מטרו: (10 צהוב) Maubert – Mutualité
מסלול הליכה רגלי: כ-8 ק״מ
אמנם אני מתחילה ב- 5, גולשת טיפה ל-4, נוגעת ב-15, אבל רוב היום אהיה בסיינט ג׳רמיין שגובלת בכולם.
למה? כי יש לי סיבות טובות לעשות זאת.
סיבות טעימות בעיקר.
הבוקר מקסים, מרחוק זוהרת לה הנוטרדאם. תיכף…עוד מעט ואני מגיעה אליה.
האוויר הקסום של הבוקר מלא בריחות של פריחה.
צבעי הירוק והוורוד והשמיים התכולים, אפרפרות המבנים המפוארים שעל המים הירקרקים.
חגיגת צבעים של תחילת הקיץ.
השכונה היפה, האלגנטית והרומנטית.
שהיא יחסית רגועה ומתויירת פחות מחברתה, זו שממול – המארה, ובוודאי מזו הצמודה לה: הרובע הלאטיני, שם מעדיף התייר הטיפוסי להצטופף ליד גלידת אמורינו (לא שיש לי משהו נגדה, היא טובה אבל יש טובות ממנה פה).
על הרובע הלטיני, יש לי אפילו פוסט נפרד: הרובע הלטיני בפריז
שיש בה בוטיקים קטנים ומקסימים, חנויות עיצוב ואופנה שהן לא רשתות גדולות ומעיקות, הכל מעוצב בחן הצרפתי.
בשיק.
ֿשיש בה פינות ופנינות קולינאריות והן רבות, מגוונות ונהדרות. כל המי והמי בעולם הקולינאריה מקפיד להחזיק סניף גם ברובע הזה.
שיש בה אינספור פינות חינניות שעושות טוב על הלב.
ומקומות היסטוריים.
ומבנים גדולים ומרשימים.
וכנסיות ענקיות ומרשימות.
כמו שהמארה מעלה בי קונוטציה של המוני אדם ברחובות,
כמו שהמונטמארטר מעלה בי קונוטציה של עליות וירידות,
כך סיינט ג׳רמיין מעלה בי תמיד קונוטציה של יוקרה ואלטיזם.
בעצם זו שכונה מפונקת.
מפונקת ומפנקת.
בין סיינט ג׳רמיין לרובע המארה מפריד האי המתוק איל לה סיטה, עליו בנויה בהוד והדר קתדרלת הנוטרדאם (והוא שייך לרובע 4 בעיר).
זו הקתדרלה, ששמה נקשר בסיפורים מרתקים שמסעירים את הדמיון, כמו הגיבן מנוטרדאם שכתב ויקטור הוגו, שגם כתב את עלובי החיים ושקבור לא רחוק מפה בפנתיאון המוזכר בפוסט על הרובע הלאטיני.
אבל עוד קודם לה ולכל דבר אחר…..קרוואסון של בוקר.
מאפה בוקר זו אהבה לכל היום
באמת שאני לא צריכה סיבה מיוחדת להתחיל את היום שלי בא-טור וא-טור נמצאת במרחק קצר מהנקודה הראשונה שלי בסיור היום: הנוטרדאם.
ואני שם בעיקר בשל הקרוואסון שלה, שהוא תפוח, ואווירירי ועלעלי ומתפצפץ לאלפי פירורים קטנים ושחומים.
ואין סיבה שהוא לא ילך צמוד צמוד – תמיד – עם השוס או פום הנפלא שהם אופים כל בוקר.
שוס או פום – מאפה שחום ופריך ממולא בתפוחים מתקתקים-חמצמצים.
הכי טוב בעיר.
משוגעת עליו.
עוד על הבולונג׳רי המקסימה הזו בפוסט שלי על הרובע הלטיני – מספר 5.
ליבי מתרונן, רגליי קלות ואני אוחזת בשקית הנייר החומה. בשמחה אני עושה דרכי על גדות הנהר.
Le Boulanger de la Tour, 2 Rue du Cardinal Lemoine, 75005 Paris, France
מא- טור אני ממשיכה על הנהר, פותחת בשקיקה את השקית היקרה מפז והולכת על Quai de la Tournelle לכיוון הנוטרדאם. המראה מרהיב ומרחיב את הנשימה.
על הגשרים הללו בדרך כלל ישנם נגנים צעירים: שרפרף, גיטרה וגם כלב.
מצד ימין גשר Pont de lárcheveche ואני עולה עליו והנה אני על האי לה סיטה La Cite’ ממש מאחורי גבה של הכנסייה העצומה הזו.
עוד שתי דקות קדימה והכנסייה המפוארת נגלית לצידי.
דקה…
שנייה…
אני מתקרבת ונעמדת על הרחבה.
עכשיו אני מולה.
הנוטרדאם.
גבירתנו הנוטרדאם
גדולה, מרשימה ומדהימה.
מפוארת.
לפניה רחבה גדולה ומטופחת. המוני תיירים.
הנוטרדאם שהיא – גבירתנו והיא גותית שנבנתה לפני 800 שנה.
בכנסייה הגדולה הזו נערכו חתונות מלכותיות והכתרות, כמו זו, של נפוליאון.
הכנסייה המיוחדת הזו ענקית באופן מיוחד, עם קשתות ענקיות וחלונות ויטראז׳ גדולים ויפהפיים.
כולם ביקרו בנוטרדאם, גם אני ביקרתי בה בעבר.
ובמשך התקופה שגרתי פה, מאוד רציתי להיכנס אליה שוב, אבל התורים בלתי נסבלים.
אולי אני צריכה לבדוק אם יש עוקף-תור לנוטרדאם?
היום אני מסתפקת בלעמוד מולה ולהתפעל בשקט שוב מהעוצמה, המימדים והיופי שבנתה יד אדם.
אלפי ידיים.
גם בשעות הבוקר המוקדמות יחסית משתרכים מולה תורים ארוכים של תיירים.
הכיכר גם היא מלאה באנשים.
כך זה פה תמיד.
בוקר או ערב.
Notre Dame, Paris, France
עדיין נוגסת בקרוואסון החמים של א- טור, אני ממשיכה ללכת ישר ופונה ימינה ב Rue de la Cite, אני מבקשת להגיע לכנסיית סיינט שאפל דרך שוק הפרחים של פריז, שגם הוא על האי ולא רחוק מפה.
קצת לפני לנהר אני פונה שמאלה, הנה שם בכיכר גדולה ומקסימה: שוק הפרחים של פריז.
(ליד תחנת המטרו Cite).
שוק הפרחים של פריז
זהו עוד ״אי״ ירוק בתוך המבנים העצומים שמקיפים אותנו, שהוא לא גן או פארק.
יש פה חנויות פרחים ומשתלות גדולות וירוקות.
באביב התנועה לא פוסקת פה לרגע, הנה זה מגיע ויוצא עם קופסאות פרחים עונתיים וההיא יוצאת ומאחוריה נשרך הודי סוחב שקי אדמה ומטלטל צמחים ירוקים.
לפני שבועיים הייתי פה, עצרתי לרגע להצטייד בעוד עשבי תיבול לאדנית שלי בדירה.
אני אוהבת צמחים ופרחים, שהם מקור אנרגיה ואין חיים בלעדיהם.
כמו הים.
כמו השמיים.
כמו הטבע.
Marché aux Fleurs – Reine Elisabeth II, 37 Place Louis Lépine, 75004 Paris, France
אחרי שאני משוטטת קלות ושואפת לתוכי את הכתומים-וורודים-סגולים-צהובים-ירוקים, אני פונה וחוזרת על עקביי לרחוב, פונה ימינה ב Rue de Lutece, שם מעבר לכביש הסואן ומולי – מסתתרת בחצר, אחת הכנסיות היפות ביותר בפריז.
סיינט שאפל
סיינט שאפל מפורסמת בעיקר בשל הויטראז׳ים היפהפיים שלה בצבעים עזים של כחול, אדום, ירוק, זהב וארגמן.
יש בה עמודים גותיים צרים וגבוהים והשמש שחודרת דרך הויטראז׳ים היפים הללו צובעת באור קסום את הכנסייה שהיא קטנה יחסית.
לצערי המצלמה שלי לא מצליחה לתפוס את היופי כפי שהוא, ואני רק עומדת, ביחד עם עוד עשרות אנשים אחרים, מתבוננת בנשימה עצורה ובהתפעלות לנוכח משחק הקסמים של האור על הצבעים שבחלונות.
על החלונות והויטראז׳ים בהן מככבות סצנות מהברית החדשה והישנה.
Sainte-Chapelle, 8 Boulevard du Palais, 75001 Paris, France
ביציאה מסיינט שאפל השומר מכוון אותנו לחצר משרד המשפטים הצרפתי שצמוד לכנסייה (או שהכנסייה צמודה אליו).
בניין מרשים כשלעצמו.
אני פונה ימינה ב Boulevard du Palais עד לנהר, שם חוצה אותו ומולו Place Saint Michel.
פלאס סיינט מישל
למישל יש כיכר, מזרקה וגם שדרות רחבות.
הכיכר נמצאת בעבר השני של הנהר מעבר לצומת סואן.
בעצם הכיכר והמזרקה הגדולה והמרשימה של סיינט מישל, היא הכניסה הרשמית לרובע השישי של פריז ויש בה כדי לרמוז על אופייה ויופייה של השכונה הזו.
יחסית הרובע השישי הוא אחד הרבעים הקטנים מבין 20 רבעי העיר (2 ו-3 קטנים ממנו) ותענוג לשוטט בו ברגל.
הוא מלא במבנים גדולים ומרשימים, אוניברסיטאות, מבני ממשל וגנים.
יש בו שתי כנסיות גדולות ומרשימות שנמצאות ב -To do list שלי.
ואוכל.
מהמשובחים.
גם פה, על גדות הנהר, רואים את המחזה המרהיב של קופסאות הברזל הירוקות ש״מונחות״ על גדרות האבן העבות. בלילה הן סגורות וביום הם פתוחות ומציגות למכירה: ספרים ומגזינים ישנים.
Place Saint-Michel, Paris, France
אני חוצה את הכביש ונעמדת מול המזרקה היפה והגדולה שנבנתה בתקופת הוסמאן (שהפך את כל העיר במצוות נפוליאון השלישי).
המזרקה נמצאת בין שני רחובות (וגם בין הרבעים השישי והחמישי) בוליווארד סיינט מישל ורחוב סיינט אנדרה דז ארט.
אני בוחרת לאגף אותה מימין ולעלות על Rue Saint Andrea des Art. הרחוב מתפתל ועולה מעט ואני נעצרת במספר 59, שם הכניסה לפסאג׳ סיינט אנדרה דז ארט.
פסאג׳ ובית קפה ראשון בעיר
כבר ראיתי פסאג׳ים יפים ומהודרים ממנו (למשל פסאג׳ וויאוויאן בפוסט שלי על רובע 1 לינק לפוסט הלובר – רובע 1 בפריז) אבל הפסאג׳ הזה עתיק מאוד. ביום הוא נראה די פשוט (יחסית) למרות שהוא מאוד יפה הוא עסוק מאוד ויש בו המון מסעדות ובתי קפה, ובערב… בערב….בערב הוא הופך לסינדרלה עם חגיגות מוסיקה, צלצול כוסות זכוכית ואלכוהול, ואווירה מחשמלת.
עכשיו אני עוברת דרכו בעיקר, כי בפסג׳ נמצא בית הקפה העתיק ביותר בעיר.
59 Rue Saint-André des Arts, 75006 Paris, France
Le Procope
לה פרוקופ הוא בית קפה שמתוארך לשנת 1686. וואו.
ולו רק בשביל גילו ההיסטורי, אני מתיישבת בכובד ראש אצלו.
בתוך המבנה עצמו המקום מרוהט בריהוט כבד, ספריות עתיקות על הקירות גדושות בספרים, מראות מוזהבים ואווירה היסטורית.
אני מזמינה הקפה ונהנית מספלים האלגנטיים של בית הקפה המהודר הזה.
חבריי אומרים שיש פה מרק דגים הטוב בעיר.
אני מסתפקת בקפה. בכל זאת – יום גדוש טעמים לפניי.
Le Procope, 13 Rue de l'Ancienne Comédie, 75006 Paris, France
שו Choux ושוק – תענוג
הפסג׳ הזה מחבר בין רחוב סיינט אנדרה לבין שדרות סיינט ג׳רמיין.
אחרי הקפה וסיבוב בפסאג׳ אני בוחרת לחזור על עקביי לרחוב סיינט אנדרה עוד אגיע לסיינט ג׳רמיין בהמשך.
מרחוב סיינט אנדרה אני עולה עד לצומת הרחובות Buci ו- Seine.
עוד קצת למעלה ב- Buci n מקבץ של מסעדות, ירקנים, פרומאג׳רי מעין שוק, בו הצצה קטנה ואני חוזרת ל-Rue de Seine.
לא רחוק משם במספר 71, אני עוצרת בפופליני.
אני מתה על הפחזניות של פופליני שהן קטנות, יפות ומתוקות תרתי משמע.
יש כמה סניפים בעיר.
Popelini, 71 Rue de Seine, 75006 Paris, France
ברחובות הקטנים מסביב, הבוטיקים המקסימים, הקטנים, המעוצבים שכל אחד אחד מהם מתחרה בשכנו, ביופי, בסטייל, בשיק.
החצרות הקטנות,הפרחים והצמחים שמטפסים על קירות אבן ישנים.
מוזיאון דלקרואה
מפופוליני אני פונה שמאלה ב Rue Jacob, שהוא רחוב קטן ומתוק ויש בו חנויות עתיקות. בפנייה השנייה ימינה ל Rue de Furstemberg, שגם הוא רחוב קטן ויפה, וממש במרכזו בכיכר, המוזיאון של דלקרואה Muse Eugene Delacroix.
דלקרואה נחשב לצייר החשוב ביותר בזרם הרומנטי. זרם שהתחיל בתחילת המאה ה-19 וגרס בציור עכשווי, חווייתי. בניגוד לזרמים שציירו נושאים קלאסיים או היסטוריים. הציור הרומנטי מתאר סיטואציות בחייו של אדם, במאבקיו היום יומיים, ביצרים ובכוחות הטבע.
Musée Eugene Delacroix, 6 Rue de Furstenberg, 75006 Paris, France
במרחק פסיעות בודדות משם נמצאת האיגלז סיינט ג׳רמיין.
איגלז סיינט ג׳רמייין דה פרה
היא יפהפייה אמיתית. עכשיו היא בשיפוצים וחלקים גדולים ממנה סגורים, אבל היא יפה…כמה שהיא יפה.
הציורים, הויטראז׳ים, העמודים והרצפה.
והם צבועים בצבעי פסטל רכים של ירקרק זוהר ובורדו וחרדלי, כולם מעוטרים ברצועות זהב דקיקות ויפות.
בהחלט שווה ביקור.
Saint-Germain-des-Prés, 75006 Paris, France
על הרחוב, בסמוך לכנסייה, ביתנים מסודרים ויפים שמוכרים הכל: החל מתכשיטים, מוצרי אופנה ועד לכבד אווז וגבינות.
זהו, עוד דקותיים אני פוגשת את חברתי הפריזאית לארוחת צהריים.
אנחנו נאכל באחת משלוש המסעדות הקבועות שלנו, שכולן נמצאות באותו רחוב בדיוק, וכל אחת טובה מרעותה.
קלאסיקה צרפתית בצלחות שלי
אני אוהבת את הרחובון הקטן הזה, שכל מסעדה בו פגז ובערב, עם הברים הפתוחים, המוזיקה וגודלו הצנוע – יש בו תחושה משפחתית.
אני אוהבת את העובדה שלא מסתובבים פה יותר מידי תיירים.
ואני עוד יותר אוהבת את העובדה, שמדובר במסעדות צרפתיות קלאסיות: הסועדים בהן בד״כ מקומיים, האוכל צרפתי אוטנטי, הכלים, ההגשה, הסגנון, השירות.
אלוהים, כמה שאני אוהבת קלאסיקה.
ומסורת.
ויש להם בשפע.
לצרפתים.
בוודאי בכל מה שקשור לקוזין.
מי שלא יודע או מכיר, חייב להבין שארוחה צרפתית שונה לחלוטין מארוחה ישראלית.
ארוחה צרפתית נמשכת כמה שעות. היא לא אוכל – וזהו.
מדובר בבילוי אהוב מאוד בין חברים או בני משפחה.
כשזה מגיע לקוזין הצרפתי אין כניעה לחיים המודרניים :הקצב מואט, אין טלפונים על השולחן, יש הפסקות ארוכות בין מנה למנה. הלעיסה מתונה ואיטית – של כל ביס וביס.
אף אחד לא ממהר לשום מקום.
גם במסעדות לא יזרזו אותך לעולם.
לא בהגשת המנה הבאה, לא ברמז ולא בשום אופן אחר.
אחת המבוכות הגדולות שלי בתחום הזה נרשמה כשאירחתי חברים מפריז באחת ממסעדות הבשרים הידועות באיזור יפו, המלצרים עמדו מאחורי גבינו וכמו האיצו בנו לסיים את המנה הראשונה, שעדיין לא הסתיימה וכבר הונח הבשר הלוהט על השולחן. לא אגזים כשאתאר את המבטים המזועזעים שלהם.
הם לא באו רק לאכול – הם באו להנות!
לא נכנסת יותר למסעדה זו. לעולם.
ארוחה צרפתית לעולם תלווה בכוס יין שמתאים למנות ותתקיים באווירה נעימה ורגועה.
ועוד קודם לכן היא תתחיל באפריטיף: אלכוהול עם דברים קטנים ליד, שמטרתם לפתוח את התיאבון.
גם המסעדות מציעות אפריטיף.
ואיך הן מצליחות, הצרפתיות, לאכול את הסלט בלי שהרוטב יטפטף??
D-N-A
מה אכלנו?
או מונדיו….
הזמנו רביולי ממולא בכבד אווז ברוטב כבד אווז וחמאה. לא הספקתי לצלם את המנה אבל נדמה לי שהרוטב מדבר בעד עצמו (דקה אחרי זה הוא נספג לתוך הבגט ונעלם בקרבי).
עדין כל כך וקרמי.
זה היה טעים למות.
וגם מנה קלאסית של פאטה דה קמפאן, שהוא מאכל כפרי, תערובת בשרים טחונים בתוך תבנית חרס, שנאפית זמן ארוך ועל אדים, מצוננת ונפרסת. מוגשת בדרך כלל עם קורישונים קטנים, חמאה ובגט נהדר.
וצנצנת הקורנישונים שמוגשת הכי בטבעי – של קחי כמה שאת אוהבת. מתה על זה.
למנה עיקרית הזמנו סיר ברזל לוהט ממולא בבף בורגיניון קלאסי.
הרוטב העשיר והארגמני העיד על הזמן הארוך שהתבשיל בילה על האש, שוחה בתוך יין אדום עמוק וטעמים עשירים.
אם לא הייתי מתביישת, הייתי שותה את כל הרוטב במצקת.
אני נשבעת.
גם המנה האחרונה שאנחנו אוכלות, מיסודות המטבח הצרפתי: קרפ סוזט.
קרפים עדינים ודקיקים שמטוגנים ברוטב של חמאה וגראן מראנייר שהוא ליקר תפוזים צרפתי מפואר.
על כל הטוב הזה מוזגים ברנדי או את הגראן מארנייר, משלהבים ומשמחים.
את כל הטקס המקסים הזה עושה שף המקום, שיוצא אלינו עם כובע שפים קלאסי. הנה סרטון נחמד:
L'Enfance de Lard, 21 Rue Guisarde, 75006 Paris, France
ממש לידו עוד מסעדה נהדרת, של אותם בעלים, התפריט שונה מעט.
Chez Fernand, 13 Rue Guisarde, 75006 Paris, France
ועוד אחת נהדרת לידם:
Bodega de la Soif, 11 Rue Guisarde, 75006 Paris, France
בגדי מעצבים יד שניה
ברחוב הזה ממש וצמוד למסעדה חנות מותגים יד שנייה של כל הפירמות היוקרתיות הצרפתיות במחירים מצחיקים יחסית.
Divine Parisienne, 19 Rue Guisarde, 75006 Paris, France
וממש דקה הליכה משם, בסוף הרחוב הקטן הזה, מרשה סיינט ג׳רמיין, שהוא לא באמת שוק, אלא מקבץ של חנויות יוקרה במבנה יפה ומקורה.
Marché Saint-Germain, 4-6 Rue Lobineau, 75006 Paris, France
קולינאריה סובב שוק
אספרסו חזק מסדר לי את תחושת הריחוף והנמנום שנחה עליי אחרי ארוחה נפלאה זו, אנחנו משלבות זרועות ומתחילות לסקור את הפנינות הקולינאריות בקרבתנו שבהן ידועה השכונה.
כולן סובבות מרשה סיינט ג׳רמיין:
מתחילות בפייר הרמה, שידוע בעיקר בזכות המקרונים שלו אבל אנחנו פה בשביל הדו-מילפיי (אלפיים עלים ולא אלף עלים הקלאסי) עם שקדים מקורמלים.
ממשיכות לפטיסרי מישאלאק שהוא אחד המפורסמים בעיר. תצוגה מרהיבה של המאפים פשוט עוצרת נשימה מלוח או מתוק.
נכנסות לפטריק רוג׳ר השוקולטייר האגדי, שיש לו המון סניפים והשוקולד שלו מדהים.
במייזון מולוט אנחנו מהופנטות היופי, האסטטיקה, שאי אפשר לעולם לשבוע ממנה.
וארנולד להרר שגם הוא מלך השוקולד ויש לו פטיסרי נהדרים, גלידות, סוכריות גומי מיוחדות, שהם מכינים.
והוא מכין סיגרים משוקולד מטורפים. פעם אכלתי את כל השלושה (!!!)
Pierre Hermé, 72 Rue Bonaparte, 75006 Paris, France
Pâtisserie Michalak 8 Rue du Vieux Colombier, 75006 Paris,France
Patrick Roger, 108 Boulevard Saint-Germain, 75006 Paris, France
Maison Mulot – Saint Germain des Prés, 76 Rue de Seine, 75006 Paris, France
Arnaud Larher, 93 Rue de Seine, 75006 Paris, France
ויש עוד, אבל אנחנו לא רוצות להגזים (סמיילי קורץ).
מלהרר אנחנו חוזרות לרחוב סיינט סולפיס עולות ברחוב 'Rue de Conde עד לאודיאון.
האודיאון
שהוא מבנה היסטורי ויפה ואחד מששת התיאטראות הלאומיים של צרפת (יחד עם הקומדי פראנסס שנמצא מעבר לנהר, ליד הפאלה רויאל).
ועוד לפני, וממש ליד תחנת המטרו של האודיאון (לא רחוק מהסטארבאקס ומול הכניסה לפסאג׳ סיינט אנדרה) יש פסל גדול של דאנטון, אחד מגיבורי המהפכה הצרפתית
Odéon, Place de l'Odéon, 75006 Paris, France
ומולו הפסל והמטרו ומעבר לכביש – אחד מברי הטפאס הכי מדליקים וטעימים בעיר.
אין בו מקומות ישיבה, התפריט משתלשל מהקירות והטפאסים מדהימים (הפרטים המלאים בפוסט שלי על הרובע הלטיני).
L'avant Comptoir De La Mer, 3 Carrefour de l'Odéon, 75006 Paris, France
לוכסמבורג ומזרקת המדיצ׳י
משפחת מדיצ׳י היתה משפחת סוחרים עשירה מפירנצה שבאמצעות עושרה האגדי השפיעה על איטליה דאז ועל אירופה. שתי מלכות צרפתיות הוציאה השושלת הזו: מארי וקתרינה ויש האומרים ששתיהן הביאו איתן שיירת שפים ואופים מאיטליה ובכך העשירו את המטבח הצרפתי הנפלא.
המזרקה על שמה של מארי והיא נחבאת בגני לוכסמברוג היפים והמטופחים.
הגנים האלה כל כך יפים גם בסתיו בשלכת ואפילו בחורף כשכל העצים קרחים ופריז קפואה.
שטח ירוק ויפהפה שמוקף בגדרות שחורות ומוזהבות כיאה לגנים מלכותיים.
זהו. התעייפנו.
ליד המזרקה אנחנו משתרעות ומוציאות את הדברים הטובים שליקטנו במסלול המתיקות שלנו.
Marie De Medicis Fountain, Rue de Médicis, 75006 Paris, France 
אחרי שאנחנו נחות ברוגע של לוכסמבורג, בירוק שבא בעיניים ובמלמולי הציפורים אנחנו חוצות את לוכסמבורג באלכסון, מתפעלות מיופיים שוב ויוצאות מהגנים לרחוב ווג׳ירארד Rue de Vaugirard, מתחברות לרחוב בונפארט Bonapart והוא יוביל אותנו לכנסייה היפה השנייה, סיינט סולפיס.
רחוב ווג׳ירארד הוא רחוב ארוך מאוד שמוביל לרובע 15.
סיינט סולפיס
סיינט סולפיס היתה בשיפוצים זמן ארוך.
עכשיו היא יפה יותר ממה שהיתה קודם (סתאם…היא יפה ומרשימה גם קודם). 
באמת כנסייה גדולה ומרשימה מאוד. וכמו רבות כמוה מעוטרת בהמון ויטראז׳ים יפים וצבעוניים.
הכניסה רחבה וגדולה והיא בנוייה על עמודים כבדים, גדולים ומחורטים.
מול הכנסייה, כיכר גדולה ויפה, שם מתקיים בכל חודש יולי אחד מירידי העתיקות החשובים ביותר בעיר ובצרפת כולה.
הם רציניים ביריד הזה, כיוון שהעתיקות שנמכרות שם שוות המון כסף.
כמה המון?
חוויה משעשעת להסתובב בין הסוכות הלבנות, ברוח הנעימה של יולי, ולמשש חפצים באלפי ועשרות אלפי יורו.
Église Saint-Sulpice, 2 Rue Palatine, 75006 Paris, France
בית קפה שאוצר הסטוריה
כשהגעתי לפריז בפעם הראשונה בחיי, אחד המקומות שהשתוקקתי לשתות בהם קפה היה קפה דה פלור.
ידעתי שבית הקפה הזה אוצר בתוכו היסטוריה של אמנים בעלי שם, סופרים, הוגים ואנשי רוח.
לחשוב שכל אלה פקדו את המקום, ישבו על כסאותיו וניהלו דיונים ברומה של פילוסופיה ואמנות מדליק אותי והוא חלק מהיסטוריה של עם, אומה והאנושות בכלל.
והמחשבות הללו ממלאות אותי גם בתחושות רומנטיות.
ברצון לשחזר.
כמעט מאסט עבורי.
עד היום, בשל אותה סיבה בדיוק, מושך קפה דה פלור מאות ואלפי תיירים מדי יום.
Café de Flore, 172 Boulevard Saint-Germain, 75006 Paris, France
מאז, למדתי באמצעות חברתי, שאפשר להעריץ את ההיסטוריה בקפה דה פלור, אבל את הקפה עצמו לשתות בדה מגוט הסמוך לו, לשם ממעטים יחסית התיירים – להגיע.
Les Deux Magots, 6 Place Saint-Germain des Prés, 75006 Paris, France
בין שני בתי הקפה המרשימים הללו, רחובון קטן ובו חנות שוקולד של אחד אלאן דוכאס, שהוא אולי השף הצרפתי השני הידוע בכל העולם, ומחזיק תחת מסעדותיו לא פחות מ -21 כוכבי משלן, אחרי ג׳ואל רובשון שמחזיק ב-31 כוכבי מישלן.
Le Comptoir Saint-Benoît, 26 Rue Saint-Benoît, 75006 Paris, France
אנחנו נפרדות בחיבוק.
איזה אחר צהריים נפלא היה לנו ביחד.
כמו תמיד.
עכשיו אני עושה דרכי לעוד מקום גסטרונומי קולינארי, שאין ברירה, באמת שאין – אבל חייבים להתיישב אצלו.
אני עולה ברחוב Rue de Dragon שם, בהצטלבות של המזלג המצחיק, אני ממשיכה ישר לרחוב שרש מידי.
מאפייה אחת ומחמצת אחת
תמיד כשאני נשאלת מה להביא לי מפריז, אני תמיד מבקשת את הלחם של פואלן.
דור שלישי למשפחת אופים.
חצי כיכר עגולה שעולה ממנה ריח חמצמץ של חיטה, שהוחמצה ותססה ותפחה באופן טבעי, לאט לאט עד שהיתה מוכנה להיכנס לתנור עצים עתיק ולוהט ולצאת ממנו כשהחוץ שלה קשה וקריספי והתוך שלה ריחני למות, והחורים האלה בפרוסה…..
חמצמץ מהמחמצת בריחו וטעמו, כבד מהדחיסות וכהה מהחיטה המלאה שממנה מכינים בפואלן את הלחמים הקלאסיים שלהם.
והיא עטופה בנייר חום, ממוחזר, כזה של פעם, של פועלים.
זר לא יבין זאת.
זה אחד הלחמים הכי אהובים עליי ואני…אוהבת לחם אני.
ובפואלן אופים עם מחמצת שהאגדה מספרת, שהיא בת כ-100 שנים, עוד מתקופת האב.
אני יודעת שהיתה לי ארוחת צהריים וקינוח ומתוקים,
אבל אני עוברת בפואלן שלא אשב לרגע?
רק לטעום.
פליז…..
Boulangerie Poilâne, 8 Rue du Cherche-Midi, 75006 Paris, France
רחוב שרש מידי מקסים מקסים מקסים.
מלבד מסעדות וביסטרואים שהם דרך קבע ברחובות הללו, יש פה לא מעט חנויות לעבודת יד מקומית. רקמה ותפירה ועבודות יד והוא רחוב שמתפתל, מאוד צרפתי, מאוד לא מתוייר ואני הולכת איתו עוד קצת עד שדרות רספל, עוברת ליד מלון היסטורי ויפהפה הוטל לוטסיה.
Hôtel Lutetia, 45 Boulevard Raspail, 75006 Paris, France
פונה שמאלה ב Rue de Sevres, כמה דקות ברגל ומימיני ה- Bon Marche.
הבו מרשה
יש לא מעט מרכזי קניות יוקרתיים בפריז. זה אחד מהם.
מפואר לגמרי.
אבל אני פה לא בשביל הפאר והמותגים אלא לשוטט בגראנד אפיסרי של הכלבו המפואר הזה.
במכולת הגדולה, המפוארת והיש-בה-הכל שלו. Grand Epicerie.
זו המכולת שבה ראינו פעם את מלך מרוקו מסתובב עם שני שומרי ראש. איש מקסים ועדין, ששידר פשטות וצניעות, לבוש במכנסיים קצרים (אבל אלגנטיים) וטי שרט, ואם חבריי לא היו מזהים אותו מיד, לא הייתי יודעת בחיים שהוא מלך.
מלך מרוקו.
וזה גן עדן מפואר ויקר לחובבי מטבח ואוכל כמוני.
מאות ואלפי מדפים עם היהלומים הנוצצים ביותר של עולם הגסטרומיה: כלי בישול, כלי הגשה ואוכל, מפות, מפיות, גדג׳טים.
קומה שלמה שמוקדשת גם לגבינות, בשרים, פירות וירקות, מלחים, שמנים, רטבים. מה לא.
מהטובים שיש.
תענוג רק להסתובב פה גם אם לא לקנות, אבל הכי כיף זה להגיע בעונת הסיילים ואז אפשר גם לקנות כל מיני כלים במחירים נאים.
אחרי שאני מתעייפת מהסיבוב בבון מרשה ובתיק הגב שלי שמן כמהין, סרדינים מרוקאיים ופפריקה באסקית שאני אוהבת במיוחד, אני יוצאת מהמרשה ועושה דרכי לתחנה הבאה.
Le Bon Marché, 24 Rue de Sèvres, 75007 Paris, France
אני מתלבטת לרגע בין הליכה של עוד כ-2 ק״מ ברגל או נסיעה קצרה במונית.
אחרי יום עמוס – המונית הכריעה.
נסיעה של 9 דקות, אני נפרדת מ-9 יורו ונכנסת למקדש המאפים בשדרות לואי פסטר.
עוגות ולחם – זה החיים עצמם
הרבה מתוק היה לי היום אבל אי אפשר להגיע לאזור הזה ולא להיכנס למקדש של גברת אחת קלייר דאמון.
רק השם קלייר עושה לי צמרמורת של עונג בגב.
קלייר זה שם של פטיסרית שחייבת להיות טובה.
מצויינת אפילו.
והיא נהדרת. נהדרת והפטיסרי שלה בסניף הזה הוא מהיפים שיש.
היא נחשבת למלכת המילפיי ויצא לי לא אחת לטעום את העוגות שלה.
קלייר דאמון היא אישה רצינית עם טעם משובח ויש לה כמה סניפים בעיר.
הפעם אני בוחרת במאפה אלוהי שהיוצרת מתארת אותו כך:
בצק עלים מקורמל במילוי תערובת פרי הקסיס והפטל בניחוח סיגליות.
מה אומר?
היא צודקת.
הכל היה שם: הבצק הנהדר, פירות היער הנפלאים והניחוח העדין של הסיגליות.
Des gâteaux et du pain, 63 Boulevard Pasteur, 75015 Paris, France
זהו, הערב מתחיל לרדת על העיר המדהימה הזו ועל הרובע הנפלא הזה ועל היום המושלם הזה.
טור מונפארנס וגלרי לה פייט
אני מאוד עייפה וגוררת רגליים אבל כלום לא ימנע ממני את חווית המגדל של מון פארנס שנמצא ממש קרוב לפה.
עכשיו זו בדיוק השעה הנכונה להשקיף על כל העיר המופלאה הזו מאחד המגדלים הגבוהים בה ולסכם עוד יום מושלם.
מקלייר דאמון יוצאים ופונים כמעט שמאלה לרחוב מונפארנאס. עשר דקות הליכה ברגל ומעבר לכביש המגדל הגבוה ובקומות התחתונות שלו מרכז מסחרי גדול עם הסניף של גלארי לה פאייט, שבדיוק עכשיו נמצא בסיילים.
יהההה.
גם עייפות הרגליים לא תמנע ממני את חדוות הסיילים בכלבו הזה.
Tour Maine Montparnasse, 33 Avenue du Maine, 75015 Paris, France
