הבסטיליה וקנאל ס. מרטן – רובע 10 ו-11בפריז

מסלול הליכה : כ 10 ק״מ משולב בתחבורה ציבורית

מטרו: Strasbourg – Saint-Denis

אני יודעת שאני פסיכית.

או מסודרת.

או פסיכית ומסודרת.

או פסיכית ומסודרת ורוצה לבלוע הכל.

ה-כ-ל.

למה לא? החיים קצרים.

ומפתיעים.

כשישבתי לתכנן את המסלול שלי להיום ושיבצתי את כל המקומות שחשוב לי לבקר בהם, מצאתי שאני משחקת במשחק מעצבן וקשה. כשמקום x  היה פתוח  מקום y היה סגור, כשההוא היה סגור ההוא היה פתוח וכן הלאה.

לא ויתרתי.

התעקשתי.

ומצאתי……

מצאתי…..

אאורקה.

ביום שלישי פתוחים כל המקומות השווים שביקשתי לעבור בהם.

ואיזה יום היום?

נכון.

היום יום שלישי.

לא פעם טוב, לא פעמיים כי טוב, הרבה פעמים טוב.

טוב מאוד.

יצאנו?

יצאנו.

רגע….רק עוד צילום של מאפה אלוהי של Utopie, אליה אגיע בהמשך היום.

תחנת סיינט דני נמצאת במרחק של 3 דקות הליכה מהבית שלי ברו דה קלריֿ, Rue de clery, שנמצא ברובע 2 לה סנטייר.

רובע 2 גובל גם ברובע 10, שגובל ברובע 11 ושניהם יחדיו הם היעד שלי לטיול היום.

רובע 11 גובל ברובע 20 – רובע בלוויל המשגע – עליו גם כתבתי בנפרד רובע 20 בפריז בלוויל.

אני בעיר הזו למשך 6 שבועות ומתכוננת לבלוע אותה עד תומה.

כבר ביקרתי בשני הרבעים הללו בעבר אבל בכל פעם טעמתי קצת מפה וקצת מפה וזו לי הפעם הראשונה שאני יוצאת למסלול מקיף ומסודר בשני הרבעים המתפתחים והמרתקים הללו.

אפשר להגיד בזהירות, שכל הטיול שלי היום סובב קנאל סיינט מרטן.

רובע 10 בדרך כלל אופיין בקהילות מגוונות ובתחנות רכבת גדולות – Gare du nord, Gare du l'est, אבל המהפך שעוברת השכונה הזו בעשור האחרון הוא פנומנאלי בעיקר ברחובות שליד התעלה.

השלווה שנסוכה על גדות התעלה, בוטיקים וביסטרואים, בתי קפה ומסעדות הופכת את הרובע הזה לאבן שואבת. לאט אבל בטוח, היא הופכת ללב פועם נוסף של העיר הזו. צעיריה ואלו המגיעים מבחוץ, בוחרים לבלות פה את זמנם.

את המארה היוקרתי והמתוייר לעייפה הם משאירים למי שעדיין מתלהב ממגדל אייפל.

כרגיל, חוט השדרה בסיורים שלי הוא הקולינאריה שהעיר הזו מספקת בלי הפסקה בעיקר כשבא הדבר לקונדטוריות מפתיעות ונפלאות. יש פה בולונג׳ריס ופטסיריס מהטובים בעיר.

המהפך שהשכונה עוברת זהה לזה שעוברות שכונות עוני ומהגרים אחרות בעיר: אבס שבמונטמארטר, לה סנטייר ובלוויל.

צעירים רבים נוהרים לשכור או לקנות פה דירות, כשלפני עשור איש לא העז לחשוב על כך.

והיא מושכת ויפה והומה וצעירה ותוססת וטעימה.

להפליא.

פה בשכונה לפני כשנתיים אירע פיגוע קטלני באולם הבתקלאן ובמסעדה קמבודית קטנה.

פורט סיין מרטן

היום שלי הולך להיות גדוש בטירוף בכיכרות, פטיסריס מטריפים, רחובות משגעים, בתי קפה ומסעדות והרבה מוסיקה ווייב נהדר. היום אני גם אעבור דרך שוק הבסטיליה שמתקיים פעמיים בשבוע והוא אחד השווים בעיר.

ויש גם כמובן תעלה אחת מהממת, שהיא מקום של שלווה, רוגע ובילוי אחר בעיר הזו.

בדרך לשוק סיינט מרטן

זה לא סוד שאני מוכרחת להתחיל את הבוקר שלי בפטיסרי שווה או בשוק שווה.

ואם אפשר את שניהם אז מה טוב.

ובגלל החולשה הקבועה שלי להיסטוריה והריספקט שאני רוחשת לאבנים עתיקות, מבנים נטושים ושווקים היסטוריים אני בוחרת להתחיל בשוק קטן, שהוא עונג אמיתי.

אי של שקט, קלאסי, קהילתי והיסטורי.

יוצאת מהמטרו בתחנת סן דניס, מולי פורט סיינט מרטן port saint martin,  חוצה את בוליווארד סיינט מרטן ומיד מתעקלת ימינה לרחוב קטן Rue rene boulangar.

השער הגדול של פורט סיינט מרטן שהוא מיני ארק דה טריומף, מסמן את תחילתן של הגראנד בוליווארד.

Porte Saint-Martin, 18 Boulevard Saint-Martin, 75010 Paris, France

כמעט מיד ובהצטלבות שלו עם רחוב bouchardon ממוקם מלון פרובידאנס המהודר והיפה, שם מגישים בראנצ׳ים נהדרים בעיקר בסופי שבוע. הכל כל כך יפה ומעודן. יחד עם המלצרים החתיכים שלבושים טופ ובשמש החמימה של סוף אוגוסט – הבראנצ׳ הזה נפלא.

ואם לא, אז כיף גם לשבת בחוץ על כסאות הקש ובצל הפרגולה הקטנה והצמחיה המשתלשלת ולשתות מיץ תפוזים סחוט טרי. ֿ

או קפה.

Hotel Providence, 90 Rue René Boulanger, 75010 Paris, France

ברחוב bouchardon יש המון מסעדות הודיות ומרוקאיות אוטנטיות ופסג׳ בריידי נמצא ממש קרוב לפה.

בכלל בסביבה, למשל ליד גאר דו נורד יש קהילה גדולה מסרי לנקה והרחובות של סיינט דניס, פיבורג וקאלי מלאים בחנויות מהודו, סרי לנקה, ספרים וגלבים ומסעדות עם פסלי בודהה ותבלינים אקזוטיים.

פסג׳ בריידי הוא פסג׳ מקורה מתחילת המאה ה-19. גם בו מסעדות הודיות ופקיסטניות הוא מאופיין בצבעוניות אוטנטית, חנויות תבלינים, קשקושים הודיים, טכסטיל וכלים שונים.

Passage Brady, 75010 Paris, France

ממשיכה ברחוב bouchardon עוד שתי דקות והנה מצד ימין הכניסה לשוק סאן מרטן.

(כניסה נוספת לשוק נמצאת מעבר לפינה ברחוב chateaux de d’eau).

שוק סיינט מרטן

נכנסת לשוק סיינט מרטן המקסים, ההיסטורי והאותנטי. שוק מקורה שנבנה ב- 1860. שבשנים האחרונות הוא לבש שמלת חג. ניער את הקורים ממנו והוא יפה ומעניין. יש בו פרומג׳רי אחד משגע, חנות יין מדוגמת ועשירה, דוכני ירקות, מאפיה קטנה, שרקטורי וחנויות מעניינות כמו Der tante emma שמספקת בעיקר מאכלים מאוסטריה וגרמניה, כולל בשרים ונקניקיות.

המון חן וחפצים יפים.

והרבה סטייל.

יש בו גם דוכן חדש לאוכל קטלוני-ספרדי שפתחו אמא ובן.

הדוכן שלהם משגע.

אתה מרגיש כאילו הוזמנת אליהם הביתה. הריהוט, הכסאות היופי שהם פיזרו מסביב.

לא ייאמן שמדובר במיני דוכן שנמצא בשוק. העיצוב של המקום מהפנט. אני רוצה להשאר פה כל היום.

שוק.

שוק.

אני בשוק…שוק שוק אבל תיראו איזה יופי.

איזה סטייל.

אני מתעלפת. באלי לשבת על הכורסא הזו ולא לזוז לשום מקום.

כשאני יושבת על הדלפק שלהם ושותה את קפה הבוקר, הם חולקים איתי את הקשיים במעבר לפריז, יחד עם התקוות והחלומות לעתיד כלכלי טוב יותר.

הם מתגעגעים לברצלונה, כי שם הבית ושם המשפחה, אבל שמחים גם לגור פה.

אני דוחה בעדינות את ההצעה לטעום מהטורטילה עכשיו אבל מבקשת מהם לארוז לי חתיכה לאחר כך וגם מהאמפנדה הגאלסיאנית המשגעת שהם מוכרים ושאני מכינה בבית כי היא טעימה למות. המתכון פה: אמפנדה משפחתית מגלסיה ספרד.

אני חייבת להתאפק, יש לפניי כל כך הרבה טעמים וטעימות היום.

אמפנדה מגליסיה ספרד

בקצה השוק חנות פרחים קטנה וססגונית ואני מנצלת את ההזדמנות לשלוח זר פרחים לחברה היפה והנדיבה שלי, שגרה פה בעיר עם בני משפחתה, אותם אני אוהבת כל כך.

אני נפרדת מהאמאבן המקסימים כשבכיסי כתובת המייל שלהם ובתוך תיק הגב שלי הטורטילה הקטלונית והאמפנדה הגליסיאנית ויוצאת לנקודה הבאה שרחוקה משם מספר דקות הליכה.

31 Rue du Château d'Eau, 75010 Paris, France

ממש ברחוב הזה, ביציאה מהשוק ברחוב déau 'יש חומוסיה ישראלית נחמדה מאוד למי שממש מתגעגע לחומוס (לא כרגע).

Chiche, 29bis Rue du Château d'Eau, 75010 Paris, France

חנות ילדים ששווה ביקור 

אנחנו עדיין ברובע 10, שנחשב לשכונה ניאו היפסטרית והיא מלאה בעסקים קטנים של אנשים צעירים פרטיים. אין פה פירמות גדולות וחברות ענק אלא עסקים קטנים שעוסקים בעיצוב הבית, אפנה, טכסטיל והנאות החיים הקטנות.

הצעירים הללו שבונים במו ידיהם את העסק הקטן והמשפחתי, מייצרים במו ידיהם בגדים, בגדי ילדים, צעצועים, שכבר שכחנו איך הם נראים, אחרי שענקי המסחר הדורסניים השתלטו על חיינו.

כמו למשל חנות הילדים המקסימה, שחרטה על דגלה יצירתיות ופונקציונאליות ומוכרת בגדים לילדים מכותנה טהורה, מנורות קיר מקסימות ומיוחדות, שמיכות כותנה אורגניות או מדבקות לקיר וצעצועים. המשותף להם הוא דבקות בערכי הסביבה באיכות מוצרים גבוהה ואורגנית ומחומרים טבעיים.

בעצם מדובר בחנות קונספט שמדגישה את האיכות של המוצרים ואת העיצוב המיוחד שלהם.

Billy The Kid, 20 Rue de Lancry, 75010 Paris, France

לחם ורעיונות 

מחנות הילדים הקטנה והמשגעת הזו אני ממשיכה לבולונג׳רי פטיסרי קטן ועתיק. סימן היכר מובהק למשובחות שלו הם התורים שלא נגמרים לעולם.

מבנה הבולונג׳רי עצמו חוזר לסוף המאה ה-18 עם ציורי תקרה צבעוניים ומדפי עץ עתיקים. אני כל כך אוהבת (כמובן) על הלחמים הכבדים והאוטנטיים שמונחים עליהם, את המאפים הנפלאים והמוכרים מונחים בתוך קערות קרמיקה גדולות ויפות.

אני מסוחררת.

תפיסת העולם של הבחור שהקים את המאפייה הזו לפני כ-15 שנים, היא לשמר את המסורת. כלומר: לאפות בשיטות המסורתיות ובמקסימום איכות בחומרי הגלם שקיימים.

התוצאות ניכרות בטעם ובנאמנות הלקוחות שנמצאים שם תמיד (או לפחות בכל פעם שהגעתי אליו).

כרגיל אני עומדת שם מבולבלת. מה אקח?

את האסקרגו עם הפיסטוקים.

לא, לא, את זה עם פירות היער.

אולי מאפה תפוחים שחום ה- הChausson a la pomme fraice  אולי לחם הדגנים שנראה טעים והוא גם מרהיב?

אולי את המיני פאווה עם התרד והפטה? Mini Paves.

או מונדיו.

אז לקחתי.

גם וגם וגם. בלי בושה.

התיישבתי על ספסל העץ הפשוט שבחוץ ופשוט דגמתי מכולם.

כ-ו-ל-ם.

לא לפני שאני נוזפת בעצמי (שוב) את חייבת להתאפק.

אין סיכוי.

אין לי אופי.

כשזה מגיע למאפים בפריז – אני חסרת חוליות.

לגמרי.

Du Pain et des Idées, 34 Rue Yves Toudic, 75010 Paris, France

אין לי בושה אשכרה אין לי בושה.

עם בטן מלאה, ברק בעיניים ושמחה בלב אני ממשיכה את דרכי לנקודה הבאה: כיכר הרפובליקה.

אני יכולה לוותר על הכל ולרוץ ישר מפה לקנאל סיינט מרטן, שנמצאת מרחק של כמה דקות מפה, אבל לא – יש לי מסלול מקיף, ארוך ומרתק ואני שומרת את הקנאל לסוף היום.

את הפרס הזה אני אקטוף אחרי שאזכה בו ביושר ובסיבוב רגלי של כ-10 ק״מ.

עולה ברחוב toudic, הרחוב של הבולונג׳רי ופונה ימינה ברחוב beaurepeire ארבע דקות בהליכה מתונה והנה לפניי כיכר הריפובליקה.

כיכר הרפובליקה

כיכר הריפובליקה היא כיכר מרכזית והומה בכל שעות היום וגם הלילה. מסביבה תחנות אוטובוס שמובילות לחלקי העיר השונים. במרכז פסל מרשים ומסביבה סמטאות וחנויות רבות, בתי אוכל ובתי קפה.

פה מתקיימים פעמים רבות תהלוכות, מחאות והפגנות.

Place de la République, Paris, France

כיכר הבסטיליה

כיכר הבסטיליה או מרשה רישאר לה-נוואר

אפשר לחסוך 1.5 ק״מ הליכה ולקחת מכיכר הריפובליקה מטרו לכיכר הבסטיליה (8 וורוד-סגול) לא אני. מוקדם מידי להתעייף. הולכת דרך Rue amelot, שמביא אותי לשדרות רישאר לנוואר שם מתקיים שוק הבסטיליה והכיכר ממש לידה.

המונומנט הגבוה של כיכר הבסטיליה הוא מתקופת המהפכה והיה מכוסה בשנים האחרונות כי עבר שיפוץ מקיף, עכשיו הוא גלוי, נישא גאה ומוזהב על פני העיר כולה. Colonne de Juillet.

בכיכר העצומה הזו עמד המבנה האימתני והמאיים של הבסטיליה, שהיה ידוע לשמצה בשל היותו בית כלא שהטיל אימה ופחד על בני האדם הפשוטים ועל אצילים שסרחו.

לא רצית להיות כלוא בבסטיליה, ממנה לא יצא איש חי מעולם.

כשפרצה המהפכה הצרפתית והמונים זועמים הסתערו ברחובות להשמיד סמלי שלטון, היה זה מבנה הבסטיליה שפורק עד ליסוד ונהרס כליל. הוא היה המבנה השנוא, שעמד בדרכם של המהפכנים, בדרך לריפובליקה חופשית שיסודותיה: שוויון, אחווה וחירות.

מכיכר הבסטיליה ועד לכיכר הקונקורד (שהיא השער לשאנס אליזה) נמתח קו אחד (די ישר) והוא אחד הרחובות העסוקים ביותר בפריס: רו ריבולי Rue rivoli.

בעצם ריבולי הוא המשך לרחוב סיינט אנטונין שיוצא מכיכר הבסטיליה.

מכיכר לכיכר נמתחת דרך של כ-4 ק״מ, שאפשר לעשותה ברגל, באוטובוס או במטרו.

 

שדרות רישאר לה נואר שהן רחבות ויפות ואם נרד איתן למטה נגיע לקנאל

אחת מזרועותיה של הכיכר מובילות ל שדרות רישאר לה נוואר, שהן ירוקות ורחבות ומגיעות עד לקנאל – מתקיים פעמיים בשבוע אחד השווקים הכי שווים והכי אהובים עליי.

גם היום.

זה לא שוק זול אבל מדובר בשוק איכותי מאוד עם מוצרים ודוכנים מטובים שיש בעיר.

לפני כמה שנים שכרנו דירה בשדרות רישאר לנוואר ממש מול השוק.

באחד הבקרים, שלא התקיים בו שוק, התעוררתי והצצתי לשדירה ונחרדתי: תור ענק של מהגרים עירקים וסוריים עמדו בשקט וחיכו, איש איש לתורם, לקבל קערה עם אוכל ממתנדבים מקומיים טובי לב.

זעזוע.

זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי מה קורה בצרפת מבחינת ההגירה והתמונות הקשות נקשרו בתמונות אחרות שנטועות עמוק בי ובזכרון הקולקטיבי של עמנו.

בשוק הזה יש הכל ובעיקר דוכני מזון מטריפים.

מסודרים, יפים ומעוצבים. יש גם דוכני מהגרים עם אוכל מהגרים.

מסביבם : דוכני תכשיטים, נעליים, תיקים וכל מיני.

היום אני עושה סיבוב כיפי בו, רק לנשום, לספוג ולהנות ממנו שוב. באותה הזדמנות אני מחליקה לתיק הגב שלי מעט פירות וגבינות לפיקניק המתוכנן שלי.

שעה זו שעה ואין חוכמות.

השוק מתחיל להתקפל, עוד דקה עוד שנייה וסיירת הניקיון של העירייה תפשוט על הרחבה הגדולה, תקרצף ותנקה.

לא יישאר זכר וסימן מהשוק או מוצריו.

עד ליום הבא.

דוכני מהגרים עם אוכל מוכן

Place de la Bastille, 75011 Paris, France

בהמשך לכיכר וממול לרישאר לנוואר בניין האופרה החדש של העיר ולצידו רחוב שרון ההורס.

Rue De Charonne

למה הוא הורס?

כי השיטוט בו מעביר אותך מפריז האלגנטית והיהירה לרחובות קטנים בעיר. מבנים נמוכים שהם כמעט שכונה.

ורחוב שרון הוא רק הפתיח למה שיתגלה בהמשך, דרך רחוב סיינט מרתה saint marthe, כיכר סיינט מרתה עד לקנאל עצמה.

בוטיקים קטנים ומקסימים, חנויות מעוצבות בטוב טעם ובאווירה פשוטה חפה מכל יוקרה ושיק מוגזם.

חנויות עתיקות ופשפשים עמוסות בכל מה שאני אוהבת. כל כך אוהבת.

הלוואי שהיה לי מקום במזוודה.

או בבית.

הרחוב המקסים הזה מרוצף גם בגלריות מתוקות, בתי קפה, מסעדות וביסטרואים כולם ב״שכונה״.

ממש ההיפך הגמור בינם לבין המבנים המפוארים והיוקרה שנמצאים די קרוב, ממש מעבר לכיכר הבסטיליה ובשכונת המארה.

מרחוב שרון אני ממשיכה למטה עד לשדרות וולטייר, חוצה אותן וברחוב Rue leon frot אני פונה שמאלה עד לרחוב Rue de la roquette שם בצד ימין כיכר רוקט המקסימה.

Rue de Charonne, 75011 Paris, France

פלאס לה רוקט

אני פה, בירוק השקט הזה. נחה סוף סוף מהתרגשויות הבוקר, ההליכה הרבה והבוקר הנפלא הזה.

פלאס לה רוקט שהיא המשך של רחוב לה רוקט המתפתל וההומה ושהיא גינה קטנה ומקסימה ומאוד קרובה לבית הקברות פר לשז עליו כבר כתבתי בפוסט שלי על בלוויל הנה הלינק שוב רובע 20 בפריז בלוויל.

פותחת את תיק הגב שלי עם הפירות והגבינות הנהדרות שהבאתי משוק הבסטיל והטורטילה העבה והטעימה שלקחתי מהאמאבן בדוכן הספרדי בשוק סיינט מרתן.

רגעים של שקט, שלווה ואושר מזוכך.

שלא ייגמר לעולם.

Square de la Roquette, 133 Rue de la Roquette, 75011 Paris, France

איזה כיף, אני חושבת לעצמי, שאת הסיור הזה אני עושה היום לבד.

אני אוהבת ללכת בעיר הזו והרבה. לא תמיד הפרטנרים שלי מאושרים מזה.

ההליכה המרובה מעייפת אבל ממלאה אותי בשמחה, מאפשר לי להכיר את הפינות הקטנות, את הרחובות, מונומנטים שנקרים בדרכי ואני גם שורפת קלוריות שאני לא מפסיקה לרגע לצרוך בעיר המשוגעת הזו.

הכל בקצב שלי, בכיף שלי, ואני לא ממהרת לשום מקום.

אני יכולה להחליט שאני רוצה לחסוך לי הליכה של עוד 1.5 ק״מ ברגל עד לנקודה הבאה ולנסוע באוטובוס מספר 46 שנמצא קרוב לגינת לה רוקט, אבל אני לא מהחסכניות.

אני אוהבת לגלות פינות קטנות, חצרות, מונומנטים שונים ורוצה גם סיבוב גראפיטי באיזור מדליק שנמצא למעלה בסביבות רחוב אוברקמפף. את סיבוב הגראפיטי שלי אני מתחילה דווקא משדרות לה ריפאבליק  avenue de la repablique שהן חמש דקות הליכה מכיכר רוקט וגובלות בבית הקברות פר לשז. משם אני עולה את שדרות הריפובליקה עד לקפה שארבון.

מגיעה לי מדליה.

מדליה וקפה.

אבל עוד מעט אפנק את עצמי במקום חמוד לאללה.

לא רחוק מקפה שארבון מוזיאון אדית פיאף.

בית קטן וצנוע שכדי להיכנס אליו יש צורך בתיאום מראש (ניסיתי פעם אחת לא הצליח).

Edith Piaf Museum, 5 Rue Crespin du Gast, 75011 Paris, France

Café Charbon, 109 Rue Oberkampf, 75011 Paris, France

קפה שרבון נמצא ברחוב אוברקואמפף בו אני מטיילת  Rue Oberkampf.

יש בו ברים מדליקים ובתי קפה והמון גראפיטי והחלקים המעניינים שלו נמצאים בעיקר בחיבור  עם רחוב סיינט מור Saint maur, עליו אמשיך מאוחר יותר עד לנקודה הבאה שלי: רו סיינט מרתה.

les philanthropes, שקרוב יותר לבלוויל הוא מקום מתוק בו מעדיפים צעירים רבים לבלות את שעות האפריטיף ואת happy hour משעה 17:00 ובכלל כל הרחוב עמוס בארים מדליקים, מקומות בילוי ווייב מקסים של אפריטיף תמידי.

Les Philanthropes, 131 Rue Oberkampf, 75011 Paris, France

למרות  שאכלתי כבר בגינה, אני לא מתאפקת ומזמינה לי (קטן, קטן, קטן) ברי צלוי על לחם שום ועגבניות מתובלות).

(להגנתי אני גם צריכה לטעון את הבטרייה של הטלפון).

ובכלל בכל הקטע הזה של הרחוב יש המון ברים, בתי קפה ומקומות מדליקים, עד למעלה לבלוויל יש גם גרפיטי.

גם בסביבות תחנת המטרו של parmentier יש אמנות רחוב יפה. גם שם אני משוטטת וכולם נמצאים באיזור קפה שארבון.

Rue Oberkampf, Paris, France

 לפני שאגיע לרחוב סיינט מרתה ולכיכר הקסומה שלו, על שדרות הרפובליקה אני סוטה קלות כדי להיכנס לבולנג׳רי מיוחד במינו.

אוטופיה Utopie

כן, אני שבה ומהרהרת לעצמי: איזה מזל שאני לבד היום.

כי מיד הייתי מקבלת את המבט ספק המום, ספק משועשע ספק לא מאמין של ״רגע, אבל הרגע תקעת את האסקרגו והמאפה והגבינות וכל מה שהבאת מרישאר לה נוואר …ולחם עם הברי..מה יש לך מקום לעוד?״.

לא, האמת היא שאין לי.

כרגע.

בעוד 10 דקות יהיה לי.

כשאגיע לאוטופי שפעמיים ניסיתי להגיע אליה ונכשלתי כי לא בדקתי שעות פתיחה וסגירה.

לא הפעם.

בעצם, הייתי צריכה בשלב הזה לשתוק ולתת לתמונות לדבר. אבל אני חוששת שהתמונות שצילמתי, אין בהן די להעביר את החוויה באוטופי, את הקסם, הרמה הגבוהה והמרגשת את העובדה שהיא בעצם בולונג׳רי מדהימה, קטנה ואיכותית. אחת ה…

אז מה יש לנו פה? ֿתחתית סבלה (פריך מתפורר) ומעליו קרם פרלינה פיסטוקים, מוס פרלינה פיסטוקים ופיסטוקים קצוצים. אלוהי הפיסטוקים – תודה !

אז אני מנסה בשילוב של תמונות ומילים להסביר מה לקחתי מפה.

וחוזרת שוב ושוב לתמיהה פנימית: איך ייתכן שרוב הפטיסריס והבולנג׳ריס השווים בעיר הן בעצם חנויות קטנות ודחוקות שהתורים בהם לא נגמרים בהם לעולם?

בכלל, נראה לי שהיום כ-ו-ל-ם הגיעו לאוטופי.

תחתית של אגוזים וקרמל, עם קרם לימון מטורף ובין הקישוטים ג׳לי לימון. מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה???

איזה תור.

המאפים והעוגות שלהם מדהימים ובראשם הלחם השחור שהם אופים…..על גחלים.

לחם שחור מ ד ה י ם שנאפה על גחלים.

אני חוזרת שנית: לחם שחור שנאפה על גחלים לוחשות.

האין מדובר בפלא?

ואיך הוא? טעים להפליא עם ניחוח של הגחלים אבל לא כזה מריר, אלא עשיר, כמו שלחם מלא וכבד צריך להיות.

מדהים.

על המדפים טארטים נפלאים בצבעים שונים אותם אטעם בפעם הבאה כשאגיע לפה. עם תותים ומנגו, שוקולד נפלא והכל במלאכת מחשבת, מלאכה עדינה ומתוקה.

אמנות.

אני אורזת שתי פרוסות לחם שחור משחור, ריחני ומרתק, פרוסת לחם ירוק, טארט פיסטוקים חלומית ומאפה מרהיב עם קרם לימון. עוד מעט אגלה את טעמם של כל אלה.

שם, על שולי הכביש, מול כיכר סיינט מרתה המקסימה.

אלוהים, בכל פעם שאני מגיעה למאפייה כזו בא לי לבכות משמחה, לטעת עץ ואוהל לידה ולא לזוז לעולם.

איזו יצירתיות, איזה דיוק, כמה יופי והתרגשות.

Boulangerie Utopie, France, 20 Rue Jean-Pierre Timbaud, 75011 Paris, France

חנות לכלי בישול ואביזרי מטבח

20 מטר מהמאפייה האלוהית הזו, שוכנת בפינת שדרות רישאר לנואר חנות גדולה לכלי בישול ואפייה.

משם אני אוהבת להביא כלי בישול אסייתיים, שיפודים מיוחדים וכל מיני צעצועים למטבח.

אני מוצאת שהמחירים שלהם סבבה לגמרי.

 EUROTRA Sarl, 119 Boulevard Richard Lenoir, 75011 Paris, France

מאוטופי אני חוזרת שוב לרחוב סיינט מור. כן, היתה שווה לי הסטייה הזו לאוטופי, למרות שהרגליים שלי עייפות אני מלאת שמחה וסיפוק עצום.

בעיקר מלאת ציפייה לגודיס שמתנדנדים עכשיו בתוך תיק הגב שלי.

אני הולכת ברחוב סיינט מור. הוא סואן ורועש, עמוס בחנויות, מסעדות ובתי קפה, המולת אוטובוסים ושיפוץ קטע מהכביש, עד שאני מגיעה לרחוב סיינט מרתה המשגע.

עוד מעט ואני נכנסת לרחוב סיינט מרתה saint marthe.

שקט. רוגע.

רחוב בתוך שכונה.

של פעם.

נורא קל לפספס אותו כי הוא שקט וצר וקטן.

ויש שם חבורת שכנות יושבות על כסאות ומקשקשות.

ממש כמו בשכונה שגדלתי בה.

געגוע.

סמטא וכיכר של פעם

איזה רחוב משגע.

אפילו לא רחוב, יותר סמטא קטנה.

לא יאומן שבלב פריז אתה נכנס ל״שכונה״ כזו.

הבתים הצבעוניים עם המרפסות הקטנות שבדרך כלל מאוכלסים במהגרים מהאפריקה אבל גם הם, נדחקים החוצה יותר ויותר, ככל שמחירי הדיור – בשכונה המשגעת הזו – מאמירים.

הגרפיטי על הקירות.

גלריות קטנות ונסתרות ומרפסות קטנות שבהן עציצי פרחים וירוק.

הרחוב קצר מאוד אבל אורכות דקות ארוכות עד שאני עוברת אותו, מוקסמת מול כל צבע, מבנה, ציור או דמו שבו.

עד שאני מגיעה לכיכר הקסומה של סיינט מרתה.

הכיכר עצמה קטנה ושלווה והיא משלימה ברוגע שלה את הרחוב המקסים של סיינט מרתה.

פלאס סינט מרתה והרחוב – אי אפשר להסביר את הקסם שלהם, רק כשמגיעים לשם.

פלאס סינט מרתה.אי אפשר להסביר את הקסם של הכיכר הקטנה והפשוטה הזו. רק כשיושבים בתוכה – מבינים.

אני מתיישבת על שפת המדרכה מוקסמת לחלוטין מהתנועה והקצב השלווים של השכונה, מהירוק כמעט הכפריות. פינת חמד. אוטוטו אחזור לרחוב סיינט מור להמולה כדי להגיע לתעלה.

עוד רגעֿ

עוד דקה

עוד קצת מהקסם הזה. 

פה, על שפת המדרכה, שולפת בלי בושה את המאפים של אוטופי ומברכת על החיים.

הגיע זמן קנאל.

אני חוזרת לרחוב סיינט מור שוב דרך הרחוב הקסום של סיינט מרתה, יוצאת ממנו וממשיכה עוד קצת, פונה שמאלה ומתפתלת עם רחוב Rue de sambre et meuse,עוקפת את הבניין הגדול של בית החולים סיינט לואיס, שעומד שם כבר 400 שנה. שוב שמאלה ב Rue juliet dudu ושוב שמאלה ב Rue de la grange, שם סמוך לתעלה בית הקפה המתוק תן בלס.   

ברי היין, המסעדות והביסטרואים פותחים את היום.

בחוץ, שיירי אלכוהול מיום האתמול, עוד מעט קל ופועלי העירייה יבואו לפנות גם אותם.

קנאל סיינט מרטן 

התעלה הזו היא משב רוח מרענן בלב פריז ובלב השכונה הזו, שהיתה מוזנחת עד לפני כמה שנים ואיכלסה בעיקר בני מעמד נמוך ומהגרים. בכלל הסמטאות לקנאל מלאות באנשים צעירים, ברים ובתי קפה, מסעדות ובתי אוכל. תחושה שסוחפת אותך שוב, של התחדשות, של רעננות, של פשטות וכנות.

התעלה נבנתה בהוראת ובתקופת נפוליאון שרצה לקשר בין חלקי העיר השונים ולשנע דרכה מצרכים ומים טריים.

בעשור האחרון היא  נוקתה, גדותיה קורצפו והתמלאו בברים, בתי קפה, גלריות ומסעדות והיום היא אבן שואבת לצעירי העיר.

היום שטות עליה בעיקר ספינות תיירים שנחשפים למראה נחמד:

על מנת לעבור את הגשרים שנמתחו מעל התעלה, יש צורך להפעיל מנגנונים להרים אותם ויש צורך גם  להשוות את גובה המים משני עברי המתרסים שבתוך המים כדי  שהספינה תוכל להמשיך ולשוט.

המראה המתעתע הוא שהספינה מתרוממת מעל פני המים עד שגשר נפתח, המים שווים והספינה עוברת לגשר הבא.

הנה סרטון נחמד שהסרטתי ומדגים את התהליך.

 

 

פה אני מתערבבת עם כולם, זורמת בהנאה על גדות התעלה, שמתמלאת בהמוני צעירים בעיקר בסופי שבוע, הם נחים על גדותיה, עם בקבוקי שתיה ואוכל בחבורות גדולות.

מי אמר שהרשתות החברתיות חיברו אותנו לחברים פיקטיביים וניתקו אותנו מהחברה?

לא פה. גדות התעלה הומות אדם, חנויות יפות, בוטיקים מעוצבים ורוח צעירה ומרעננת.

גרפיטי מתוקים בכל פינה.

למעלה בשדרה לכוון רישאר לה נואר אנשים משחקים בשדרה פטאנק, משחק כדור שאהוב על הצרפתים.

בפרט בשתי הגדות של quai de valimi ו- Quai de Jemmapes.

על גדותיה יש חנויות מעוצבות ומקסימות, בתי קפה, מסעדות ומקומות בילוי והטיול עליהן מקסים ברוח הקרירה של סוף היום ותחילת הערב.

יש שם חנויות קונספט מקסימות, חנויות ספרים כמו של פעם, בוטיקים זעירים ואפילו מספרה מדליקה.

אפשר לראות בעיקר בסופי שבוע שמתקבצים שם אמנים, זמרים וחבורות זמר ומנעימים לעוברים והשבים את הבילוי הרגוע של הוויקאנד.

הגיע זמן לימון 

נדמה לי שלא אגזים ואומר שפה יש עוגת הלימון הכי טעימה ביקום.

אני משתגעת על לימון, משתגעת על עוגות בחושות וכבר טעמתי ואפיתי כמה בחיי. ֿ

אין כזו.

גם החברה של החברה הפריזאית שלי, שלמדה באחד מבתי הספר העיליים לקונדטוריה פה מאשרת את הדברים.

והיא מבינה דבר או שניים באפייה.

יש להם גם לחמים נפלאים והם מגישים ארוחות קלות נ ה ד ר ו ת.

בכלל זה בית קפה תענוגי.

יש להם גם מאפינס ובראוניז מדהימים.

Ten Belles, 10 Rue de la Grange aux Belles, 75010 Paris, France

לא רחוק מהם עוד בית קפה מקסים, קטן ומבוקש, קפה קראפט. גם להם יש מאפים טעימים ושם מלמעלה אפשר ללגום קפה בשקט עם עוגה או כריך קטן והמוסיקה בו מרגיעה.

Café Craft, 24 Rue des Vinaigriers, 75010 Paris, France

די קרוב לשם אכלתי לא מזמן ארוחת צהריים במסעדה קמבודית, שהיתה מעורבת בפיגוע הנורא והיא מתוקה וקטנה. שם אפשר לקבל קערת אורז קמבודית טעימה וטרייה.

Le Petit Cambodge, 20 Rue Alibert, 75010 Paris, France

בסביבה וגם היא לא רחוקה מפה יש מסעדה הודית נהדרת עם שם צרפתי. Marcel.

האוכל הוא הודי טעים עם נגיעות עדינות צרפתיות.

הסמוסות שלהם נפלאות.

שם אכלתי בריאני נהדר של סלמון קבור באורז מבושם הודי וכשחזרתי הביתה שיחזרתי את הפלא הזה והוא אכן פלא.

והנה המתכון בלינק בריאני סלמון הודי.

Marcel, 90 Quai de Jemmapes, 75010 Paris, France

לאחרונה נפתח פה סניף נוסף של המזנון (טרם ביקרתי בו).

עכשיו הזמן לטייל על המזחים היפים והמעניינים פה ובעיקר שניים מהם, שנמצאים האחד מול השני:  quai valimi ו- Quai de Jemmapes.

כשאני מתעייפת ורוצה לנוח, אני פונה ונכנסת לשה פרון.

שה פרון Chez Prune 

אני רעבה אבל למשהו קטן ונחמד באווירה מקסימה של מוזיקה ובהייה בקנאל ובוחרת במוסד הזה.

אין פה אוכל גדול, רק נשנושים ואלכוהול אבל לי זה מספיק ואת זה אני בדיוק אוהבת ורוצה עכשיו.

פאטה שיוצר בדורדון, עם בגט נהדר וכוס יין לבן מספקים ומשמחים אותי.

Chez Prune, 36 Rue Beaurepaire, 75010 Paris, France

אני לא רוצה שהיום הקסום הזה ייגמר. עדיין לא.

ויש עוד מקום אחד מיוחד שאני רוצה לבקר בו.

 לה קומפטיור

אפשר בקלות לפספס את הכניסה לקומפטיור אם לא יודעים עליו.

והמקום הזה קסום.

זהו אסם ישן שבנוי מבריקים ישנים, גדול מאוד וגבה תקרה.

העיצוב שלו שומר על אופי המבנה המקורי ומתחבר לפשטות ולקסם של השכונה עצמה.

יש בו פינות ישיבה קסומות, אווירה פסטורלית ומוסיקה נהדרת.

המון צמחייה ואנשים יפים מסביב.

כבר מהכניסה אתה מרגיש שמדובר במקום מיוחד שמשמר היסטוריה וקלאסיקה אבל מתחבר להווה ולפשטות שכולנו מחפשים, אחרי עשורים של ראוותנות מלאכותית ומעייפת.

על הקירות יש מסכות אפריקאיות ועצמים שונים, ריהוט ושידות כבדות בכניסה ובסופי שבוע הוא הומה אדם.

וההרמוניה המתואמת להפליא בין הפנים לחוץ של המבנה,

בין האווירה והקסם.

בין יום חול שהופך ליום חג. 

Le Comptoir Général, 80 Quai de Jemmapes, 75010 Paris, France

 אני יוצאת מקומפטיור, הערב כבר ירד על העיר הקסומה הזו והיום הקסום הזה.

אני עושה דרכי דרך רו מרסיי המקסים, שממש בסמוך לו נמצאת גלריה משגעת ששווה גם היא ביקור אבל עכשיו היא כבר סגורה.

Les Douches la Galerie, 5 Rue Legouvé, 75010 Paris, France

Buttes Chaumont

בין רובע 11 לרובע 20 יש פארק יפהפה וירוק ששייך לרובע 19, ואם מגיעים למעלה לתעלה, הוא שווה ביקור.

גדול, מלא בשבילי הליכה, ריצה, מתפתל עם שבילים שמטפסים למעלה ויורדים למטה, אגם ומבנים יפהפיים שמסתתרים בין הירוק הזה.

מהפארק הזה אפשר להגיע לבלוויל בהליכה מתונה של 15 דקות.

עוברת את כיכר הרפובליקה שעכשיו מוארת באורות נוצצים.

הערב יורד על הכיכר והאבנים והעיר.

הביתה.

מפות

רבעים 10 ו-11 מפה א׳
רבעים 10 ו-11 מפה ב׳ 

שלחו במייל או הדפיסו:

שתפו ברשתות החברתיות:

אנחנו גם באינסטגרם

רישום לניוזלטר

הירשמו לניוזלטר של ״fanny's״ וקבלו עדכוני פוסטים, טיולים ומתכונים, מעת לעת.

אולי תתעניינו גם ב...

עוגיות סומסום טורקיות באראזק

כל מי שעוקב אחריי יודע שאחד הדברים שהכי אני אוהבת לעשות, בחזרה מחו״ל, זה לשחזר מתכונים שאהבתי במיוחד. מאפים, לחמים, תבשילים, עוגות ועוגיות, הכל הולך.

זאביונה

זאביונה הוא קינוח מתוק איטלקי שמבשלים על אדים מחלמון סוכר ויין מתוק. אמא שלי הוסיפה אותו לקפה השחור בצאת יום הכיפורים. אחרי ששתינו שלוק מהארק

קרקרים בריאות טבעוניים בדקה וחצי

הקרקרים הללו מסתובבים ברשת בכל מיני וריאציות. ניסיתי את כולן. ובסופו של דבר שיקללתי את הטוב מכל אחד מהמתכונים והנה המתכון המנצח. המתכון כל כך

ברוך שובכם!

הכנס/י לחשבונך למטה

יצירת חשבון חדש!

מלא/י את הטופס למטה לצורך ההרשמה

שחזור סיסמה

אנא הכנס/י את שם המשתמש או האימייל שלך לצורך שחזור הסיסמה.

לעוקביי הוותיקים: עקב תקלה נמחקו פרטיכם, אנא הירשמו שוב. תודה.

 

רוצים להיות הראשונים לקבל עדכונים?

הירשמו לניוזלטר שלנו.