מסלול הליכה : 5.5 ק״מ.
מטרו : pont marie (קו 7 וורוד)
הבוקר הוא בעיקר בוקר של שווקים נחשבים בגדה השמאלית ושל שני גנים גדולים, מהיפים שיש בגדה השמאלית, אבל גם של גסטרונומיה, אומנות, ספרים ורחובות יפים.
אני אוהבת את המראה מעל הנהר: כסאות צבעוניים פזורים בציפיה לשעות אחר הצהריים, שאז יגדשו מאות ואלפי צעירים את שפת הנהר, משפחות עם ילדים קטנים, נערים על גלגיליות וזוגות אוהבים. בפרט ביום שמש כזה. אני אוהבת את הבוטקה הקטנים של הספרים המשומשים, שנפתחים בצהריים ונסגרים בערב, אנשים רצים או הולכים על שפתו והספינות ששטות בו כל היום והלילה, להציג את חמודותיה של העיר בשייט רגוע על הסיין.
אחת הדרכים המתוקות והאהובות עליי לחצות את הגדה הימנית לשמאלית – היא לעבור דרך האי הקטן והמתוק של איל סיינט לואי. מבחינתי אין דרך אחרת. כלומר יש – אבל זו המועדפת עליי.
ואני עוברת אליו דרך גשר פונט סיינט מארי.
Pont Marie, Quai d'Anjou, Parc Rives de Seine, 75004 Paris, France
למה? כי האי הקטן והשקט הזה כל כך מקסים ושונה, שזו חוויה אחרת מכל פינה אחרת בעיר.
וגם מפני, שכשחוצים אותו מגיעים ממול, לבולונג׳רי שעושה את ה chausson aux pomme הכי טעים בעיר וקוראסונים מטריפים.
Île Saint-Louis
איל סיינט לואי הוא אי קטן שנמצא ממש ליד איל לה סיטה, שמפורסם בעיקר בזכות הקתדרלה הגדולה והמדהימה שלו:
ה-נוטרדאם.
האי כמעט ולא מתוייר ומי שמסתובב בו, הם בעיקר פריסאים ובני המקום. כמו כפר קטן בלב העיר הגדולה.ֿ
באי הקטן והמתוק הזה של סיינט לואי, יש שתי נקודות קולינאריות חשובות:
יש פה גלידריה, שנחשבת אחת הטובות בעיר והיא נהדרת. אבל אישית אני מעדיפה את הסורבטים שלה יותר.
Berthillon Glacier
29-31 Rue Saint-Louis en l'Île, 75004 Paris, France
נקודה קולינארית נוספת, ששבתה את דמיוני כבר המון זמן, היא חנות מיוחדת למרציפן ונוגט.
לצרפתים יש יחסי אהבה חמים לנוגט, למרציפן ולעוגיות מיוחדות שמייצרים מהם.
בחנות הזו יש עוגיות טעימות להפליא שנארזות בקופסאות פח יפהפיות. לא זול פה, אבל שווה כל יורו.
יש להם ממתקי קרמל נהדרים ובכלל, החנות הזו מעוצבת ויפה (נו טוב, אין חדש בזה, אנחנו בפריז).
La Cure Gourmande Paris, 55 Rue Saint-Louis en l'Île, 75004 Paris, France
סימן ההיכר של החנות היפה הזו הם הגוונים בכתום,אדום זהב. הקירות, המדפים, הקופסאות, הכל באותם גוונים מאירים.
מהחנות המפונפנת הזו, כשבתיק הגב שלי מרציפן ונוגט באריזות קטנות (כמה יקר שם), אנחנו יוצאים ופונים ימינה עד הנהר וחוצים את פונט דה לה טורנלה.
עכשיו אנחנו בגדה השמאלית.
Pont de la Tournelle, 75004 Paris, France
הגדה השמאלית
פנינו מועדות לבולנג׳רי אה טור, שכבר ביקרתי בה בעבר, ועכשיו היא אחת הסיבות למעבר – דרך האי החמוד הזה – לרובע הלאטיני.
בעלת הדירה ששכרתי, השאירה רשימה של מקומות אהובים עליה בפריז ואני מאמצת חלק מהם, ביניהם הקונדטוריה הזו. גם הבן של החברים הפריזאיים שלי הביא אותי לפה, ובעיקר המליץ עליה פיליפ.
כולם שבו וחזרו על השם ״לה בולונג׳ר דה לה טור״.
פיליפ שגר פה באי מספר לי, שכשהיה ילד קטן, בכל ראשון בבוקר, היה שם כפו הקטנה בידה של אמו ויחד היו מגיעים לבולנג׳רי לקנות קרוואסון. היום הוא עושה אותו הדבר עם בתו.
פיליפ מבין דבר או שניים בקרוואסונים. הוא אחד השפים קונדיטורים בבית הספר שבו אני לומדת.
ההמלצה היתה בעיקר על הקרוואסונים ועל ה- Chausson aux pomme.
הקרוואסון נהדר. פריך ומתפורר מבחוץ ומלא עלים ואוורירי מבפנים, אבל לפה אני חוזרת עוד ארבע פעמים בעיקר בשביל מאפה התפוחים הנהדר, שהוא האהוב עליי מבין כל מאפי הבוקר.
בשום מקום פה לא אכלתי עדיין כזה Chausson aux pomme.
בניגוד לצורה הקלאסית שלו, הוא מאורך, מאוד קרמלי מבחוץ ובתוכו שני סוגי תפוחי עץ מבושלים בתועפות חמאה: שכבת תפוחים אחת בושלה עד שהתרככה והתפוחים איבדו את צורתם לטובת מחית מתוקה וריחנית ושכבה שנייה של פרוסות תפוחים עדינות שבושלו בחמאה והוצאו ממנה דקה לפני שאיבדו את צורתם והפכו למחית.
חגיגות הבסטיליה עכשיו, בתוך הפה שלי ובא לי לרקוד על שפת הנהר.
איזה טעם, איזו פריכות, החמצמצות-מתקתקות של התפוחים, הטריות הנהדרת הזו, הבצק העדין, שעמוס בחמאה אבל לא שומני ולא מעיק.
פעמים רבות המבחן האולטימטיבי של מאפה טוב שעמוס בחמאה – הוא בשעות שלאחר מכן. מאפה רע גורם לי לבחילות וכובד והמאפים של לה טור נהדרים ויושבים לי טוב בבטן, למרות תועפות החמאה שממנו עשוי בצק הקרוואסון ומאפה התפוחים.
בזמן כתיבת שורות אלה אני כבר מתגעגעת לטעמים שלו.
ולמרות שלה טור הוא בולונג׳רי, כלומר בית מאפה שמזוהה עם אפיית לחמים ומאפי בוקר ולא עוגות ראווה, הוא מציג מבחר של עוגות נפלאות: עוגות פירות וטארטים למיניהם.
Le Boulanger de la Tour, 2 Rue du Cardinal Lemoine, 75005 Paris, France
די קרוב לבולונג׳רי יש עוד חנות נוגט נהדרת אחרת שגם אותה אני חייבת לבדוק, הנוגט הזה בניגוד לקודם מגיע מספרד. את החנות הקימה משפחה ספרדית שהגיעה לפאריז ב- 1775 והקימה את מפעל הנוגט, אין ספק שהשיק הצרפתי אומץ ללא שום בעיה ונותן אותותיו בעיצוב החנות והאריזות היפות.
נוגט בכל הטעמים, הצבעים, הצורות, שוקולד, זעפרן, קרמל מלוח, מאות חפיסות וסוגים על המדפים היפים. סחרחורת של מתיקות.
קרמל אלוהי. אלוהי. אלוהי.
ויש גם מגשים נדיבים של טעימות מכל דבר.
אני לוקחת כמה חפיסות קטנות במחירים שפויים ובאריזות משגעות ומכניסה הכל לתיק הגב שלי בשמחה.
TORRONS VICENS, 21 Quai de la Tournelle, 75005 Paris, France
את המאפים המופלאים והנוגט הטעים צריך לשטוף בכוס קפה, והכי טוב, עם ספר ביד.
שמאלה מהחנות אנחנו ממשיכים ללכת על הנהר בטיול בוקר איטי ומענג. המראה מטריף. זה אחד המראות היפים בעיר. הנוטרדאם ממול, עצום בגודלו, מפואר ומרשים.
שייקספיר מאוהב
10 דקות הליכה מתונה ומול שני הגשרים שמחברים את איל לה סיטה ואיל סיינט לואי, חנות משגעת והיסטורית, בת 100.
מדפיה עמוסים ספרים והיסטוריה והשיטוט בתוכה הוא תענוג על.
לחנות הזו צמוד בית קפה קטן וצנוע והתור לקפה ארוך. אבל אנחנו לא ממהרים לשום מקום.
מחוץ לחנות יושב אדם מול שולחן עץ פשוט ומולו מכונת כתיבה עתיקה, עליה הוא מדפיס דפי שירה וסיפורים קצרים.
אני משוטטת בין המדפים הגדושים, בין החדרים העמוסים בספרים, מהרצפה עד התקרה. המקום הזה מלא באווירה, תרבות והיסטוריה. הם מוכרים גם ספרים יד שניה במחירים מצחיקים ואני מוצאת לי ספר של מקסים של מתכונים מהמאכלים והמשקאות הנזכרים בספריה של ג׳יין אוסטין במחיר מצחיק.
בחנות הם מטביעים לי חותמת של החנות, מרססים בבושם ותמורת יורו נוסף הם גם מצרפים שיר קטן שהודפס במכונת הכתיבה.
מקסים.
Shakespeare & Company, 37 Rue de la Bûcherie, 75005 Paris, France
היעד הבא שלנו: המסגד הגדול של פריז. אבל לפני כן, נעבור דרך שוק משגע וקטן.
אני יודעת שמבנה המסגד מרשים ויפה. גם רוצה לראות איך חיים המוסלמים בשכונה הזו, בעיר הזו.
תמיד אני מרותקת לשכונות מהגרים. לכל מקום שאני מגיעה הם חלק עיקרי בסיורים שלי.
כמו כל דבר בחיים – למהגרים יש תרומה שלילית וחיובית לחיים פה.
אותי בעיקר מעניינים דמויות, סיפורי חיים, התרומה הקולינארית שלהם וההשפעה על המטבח הצרפתי.
העיר הזו בהחלט יודעת ומכירה גלי הגירה כהוגן. מהגדולים שבאירופה. 
כשיוצאים משייקספיר, מצד ימין יש גינה קטנה ומקסימה, גם היא משקיפה על הנהר וסביבה רחובות קטנטנים והיסטוריים, מלאי קסם ופינות חן. כל מה שבא לי עכשיו זה להסתובב בתוכם עד הערב.
אבל הלוז של היום מכתיב קצב אחר, ובכל מקרה, לא ניסבול היום ממחסור ביופי וחן.
Rue lagrange, Rue la bucherie
ברחובות הקטנים הללו מסתתרים בוטיקים קטנים, חנויות מעצבים. החנויות, הריהוט והבגדים מעוצבים בשיק הצרפתי המפורסם והעין אינה שבעה מהיופי שמסביב.
Marche Mubert
עדכון: כיכר מוברט נמצאת בשיפוצים ולא ברור מה יהיה בסופם, נראה שהשוק הזה כבר לא מתקיים בכיכר הזו.
מרשה מוברט פתוח בימים שלישי, חמישי ושבת. היום יום רביעי והוא סגור.
זה שוק מקסים שביקרתי בו מספר פעמים והוא שווה ביקור בימים בהם הוא פתוח.
הוא אחד היפים והמקוריים בגדה השמאלית. ולפני שהוא הפך לשוק רחוב הוא היה סתם כיכר שהוציאו בה אנשים להורג. ערפו את ראשיהם.
כמו כל שוק קהילתי, גם השוק השכונתי הזה משרת את הקהילה שגרה בו, יחד עם עוד מליוני תיירים שעוברים דרכו.
יש בו דוכני אוכל רבים: פירות ים, דגים, בשר, גבינות, מאפים ובסופ״ש מתווספים דוכנים מיוחדים כמו מאפים ומאכלים בסגנון לבנוני, יש שם מגוון מקסים של חרדל בטעמים שונים, דבש מפרחים שונים ושמנים נפלאים ואפשר למצוא שם גם כבד אווז שמביאים מהדרום, שוק מקסים ואוטנטי.
Marche Maubert, Place Maubert, 75005 Paris, France
מכיכר מוברט הקטנה אניחנו ממשיכים ועולים דרך Rue mounge עד לפלאס מונג׳ , שבכיכר שלו יש עוד שוק נהדר שפתוח בימים ראשון, רביעי ושישי. היום!!!
מצידו האחר של השוק נמצא רחוב מופתארד האגדי, שאהוב עלינו מאוד ולא רחוק משם, הפנתיאון של פריז, שגם אליו נגיע היום.
ההליכה ברחוב מונג׳ המתפתל היא הליכה נעימה ואורכת כ-15 דקות ובקצב איטי.
היום הזה מקסים, השמש מאירה ומחממת ויש לנו את כל הזמן שבעולם.
place monge
הייחוד בשוק הזה, מספר לי הבחור המרוקאי מאסווירה – שיש לו דוכן קבוע של שמנים, חרדל, ריבות וכל מיני ממרחים – הייחוד בשוק הזה, שאין בו פורמליות, אתה יכול לטעום והאווירה בו משוחררת. אנחנו מחליפים חוויות יותר על אסווירה מאשר על שוק מונג׳ ואני נפרדת ממנו כשתרמילי מלא בעוד צנצנות מעניינות.
חרדלים בטעמים שונים : בטעמי פלפל ירוק או קסיס, חרדל מבורגונדי שהוא חלק ונעים בפה, חרדל עם בלסמי או עם אסטרגון, דבש בטעמי פרחים שונים ואפילו ריבות מיוחדות שהכינו מיין לבן ויין אדום.
משוגעת על שווקים. תנו לי שווקים כל יום וכל היום ולא אתעייף לעולם.
הבדים המתנפנפים והמפוספסים שמאחורי סוכות השוק, הם כמעט סימן ההיכר של השוק הזה, צהובים וחומים או כחולים ולבנים.
הנה דוכן של אוכל מבושל מסנגל. יש שם מטוגנים שונים. בר שלם עם מאכלים מבושלים בחלב קוקוס והמון תבלינים, לצידם מוכרי הדגים ופירות הים, חמוצים ים תיכוניים, דוכן של צעיפים מבהיקים של הבחור ההודי, פירות, ירקות, גבינות, נקניקים, רטבים וממרחים, פרחים.
וכיכר קטנה עם מזרקה קטנה בלב השוק המתוק הזה. או השוק המתוק הזה במרכז הכיכר המקסימה עם המזרקה.
אנחנו מתעכבים אצל הדוכן הסנגלי, ובחורה סנגלית גבוהה וחסונה, עם חיוך צחור וצחוק מתוק מסבירה לשאלתי מהו אוכל סנגלי. הרבה תבלינים יש פה וגם חלב קוקוס. תבשילים חריפים והשפעה צרפתית. היא מספרת לי שבסנגל אוכלים גם קוסקוס.
הבחורה הגדולה מסנגל במבטא צרפתי מקסים, ממלאה לנו שקית קטנה עם סמוסות ובאנייה קטנטנים: ממולאים בירקות, בעוף קצוץ, בבשר טלה ואפילו פסטלים מרובעים עם מילוי דגים ושרימפס. כולם קטנים, חמודים, מטוגנים, חמים וטריים.
Place Monge, 75005 Paris, France
המסגד הגדול של פריז
כשכל הכובד הזה נישא על גבנו ובידינו מטלטלת שקית עם מטוגנים חמים וריחניים, אנחנו עושים דרכינו בהמשך הרחוב למטה, פונים שמאלה, ימינה, והנה אנחנו מול המסגד הגדול.
המבנה מרשים ויפה מאוד. המגדל הגבוה בצבעי לבן ירוק מזכיר לי את הכותוביה במרקש, שהוא מסגד מהיפים והגדולים בעולם.
זהו אחד המסגדים הגדולים ביותר באירופה והוא נמצא בתוך שכונה שתושביה, רובם ככולם מוסלמים.
חומת המסגד וקירותיו צבועים בלבן בוהק, בתוך המסגד משתוללים צבעים חמים של כתומים ואדומים, החלונות והמעברים המקושתים צבועים והמון גוונים של כחולים וירוקים.
המסגד עצמו בנוי בצורת מרובע כשבמרכזו פאטיו מרובע וסביבו פרוזדורים ארוכים ומוקשתים ומוזאייקות עם מוטיבים איסלאמיים.
הפאטיו מרשים עם בריכת מים ירוקה וצמחיה מסביב.
הגן נחמד, חסר בו הטיפוח המפואר שרואים במבנים מוסלמיים אחרים כמו האלהבמברה או אפילו גנים במרכזי פאריז.
למען האמת, המקום מוזנח יחסית אבל מפוצה בצבעוניות, במוזייאקות צבעוניות והמון שיש.
Grande Mosquée de Paris, 2bis Place du Puits de l'Ermite, 75005 Paris, France
Jardin des Plantes
ממש מאחורי המסגד נמצא אחד הגנים הגדולים של פריז.
מדובר בשטח ירוק וענק שמשתרע עד הנהר.
יש בו שבילים יפים ומסודרים שמשני צדדיהם נשתלו פרחים בצבעים מרהיבים. יש בו בניינים מקסימים והיום מצטלמים ליד אחד מהם חבורת צעירים בדרך לחתונה.
הגן לא מתוייר והוא מוכר הרבה פחות מגני לוקסמבורג או טוליירי המתויירים עד מוות. הגינון פה מדוייק ובסגנון צרפתי: קווים ישרים וגינון מסודר. בקצה אחד של הגנים יש את מוזיאון ההיסטוריה של הטבע ובצידו האחר גן החיות העתיק ביותר בעולם. יש בו גן בוטני ענק עם אלפי סוגי צמחים אבל היום לא נבקר בו.
משטחי דשא עצומים, עצים מוריקים ושבילים מרכזיים להולכי רגל, רוכבי אופניים וסתם אימהות עם עגלת תינוקות.
היום מקסים, אני משתרעת על הדשא הירוק ואנחנו מכרסמים את המטוגנים החמודים והטעימים של המטבח הסנגלי.
Jardin des Plantes, 57 Rue Cuvier, 75005 Paris, France
Marche Mouffetard
אנחנו חוזרים דרך המסגד ושבים לרחוב מונג׳, נכנסים לרחוב Daubenton, שעולה עד לרחוב מופתארד. מיד בתחילתו, שוק מופתארד הקטן והמשגע. מול השוק כנסייה קטנה ולה חצר, שם ישבנו בפעם הראשונה, חולקים ארוחת צהריים של גבינות, מאפים וירקות שקנינו בשוק ממול.
ברחוב הזה נמצאות חלק מהפרומג׳ריות הטובות בפריז.
האזור הזה יפה. לא רק השוק, שהוא קטן, משגע ואיכותי, אלא כל הרחוב עצמו, שמתפתל עד למעלה.
רחוב מופתאר הוא רחוב שלקוח מהמאה ה-18 על ההפיתולים שבו, אבני המדרכת, האבנים העתיקות של הגדרות והבתים. הכל נותר כמות שהוא, ויד אדם לא נגעה בהם, למעט יד משפצת ומשמרת.
בעבר היה רחוב מופתארד הדרך שקישרה לרומא והאווירה בו כפרית משהו. הרחוב המקסים מקסים מקסים ואפילו זכה לתיאור של המינגוואי, שגר לא הרחק מכאן.
יש קסם ברחוב הזה בכל שעות היום והוא שוקק חיים גם בלילות הקיץ הארוכים.
בהמשך הרחוב למעלה, יש כיכר קטנה משגעת ובסופו רחוב Rue du pot de fer. שניהם עמוסים בברים, בתי קפה ומסעדות. זו גם הדרך לפנתיאון. (בסוף מופתארד אם נפנה ימינה נתחבר שוב לפלאס מונג׳).
בקיץ, הרחוב הזה שוקק חיים עד שעות מאוחרות בלילה.
כמעט חצות, ולפניך משפחות שלמות עם ילדים, מלקקים גלידה, מתגלגלים על גלגיליות, מוסיקה מתנגנת, זוגות אוהבים, חנויות קרפים וגלידה שוקקות וסתם תיירים כמוני, מסתובבים ברחוב המשגע הזה ותרים אחר הסמטאות, בולעים בעיניהם את כל מה שהרחוב הזה משקף: היסטוריה.
והרבה קולינאריה.
בימי ראשון בבוקר, מתכנסים בכיכר הקטנה מול הכנסייה (ומול השוק) חבורות שנסוניירים צרפתיים, מחזיקים דפי שירה בידיהם – בחור מלווה באקורדיאון – והם שרים בקולי קולות שנסונים צרפתיים של אדית פיאף וג׳ורג׳ ברסאנס. רוצה או לא, אתה מצטרף לקצב, לשירה ולרקיעת הרגליים.
אחרי שאנחנו מטיילים ברחוב המקסים הזה, עולים ויורדים אותו פעמיים, ובכל פעם מגלים עוד דבר מעניין, אנחנו מוכנים לארוחת צהריים במקום פשוט וטעים.
אוכל צרפתי מקומי
ברחוב עצמו יש המון מסעדות. בכל פעם שאני מגיעה לרחוב הזה נחמץ לי הלב עוד קצת: הנה נפתחה מסעדה יפאנית חדשה, הנה נפתחה מסעדה יוונית חדשה ומה קרה לכל המסעדות שהיו פה פעם? רק שלא יחליפו לי את הריצוף העתיק ולא ישנו לי את הרחוב. אני אוהבת אותו ככה. as is.
למזלינו המסעדה הקטנה והפשוטה, שסעדנו בה כמה פעמים, נשארת במקום ועדיין לא זזה לשום מקום.
שם אוכלים פנסיונרים את ארוחת הצהריים שלהם. החמודים האלה מגיעים עם חליפה ועניבה וכובע תואם. אוכלים שעתיים בנימוס ומקנחים תמיד בקפה.
אין פה אוכל גדול ומפואר, סתם מטבח צרפתי קלאסי טעים, פשוט ולא מפונפן. רק קלאסיקות צרפתית. בדיוק האוכל שאני אוהבת לאכול – פה.
זוגי מזמין סלמון מעושן למנה ראשונה. אצלו הסלמון תמיד מנצח.
בבית אני סלמון גראבאלקס בסגנון הזה ב-3 דקות ומקבלת מעדן מופלא. המתכון פה: גראבלאקס סלמון בכבישה מעודנת.
אני עטה על הטרין שמגיע עם קורנישונים קטנים וחרדל. משוגעת על זה.
לעיקרית הוא מזמין קונפי קנארד, שזה ברווז מבושל בשומן של עצמו שעות ארוכות, עד שהבשר כמעט נופל מהעצם. אחרי הבישול הארוך עובר הברווז לגריל לוהט שצורב את עורו לחום עמוק וקריספי.
מתקבל מאכל אלוהי של בשר הברווז שמתפורר עם המזלג מעצם רכותו ושהחוץ שלו פריך וצלוי.
אני מזמינה כמובן בף בורגיניוןֿ, שהתבשל שעות ארוכות ביין, עד שהרוטב שלו חום ועמוק. והוא בדרך כלל המנה הבשרית המועדפת עליי במסעדות צרפתיות.
כמו הצרפתים – אנחנו לא זזים מפה, אלא רק לאחר הדסרט.
אנחנו אוכלים קרם ברולה טעים עם ארומת ווניל וקראסט קרמלי מהמם, שצריך להכות חזק עם הכפית כדי לשבור אותו ולהגיע לתוך הרך והנמס של הקרם.
ולטובת נקיפות המצפון והפירות הנפלאים : סלט פירות טרי.
Au Petit Bistrot
89 Rue Mouffetard, 75005 Paris, France אחר
הפנתיאון
אחרי ארוחת הצהריים המאוחרת, אנחנו נחים עוד מעט, שותים אספרסו ואוגרים כוחות לסיור הקרוב : הפנתיאון.
מהרחוב היפה של מופתארד אנחנו מטפסים למעלה עד סופו, שמאלה וימינה ואנחנו בגבו של הפנתיאון.
מימיננו, כנסיית סיינט אטיין הגדולה והמרשימה מהמאה ה-15. לימינה – ספריית האוניברסיטה ומבני ציבור אחרים, כולם גדולים ומרשימים. משמאל הכיכר מבנה העיריה של הרובע, גדול, מפואר ואפוף דגלים מתנפנפים ברוח.
ולפניו – רחבת הפנתיאון הגדולה שצופה עד למטה – לגני לוכסמבורג היפים.
הפנתיאון הוא משכנם של האלים. במקרה הזה הוא מקום קבורתם של גדולי האומה הצרפתית:
סופרים, הוגי דעות, פילוסופים, אנשי צבא וחינוך, אנשי מלחמה וגיבורי המהפכה הצרפתית.
קברו של ג׳אן ג׳אק רוסו וולטייר, אלכסנדר דיומא ואמיל זולא. בחוץ מוצב פסלו של ג׳אן ג׳אק רוסו שהוא אבי החינוך המודרני.
לאחרונה, החליט נשיא צרפת להורות על קבורתה של סימון וייל, שהיא פילוסופית יהודיה והוגת דעות, שהיתה בין פורצות הדרך ולוחמת גדולה לקידום זכויות נשים.
Panthéon, Place du Panthéon, 75005 Paris, France
מהביקור המרומם הזה אנחנו עושים דרכנו לגני לוכסמבורג ההדורים.
למרות שבפריז יש לא מעט גנים יפהפיים, נדמה לי, שאחרי גני הטוליירי, או אולי עוד לפניהם, גני לוכסמבורג הם המתויירים ביותר.
הגדרות השחורות הגדולות עם הסיומות המוזהבות הם סימן ההיכר של הגן היפה הזה, שהוא יפה לא רק באביב ובקיץ, אלא גם בסתיו, כשכל העלים שלו נשרו והוא עומד, רובו ככולו בשלכת.
היום חמים ונעים ואנחנו תופסים כסאות בשמש החמימה וסביב הבריכה היפה, מול היופי שיצר פה בעיקר האדם.
עצים, פרחים, שבילים ירוקים ומזרקה גדולה. וכמו כל גן יפה כזה – פזורים בו גם פסלים רבים.
זה הזמן לטעום את הגבינות המדהימות שקנינו במופתארד ואת הפירות היפים שסחבנו ממונג׳.
Luxembourg Gardens, 75006 Paris, France
L'Avant Comptoir – בר קטן וטפאסים בו הרבה
הערב מתחיל לרדת על העיר היפה ואנחנו ממש סבבה לבקר באחד הבארים המדליקים והקרובים לפה.
יוצאים מגני לוכסמבורג ופונים שמאלה וימינה, משם יורדים דרך בניין האודיאון ההיסטורי דרך רחוב Carrefoure de l'odeon, עד ללאבנט קומפיטיור.
מדובר בבר טפאסים מיוחד, שבו עומדים בחדר הקטן והאפלולי, מהתקרה משתשלשלים שלטים קטנים, עליהם מצויירות המנות המוגשות פה. בעיקר טפאסים קטנים ומיוחדים. מאוד קטנים. צלחות קטנות בטעמים יצירתיים כמו סביצ׳ה טונה עם תפוזים, סיגרים ממולאים בעובי של זרת, קרוקטים זערוריים באסקים, רביולי בגודל של מטבע של שקל ממולאים פרמז׳ן ומטוגנים בשמן עמוק. הכל יצירתי, טעים ומיוחד.
ואת הכל שוטפים עם כוסות של יין אדום, לבן או רוזה. בעמידה על הרגליים.
בקרם ברולה זעיר ואלוהי ו״קובות״ שוקולד מטוגנות שהן שיחוק כשלעצמו.
התאורה גרועה לצילומים, אבל הטפאסים אלוהיים.
ובדיעבד, מסתבר שנפתחה מסעדה דומה בבורדו (האחיין של השף בפריז) . פירוט מלא בפוסט על בורדו.
L'avant Comptoir, 3 Carrefour de l'Odéon, 75006 Paris, France
את הדרך חזרה לצד הימני של הגדה אנחנו עושים דרך אחד הפסג׳ים הכי עתיקים בעיר הזו.
פסג׳ סיינט אנדרה דז ארט ובית קפה העתיק ביותר בעיר
מסוחררים משהו מהיין, הטפסים הטעימים והאווירה המקסימה בל׳אבנט, אנחנו חוצים את הכביש בבוליווארד סיינט ג׳רמיין, בפינת הרחוב של המטרו של האודיאון יש כניסה לאחד הפסג׳ים הכי עתיקים בעיר.
פסג׳ אנדרה דז ארט הוא פסג׳ עתיק. ביום הוא מואר ונראה יחסית פשוט, אבל בלילה הוא לובש אור נגוהות, המסעדות ובתי הקפה שבו מלאים עד אפס מקום, האווירה מקסימה, מוזיקה, כוסות יין מצלצלות והמון צעירים ותיירים גודשים את הפסג׳ הצר הזה.
פה, במרכזו, אנחנו עוצרים לכוס קפה אחרונה להיום. למה?
כי בית הקפה procopo נפתח בשנת 1686 והוא בית הקפה העתיק ביותר בעיר.
חבריי הפריזאיים טוענים שפה יש את מרק הדגים הטוב ביותר בעיר. לא בדקתי.
אני פה לא בשביל הקפה, גם לא בשביל מרק הדגים. אני פה בשביל ההסטוריה והספלים המהודרים.
אני פה בשביל האווירה, ההיסטוריה והספרים הישנים.
13 Rue de l'Ancienne Comédie, 75006 Paris
איזה יום מטריף היה לנו. מלא בחוויות קולינאריות, אמנות, סטייל והרבה שיק צרפתי.
הערב יורד על העיר המשגעת הזו.
קרני השמש האחרונות של היום, צובעות את חודי המגדלים, את הגשרים ואת האופק היפה, שנצפה מעבר לגשרים ולגגות.
אנחנו חוזרים הביתה דרך גשר פונט נף, שהוא הגשר העתיק ביותר בפריז.
עייפים אך מרוצים.
