ניכר בכל פינה בה: במסעדות, בבתי הקפה, בעיצוב החנויות, בכלים, בריהוט, בפנסי הרחוב.

בכל ספל, צלחת, נעל מעוצבת, חגורה, מסגרת של ציור.

בכל כורסא, מנורה או שולחן קפה.

תענוג.

היא אחת הערים החשובות באיטליה והשנייה בגודלה ונחשבת לשער הכלכלי של המדינה.

העיר הזו מתוארכת ל- 600 שנה לפני הספירה.

כמו בכל עיר באיטליה, יש בה כנסיות רבות והן בדרך כלל מאופיינות בlook זהה, של אבן אדומה, בריקים קטנים ומימדים יחסית צנועים.

ועדיין הן מרשימות ויפות,

ביום ובלילה.

ראשון להן הדואומו, שבנוי מאבנות אחרות ובסגנון אחר והוא יחיד ומיוחד.

והוא הדואומו המפורסם ביותר בעולם.

הענק, היפהפה.

שהתורים לפניו לא פוסקים לעולם.

מילאנו כמו אחותה, טורינו, היתה מוקד להפצצות של בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה ובניינים רבים נחרבו בה.

חלקה הגדול נבנה מחדש לאחר המלחמה.

יש בה מרכזי אופנה ועיצוב גדולים וגם מרכזי חדשנות בתחומים אלו, דבר ההופך אותה אטרקטיבית ומרכזית הן לתיירים והן לבעלי עניין.

הרחובות מטופחים ויפים ויד מעצבת ניכרת בכל פרט בעיר.

העיר עמוסה בשכיות חמדה, מוזיאונים, מבנים מרהיבים, שווקים צבעוניים ושכונות של אנשים צעירים, המתעוררות עכשיו, והן מרתקות, תוססות וטעימות להפליא.

אין ממש רובע עתיק בעיר הזו, לא בסגנון רומא או נאפולי, אבל יש בה מרכז היסטורי (צ׳נטרו סטוריקו), שטבורו – הדואומו, ויש גם שכונות עתיקות, שלכל אחת מהן אופי מיוחד משלה.

אני אוהבת את השכונות הללו והן ראויות בעיניי לביקור לא פחות מהצ׳נטרו סטוריקו של העיר, מהדואומו או מהמוזיאונים שלה. אני אוהבת את העולם השלם שנגלה בתוכן, את האנרגיה שזורמת בהן, את הפשטות והחזרה לראשוניות, את התושבים שרובם צווארון כחול או מהגרים והיום זורמים לשם צעירים רבים, סטודנטים, משפחות צעירות ומחיות אותן – תופעה שחובקת עולם. השכונות הללו פורחות אומנותיות וגסטרונומית עירומות מכל פוזה, התייפיפות וקפטיליזם ויפות כמו שהן.

חובבי הגסטרונומיה הוציאו דיבתה וטענו שאין מה לאכול במילאנו, אבל אנחנו עשינו חריש עמוק והגענו לטרטוריות נהדרות, עתיקות, שמגישות אוכל מקומי, מילאנזי ולומברדי וגם למסעדות בינלאומיות, שמילאנו עמוסה בהן. מצאנו קונדטוריות מקומיות מפוארות וגלידה שאין טובה ממנה בכל איטליה (אבל יש טובות כמוה).

והאפרטיבו…

שפעמים רבות הוא ממש ארוחה בפני עצמה.

מקומות רבים מאוד במילאנו מחייבים עבור האלכוהול בלבד ופורשים שולחן עמוס בנקניקים, גבינות, ירקות, ממרחים, תבשילים, פיצות והכל במחיר האלכוהול.

ואם גם אתם רוצים לסדר כזה בורד יפהפה עמוס במטעמים איטלקיים ולהרגיש לרגע איטליה,

הציצו למתכון שבלינק :

אפרטיבו – מגש אירוח איטלקי

התחבורה הציבורית פה מצוינת, בעיקר המטרו והחשמליות.

חלק מהחשמליות מאוד עתיקות והמילאנזים משמרים אותן, למרות שהן מרעישות ומקשקשות ביחס לאלו החדשות.

מיעוט האוטובוסים המעשנים במרכז העיר הופך אותה לנעימה לשיטוט.

סביב כיכר הדואומו ניכרת תכונה במהלך כל היום והלילה והוא המקום הסואן ביותר בעיר. כל היתר שקט יחסית.

יחסית.

אנחנו מצטיידים בכרטיס נסיעה שבועי אתו נעשה חלק מהמסלולים כשעייפנו או סתם כשבא לנו.

יש בה פארקים גדולים וירוקים והם יפהפיים, מטופחים ונעימים לפיקניקים, מנוחה או סתם להתפרקדות על הדשא, במעבר בין נקודה א׳ לב׳ ביום שמש נעים.

הניסיון מהשנים האחרונות שלנו כופה עלינו להצטייד בכרטיסים מראש לכניסה לאתרים.

כרטיסים שמבטיחים קיצור תורים, עולים המון כסף אבל שווים זהב.

כי התורים פה לכל מונומנט הם בלתי נסבלים, וגם כשמגיעים עם כרטיס עוקף תור למקום כמו הדואומו, משתרך תור ארוך מאוד וכולם מחזיקים בכרטיס עוקף תור – כמו שלנו.

כדאי להדפיס את הכרטיסים כדי להימנע מוויכוחים מיותרים עם המאבטחים בכניסה.

הפעם בחרנו להתגורר ברובע הברירה Brera, שהוא רובע בוהמייני-אלגנטי.

הוא רובע תוסס ומרכזי, יפהפה, נקי ומרוצף במסעדות, ברי יין, קונדטוריות וגם באטרקציות מעניינות אחרות.

הדירה שלנו מרווחת וגדולה והיא ממוקמת בקומה הראשונה של בניין ישן מהמאה ה-19. יש לנו מרפסת ארוכה ואלגנטית וחלונות עץ ירוקים ויפים.

בכל בוקר אנחנו אומרים בון ג׳יורנו לשכן המתוק והמבוגר בקומה התחתונה, שמקפיד להשקות את הצמחים הירוקים, שעוטפים את הגינה הפנימית של הבית ומותירים בנחירינו ניחוח קבוע של אדמה אחרי הגשם.

די קרוב לעיר האצילית הזו, נמצאים האגמים היפים של איטליה: לאגו קומו ולאגו מאג׳ורה וגם לאגו לוגאנו. הלאה מהם מתנוססת שרשרת הרים מפוארת ופסגתם גבוהה. בחורף הם עוטים שכבת שלג עבה המושכת אליה מאות אלפי גולשים מאירופה ומהעולם.

אנחנו מתכוונים לקנח את הטיול שלנו במילאנו ביום אחד באגם קומו היפהפה ושמרוחק ממילאנו שעת נסיעה בלבד.

ברכבת. כמה נוח.

יום ראשון במילאנו

מסלול הליכה: 3.5 ק״מ.

קפה ומאפה

אין בוקר בלי בית קפה איטלקי ועדיף שיהיו בו גם מאפים טעימים, טריים ומקומיים.

לכן אנחנו בוחרים הבוקר להתחיל בבית קפה של פרינצ׳י, קונדטוריה מקומית שלה מספר סניפים בעיר.

הסניף הזה מקסים ומרווח.

אני בוחרת בוונציאנה, אותה אני מכירה עוד מבולוניה, ועכשיו אני נזכרת שרציתי לאפות אותה בבית ושכחתי ממנה.

איך שכחתי??

הוונציאנה היא לחמנית בריוש עשירה ומפנקת שמעוטרת בקרם פטיסייר צהבהב ומתוק.

הלחמניה נאפת בתנור עם הקרם וביחד מתקבל ענן מתוק ונפלא, שהולך נהדר עם הקפה האיטלקי המצויין.

הנה מתכון שלי לוונציאנה האלוהית האיטלקית וונציאנה .

בפרינצ׳י אני מגלה גם בצק דקיק דקיק וקראצ׳י, מאוד מזכיר את הלחם הסרדיני – וגם קצת מצות אבל טעים פי אלף ממצות – יש בו נקבים קטנים למנוע את התפחתו, הוא טעים, מתפצפץ ומלו ונקרא פה סקיאצ׳טה.

אני מכירה סקיאצ׳טה אחרת מאיזור טוסקנה, שהיא פוקצ׳ה עם ענבים שחורים וסוכר, מאפה מטריף שנאפה שם לקראת סוף הקיץ ועונת הבציר.

והנה המתכון שלי לסקיאצ׳טה הטוסקנית הנפלאה סקיאצ׳טה – פוקצ׳ת ענבים שחורים טוסקנית .

אחרי הקפה והמאפים הנהדרים אנחנו מוכנים להתחיל ולתור את השכונה שלנו.

Princi, Via Ponte Vetero, 10, 20121 Milano

סן כרמיין

שתי דקות מהבית ומפרינצ׳י ניצבת כנסיית סן כרמיין והיא ממוקמת בכיכר….סיינט כרמין.

אנחנו לבד בכנסייה, שנבנתה לפני 600 שנה ורק מתא הווידוי הקטן עולים קולות של גבר ואישה. תהליך של ווידוי.

מה היא עשתה?

הפסאדה של הכנסייה אופיינית לסגנון הכנסיות במילאנו: בריקים קטנים ואדומים בצבעי הטרה-קוטה שהפאר רחוק ממנה. הכנסייה הזו פשוטה יחסית ושייכת לזרם הכרמליתי בנצרות (אותם נוצרים שהתיישבו על הר הכרמל שלנו כנסיות רבות במילאנו, הרבה בריקים אדומים בצבעי הטרה קוטה, פסאדה פשוטה יחסית וכנסייה ששייכת לפלג הכרמלטיתי בנצרות, הפלג ההוא שמגיע מהרי הכרמל אצלנו.

Santa Maria del Carmine Church, Piazza del Carmine, 2, 20121 Milano  

ברירה

אנחנו יוצאים מסן כרמיין וגולשים במהירות לרחובות ברירה המשגעים, לסמטאות, לבוטיקים והחנויות היפות.

הכל מעוצב ומוצג בטוב טעם, הכל שיקי ויפה להפליא. תענוג.

בדרך לתחנה הבאה שלנו, אנחנו עוצרים בבית המרקחת העתיק ביותר במילאנו, שגם היום מתפקד כבית מרקחת.

אין בו משהו מיוחד, אבל אני תמיד אוהבת להיעצר ליד מקומות היסטוריים. המבנה עתיק ברחוב הכי יפה בבברירה והכניסה אליו מעבירה אותך קצת לתחושה של שנות ה-20.

שלט קטן מכריז בצניעות שפה בשנת 1837 נפתח פה בית המרקחת.

Via Fiori Oscuri, 13, 20121 Milano

פלאצו פיאנאקוטקה

שתי פסיעות משם נמצא הפלאצו ברירה שהוא מתחם של הפיאנאקוטקה, הבלה ארטי אקדמיה, הביביולטיקה ועוד.

אנחנו משוטטים במסדרונות של הבלה ארטי אקדמיה, איזה כיף לסטודנטים ללמוד במבנה כזה. המדרגות רחבות ומפוארות, שלל פסלים מפוזרים במסדרונות הארוכים.

זיהינו חיקוי פחות מוצלח של פסלו של מיכאל אנג׳לו מקפלת המדיצ׳ים בפירנצה.

אבל…איזה יופי.

חצר המתחם יפהפה והמבנה המרובע מקיף את כולו בשקט ואלגנטיות.

בספריה העתיקה אנחנו מגלים עשרות אלפי ספרים, שעד היום, טוענת הספרנית, משמשת סטודנטים רבים, אני מבררת איתה אם יש כתבים עתיקים שקשורים למוצאי והיא אומרת שיש, אך אלו עתיקים ואינם מוצגים על המדפים.

תחושה של יראת כבוד בספריה, השיח מתנהל בשקט, כראוי בספרייה רק שפה הוא נושא על כתפיו מסורת והיסטוריה של מאות שנים.

הפינאקוטקה עצמה היא מוזיאון עשיר ביצירות אומנות, אבל אנחנו מוותרים עליו הבוקר, יש לנו תוכניות למוזיאונים אחרים, שווים יותר.

מפה אנחנו יוצאים ופונים ימינה לכוון הגנים הבוטאניים של מילאנו.

Pinacoteca di Brera, Via Brera, 28, 20121 Milano  

גנים בוטאניים

הגנים הבוטאניים של מילאנו קטנים, ירוקים ומקסימים.

בפינות החמד הקטנות והמוצלות אנחנו נחים לכמה דקות, רק שעות הבוקר המאוחרות ואני מרגישה שאנחנו בתוך הקרביים של מילאנו, של ברירה.

והנה, סוף סוף אני מגלה איך נקראת השיבה (שהמרוקאים שמים בתה החורף) בשפה הלטינית.

אנחנו יוצאים מהגנים וממש מצד ימין מציצים למלון בולגארי המפואר (הצצה בחנייה רימזה על מי הם אורחיו והצצה בבוקינג איששה את החשד: 1000 יורו ללילה, low season.

 Brera Botanical Garden, Via Privata Fratelli Gabba, 10, 20121 Milano  

ולמה נכנסתי למלון?

מכיוון ששכרנו דירה לא היתה לנו מפת העיר ואני ביקשתי מפקיד הקבלה עותק של המפה.

הבחור הנאה שנראה כאילו יצא מפרסומת של וורסאצ׳ה מגיש לי מפה מקופלת ורק אחר כך אני מגלה שהמפה הזו היא לא אחרת מאשר מפת חנויות היוקרה ברובע האופנה, שנמצא במרחק של 5 דקות הליכה מפה. חנויות שאין שום סיכוי שאדרוך בהן אי פעם.

רובע האופנה ״מרובע הזהב״

אנחנו מגיעים לרובע האופנה והעורק הראשי שבו: רחוב מונטה נאפוליאונה, המהודר, העשיר, המפונק, שכל מה שיש לו להציע הם בגדים ונעליים ואקססוריז במחירים של אלפי משכורות, אנשים יפים ומטופחים והרבה הרבה שיק.

וגם חנויות לכלים יפהפיים, מעוצבים ושיקיים. אני עומדת דקות ארוכות ליד הגביעים הצבעוניים המדהימים האלה וחוככת בדעתי…

מוותרת. בעיקר כי כבר אין לי מקום במטבח.

אנחנו מציצים בחלונות המעוצבים, אין על האיטלקים האלה.

איזה סטייל.

מתחרים להם רק הצרפתים.

רחובות צדדים למונטה נאפוליאנו, שהם יפים לא פחות הם Via della Spiga , via jesu המקסים ו Via Manzoni.

כמה שיק, הדר ויופי במקום אחד.

כמו מוזיאון רחוב אחד גדול.

Via Montenapoleone, Via Sant'Andrea, 20121 Milano  

בדרך לצ׳נטרו של העיר, אנחנו עוצרים בקונדטוריה מהודרת והיסטורית, יש להם פה הכל וגם גלידה טובה. הגלידה הראשונה שלי במילאנו אבל לא הכי טובה.

הכי טובה מתברר נמצאת מתחת לבית שלי.

וברגע שאגלה זאת….זהו….יום יום, פעמים ביום….

אלוהים.

Oya, Via Bagutta, 22, 20121 Milano  

פיאצה דלה סקאלה

הגענו לפיאצה דלה סקאלה.

שהיא כיכר קטנה ומתוקה ומסביבה מונומנטים מפורסמים אחרים בעיר:

הנה תיאטרון לה סקאלה שנגיע אליו בהמשך השבוע, נראה צנוע מבחוץ ומרהיב ועוצר נשימה מבפנים.

הנה מבנה הבנק המרשים והמפואר.

הנה הכניסה לגלרייה המרהיבה וויטוריו עמנואלה, שמובילה לפיאצה דומו ולמראה מרהיב ועוצר נשימה של הקתדרלה המדהימה ביופיה, הדואומו.

במרכז כיכר לה סקאלה פסלו של היחיד והמיוחד: ליאונרדו דה וינצ׳י שהוא סוג של כוכב עליון באיטליה, ובצדק.

Piazza della Scala, 20121 Milano  

גלריה וויטוריו עמנאולה

הגלריה המרהיבה הזו, שיש לה אחות יפהפיה (אם כי לא ממש כזו) בנאפולי, מחברת בין פיאצה דואומו לכיכר לה סקאלה.

התקרות המרהיבות והגבוהות מעוטרות בזכוכית ואבן, הרצפה מחופה בשיש מרהיב מסוגים וצבעים שונים. צבע הקירות החם הוא רקע יפהפה לכל הפאר של המבנה עצמו ושל החנויות והוא לא מרכז קניות למי שמשכורתו נמוכה מאוד מאוד מהשכר הממוצע במשק.

הכיפות מרהיבות ביופיין ומסביב פזורים סימני בתי המלוכה השונים שאיפיינו את נסיכויות באיטליה, עד לאיחודה בשנת 1861 על ידי גריבאלדי, קאבור ואומברטו שהיה המלך הראשון של איטליה לאחר האיחוד.

פינת פראדה, וורסאצ׳ה וחברות יוקרה אחרות היא מוקד לתיירים יפאנים וסיניים, שהם היום כנראה כוח הקנייה הגדול ביותר בעולם.

לא מעט מהם מתנדנדים במעברים עמוסים בשקיות ענק של חברות האופנה, חבורות חבורות עוטות ורסאצ׳ה, פראדה או מוסקינו.

Galleria Vittorio Emanuele II, Piazza del Duomo, 20123  

מוזיאון המדע של ליאונרדו דה ווינצ׳י

מכיכר לה סקאלה (מצד ימין) וממש בכניסה לגלרייה מוזיאון המדע על שם ליאונרדו דה וינצ׳י. יש מספר מוזיאונים כאלה שפזורים ברחבי איטליה והחשוב בהן נמצא בכפר וינצ׳י בטוסקנה, מקום הולדתו של הגאון.

במוזיאונים אלו מוצגים שרטוטים, תכנונים, ארכיטקטורה, תעלות, גשרים, מכונות מלחמה, חומות, אנטומיה ורעיונות מדעיים וטכנולוגיים שהיו מהפכניים וחדשניים בדורו. בוינצ׳י לקחו חלק מהרעיונות ומימשו אותם למודלים וזה מדהים.

Leonardo3 Museum – Il Mondo di Leonardo, Galleria Vittorio  

פיצה נאפוליטנית בלב מילאנו

אנחנו רעבים ומתגעגעים לפתע לפיצה נאפוליטנית.

אולי כי אני יודעת שלאחרונה נפתחו במילאנו שני סניפים של הפיציולו סורבילו, שידוע בנאפולי, ושהפיצה הנפלאה שלהם מתוארת בפרוטרוט בפוסט נרחב שלי על נאפולי (שווה ביקור לגמרי).

והנה פוסט לשבוע בנאפולי המדהימה  באתי, ראיתי, נכבשתי – נאפולי .

בסניפים בנאפולי יש רק פיצות והמבחר ענקי. פה המבחר קטן יותר והם הוסיפו גם פסטות וסלטים. אבל הפיצות נהדרות בדיוק כמו בנאפולי.

היא ענקית, היא דקיקה, היא שרופה בשוליים כמו שצריך והיא מריחה כמו נאפולי !!!

בבית, אני מכינה לפעמים פיצות מהירות במחבת, סגנון שאופייני לטורינו, הוא קל ומהיר וטעים להפליא ומתאים גם לכאלה שלא יודעים לאיפות או ללוש בצק שמרים.

מתקבלת פיצה נהדרת, פריכה ומבעבעת בפחות מ-10 דקות פיצה איטלקית מהירה במחבת.

Gino Sorbillo, Largo Corsia dei Servi, 11, 20122 Milano

עוד פיצהיולו מנאפולי

הוא דה מיקלה.

פיצה נפוליטנית נפלאה, שגם בנאפולי היא מתחרה חזקה של ג׳ינו סורבילו ןהיא הפיצה של דון מיקלה.

אותו דון מיקלה שמוזכר בספרה עטור השבחים של אלנה פרנטה על נאפולי, על חברות ועל איטליה.

וגם היא דקיקה, וחמה ושרופה בקצוות ומריחה נפלא…ממש כמו נאפולי !!!

שם אנחנו גם מתענגים על צלחת מטוגנים שמזכירים לי את אוכל הרחוב של נאפולי.

(רמז: כמעט הכל מטוגן…וטעים למות).

וגם למיקלה יש 3 סניפים בעיר הראשית בפיאצה דלה ריפובליקה.

ואם גם לכם מתחשק לטעום מהמטוגנים הנאפוליטנים אז אני הכי ממליצה על הזפולה

הדונאטס של דרום איטליה.

זפולה – דונאט מעלפים מדרום איטליה

L'Antica Pizzeria • da Michele, Piazza della Repubblica, 27, 20124 Milano MI, Italy

 

מוזיאון פולדי

שתי דקות מלה סקאלה נמצא מוזיאון פולדי שהוא אחד המוזיאונים היפים במילאנו.

המוזיאון הוא ביתו של מי שהיה אספן אומנות נלהב מהמאה ה-19 והבין דבר או שניים בה. בבית מוצגים אוספים מתקופת הריינסאנס ציירים ענקיים כמו בוטצ׳לי.

יש במוזיאון גם אוספים של תכשיטים, כלי נשק, שטיחים והמון חפצים שאופייניים לתקופה ונותנים מושג מה, על העושר האגדי ורמת החיים של האליטה המילאנזית במאה ה-19.

Museo Poldi Pezzoli, Via Alessandro Manzoni, 12, 20121 Milano  

עייפנו, היה יום ארוך וטיול רגלי מרהיב.

מילאנו מרתקת, יפהפיה ואלטיסטית, עכשיו אנחנו מתכנסים לשכונת הברירה שלנו, קרוב לבית, כמעט משפחתית.

תענוג.

אפרטיבו וארוחה מילנזית

בערב אנחנו לוקחים את הזמן לאפרטיבו האהוב פה, מקבלים את הערב היורד ברחובות ברירה היפים.

מפה אנחנו ממשיכים לאוסטריה די ברירה, מסעדה קטנה, טעימה ומקומית.

אני מתנפלת על האוסובוקו הנפלא, שהוא מאכל טיפוסי לעיר ועל הריזוטו המילאנז המדהים.

ממולי נדגם, – ועוד יידגם ממנו רבות במהלך השבוע –  הקוטלטה המילאנזי, שהוא בעצם שניצל ווינאי רק קטן ממנו ועדיין עצום מימדים: פריך, זהוב, דקיק וטעים להפליא.

ואיך לא? טירמיסו אהובי.

והנה הלינק שלי להכנת ריזוטו בבית, שהוא לא מסובך, קל להכנה וטעים להפליא

כל הסודות לריזוטו איטלקי מושלם.

והמתכון שלי לטירמיסו איטלקי קל להכנה וקלאסי  טירמיסו איטלקי קלאסי .

Osteria di Brera, Via Fiori Chiari, 8, 20121 Milano  

תם יום א׳ במילאנו המשגעת.

יום שני במילאנו

מסורת זו מסורת…קפה ומאפה

איזו החלטה נהדרת עשינו כשהחלטנו לגור בברירה.

היופי והשקט של השכונה הזו, בתוספת הנקודות הקולינאריות המדליקות הן מאסט עבורי ולא פעם, במהלך השבוע, כשהוא הולך לישון (כן, כן לישון במילאנו….לא יאומן), אני לוקחת את כרטיס המטרו שלי וחורשת את השכונה ואת העיר.

והבוקר, אנחנו בודקים קונדטוריה-בית קפה מדליקה, שנמצאת שתי דקות מהבית.

ולמרות שהיא מעוצבת כמו חלל חצי תעשייתי היא בת 90 שנה ויש בה מאפים מסורתיים לצד אחרים.

אני מתנפלת על מאפה שהוא דווקא דרום איטלקי אבל אהוב בכל איטליה כולה: הספוליאטלה.

גם הם יודעים להכין ספוליאטלה: פריך, קראנצ׳י, מתפורר ועמוס בקרם ריקוטה נהדר ומתקתק.

אושר…

עוד נחזור לפה שוב, גם בשביל הפאנאטונה.

ממולי נדגם קרוואסון שהאיטלקים קוראים לו קורנטה והכי הכי הם אוהבים למלא אותו בקרם פטיסייר או סתם ריק.

ופה הוא ממש מעולה.

מעולה.

Cova & C., Via Cusani, 10, 20121 Milano MI

קאסטלו ספורצזקו

הקאסטלו היפה והשמור הזה נמצא בקצה פארק גדול ויפה: פארק סמפיונה.

הוא אחד המונומנטים המרכזיים והחשובים בעיר מילאנו.

הטירה הוקמה במאה ה-14 כמבצר הגנה ומסביבה נחפרו תעלות מים וסוללות הגנה מאסיביות ומרשימות.

מי שטיפח ושימר את המקום היתה משפחת ספורצזה, משפחה עשירה, שגם גרה תקופת מה בטירה.

בטירה מספר מוזיאונים: לנגינה, לארכיאולוגיה, ציורים תקופתיים אבל אחרי סיור כיפי, אנחנו מתמקדים במי שאנחנו אוהבים יותר מכל: בפסלו האחרון של מיכאל אנג׳לו: לה פייטה.

גם בסיינט פיטר ברומא (בוותיקאן) יש פסל של מיכאל אנג׳לו שגם הוא נקרא לה פייטה (רחמים). שם הוא גדול ומרשים ובו המאדונה אוחזת בגופו של יישו לאחר הצליבה.

פה הפסל קטן יותר, חוור יותר וחסר את העוצמות המאפיינות את פסליו של מיכאל אנג׳לו, את הפסל הזה הוא פיסל לקראת שנתו ה-80 ועדיין, לעמוד מול יצירתו האחרונה של אחד משלושת גאוני הריינסאנס (האהובים עלינו: דה וינצ׳י, מיכאל אנג׳לו ורפאל) – זו התרגשות גדולה כל פעם מחדש.

Sforzesco Castle, Piazza Castello, 20121 Milano

מהמבצר אנחנו עושים דרכינו למעלה לתחנת גריבלדי.

יכולנו לקחת רכבת אבל אנחנו בשלב של עדיין ללכת ולהכיר את פינות העיר.

מגיעים לתחנת גריבאלדי הגדולה, שהיא רק שנייה לצ׳נטראלה המרוחקת מעט מפה.

לצידה – הפורטה נובה.

תחנת הרכבת הגדולה של מילאנו הצ׳נטראלה הוא מבנה ענק, מרהיב ויפהפה מבחוץ ועוצר נשימה מבפנים. זה כמובן בתנאי שמצליחים לנטרל את עשרות אלפי האנשים החוצים אותו לאורך כל היום.

פורטה נובה

פורטה נובה היא הסיטי של העיר.

בכיכר הגדולה והמעוצבת שתכנן אחד גיאה איולנטי, אפשר לראות את מילאנו החדשה נושקת למילאנו הישנה.

מסביבה שכונות ישנות-חדשות שמתעוררות לחיים, הן מרתקות, הן טעימות וכיף לשוטט ברחובות שלהן. יש בהן מעדניות ומסעדות, ברי יין וחנויות בוטיק.

מסביב לכיכר היפהפיה גורדי שחקים ברזל וזכוכית סטייל מנהטן, והם מודרניים ומאכלסים בתוכן חברות מסחריות – הסיטי.

בוסקו ורטיקאלה

ממש ממול ניבטים הבוסקו וורטיקאלה, שהם ארטקציה בפני עצמה. מדובר בצמד מגדלי מגורים, שתוכננו על ידי אדריכל איטלקי. אלפי צמחים ירוקים פורצים מכל צידי המגדלים ויוצרים מעין סביבה ירוקה ואנרגטית. זה מראה מקסים, שונה ומרענן.

מסביב לפיאצה היפה מבנים שונים ומיוחדים של חברות ענק כמו IBM ומרכז קניות גדול ומפנק. למטה, במדרגות הנעות, בתוך האפלולית והשקט: פרוזדור היקפי של פוד קורט, עם מסעדות וברים ופינות אכילה.

אנחנו עושים הפסקונת קטנה בדרך לנקודה הבאה, חוטפים טורטה די ארבה קטנה ולוהטת.

איך איך הם יודעים תמיד להפיק את המאכלים הכי נפלאים ופשוטים ביקום, קצת קמח, שמן זית, הרבה ירק ופרמז׳ן וזה הופך למעדן מלכים.

וזה כולה פוד קורט ולא איזו מסעדת פאר.

ויש לי מתכון קלאסי לטורטה די ארבה בסגנון הטוסקני, טעימה להפליא ועשירה בתרד ופרמז׳ן המתכון פה: טורטה די ארבה מטוסקנה .

Piazza Gae Aulenti, 36, 20124 Milano  

אנחנו שבים ויורדים במדרגות הרחבות לכוון תחנת גאריבלדי ופונים שמאלה בכיכר עוד קצת ישר ואנחנו ברחוב קומו.

אופנה, שיק ואוכל טוב במקום אחד

רחוב קומו ידוע בעיקר בזכות השיק והסטיילינג שלוֿ.

כבר בכניסה למדרחוב הקטן אבל הכה יפהפה הזה, מקבל את פניך שלט ענק של מוסקינו, שהיא חברת אופנה איטלקית מהמובילות. השלט הזה מאותת לבאות, והרחוב אכן עשיר במסעדות, חנויות בוטיק, בתי קפה והמון המון סטייל.

ושם, בין המבנים הישנים מסתתרת כניסה, שהכניסה אליה מובילה אותך לעולם של אופנה, סטיילינג ואומנות, שאולי מסכמות בשיטוט אחד מקסים ומעורר התפעלותֿ, בכל מה שכל כך מושך בעיר הזו: רחוב קומו 10 .

10 קורסו קומו

מדובר במתחם אופנה ואמנות, אחד האהובים ופופולארים בעיר, שרובה אמנות ואופנה.

יש בה בוטיקים קטנים, חנות אופנה גדולה, גלרייה, בית קפה ומסעדה וממש בכניסה נפרדת כניסה לבית מלון קטן.

כל המתחם היפהפה הזה פועל בחצר פנימית שמסביבה חללים שנוצלו ועוצבו למתחם יפהפה ומהנה.

אני לא נמנית על שכבת האוכלוסייה שעושה קניות שם.

הרמתי כרית נוי קטנה, יפה וצבעונית, הפכתי אותה ונחרדתי לגלות את מחירה: 1000 יורו.

נו טוב.

זה גוצ׳י.

מקומו 10 אנחנו עושים פעמינו הישר לכוון כיכר 24 באפריל.  סביב הכיכר בתי יין ובתי קפה נחמדים ולקראת הערב, כשהרוח הנעימה שוטפת את הכיכר אפשר לשבת על אפרטיבו כיפי ולהינות מסוף היום.

Corso Como, 10, 20154 Milano MI

Eataly

שמאלה ממנה מקדש האוכל המפורסם באיטליה: Eataly.

רשת חנויות ומרכזי מזון ששמה לה למטרה להפיץ את המוצרים האיטלקיים הנפלאים ובכל מרכז כזה, על פני הגלובוס, אפשר למצוא את הגבינות הנהדרות, שמנים ויינות, פסטות, קמחים, מלחים, עגבניות ושימורים וכולם כולם מתוצרת איטלקית.

הסניף פה יפהפה ובן שלוש קומות.

יש בו גם מסעדות ובתי קפה אבל הכי אני אוהבת, זה לקחת את עגלת הברזל הקטנה ולשעוט בין המדפים, להעמיס אורז לריזוטו מצפון איטליה, שמן זית נפלא מאומבריה, יינות מוונטו ופסטות שאופייניות רק לדרום.

אני יוצאת משם עם שתי שקיות בד ממוחזרות ויש בהן הכל: פסטות מהדרום, אנשובי מסיציליה, יינות לבנים מפיאמונטה. עונג.

עכשיו אנחנו ממש רעבים וממשיכים ישר לטרטוריה שחובה, אבל חובה להזמין בה מקום.

Eataly Milano Smeraldo, Piazza Venticinque Aprile, 10, 20121 Milano  

צהריים בטרטוריה אנטיקה

הטרטוריה הזו היא אחת העתיקות במילאנו מאמצע המאה ה-19.

טרטוריה היא מסעדה שמנוהלת על ידי בני משפחה, ועד היום מנוהלת על ידי שושלת אחת. שומרת על טעמים מלומברדיה, קלאסיים ומקומיים.

התואר – טרטוריה. הlook של מסעדה.

המלצרים המקבלים את פנינו לבושים שחור לבן, עניבה וכל הטקס ואנחנו פה כי היא מוזכרת במספר בלוגים כמי שיש בה את מנת הקוסטלטה הטובה בעיר. והוא…הוא מת על שניצל עגל.

אנחנו מזמינים למנה ראשונה צלחת בשרים קרים איתם מוגשת קערה גדולה ונדיבה של חמוצי הבית הנפלאים שהם קוראים להם sottaceti הם נפלאים, חמוצים במידה וקראנצ׳יים.

הנה עוד יעד קולינארי נכבש. בששון.

אני אוכלת ראגו, שהוא בעצם בולונייז שבושל שעות ארוכות עם הרבה יין ואפשר לזהות זאת מצבעו העמוק והמטעמים המרוכזים שלו. הפסטה טרייה, ביתית, דקה ועדינה ואת הרוטב אני מנגבת בלחם הפשוט והטרי.

והנה המתכון לראגו הנהדר שלי שהוא איטלקי מאיטליה : הבולונייזה-ראגו .

שניצל העגל נהדר. נהדר.

דקיק מאוד, מצופה בגרגרי זהב פריכים וטעימים ללא שום עקבות של טיגון.

בכאב לב אני מוותרת על הקינוחים במקום, כי אני בדרך לג׳לטרייה שאני משתוקקת לבקר בה, עוד לפני שהגענו למילאנו.

הטרטוריה שומרת על אוטנטיות לא רק בטעמים ובמסורת, אלא גם בעיצוב הפנימי: הריהוט לא השתנה, האריחים, הרצפה והחלונות ואפילו שלטים קטנים עליהם מצויין מפורשות: ״אסור לירוק על הרצפה״ מהתקופה בה לעסו טבק וירקו אותו לרצפה.

היום יש לה מראה מעודן וקלאסי. גם המלצרים לובשים חולצות לבנות ועוטים עניבות שחורות. קלאס.

אחד המטעמים הנפלאים שאנחנו אוהבים פה הם החמוצים האיטלקים הGiardiniera. ירקות כבושים ביין לבן, חומץ בן יין סוכר ומלח

טעימים להפליא.

בכל ביקור אני מזמינה משהו אחר מהתפריט, כבר אכלתי אוסובוקו עם ריזוטו מילאנז,

אכלתי את הראגו הקלאסי הנפלא שלהם,

את הקוטלה עם העצם,

והיום אני אוכלת כליות עגל בחמאה ופורט על ריזוטו מטוגן.

שאריות נפלאות של המטבח האיטלקי: נשאר ריזוטו? לא זורקים, מוסיפים עוד תועפות פרמז׳ן

ומטגנים במחבת שטוחה עד שהוא קריספי ומתפצח ונפלא.

מעליו תערובת כליות העגל.

מתתי.

Antica Trattoria della Pesa, Viale Pasubio, 10, 20154 Milano

 

 Rivanero Gelato

לא יודעת אם היה לי מזל או חוסר מזל, אבל הגלידריה המדהימה הזו, שבעיניי היא אחת הטובות שקיימות בכל איטליה, נמצאת ממש מתחת לביתי בברירה.

כל יום, ולפעמים פעמיים ביום, התגנבתי פנימה עם נקיפות מצפון חזקות ודגמתי את כל הטעמים. כל הטעמים !! אבל תמיד תמיד שילבתי טעם אחד שחזר על עצמו: הליאונרדו. גלידת הצנוברים המטריפה שאי אפשר, פשוט אי אפשר לעמוד מולה.

בגלידריה יש מספר טעמים קלאסיים

ואחרים חדשניים.

 Rivareno, Via Mercato, 20, 20121 Milano MI, Italy

רשת ג׳לטו אחרת שסניף לה בברירה וגם באיסולה היא של הרשת המופלאה :

Altro Gelato Milano, Via Sempione, 90, 20016 Pero MI, Italy

השיק של האפרטיבו  

בערב אנחנו במרדף אחרי האפרטיבו של הביוקר.

סתאם…לא מרדף, עוד נקודה מסקרנת בעיר.

עוד חוויה שהיא חלק מהעיר הזו, שעטורת אפנה, קלאסיות והמון עושר.

שהיא חלק ממזארטי ופרארי ששוטפים את הרחובות, מחנויות האופנה הממותגות והיקרות, ששומרי ראש חתיכים עומדים בפתחן, משכונות היוקרה….אז גם אפרטיבו.

תענוג מעורב באנתרופולוגיה.

אנחנו חודרים עמוק למעוז השיק של קורסו וונציה, המעוטר במבנים יפהפיים, מפלסים דרך בין חנויות הדולצ׳ה אנד גבאנה היוקרתיות והזוהרות ונוחתים בבר מרטיני דולצ׳ה אנד גבאנה, שנבנה על שרשרת חצרות פנימיות ובתים משופצים.

הכניסה אליו היא דרךחנויות דולצ׳ה אנד גבאנה, מותג יוקרה איטלקי חזק ואהוב פה בדיוק כמו המרטיני.

אין אפס, המקום מיועד ליפים יפות וכאלה שמוכנים להוציא על  קוקטייל סכום במחיר של ארוחה (בערך).

אבל אני חובבת חוויות, מכל הסוגים וגם זו חוויה.

מדובר בשיתוף פעולה בין שני המותגים האיטלקיים המצליחים והאהובים שחרטו על דיגלם את הנאות החיים ותפיסת העיצוב והחן שאופיינית כל כך לעם היפה הזה.

שם, בין העצים הירוקים שקירות בתים עתיקים מציצים ביניהם, בין שולחנות עגולים, חולצות ומכנסיים של יצרני אופנה יוקרתיים, מתרווחים שני תיירים סקרנים על כסאות שחורים ומקבלים את הערב על פי מיטב המסורת המקומית.

וויווה ל׳אפרטיבו.

כל כך מקסים פה ויפה, האווירה זורמת, רגועה המוסיקה מתנגנת, אנחנו מחליטים בהבזק של רגע לאכול פה את ארוחת הערב שלנו.

Bar Martini, Corso Venezia, 15, 20121 Milano  

יום שלישי במילאנו

את הבוקר אנחנו פותחים בשוק מקסים ומאוד מקומי, סאן מרקו.

מדובר בשוק רחוב לא ארוך אבל מאוד איכותי ובעיקר מאוד מקומי.

השוק הזה נמצא בשכונה שלנו ובמרחק של שלוש דקות הליכה מהדירה.

אני, חובבת שווקים ידועה לא מדלגת לעולם על שום שוק בסביבה.

בשוק כמו בכל שוק באיטליה, דוכנים קבועים של מזון: ירקות פירות, גבינות ומוצרי אוכל ויש גם לא מעט דוכני בגדים, נעליים, תיקים ואקססוריז.

אפשר לחטט פה ולמצוא מותגים כמו נעליים של טוד.

אבל מה שהכי כיף פה, זו האווירה הנעימה, הרוגע והשקט של המקומיים.

Marché San Marco, Via S. Marco, 15, 20121 Milano

ממש בתחילת הרחוב, ותחילת השוק ניצבת לה שם בשקט כנסיית סן מרקו.

מגן דוד לוכד את עיני והוא ממוקם למעלה בחזית הכנסייה. חיפוש בגוגל לא מעלה דבר בנוגע אליו והמסתורין על עצם קיומו נותר.

הבנייה וחזית  הכנסייה חוזרים על עצמם ומזכירים את סיינט כרמין וכנסיות נוספות שנבקר בהן, במהלך השבוע.

הכניסה לכנסייה מודרנית ומפתיעה ונעשית דרך דלתות זכוכית מודרניות ואוטומטיות.

זו לי הפעם הראשונה לראות זאת בכנסיות.

כשאנחנו בפנים אנחנו עדים לחבורת הזמר של הכנסייה שמתרגלת מזמורים למיסה.

San Marco, Milan, Piazza S. Marco, 2, 20121 Milano  

נאפולי במילאנו – סטריט פוד

עדיין לא בא דבר אל פינו הבוקר, כי אני שומרת תיאבון ללואיני.

לואיני הוא ספק דוכן/חנות שממוקם לצד גלריה וויטוריו עמנואלה, ממש בצמוד לכניסה לכלבו היוקרתי לה רינשטה.

לואיני מזכיר לי דוכני רחוב בנאפולי, שם אוכל מטוגן ואפוי הוא דבר שבשגרה.

בלואיני יש מבחר נהדר של מטוגנים דרום איטלקי כמו ארנצ׳יני וקלצונה ויש גם מאפים.

המשותף לכולם: בצק איטלקי נהדר, ממולא, מתוק או מלוח.

הבוקר אנחנו הולכים על פוקצ׳ה סגורה או מה שנקראת בדרום איטליה פיצה קיוזה (פיצה סגורה) יש בה המון בצל מטוגן, עגבניות אדומות ולוהטות, תועפות של אנשובי וזיתים שחורים.

היא חמה, טרייה ונהדרת.

כשאני נוגסת ברעבתנות בפוקצ׳ה שלי, אני רואה מולי, בחוץ, שני קבצנים מתחננים לעוברים והשבים.

הגרון מתכווץ והביס לא עובר.

מר לי בפה ובנשמה.

אני מבקשת מהמוכרת המתוקה לתת להם פוקצ׳ה כמו שלי ונדהמת מעוצמת השמחה שעולה על פניהם. בתוך שניות ספורות הם נעלמים לאן שהוא, עם המאפה המהביל, ואני נותרת המומה, כולי צמרמורת ומבינה : יש אנשים רעבים בעולם הזה, אנשים שבאמת רעבים בעולם הזה, שפוקצ׳ה ב-4 יורו מצילה את חייהם והם עמדו פה, קרוב אליי, עכשיו.

צמרמורת.

עצב.

כמה קל להיות רעב באמת באירופה הלבנה והשבעה של ימינו.

Luini, Via Santa Radegonda, 16, 20121 Milano

דואומו

למרות שכבר ביקרנו במילאנו בעבר, מעולם לא נכנסנו לדואומו המפואר שלה.

התורים הארוכים והבלתי נגמרים ריפו את ידינו.

נו טוב, מה כבר יכול להיות בפנים? עוד כנסייה?

היא יותר יפה מהנטורדאם? היא יותר מיוחדת מהדואומו בפירנצה?

אבל הפעם אנחנו שוב פה, והפעם יש פוסט לכתוב, אז הצטיידנו מראש בכרטיסים מהאינטרנט (עוקפי תור), ואנחנו מצטרפים לתור ארוך של עוקפי תור – כמונו.

כל מחזיקי הכרטיס עוקף-התור עומדים בתור ארוך ומתקדמים לאט לאט לפתח הכנסייה הנכסף.

שם אנחנו עוברים בדיקה בטחונית מדוקדקת, של גופינו ושל תיקנו.

זהו, אנחנו סוף סוף בפנים.

והיא מדהימה. יפהפיה פנים וחוץ.

באמת שמדובר באחת הקתדרלות היפות, המרהיבות והמרשימות בכל אירופה ובאדריכלות הגותית בפרט. סגנון שהתחיל במאה ה-12 בצרפת והתפשט ברחבי אירופה.

המבנה החיצוני עוצר נשימה אבל גם הפנים שלה מרהיב אף הוא ומעורר התפעלות.

ביציאה אנחנו מתלבטים לרגע אם לעלות במעלית למגדל הכנסייה, כדי לצפות על הכיכר מלמעלה, אבל התור הארוך מרפה את ידינו ואנחנו חוזרים לסמטה של לואיני ולכניסה של לה רינשנטה, עולים במעלית לקומה השביעית והורגים שתי ציפורים במכה אחת: מבקרים במחלקה הגסטרונומית של הכלבו היוקרתי הזה ומציצים לכיכר הדואומו מלמעלה, מבלי לחכות בתור

Duomo di Milano, Piazza del Duomo, 20122 Milano

פיאצה דומו

פיאצה דומו ענקית ומרשימה והיא מקיפה את הדומו מסביבו ומתרחבת מולו.

ממנה פוסעים לגלריה המפוארת, ממנה הולכים לפלאצו ריאלי ולרחובות הרבים שמקיפים את הכיכר הענקית והיפה הזו.

לה רינשנטה

מדובר בכלבו יוקרתי מאוד, שלו סניפים בכל איטליה. אותי כרגיל מושכת תמיד מחלקת הגסטרונומיה שלהם ומחלקת אביזרי הבית בדגש על המטבח.

הפעם אני מדלגת עליה ואנחנו עולים ישירות למחלקת הגסטרונומיה קומה 7.

מסביב לנו מדפים עמוסים וצפופים בכל טוב איטליה: שמנים וגבינות, יינות ופירות, בשרים מעושנים ונקניקים, עוגיות ושוקולד.

אנחנו מתרווחים לקפה של בוקר ונוף של כיכר הדואומו המרשימה.

עכשיו קיץ, וברחבי העיר מתקיימים אירועי מוזיקה בכיכרות המרכזיות. פה בנו בנה ענקית וברקע מתנגנים קטני אופרה ומוסיקה קלאסית.

La Rinascente, 20121 Milano  

יורדים לרחוב שוב ופונים בחזרה לכיכר דלה סקאלה. חוצים את הרחוב ונכנסים לתיאטרו דלה סקלאה.

לה סקאלה

לה סקאלה הוא אחד מתיאטרות המוזיקה היפים ביותר שראיתי מעודי.

אין שום בעיה למצוא תיאטראות מרהיבים דומים באירופה. זה היה בילוי התרבות האולטימטיבי של אירופה הקלאסית במאה ה-18-19: אופרה, קונצרטים ובלט.

גם היום, בכל עיר באירופה ניתן לרכוש כרטיסים לכל אחד מהמופעים הללו, לפעמים במחירים מצחיקים. מבלים ערב שלם באווירה של המאה ה-19 וגם ללא חובבי הז׳אנר, מדובר בחוויה יוצאת מן הכלל.

לה סקאלה יפה ומרשים באופן יוצא מהכלל.

מבחוץ מדובר במבנה פשוט צנוע ואין בו כדי לרמז על הפאר וההדר  שבתוכו.

באולם המרכזי כסאות מרופדים שם יושבים ״פשוטי העם״ ומסביב להם, במספר קומות, עשרות תאים פרטיים, מרהיבים ומפוארים של מי שידם משגת לקנות כרטיס או, שמעמדם החברתי חייב את נוכחתם בתאים הללו.

אני מדמיינת לי אותם: מחזיקים משקפות בידיהם, מחליפים דברי רכילות, ממלאים את התיאטרון המפואר הזה בהרבה שיק, פאר ומלכותיות.

אני מסתכלת לבמה המרכזית והגדולה, שעליה יש עכשיו תזמורת שמתאמנת בנגינה, ומדמיינת לי את מאריה קלאס קורעת את האוויר בקולה האדיר ואישיותה המרשימה.

וואו.

במקום גם מוזיאון קטן עם ציורי ופסלי מפורסמים מעולם המוסיקה והבלט: מלחינים, זמרי אופרה, מנצחים אגדיים ואנשי מוסיקה שונים.

קוריאנית במילאנו

האמת הפשוטה היתה שהיינו בדרכינו לעוד טרטוריה איטלקית מקומית, שלא הצלחנו להזמין בה מקום בטלפון. בדרך לשם עברנו דרך מסעדה קוריאנית, כמעט ביחד נעצרנו שנינו, הבטנו אחד בשני ומבלי לומר מילה הסכמנו: הולכים על הקוריאנית.

כי אנחנו אוהבים אוכל קוריאני.

בדרך כלל יש לנו כלל קבוע: אוכלים רק אוכל מקומי. באיטליה אוכלים רק אוכל איטלקי, בצרפת רק צרפתי, באיסטנבול רק טורקי, אבל זו קוריאנית…ומי יודע מתי נגיע לקוריאה?

מסתבר שמדובר ברשת מסעדות חובקת עולם והיא פשוט נהדרת.

כל כך נהנינו פה שחזרנו אליה שוב במהלך השבוע.

Ristorante Coreano Hana Duomo, Via Giuseppe Mazzini, 12, 20123 Milano  

בית הכנסת המרכזי של מילאנו

בתי הכנסת באירופה בד״כ סגורים ומסוגרים, אלא אם כן הצלחת לקבוע סיור או כניסה אליהם בהזמנה מוקדמת.

תמיד ניצב מולם בוטק׳ה קטן ובו חיילים או שוטרים ומשמר שעומד 24/7 מול מבנה בית הכנסת. הכניסה למבנים עצמם כרוכה בבדיקות בטחוניות פסיכיות ובאמצעי הגנה מהמתקדמים בעולם.

למרות שלא קבענו מראש עם איש מבית הכנסת הזה, אנחנו מחליטים לנסוע אליו ולפחות לראות אותו מבחוץ.

כשאנחנו מגיעים לבית הכנסת שנמצא ברחוב שליו וירוק, עומד מולו חייל איטלקי והמבנה סגור ומסוגר. לפתע מגיעה גברת אטלקיה ומצלצלת בפעמון בית הכנסת. אני מנסה את מזלי ופונה אליה באיטלקית מגומגמת, מספרת לה שהגענו מישראל ושמאוד נרצה לראות את בית הכנסת מבפנים.

היא מתבוננת בי בחשדנות, מסמנת לי בידה להמתין רגע, וכשהשער נפתח על ידי שומר גברתן גבוה, היא מצביעה עלינו ומלמלת משהו באיטלקית.

אני מתקרבת אליו בחיוך וחוזרת על כך שאנחנו מישראל ומאוד רוצים להיכנס.

הוא מתבונן בי בחשדנות ומבקש לראות מסמך.

אין לנו.

אני שולפת את הנייד שלי ומראה לו התכתבויות במייל בעברית וכך גם זוגי…

עוד דקה שנייה….

משהו בלהט שלי, אולי האותיות בעברית אולי הכל ביחד מרכך אותו הוא מתרצה…ואנחנו בפנים.

פנים בית הכנסת צנוע מאוד מאוד ביחס לבתי כנסת אחרים באירופה בכלל ובאיטליה בפרט אבל יש משהו חם ומשפחתי. אנחנו עושים סיבוב קצרצר, מודים לשומר ולגברת בחום ויוצאים.

סיפוק ענק ושמחה גדולה.

Sinagoga Centrale, Via della Guastalla, 19, 20122 Milano  

מול בית הכנסת, בפארק קטן ויפהפה, אנחנו מתרווחים בשמחה על הדשא – עוד יעד נכבש.

אני שולפת את הדובדבנים הנהדרים שהבאתי משוק סן מרקו ואנחנו חוגגים את הרגע המתוק.

Guastalla Gardens, Via Francesco Sforza, 20122 Milano  

אחרי מנוחה בגן המתוק אנחנו יוצאים מצידו השני של הפארק ועולים על אוטובוס מספר 94 שמוביל אותנו ליעד הבא.

בית העלמין העתיק של מילאנו

בית העלמין העתיק של מילאנו הוא בית קברות יפהפה.

מדובר באתר שנבנה לפני כ-150 שנה, מתחם של מאות קברים מטופחים, יפהפיים מעוטרים בפסלים, באובליסקים, בדמויות מהתנ״ך ומעולם החי חלקם בסגנון הריינסאנס.

כזה יש באתונה, בפריז ובערים נוספות באירופה.

פה נקברו שועי הארץ, עשירים ואצילים, סופרים, משוררים, אנשי תרבות ורוח.

בין המצבות והמבנים פזורים פסלים יפהפיים, קלאסיים ועכשוויים.

אפשר להבחין בקברים קטנים ומטופחים ואפשר להבחין במבנים ענקיים, מפוארים ומרשימים, שהם מקום הקבורה של האנשים החשובים/העשירים בעיר.

השיטוט בבית קברות כזה הוא חוויה אנתרופולוגית מרתקת והתחושה היא של ביקור במוזיאון פתוח ענק ומרשים.

במקום יש גם אנדרטה לזכר הנרצחים היהודים מתקופת מלחמת העולם השנייה.

Monumental Cemetery, Piazzale Cimitero Monumentale, 20154 Milano  

צ׳יינה טאון

אין עיר בעולם שאין בה צ׳יינה טאון.

צ׳יינה טאון של מילאנו נמצאת במרחק הליכה קצר מבית העלמין המרהיב הזה.

תמיד צ׳יינה טאון מרתקת אותי.

הצ׳יינה טאון פה צנוע מאוד ביחס לפריז, לונדון או מנהטן. יש בו רחוב ראשי אחד ויה פאולו סארפי וההליכה בו יכולה לעיתים לתעתע. יש שאתה מרגיש שאתה בצ׳יינה טאון ויש שאתה מרגיש כמו בכל שכונה אחרת במילאנו. הנה מספרה קטנה, חנות ספרים והופ…מסעדה סינית.

שיטוט קטן ונחמד, לא משהו מטורף, עד שאני רואה תור ארוך נשרך מול דלפק קטן וצר.

אני מתקרבת בסקרנות טיפוסית (לתורים ארוכים מול חלונות קטנים) ומגלה שמאחורי מחיצות הזכוכית עומדות שלוש נשים סיניות ומגלגלות במיומנות משגעת טורטולונה סיני (או איטלקי) וקרפים מלוחים אסייתים.

כשאין ברירה אין ברירה ואני עומדת בתור כמו כולם כדי לדגום 4 טורטליני ענקיים בציר חם, אסייתי וטעים להפליא.

Ravioleria Sarpi, Via Paolo Sarpi, 27, 20154 Milano  

פארק סמפיונה

את הדרך חזרה הביתה אנחנו עושים דרך פארק סמפיונה היפהפה, הגדול והירוק.

פארק סמפיונה הוא פארק עירוני ואחד הגדולים במילאנו.

יש בו מדשאות ענקיים, עצים ירוקים וזקנים שמטילים צל כבד וירוק, שהוא חיוני בימות הקיץ הלוהטים. בפארק יש אגם תכול, מסלולי הליכה וריצה, רכיבה על אפניים ואזורים רבים שמיועדים לפיקניק.

יש בו אמפיתיאטרון קטן וקשת אבן ענקית מתנוססת במרכזו: ארקו דלה פאצ׳ה.

בצידו השני משתרעת טירת ספורצה.

Sempione Park, Piazza Sempione, 20154 Milano  

גלידה ושמפנייה

יצאנו מהפארק ואנחנו בדרכינו הביתה, עוברים דרך גלידריה נוספת (חייבת לבדוק את כולן).

והיא מהידועות במילאנו ומההיסטוריות שבה.

דור רביעי ליצרני גלידה והמשפחה הגיעה במקור מטוסקנה.

בשנים האחרונות חברה המשפחה ליצרן יינות שמייצר גם שמפניות וכך נוצר השילוב של ג׳לאטו ושמפנייה.

גלידת שמפנייה לימון ובזיליקום וגלידת טירמיסו כולן מצויינות ויש להם גם מקרונים אלוהיים.

Gelato e Champagne – Cerdini & Quenardel, Via Cusani, 10, 20121 Milano  

Isola מילאנו

אחר הצהריים אנחנו עולים על רכבת שלוקחת אותנו לשכונה חדשה-ישנה: איסולה.

השכונה הזו צמודה לשכונת פורטה נובה, בה ביקרנו בבוקרֿ מה שמפריד ביניהן היא מסילת הרכבת הרחבה של תחנת גריבלדי.

אבל מתחת, מנהרה ארוכה ומלאה בגרפיטי שמחברת בין השתיים, או סתם יציאה מתחנת הרכבת גריבלדי לאיסולה.

ברקע עולים ומיתמרים להם מגדלי הבוסקו וורטיקאלה מהבוקר ומצידם השני מגדלי הברזל והזכוכית המודרניים של פורטה נובה.

איסולה היא שכונה שהיא לא עשירה ולא ענייה,

היא לא יפה ולא מכוערת,

היא לא משעממת ולא מרתקת,

ככה היא באמצע: נעימה לשיטוט, מעניינת בחלקה וטעימה בחלקה.

אבל מביקור לביקור היא הופכת אטרקטיבית יותר ויש בה ברי אפרטיבו מדליקים עם קצב מקסים, מסעדות מקומיות וחנויות עיצוב קטנות ובתוליות.

הכל פשוט, לא מעונב, לא מפונפן והכי רחוק מכל מה שמילאנו מסמלת.

פשוט שכונה מתוקה להפליא.

יש בה פיצריה מעולה!!!!

Berberè Isola, Via Sebenico, 21, 20124 Milano  

לאחר שיטוטי רחוב וגרפטיס אנחנו מתיישבים לאפרטיבו בבר מקסים.

מדובר במתחם גדול מגודר בקיר לבנים גבוה, שספון אי שם בתוך בניניים נמוכי קומה ושם מתחת לשמים פתוחים והמון סטייל, צבע ועניין

יש את בר פרידה. כמה יפה פה!!

יפהפה.

Bar Frida, Via Antonio Pollaiuolo, 3, 20159 Milano  

בכלל השיטוטים באיסולה מגלים פינות חמד, גינות נסתרות, גרפיטיס מהממים והמון המוני המונים של מקומות אוכלֿ

ברי יין, מסעדות קטנות, כולן בווייב שאהוב עליי, בפשטות ובעיצוב עוצר נשימה.

ממש מול היציאה המצויירת של תחנת הרכבת יש גינה ירוקה וקהילתית, שם מתקיים בכל שבת או ראשון שוק איכרים אקולוגי.

באיסולה עצמה , בכל יום רביעי ובכל יום  שבת מתקיים פה שוק רחוב הורס מלא בכל טוב: בגדים , נעליים, תכשיטים, אוכל, הכל.

Mercato del Martedi e del Sabato, Via Volturno, 44/46, 20124 Milano MI, Italy

שיטוט במרכז השכונה ולא הרחק מתחנת המטרו מוביל אותנו לצמד הבניינים הכי מפורסם בעיר

ה bosco verticale, אותם רואים גם מפורטה נובה שמעבר לפסי הרכבת.

שני בניינים גבוהי קומה ומעוטרים בצמחיה עבותה וירוקה שהקנו לה את שמה: בוסקו ורטיקאלה – או בעברית מסורבלת: יער אנכי.

Bosco Verticale, Via Gaetano de Castillia, 11, 20124 Milano MI, Italy

השיטוט הכיפי והמשמח ברחובות,בסמטאות  ובכיכרות הקטנות מניב אף הוא גראפיטי נפלא:

משם אנחנו שמים פעמינו לאחת המסעדות המקסימות בשכונה ומתנפלים על קוטלטה מילאנזה בסטייל אחר:

עבה יותר, עטוף בפירורי פנקו ושקדים מלווה בתפוחי אדמה נפלאים.

אני לא מוותרת על הריזוטו מילאנז שלי, שהוא אחד האהובים עליי ביקום.

Anche, Via Carmagnola, 5, 20159 Milano MI, Italy

מדריך שלם לאיך מכינים ריזוטו בבית – ללא חשש ופחד – בלינק הזה:

 כל הסודות לריזוטו איטלקי

.

bicocca

שכונה חדשה שעולה על מפת העיר מילאנו ועושה את צעדיה אט אט היא שכונת ביקוקה.

כשביקרנו בה בפעם האחרונה, עמדו זונות בצידי הדרכים, ליד תחנות הדלק ושידלו לקוחותֿֿ,

סימן היכר לשכונה מתפתחת: הזונות נעלמו.

אולי עברו למקומות רחוקים יותר.

יש בה מרכז אמנות גדול שמתפתח כל הזמן ומוצגת שם אמנות מודרנית מעניינת.

עדיין מוקדם לשוטט בה היא רק מתפתחת אבל הספקנו כבר בעבר לאכול בטרטוריה קלאסית שנמצאת בשכונה,

לא התעצלנו ונסענו עד אליה.

עכשיו אנחנו על המטרו, עוד תחנה אחת ועשר דקות נסיעה ואנחנו בשכונה הסמוכה: ביקוקה Bicocca.

טרטוריה אנטיקה מילאנו

יש לנו כתובת,

יש לנו מטרה,

ואנחנו חדורי מוטיבציה.

גם הזונות הפזורות לאורך הכבוש ולקראת הלילה היורד לא מרתיעים אותנו.

בסך הכל מדובר בשכונת מגורים מנומנמת ושקטה (למרות 3 הזונות).

אנחנו בדרך לטרטוריה בת 90.

אנטיקה טרטורייה 1936.

ברחוב המנומנם, שיש בו רק בניינים גדולים ואדומים, אני כמעט יכולה לשמוע אותו אומר: קוקי, את בטוחה שזה פה?

מקווה שזה פה.

הגענו.

דלת שחורה, שלט קטן מוזהב ופעמון.

אנחנו מצלצלים.

וואו.

הקירות עמוסים בפריטי אומנות, ציורים, פסלונים ומלאכים מוזהבים.

כדי קרמיקה צבעוניים עמוסים בצמחי בית ירוקים ומטופחים, שולחנות קלסיים מחופים במפות לבנות מעומלנות, נרות קטנים מהבהבים וזורקים אור זהוב על החדר. מוזיקה אמריקאית שנות ה-30 מתנגנת ברוך ומשתלבת בסביבה הקלאסית והיפה.

מהמם פה.

זו טרטוריה שהוקמה בשנת 1936. היא בת 90 אבל וואלה…בועטת.

היא טרטוריה אבל מתנהגת כמו ריסטורנטה.

עכשיו מנהל אותה הנכד, דור שלישי לסבא שהקים אותה.

התחלנו בקרפצ׳יו טונה מעושנת, דקיק, נהדר ובעישון עדין.

גם ברביולי שבשרו דקיק והוא מתפקע מריקוטה וארטישוק. גילופי הפרמז׳ן שמעליו נמסו והעשירו את  רוטב העגבניות החם ולא נותרה שום ברירה: נאלצתי לנגב אותו עד תום.

בלחם.

אח״כ מאושרים גלשנו לקוסטלטה המוזהב, הדקיק והפריך שהרגע יצא מהמחבת, ואלוהים, הייתי אוכלת גם את העצם.

(כן, כן, זה הקוסטלטה השלישי שאנחנו דוגמים בשלושה ימים).

אני מקבלת וויטאלו טונאטו,  שהוא בשר עגל עדין שנפרס דקיק ומעליו נערם הרוטב החמצמץ הגאוני הזה, שרק מוח איטלקי יכול להמציא: טונה, צלפים, לימון ויין לבן.

שתינו יין מלומברדיה ארגמני  ועז טעם.

קינחנו בפנה קוטה אמרטי

ובפאנאטונה חמה עם קצפת.

מה אומר?

המקום קסום

האוכל מוקפד

השירות מושלם

המחירים פצצה

והכל היה טעים להפליא.

הנכד-בעלים ניגש אלינו לשאול אם הכל בסדר, ואני משתפכת על המקום, על האוכל, על הסגנון ועל אהבתי לאיטליה ולמטבח האיטלקי. הוא מתרגש ומבקש ממני להתלוות אליו.

במדרגות הצרות אנחנו יורדים לקנטינה של המסעדה (מרתף), שם הוא מציג לפניי את מבחר היינות האיטלקיים, את אהבתו לתרבות שגדל עליה, למסעדה וביחד אנחנו מבכים את אובדן המסורת שמתחיל לתת את אותותיו באיטליה.

איזה ערב נפלא זה היה.

Premiata Trattoria Arlati dal 1936, Via Alberto Nota, 47, 20126 Milano  

יום רביעי במילאנו

היום אני חייבת להספיק שני שווקים שהם בטודו ליסט שלי.

ושניהם פתוחים היום.

אחד נמצא ב- Fauche, רחוב ארוך שיש בו הכל. שוק מקומי קלאסי.

לאחר מספר ביקורים במילאנו ושוב ושוב בשווקים השונים אין לי שום ספק: זה השוק הטוב ביותר פה.

למה?

הוא מסודר ושקט ונקי.

לא נעים לי: אבל כמעט שאין פה מהגרים ורוב רובם המכריע של בעלי הדוכנים הם איטלקים מקומיים,ֿ

כם הסחורה המוצעת פה: בגדים, נעליים, תיקים וכל מיני – וכמובן דוכני אוכל וגבינות – הם מהטובים שיש בעיר.

Market Rionale Fauché, Via Giovanni Battista Fauchè, 20154 Milano  

השני ב- Papiano   הוא שוק ארוך ואם יודעים לנבור אפשר למצוא בו המון מותגים אבל יש בו גם מליון תיירים והוא השוק המומלץ ביותר במדריכי התיירות של מילאנו.

הכי מדליק הוא שוק האוכל במרכז: דוכנים עמוסים בכל טוב, בגבינות, בנקניקים ובהרבה אוכל מטוגן ומקומי.

אנחנו אורזים גבינות הביתה, פירות נפלאים ומגשים עם מטוגנים מהבילים, אותם ניקח הביתה לארוחת צהריים מפנקת וטעימה.

יחד עם העוף הצלוי הנפלא, תפוחי האדמה השמנמנים והשחומים והנקניקיות הפריכות.

או מיי גוד.

Viale Papiniano Market, Viale Papiniano, 44, 20144 Milano  

אחרי הארוחה הוא נשבר ומודיע לי שהוא ראה די כנסיות ושווקים והוא הולך לישון.

לישון בעיר המדהימה הזו, כשיש עוד כל כך הרבה לעשות ולראות.

אני מצטיידת בכרטיס המטרו המשולב שלי, בתיק הגב האפור ויוצאת לשוטט לבד.

בתפריט: 3 כנסיות מיוחדות במינן.

פראייר, בין היפות שראיתי מעודי.

סן מאוריציו

סן מאוריציו היא כנסייה שמבחוץ נראית פשוטה, ממש נבלעת בבנייני הרחוב הסואן של מאגנטה אבל בפנים…..וואו. יש המכנים אותה ״הקאפלה הסיסטינית של מילאנו״.

הכנסייה העתיקה הזו נמצאת במתחם המנזר הנשי העתיק ביותר במילאנו, שהיה ממוקם על חורבות קרקס רומי.

פנים הכנסייה שמחולק לשני חללים גדולים עמוס בפרסקאות על פני כל הקירות, תוססות, צבעוניות, שמורות ויפות להפליא. פרסקאות שצויירו על ידי אמנים בעלי שם מהתקופה.

בחלק האחורי שלה מוצגים ציורי קדושים מעונים, כולל נערות צעירות, לאחר שעונו וסירבו להתמסר לרומאים הרשעים.

התקרה מרהיבה והכנסייה עוצרת נשימה.

San Maurizio al Monastero Maggiore, Corso Magenta, 15, 20123 Milano  

 סן אמברוג׳יו

סיינט אמבוריג׳יו ענקית ועתיקה מאוד.

היא ניקראת על שמו של בישוף מהמאה הרביעית שהפך לפטרון העיר.

היא הכנסייה השניה בחשיבותה לאחר הדואומו.

שני מגדלי פעמונים ממסגרים את החזית ובתוכה, דוכן בסגנון רומנסקי ביזנטי שהוא יצירה יפהפייה והמזבח מהמאה ה-12 עשוי מזהב.

בצמוד לה נמצאת האוניברסיטה קתוליקה ללימודי דת, והיום תתקיים הרצאה בנושא סודות הלב של ישו.

לכנסייה חצרות פנימיות ואכסדרות מסביב ומתחת למזבח קבורים קדושים שונים ביניהם סיינט אמברוג׳יו.

Sant'Ambrogio, Via Ausonio, 7, 20123 Milano  

ויה טורינו קניות ושוקולד

אני בדרך לכנסייה השלישית והיפה סנטה מריה ספארו שהדרך אליה עוברת דרך רחוב ארוך ועמוס: ווייה טורינו. הזדמנות מצויינת להתעכב בחנויות השונות לקניות קטנות.

וויה טורינו הוא רחוב מעולה לקניות. הוא לא יוקרתי מידי ויש בו חנויות של רשתות בינלאומיות מוכרות. ארנק, נעליים ואפילו ממתקים בחנות של רשת חנויות ממתקים גדולה ואני בדרך לכנסייה השלישית.

Via Torino, 61, 20123 Milano  

סיינט מריה סאטירו

למרות השטח הקטן שעליו תוכננה הכנסייה, הצליח הארכיטקט לתכנן כנסייה מרהיבה ביופייה. העיטורים בזהב ובכחול עוצרי נשימה עם מוטיבים קלאסיים.

חזית הכנסייה פשוטה ולא מעידה במאום על הפאר שבה.

בסך הכל מדובר בכנסייה קטנה ויפהפייה.

Santa Maria presso San Satiro, 20123 Milano  

שכונת נאבילי והתעלות

לקראת הערב, ולכבוד שעת האפרטיבו המקודשת פה, אנחנו נוסעים במטרו לשכונת נאבילי, שמצויירת בציורי גראפיטי יפים והיא  יושבת על גדות התעלות המלאכותיות. התעלות נחפרו על מנת לחבר בין מילאנו לאגם מאג׳ורה ובכך לאפשר דרכי תחבורה ומסחר יעילים ומהירים.

השכונה עצמה פשוטה וגרים בה בני המעמד הנמוך אבל אזור התעלות עצמן כבר הפך מזמן לאזור בילוי ותיירות מדרגה ראשונה. האטרקציה של התעלות והגשורנים הקטנים מעל, הבניינים העתיקים ורוח הבריזה על המים מושכים מאות ואלפי מקומיים ותיירים לבלות על גדותיהן את שעות האפרטיבו או ארוחת הערב.

מבין שתי התעלות זו הגראנדה היא היפה והשווה יותר.

בעמל רב אנחנו מוצאים שני כסאות קש, מתכוננים לקבל את הערב היורד, את קרני השמש הזהובות והבריזה הנעימה שמרחפת על פני המים.

אחת התופעות הקשות היא לראות אנשים ״לבנים״ לכאורה איטלקים ולא מהגרים , מקבצים נדבות, אנשים צעירים וצעירות ששוכבות בתחנות רכבת, עם שלטים וזה מזעזע.

דבר אחר שזעזע אותי לא פחות היא אנשים צעירים יפים ומרשימים שמסתובבים עם תרמילים ומוכרים דברי רוכלות, כזה עדיין לא ראיתי, בדרך כלל הטיפוס הוא מבוגר יותר מוזנח יותר ובבדרך כלל גם מהגר.

פה זה משתנה וזה מזעזע.

לפעמים, הם מהגרים נאים לבושים בסטיילינג וסוחרים בזרי וורדים. עצוב.

Naviglio Grande, Ripa di Porta Ticinese, 11, 20143 Milano  

מסעדת האפניים 

ֿמסעדה מקסימה פשוטה וכיפית.ֿ

שעל קירותיה תלויים אפניים וכל האווירה רגועה וכפרית.

Le Biciclette, Via Giovanni Battista Torti, 2, 20123 Milano  

יום חמישי במילאנו

בוקר טוב בוקר מותק 

כשנכנסים לפאבה מגיעים אלינו הריחות הנפלאים שמגיעים מהמטבח הפתוח.

זו קונדטורית רטרו קטנה ומשובחת.

הריהוט פשוט ומזמין והאווירה הביתית.

החברה הצעירים פה יודעים לתת עבודה מן המשובחות וזה אחד מהמקומות עם ארוחת הבוקר הטעימה והמשובחת במילאנו, בדגש על מאפי בוקר מתוקים, ובראשם: הפנטונה.

הבוקר הגיע תורה של הפנאטונה.

הפאנאטונה היא עוגת בריוש עשירה בביצים, חמאה, צימוקים ופירות הדר מסוכרים, שחביבים על האיטלקים מאוד והיא ידועה יותר כעוגת הכריסטמס. זו עוגה שאופיינית לאיזור צפון איטליה ומילאנו בעיקר.

ופה היא מוגשת כפרנצ׳ טוסט עם קרם מסקרפונה.

זהו.

רשמית אני מתה.

כי פראנצ׳ טוסט עם לחם זה סבבה,

עם חלה איזה יופי,

עם בריוש וואו,

ועם קרוואסון שיחוק,

אבל עם פאנאטונה?

או…מיי…..גוד….

יחד איתה אנחנו דוגמים ״פוקאצ׳ה דולצ׳ה״ שהיא עוגת פירות יער עם שכבות בריוש.

Pavè, Via Felice Casati, 27, 20133 Milano

מפאבה אנחנו יוצאים לכוון הג׳ארדיני פובליצי, שהם גנים ירוקים ונרחבים הפתוחים לציבור הרחב.

ירוקים, יפים ומלאים בעצים עתיקים.

Giardini Pubblici Indro Montanelli, 30100 Milano

אנחנו הולכים על קורסו וונציה, שיש בו מבנים יפהפיים ומחפשים את הבית עם הפלמינגו.

פלמינגו בלב מילאנו.

אין מקסים מזה..

פלאמינגו

האישה האיטלקיה שהציצה, יחד איתנו, לחצר הבית המפואר בלב מילאנו, סיפרה לי שהבעלים של המקום המרהיב הזה, הוא בעלים של חברה גדולה שמייצרת גבינות ומשווקת אותן לעולם הרחב.

לא מפליא.

כי מדובר  בנכס במרכז מילאנו – אחוזה גדולה ומפוארת – ובחצרה להקת פלמינגו, עליהם אנחנו עכשיו מביטים בהתרגשות ובהשתאות.

היא סיפרה שבעבר אפשרו בעלי הבית לסקרנים להיכנס לגינה ולהביט על הפלמינגו מקרוב אבל כנראה שלא עמדו בעומס המבקרים והיום אפשר רק להציץ עליהם מבחוץ.

ולהתפעל.

קסם של חווית רגע.

Palazzo Invernizzi, Via Cappuccini, 7, 20122 Milano

מפה אנחנו ממשיכים עוד דקה ברגל ומגיעים לעוד פנינה מקומית

וילה נקי קמפיליו

מדובר במוזיאון קטן שממוקם בוילה עם גינה מרהיבה מסביב, והוא מוקדש בדרך כלל לזרם הסוריאליסטי. הבית הוא ארכיטקטוני מיוחד במינו שהוקם לפני כ-100 שנים והוא שימש גם כאתר צילומים לסרטים שונים.

הוילה שימרה את הריהוט העתיק לתקופה ויש שם בית קפה קטן.

Villa Necchi Campiglio, Via Mozart, 14, 20122 Milano MI, Italy

שכונת טיציאנה ופורטה טיציאנה

האוטובוס מביא אותנו לשכונת טיציאנה ואנחנו יורדים ליד פורטה טיציאנה.

עוד שער כניסה לעיר העתיקה.

פורטה טיציאנה

בשנייה אחת אני מתאהבת בשכונה.

בשכונת טיציאנה שסופה (או תחילתה) על התעלות בפיאצה24 במאי אנחנו מבקרים בשלושה מקומות:

מוזיאון הארכיאולוגיה למילאנו העתיקה

אנחנו נעצרים במוזיאון לארכיאולוגיה של מילאנו העתיקה.

לא ממש התכוונו להיכנס אבל מה שמשך את עינינו הוא השם Alda Levi.

לוי זה יהודי וכל דבר כזה מחייב בדיקה מקרוב.

מסתבר שהארכיאולוגית הראשית היתה יהודיה והיא קידמה את החפירות במקום ושמה היה אלדה לוי.

הקומפלקס ההסטורי הזה מציג שרידים ואת הסיפור של מילאנו העתיקה, עת תפסה מילאנו את מקומה כבירה עוד במאה ה-11.

Roman Theatre Archeological Site, Via De Amicis, 17, 20123 Milano  

קיר הטרור המזעזע

עליו תלויות מאות בובות בגדלים שונים בדמויות שונות ובגילאים שונים.

מנציח את הטרור הנורא שמכה בעולם.

בדרך אחרת, מזעזעת.

מצד ימין לפני שמגיעים למוזיאון האכיאולוגיה

בזיליקה סיינט אוסטורג׳יו

שהיא אחת הכנסיות העתיקות ביותר במילאנו אבל מה שמושך אותנו אליה היא הקפלה המצויירת והצבעונית והיפהפיה הזו.

לצידה קאפלה אחרת קלאסית.

יש פה ציורי קיר ועבודות פיסול של אומנים איטלקים רבים והיא שמשה כמקום קבורתה של משפחת אצולה עשירה מאוד.

יש בה סרקופגים ופסלים עתיקים והכניסה אליה בתשלום זעום.

Basilica di Sant'Eustorgio, Piazza Sant'Eustorgio, 1, 20122 Milano  

רחוב טיציאנו

הדרך לקפאלה עוברת דרך רחוב טיציאנו המקסים

הקפלה המרהיבה במונחים חדשניים מדובר בארט נובו. מתחת קברים מהתקופה הפגאנית.

מוזיאון הארכיאולוגיה של טורינו העתיקה מה שמשך עיננו זה השם היהודי אידה לוי.

רחוב טיציאנה המדליק מעין ערבוב של ישן וחדש

חלקו מזכיר לי את בולוניה ממש.

Via Tiziano, 20145 Milano MI, Italy

רשת מסעדות פסטה מדליקה 

עוד רשת של מסעדות פסטה פזורה בכל העיר ונקראת miscuzi. סלחו לי. 

את מצביעה על סוג הפסטה, הרוטב שאת אוהבת, התוספות , יין הבית, המוני צעירים מסביבך, צחוק

כיף חגיגה.

ופסטה טעימה בצלחת.

הוא אכל עם פיסטוקים, טונה וזיתים שחורים

ואני אכלתי את הקצ׳יו פפה הנצחי שלי 🙂

לרשת 5-6 ברחבי העיר זו הכתובת של איסולה והיא ממוקמת בפיאצה קטנה וחמודה בכניסה לאיסולה,

שם גם מתקיים בכל שבת שוק ארוך רחוב ועשיר.

miscusi Isola, Piazza Tito Minniti, 6, 20159 Milano MI, Italy

למתכון הפסטה של הקצ׳יו פפה יש ללחוץ על הלינק:

קצ׳יו פפה

 

עוד מותק של מקום שחייבת לבדוק

אחר הצהריים ולפנות ערב אני מספיקה לאכול גלידה במקום מקסים שנקרא ביאנקו לאטה, ואין מדובר רק בחנות גלידה וממתקים, אלא ממש במתחם קטן ומקסים שיש בו גם פריטי לבוש לילדים, משחקים ופריטים שונים והוא ידוע גם בארוחות הבוקר הטובות שלו.

פה אני עושה הפסקה, במקום הקסום הזה, שיש להם גם מאפים וגלידות אלוהיות.

Biancolatte, Via Filippo Turati, 30, 20121 Milano  

עכשיו לא קל לי.

אבל אני מתעקשת.

עולה על המטרו, יורדת מהמטרו….

עולה על חשמלית…. נוסעת 35 דקות….

יורדת מהחשמלית…נוסעת עוד 25 באוטובוס

והנה אני.

פה.

פראדה

פאונדיישן של פראדה, שהוא מוזיאון אומנות מודרנית, שממוקם במתחם ענק.

המבנים המיוחדים, הצבעיים שלהם היפהפיים והמרהיבים מאכלסים בתוכם סוגים שונים של תערוכות קבועות ומשתנות ובעצמם מהווים סיבה טובה לבקר במקום.

הנוף הפתוח שנשקף מהקומות הגבוהות של המבנה מהווים מסגרת יפהפייה לתערוכות המיוחדות פה.

איזה מזל שהגעתי לבד.

כי ציפיתי לקצת יותר וגם טיפה׳לה התאכזבתי.

Fondazione Prada, Largo Isarco, 2, 20139 Milano

הסעודה האחרונה

אין דרך אחרת להיפרד ממילאנו מלבד הסעודה האחרונה עם ליאונרדו דה וינצ׳י.

הציור המדהים והמפורסם הזה, מצוייר בנספח לכנסייה סנטה מרייה דל גראצי, שהיא בעצמה כנסייה יפה מאוד ונבנתה במאה ה-15 דווקא על ידי הדומניקאנים.

מכיוון שהתכנון היה שהכנסייה תשמש כמקום קבורתו של דוכס רם דרג, הוזמן ליאונרדו לצייר את הסעודה האחרונה.

הציור הזה ניזוק מסיבות שונות ובמהלך השנים ניסו ומנסים שוב ושוב לשחזר אותו.

ניתן לראות בבירור את הדמויות הצבעים והאווירה שקופצת מתוך הציור המרהיב הזה למרות הצבעים הדהויים.

הדמויות, שכל אחת מהן מביעה הלוך רוח שונה: זעם, כעס, חרדה, הלם…כל השליחים שמסובים לסעודה האחרונה – ובמרכז ישו – שמבשר להם בפנים רגועות, כי הנה פה, ביניהם יושב הבוגד שיסגיר אותו בקרוב לידי הרומאים.

יהודה איש קריות הוא היחיד שאינו מדבר או מביע שום רגש בתמונה, הוא רק אוחז בידו את שקית הכסף ששולמה לו על ידי הרומאים בגין ההסגרה.

זו התרגשות גדולה וחוויה עצומה לעמוד מול הציור המופלא הזה (מולו פרסקו אחר ומורכב שסוחט – מטבע הדברים – פחות זמן).

זמן השהייה הוא 15 דקות בלבד והכניסה למוזיאון היא בערך כמו להיכנס לחדר הסגלגל של הבית הלבן, מלווה במגנומטרים, אבטחה מאוד כבדה וסדר מדוייק.

Last Supper, Piazza di Santa Maria delle Grazie, 2, 20123 Milano  

הסעודה האחרונה שלנו במילאנו 

בערב אנחנו נפרדים ממילאנו עם מגש גבינות ונקניקים שמזכיר לנו את הסגנון בבולוניה ולא מופתעים בכלל לגלות, שמדובר בסניף בולונזי של המקום.

La Prosciutteria Milano, Corso Garibaldi, 55, 20121 Milano

יום שישי – יום טיול באגם קומו היפהפה

לקומו אנחנו לוקחים רכבת ליום טיול שמשי ויפה, ובתוך שעה אנחנו באגם המקסים ובעיירה היפה של קומו.

משוטטים בסמטאות המקסימות, זוללים דובדבנים, אוכלים גלידה ושותים קפה.

נכנסים לכנסייה הגדולה ומתענגים על הנוף הנשקף לאגם.

מהמעגן אנחנו לוקחים מעבורת לוילה קרלוטה ומסיימים את הטיול המושלם שלנו באיזור הזה.

התמונות מדברות בעד עצמן.

להתראות מילאנו יפה.

נעמת לנו עד מאוד.

שלחו במייל או הדפיסו:

שתפו ברשתות החברתיות:

אנחנו גם באינסטגרם

רישום לניוזלטר

הירשמו לניוזלטר של ״fanny's״ וקבלו עדכוני פוסטים, טיולים ומתכונים, מעת לעת.

אולי תתעניינו גם ב...

מח׳מאר הפשטידה המרוקאית של אמא שלי

המח׳מאר היא אחת הפשטידות האהובות ונפוצות במטבח המרוקאי. מאוד מזכירה את הטורטילה הספרדית. אבל בזמן שהטורטילה הספרדית מכילה את כל מה שיש במקרר בערך: בשרים,

אנטיפסטי – ירקות קלויים איטלקים

נהוג אצלינו בארץ לכנות את הירקות הקלויים הללו אנטיפסטי. אבל אנטיפסטי באיטליה זה כל מה שבא לפני הפסטה. זה יכול להיות: בשרים קרים, דגים, ירקות,

פילה דג בצלפים ויין לבן

אין יותר מידי להכביר מילים על המנה המעודנת, האצילית והמרשימה הזו. והיא גם כל כך קלה להכנה. אפשר להכין את הרוטב בנפרד ואת הדגים בנפרד

סשימי סלמון אסייתי

פשוט, מהיר, טעים, קל עד כדי מבוכה. סשימי סלמון או כל דג טרי אחר…… מה 200 גרם סלמון טרי ללא עור פרוס לרצועות דקות מאוד

ברוך שובכם!

הכנס/י לחשבונך למטה

יצירת חשבון חדש!

מלא/י את הטופס למטה לצורך ההרשמה

שחזור סיסמה

אנא הכנס/י את שם המשתמש או האימייל שלך לצורך שחזור הסיסמה.

לעוקביי הוותיקים: עקב תקלה נמחקו פרטיכם, אנא הירשמו שוב. תודה.

 

רוצים להיות הראשונים לקבל עדכונים?

הירשמו לניוזלטר שלנו.