רומא

רומא היא עיר שאני מכירה ואוהבת במיוחד. גרתי בה תקופה קצרה.

לפני חמש שנים נסעתי לרומא ללמוד איטלקית ובישול איטלקי.

גרתי אצל משפחה איטלקית או ליתר דיוק אצל גב׳ איטלקיה, אווה Ave.

אווה היא תופרת במקצועה. היא גם אומנית ואינטלקטואלית. הסלון הקטן בבית שלה מלא בספרי פילוסופיה, אומנות והיסטוריה.

הנכד של אווה הוא שחקן קולנוע מפורסם באיטליה והוא יפה בדיוק כמוה.

היא יפה כמו ג׳יין פונדה.

ונהדרת – כמו מאמא.

לשמחתי, בתקופה שגרתי אצלה זכה לוקה לפרס השחקן המשנה הטוב של השנה ובפסטיבל הסרטים השנתי של רומא, צעדתי בגאווה והתרגשות לצידה של אווה, ג׳וליה הבת ושרה הנכדה.

כשנחתתי בשדה התעופה עם שתי מזוודות גדולות שיקשק לי הפופיק. לא ידעתי מה מצפה לי בחמשת השבועות הקרובים. יצאתי להרפתקאה מחושבת. לא ידעתי מי זו אווה ומה טיבה, לא ידעתי מה יהיה בבית הספר ללימודי איטלקית, לא ידעתי איך ומה יהיה בשיעורי הבישול ואיך תהיה המאמא שתעביר לי אותם.

הכל היה נסתר ממני, וגלוי.

ידעתי שרומא משגעת, שאני מטורפת על איטליה, השפה האיטלקית והאוכל האיטלקי.

ידעתי שאני הולכת עכשיו להגשים חלום.

כל החששות נגוזו בדקה הראשונה שפגשתי את אווה.

בערב, כבר ישבנו ליד המחשב שלה ו״דיברנו״ דרך גוגל טרנסאלט.

אלו היו חמישה שבועות חלומיים.

בסוף היום, נכנסתי לחדר המשגע שלי, עם המרפסת הצרפתית ומיטת העץ העתיקה, שמעליה השמיכה הרקומה וכתבתי לעצמי :

״נחתנו. אוספת את המזוודות ומזמינה שאטל. דואה מינוטי מבטיח הנהג ליושבי הוואן והולך ללקט עוד נוסעים כדי למלא את כולו.

הדואה (2) הפכו לוונטי (20).

אוקי סניורה, הוא מבשר לי ואני לצידו, יוצאים לדרך.

בדרך הוא מבקש שאראה לו את הכתובת ואני מראה לו. וויה מונטה פרטיקה מכיר? לא מכיר.

מבלי להתבלבל כשהוא שועט קדימה ומזגזג בין המכוניות, שעל הכביש המהיר, הוא פותח את מפת העיר רומא ופורש אותה על ההגה…אופססססס… כמעט נכנס ברכב אחר. הוא מזגזג את עיניו מהכביש למפה, מעווה את פניו, סוגר אותה ומחייג בטלפון הנייד.

בלי דיבורית.

שיחה קצרה, חיוך איטלקי טיפוסי. אוקי סניורה אני יודע איפה זה, אותך אוריד אחרונה.

למה אחרונה? אני מתקוממת.

גברת, מישהו צריך להיות אחרון הוא מחייך אליי חיוך מקסים ואני נמסה.

ברוכים הבאים לאיטליה.

הנהג שלנו חברמן. כל הדרך הוא מדבר עם הנוסעים מארגנטינה ומספר חוויות בספרדית. הוא מתעניין גם בנוסעים מקליפורניה, בין לבין הוא מעביר הילוכים בנהמות מנוע חזקות וכל הזמן נצמד לרכבים, כשהוא נוסע במהירות מטורפת.

לא נעים לי להודות : אני לא מפחדת כלל.

גם כשהוא חותך, נצמד, עוקף, עובר פס לבן ונדחף בין שתי מכוניות וצופר צפירות ארוכות.

אתה נוהג כמו בנאפולי אני אומרת לו בחיוך.

מה פתאום? בנאפולי הם משוגעים.

צודק.

אנחנו חוצים את הנהר ומגיעים למונטה פרטיקה שלא רחוק מהוותיקן.

בדרך מטרמיני הוא עובר דרך פיאצה דה לה ריפובליקה, עוד שתי דקות והוא בברבריני והנה הוא כמעט ליד פיאצה איספנייה, חיתוך חד דרך רחוב קונדוטי, חוזר ונוסע במקביל לוויה דל קורסו עד לפיאצה דל פופולו. שם הוא יוצא מהשער הגדול  ופונה שמאלה.

עוד בדרך לטרמיני, כשהוא עובר ליד פיאצה ויטו עמנואל, הוא מאט ומצביע, את רואה? זו הגלידה הכי טובה בעיר Fassi.

היעד שלנו הוא מעבר לנהר הטברה.

בוויאלה מאנזוני הוא מצביע לעבר חנות, בחלון הראווה שלה ג׳קט חום מזמש ואומר: מחר אני בא לקנות אותו.

בסוף מאנזוני יש לו עצור בולט, אני מרגישה בהיסוס שלו, לעצור או להאט?

הדבר היחיד שמשכנע אותו לעצור היא פרארי אדומה שחוצה מולנו ביעף. אוהה….. מאמא מיה, דיס איז א פרארי…או מאמא מיה, איס  פאנטסטיק.

מתה על העיר הזו.

הגענו לרחוב מונטה פרטיקה טרנטה דואה. בניין בן ארבע קומות, טיפוסי לעיר עם דלת מרושתת ונעולה.

בקומה הראשונה הפונה לרחוב, מרפסת צרפתית עמוסה בעציצים ירוקים ורקפות. על המעקה תלוי דגל הגאווה ועליו כתובה המילה  פאצ׳ה שלום, peace, יותר מאוחר יתברר שזו מרפסת החדר שלי.

אווה, קמץ בא׳ וסגול בווה, אישה יפהפיה כבת 70, עיניים כחולות בורקות ושיער אפרפר קצוץ. ג׳יין פונדה.

היא מקבלת אותי בחיוך ובחיבוק חם.

החדר שהיא מקצה לי קטן ויפהפה, עמוס בריהוט עתיק וציורים שאווה מציירת. מדפי הספרים שלי מלאים בספרי אומנות ופילוסופיה.

אחר כך היא תכין פסטה בולונייז ונתחי בשר בשעועית ירוקה, טעים אש.

אחר הצהריים נסתובב בעיר ונאכל גלידה שלובות ידיים. עד הערב נהיה החברות הכי טובות בעולם״.

מאז הגעתי לרומא שוב ושוב. והנה אני שוב פה משתגעת על הרחובות הקטנים, ההיסטוריה, פרטי האומנות והארכיטקטורה, היופי והאוכל הנפלא.

ודווקא בגלל שאני מכירה את העיר הזו, אני מתכננת לי את המסלול בקפידה. מבקשת לחזור למקומות אהובים וותיקים, להכיר מקומות חדשים.

בשנים האחרונות רומא מתחדשת. נדמה שהיא החליטה לנער מעליה את קורי השינה המנומנמים ולהפוך, כמו חברותיה באירופה לעיר ללא הפסקה. השכונות הישנות-חדשות מסביב למרכז מתעוררות לחיים, צעירים רבים פורצים החוצה ומקימים מתחמים של אומנות, מוסיקה ואוכל, שהם רחוקים מליבה ההיסטורי והשמרני משהו של העיר.

הרחובות הצרים והומי האדם שבלב העיר לא משתנים. הסמטאות הקטנות  ה- viale, המעברים הצרים וקשתות האבן נותרים כפי שהם כבר מאות בשנים. רחובות העיר העתיקה מרוצפים באבנים עתיקות, אפורות ומחליקות, שביום גשם הן זוהרות כמו אבני חן ומחליקות ומסוכנות כמו להב פלדה.אבל הקסם של רומא לא פג ולא יפוג לעולם, וזאת למרות אלפי ועשרות אלפי התיירים שכובשים אותה יום יום.

הפעם באנו לארבעה לילות ושלושה ימים בלבד ואנחנו נהנה מכל רגע בה.

ארוחת ערב ראשונה ברומא 

את הערב הראשון אנחנו מבלים בשכונת טרסטברה, שהיא שכונה מעבר לנהר ואליה נגיע גם ביום האחרון.

השעה מאוחרת אבל הצלחנו למצוא שולחן במסעדה פופולארית בשכונה הפופולארית הזו.

אנחנו פותחים במגש בשרים קרים וגבינות נהדרות של המטבח האיטלקי.

אני גם מזמינה קרבונרה.

אני גם חייבת לטעום את הסלטימבוקה שלהם, והיא נהדרת.

כמובן שכשחזרתי ארצה עשיתי לה עליה וגיירתי אותה כהלכה.

עכשיו יש סלטימבוקה יהודית כשרה והיא טעימה לא פחות מהמקורית.

והנה הסלטימבוקה הנהדרת שלי והלינק למתכון סלטימבוקה: סלטימבוקה

Tonnarello, Via della Paglia, 1, 00153 Roma

יום ראשון ברומא

מסלול הליכה: 5.5 ק״מ (ונסיעה בתחבורה ציבורית).

תחנת מטרו: פיאצה דלה ריפובליקה Piazza della repubblica

פוקחים עין בסניף החדש של איטלי

הנקודה הראשונה שלנו היא פיאצה דלה ריפובליקה שנמצאת במרחק הליכה מהמלון שלנו.

בפיאצה המפוארת הזו שמשקיפה על ה- Terme romano . זהו מתחם חפירות גדול עם מוזיאונים להיסטוריה וארכיאולוגיה של רומא וכנסייה אחת עתיקהֿֿ.

מאחורי המתחם הענק הזה בקו אווירי – נמצא מתחם הקולוסיאום.

פה בפיאצה נמצא גם בניין האופרה של רומא.

בשנה האחרונה הוקם פה ״מאחז״ חדש של Eataly.

אבל זהו רק מאחז קטן. הסניף המרכזי של איטלי נמצא במרחק של שתי תחנות מטרו מפה והוא ענק ומכיל איספור מסעדות בנוסף למדפים עמוסים תוצרת מופלאה.

Eataly Roma, Piazzale 12 Ottobre 1492, 00154 Roma RM, Italy

איטלי היא רשת חנויות איטלקיות שפרושה בכל העולם ושמה לה למטרה להפיץ, לקדם ולמכור מוצרי מזון מתוצרת איטליה. המדפים מתפוצצים מתוצרים, שיודעת הארץ המניבה והנפלאה הזו לייצר.

מלבד מדפים עמוסים בתוצרת הזהב של איטליה, יש באיטלי גם מסעדות ומקומות אכילה.

לאיטלי עשרות סניפים בעולם. חלקם צנועים וקטנים וחלקם ענקיים ומפוארים (מנהטן ורומא הם היפים והגדולים ביותר).

באיטלי, אנחנו עוצרים לקפה של בוקר ואני מתנפלת על המריטוזו. זהו מאפה בוקר  שנמכר לצד הקורנטו (קוראסון) והבריושה (לחמניות מתוקות). בעצם המריטוזו היא לחמנית בריוש מתוקה ממולאת בקרם סמיך ומתוק.ֿ

זו חתיכת ארוחת בוקר, אבל בן אדם צריך לאכול מריטוזו Maritozzo לפחות פעם אחת בחיים.

או ביום.

יש גם מריטוזו טירמיסו שנראה מדהים Tiramitozzo/

אבל יש גבול.

אפילו לי. 

Piazza della Repubblica, Roma RM, Italy

פינה אחת מתוך ארבע ברחוב ארבע המזרקות

מאיטלי אנחנו יורדים שמאלה ברחוב Nazionale, שהוא רחוב טוב לקניות. אין בו רשתות אופנה בינלאומיות כמו שיש בוויה דל קורסו, אבל יש בו מספיק חנויות והוא גם לא סואן וצפוף כמו ויה דל קורסו. למטה, אנחנו פונים ימינה לרחוב Quatre fontane.

ברחוב ארבע המזרקות בהצטלבות עם Via Quirinale יש ארבעה בניינים יפים ובכל אחת מהן מזרקה מפעפעת.

Via delle Quattro Fontane, Roma RM, Italy

פיאצה ברבריני

פיאצות ומדרגות וכנסיות

בדרך כלל בימים הראשונים אנחנו גומאים מרחקים ברגל, אחר כך אנחנו עוברים לקצב איטי יותר עד שבסופו של דבר נכנסים לmode של בטן-גב. גם היום, אנחנו מלאים במרץ וגעגוע לעיר שלא ביקרנו בה כבר שנתיים וששנינו אוהבים כל כך.

מרחוב קוואטרה פונטאנה אנחנו ממשיכים לרדת ברחוב הצר לכיוון פיאצה בארבריני.

הרבה פיאצות יהיו פה היום.

פיאצה ברבריני היא אחת הקטנות והצנועות בעיר והיא קרובה לתחנת הרכבת טרמיני, שהיא סיפור הצלחה בפני עצמו.

בכלל, רומא היא עיר קטנה וההליכה בה די נוחה. רוב המונומנטים די קרובים אחד לשני. במרכז ברבריני פסלו של מלך הים טריטונה ומול הפיאצה יורד לו רחוב טריטונה עד שהוא מגיע לוויה דל קורסו.

בפיאצה ברבריני אני נעצרת לצלם עוד אחת ממכוניות הפרארי המפוארות ששועטות ברחובות רומא באופן קבוע.

מצידה הימני של הפיאצה עולה ומתפתל אחד הרחובות היוקרתיים ביותר של רומא, וויה וונטו. שם נמצאת השגרירות האמריקאית ורוב בתי המלון המפוארים ביותר בעיר. בסופו של הרחוב וונטו מגיעים לאחת הכניסות לפארק בורגזה היפה והירוק.

Piazza Barberini, 00187 Roma RM, Italy

מפיאצה ברבריני אנחנו יורדים ברחוב טריטונה Via del Tritone, הוא יוביל אותנו לפנייה ל-Via del due Macelli, איתו אנחנו נמשיך עד שנגיע לפיאצה די ספאנייה שנמצאת לרגלי המדרגות הספרדיות.

לא מזמן פתחו מחדש את הכלבו המפואר לה רינשטה והוא נמצא בהמשך ברחוב טריטונה. עוד נגיע אליו הערב.

ב Colonna dell'Immacolata יש אובליסק שממוקם בכיכר שלפני פיאצה די ספאנייה. אם נתקרב ממש נוכל לראות את דמותו של משה עם קרניים, שזהו פירוש מוטעה גם של מיכאל אנג׳לו ל״קרנו פניו״ ויש על האובליסק גם כתובות בשפה העברית.

עכשיו אנחנו בפיאצה די ספאניה. ליד הפונטנה וממול למדרגות הספרדיות.

פיאצה איספניה הפכה כבר מזמן לליבה הפועם של העיר הזו. הפיאצה הזו הומה אדם בכל שעות היממה. ללא הפסקה.

למעלה המדרגות היפות ומעליהן אחד המלונות המפוארים ביותר ברומא. בעבר חיברו המדרגות בין שגרירות ספרד ל מדינת הוותיקן, שנמצא מעבר לנהר. עתה הן משקיפות מעל פיאצה די ספאניה ועל המזרקה המפעפעת, שיש יפות ממנה בעיר הזו.

אם נטפס במעלה המדרגות הספרדיות ונפנה שמאלה, נוכל להמשיך ולהתפתל עם השביל שמוביל לפארק בורגזה. על הדרך נזכה לראות נוף מרהיב של מגדלי הוותיקן ועבר הנהר. המראה משגע בעיקר בשעות הערביים ולקראת השקיעה.

בירידה מהמדרגות הספרדיות ובהמשך למזרקה נמצא רחוב קונדוטי המפורסם. פעם הוא היה בן יחידי שמרוצף בחנויות יוקרה של בכירי בתי האופנה בעולם, היום גם הרחובות שמסביבו לבושים במותגי על.

פה אפשר לראות בכל שעות היום יפנים קטנים סוחבים שקיות קניות ענקיות של חנויות יוקרה.

אמנם סוף החורף כבר, אבל הערמונים הקלויים מסרבים להיפרד מהנוף של רומא והם מראה כמעט קבוע פה.

משמאל לפיאצה רחוב Via del Babuino וברחבה שמולו כרכרות סוסים מקושטים עם פונפונים ופעמונים,

מוכנים להסיע את התיירים הנרגשים ברחובות העיר המקסימה הזו.

בהמשך לקונדוטי נמצא וויה דל קורסו Via del Corso, רחוב הקניות העמוס ביותר ברומא.

ויה דל קורסו מחבר בין פיאצה דל פופולו לפיאצה וונציה. בפיאצה וונציה על המרפסות המפוארות והלבנות נשא מוסליני את נאומיו הפשיסטיים הידועים לשמצה.

אנחנו מעדיפים להגיע לפיאצה דל פופולו דרך Babuino שהוא סואן פחות מויה דל קורסו.

Piazza di Spagna, 00187 Roma RM, Italy

כיכר העם Piazza del Popolo

היא מבין הפיאצות היפות, הגדולות והמפוארות ברומא.

פה מתכנסים להפגנות, למחאות ולחגיגות. מפה אפשר גם לעלות לפארק בורגזה היפה. שם עושים תיירים ותושבי העיר ג׳וגינג, ריצה וסוגי ספורט למיניהם, כולל רכיבה על אופניים וגלגיליות.

שם בלב הפארק הענק והירוק הזה נמצא מוזיאון בורגזה המפואר. בורגזה היתה שושלת משפחה עשירה ואצילית שהצליחה להנפיק אפילו אפיפיור אחד.

הכיכר היפה הזו סימטרית כך גם הפסלים והמבנים מסביבה.

יש פה מספר כנסיות מרהיבות אבל אנחנו הולכים לאחת ספציפית, ובה יצירות ספיציפיות של אומן אחד ספציפי.

חוצים את הכיכר ומצד ימין בכנסיית סנטה מריה דל פופולו מוצגות שתי תמונות של הצייר המפורסם קארווג׳יו.

קארווג׳יו נולד בברגמו בצפון והסגנון שלו נחשב לחדשני ונועז לזמנו.

הציורים שלו מאוד דרמטיים ויש המכנים אותו הבמאי הראשון בהיסטוריה.

ממש ליד הכנסייה מצד ימין נמצא מוזיאון ליאונרדו דה וינצ׳י, שמציג פן נוסף של הגאון:

מהנדס, ממציא ומתכנן: של מכונות, של מכונות מלחמה והמצאות חדשניות לתקופתו.

מוזיאון שמוקדש לפן הזה של הגאון נמצא בעיירה וינצ׳י שקרובה לפירנצה, לא רחוק מהבית שנולד בו והוא שווה ביקור.

Museo Leonardo da Vinci Piazza del Popolo, 12, 00187 Roma 

מפיאצה דל פופולו אנחנו שמים פעמינו לכוון פיאצה קולונה, שנמצאת בהצטלבות שבין ויה דל קורסו לויה דל טריטונה. הצפיפות בקורסו לפעמים בלתי נסבלת ואנחנו נדחפים ממש, עד שמגיעים לפיאצה קולונה.

גם בפיאצה קולונה יש אובליסק ענק וממש מצידו הימני ארמון צ׳יגי המפואר, שהוא מקום  מגוריו של ראש ממשלת איטליה.

אפשר לזהות את הכניסה לפי הדגלים ומספר השומרים שבו.

Piazza Colonna, 00186 Roma RM, Italy

הגיע זמן קפה וגלידה.

אנחנו סוטים רק לרגע בקולונה ונכנסים לוויה דיי אופיצי לאחת הג׳לטריות הטובות ברומא.

אני לוקחת גלידה בשלושה טעמים, שהיא נהדרת וטעימה.

הוא מזמין קפה טורינזה, שזה אספרסו חזק עם שוקולד.

Gelateria Giolitti ice cream, Via degli Uffici del Vicario, 40, 00186

אחרי שהטענו קפאין ומספיק גלידה להמשך הבוקר הקסום הזה, אנחנו חוזרים לקורסו.

אם נחצה את קורסו ממול, נוכל להיכנס לסמטאות הצרות ולהגיע עד לפונטנה די טרווי.

אבל אנחנו בוחרים להמשיך ולרדת בקורסו ופונים ימינה ברחוב Via del Caravita. לא לפני שפיאצה וונציה מציצה לנו בהמשך לקורסו.

סיינט איגנאציו

עוד דקת הליכה ואנחנו מול אחת הכנסיות המרהיבות ביותר ברומא. סיינט איגנציו.

הכנסייה הזו נראית פשוטה מבחוץ, ואפשר בקלות לחלוף על פני דלתותיה מבלי לשים לב. אבל מאחורי הדלתות הפשוטות מסתתר יופי עוצר נשימה.

במסעותינו באירופה אנחנו רואים המון כנסיות ורבות מהן מרהיבות, מפוארות וגדולות. זו ללא ספק אחת היפות שבהן.

שום צילום או תיאור יוכל להעביר את היופי הזה, על תקרותיה, קירותיה, קימוריה, ציוריה וריקועיה.

אחת היפות.

מרהיבה.

Cathedral of St. Ignatius of Loyola at Campus Martius, Via del Caravita, 8a, 00186 Roma RM, Italy

עכשיו אנחנו עוזבים את הכנסייה המרהיבה הזו וממשיכים לכוון הפנתיאון שנמצא ממש בהמשך הרחוב.

הפנתיאון

לזוגי ולי יש סיפור אהבה ישן עם הפנתיאון. המבנה הזה מרתק ומקסים אותנו כבר שנים רבות.

אין ביקור ברומא ללא כניסה לפנתיאון.

משהו במבנה העגול והמושלם הזה, שהוא פלא הנדסי וארכיטקטוני ושעומד כבר 2000 שנים, לעולם מעורר יראת כבוד.

בפנתיאון קבורים הצייר רפאל ומלך איטליה האחרון ויטוריו עמנואל.

מול הפנתיאון אנחנו פוגשים את ידידינו מקסי, יהודי חם שמשוגע על ישראל והוא מלצר בקפה הפנתיאון.

Pantheon, Piazza della Rotonda, 00186 Roma RM, Italy

 קמפו די פיורי

שביום היא כיכר שוק שוקק והומה תיירים ובערב כשהרחבה מתרוקנת, נדלקים האורות מסביבה:  בבתי הקפה והמסעדות וברי היין מוזיקה מתנגנת ומתרוננת למרכזה.

אבל, באמת שאין מה להתעכב פה יותר מידי. פעם היה. היום הכיכר הזו כל כך ממוסחרת, ביום וגם בלילה.

פעם היו בה דוכנים של איטלקים מקומיים, שמכרו פרחים ומוצרים איטלקיים. היום היא יותר אבן שואבת להמוני תיירים, שבאים על סיפוקם בשיטוט בין דוכנים תיירותיים שמוכרים פסטות צבעוניות, גבינות צבעוניות ומוצרים מסין.

למרות זאת, ולמרות העובדה שמדובר במלכודת תיירים אחת גדולה, הכיכר מאוד יפה ונחמד לעיתים לשבת בה בשעות הערב, רק כדי לספוג את האוירה של מקום שהיה פעם שוק מפואר של פרחים.

עכשיו אנחנו ממש רעבים וחוצים במהירות את הקמפו לכוון אמה.

ארטישוק מבושל בשמן זית עד רכות
ארטישוק מטוגן בסגנון יהודי

אוכל רומאי בלבוש מודרני

המסעדה וההגשה בסגנון מודרני אבל הטעמים קלאסיים לגמרי, הכל טרי ונפלא.

אנחנו מתחילים עם פרחי קישואים עונתיים, אותם ממלאים האיטלקים באנשובי ומוצרלה Fiori di zucca, טובלים בבלילה חלקה ומטגנים בשמן עמוק. הם מעדן מיוחד פה.הארנציני המטוגנים של דרום איטליה, ששם הם ענקיים ומשמשים כארוחת צהריים, נקראים פה סופלי suppli והם קטנים יותר. ומאורכים, וכמובן הארטישוק המטוגן הרומאי שפה הם קוראים לו  Carciofo alla romana.

שני סגנונות בישול עיקריים לארטישוק ברומא:

המטוגן – שגם לו שתי שיטות טיגון האחת לא מסורתית – זורקים לשמן עמוק וזהו. והשנייה מסורתית: שמים ארטישוקים לתוך סיר עם מים ושמן זית ומעט מלח. מבשלים את הארטישוקים עד שהם מתרככים וכל המים מתאיידים. נשאר רק השמן שבתוכו ממשיכים הארטישוקים להיטגן עד כדי קריספיות. (שיעור ארטישוקים אצל אנה).

זהו תבשיל שהביאו אותו יהודים מגירוש ספרד ולכן גם נקרא לפעמים קרצ׳ופו אלה ג׳ודאיקו. הארטישוק של היהודים.

מבושל- לבשל במים ושמן זית בישול ארוך ורך (בניגוד למטוגן שהוא קראנצ׳י) (כמו הבישול המרוקאי).

אחרי כן, אני על הקצ׳יו פפה בפסטה טרייה כמובן, שהיא אחת הפסטות העיקריות של המטבח הרומאי המפואר.

האל דנטה מושלם.

זוגי, שדבק תמיד בצד הבטוח, הולך על פיצה.

ושנינו מקנחים בטירמיסו נפלא, שקושט באגוזים, ותחתיתו אספרסו חזק שעורבב עם שוקולד מריר.

זו ארוחה נהדרת כלבבי כי ברומא תאכל כמו רומאי ואמה היא מטבח רומאי מפואר.

Emma Via del Monte della Farina, 28, 00186  

עכשיו אנחנו חוזרים למלון.

על הדרך סוטים מעט לכוון פונטנה די טרווי.

למרות מליוני התיירים שכובשים את העיר הזו על בסיס קבוע אין על הקסם של הרחובות של רומא, על הסמטאות הקטנות עם הקשתות העתיקות, הפונטנות שמצויות בכל קרן רחוב ועיטורי הקיר.

ברוב הפעמים אנחנו נמנעים מלהגיע לפונטנה היפהפיה הזו. זה פשוט סיוט.

המקום צפוף והומה אנשים בכל שעות היום והלילה. אין סיכוי בכלל להתקרב לפונטנה ואם כן, זה יהיה בדוחק ובצפיפות.

אבל חייבים לראות אותה פעם ב… והיום זו הפעם הזו

גם הפונטנה הזו עברה שיפוץ ארוך ויקר לפני כמה שנים.

Fontana di Trevi, Piazza di Trevi, 00187 Roma 

מהפונטנה אנחנו חוזרים לטריטונה, שם ממוקם בית המלון שלנו ועולים לחדר לאגירת כוחות לקראת הערב.

פיאצה  נבונה יפהפיה אחת 

אחר הצהריים אנחנו זורמים במסורת של האפרטיבו ומגיעים לפיאצה נבונה.

זו פיאצה מדהימה ביופיה ובגודלה. באמת, אחת היפות ברומא ובכלל.

ומה אפשר להגיד על פיאצה יפהפיה, שהיא מלכודת תיירים אחת גדולה?

שאי אפשר להימנע מלהגיע אליה ולסביבתה.

מסביב לה מסעדות ובתי קפה ובניינים נמוכי קומה וצבעוניים.

הפיאצה אובאלית ובה שתי מזרקות ומקבץ פסלים במרכז. וגם היא עברה שיפוץ גדול לפני כמה שנים.

באמת ובתמים שהיא אחת היפות ברומא.

Piazza Navona, 00186 Roma

ממש לידה, נמצאת גלידריה וותיקה מאוד, פשוטה וחסרת הוד, אבל  יש בה גלידה נהדרת ואני לא אפספס אותה בעד שום הון בעולם.

בQuinto יש גלידת אורז מפתיעה וטעימה. ממש גרגרי אורז אל דנטה, שמוסיפים לגלידה.

גם גלידת הקוקוס שלהם משגעת.

 Quinto gelateria,Via di Tor Millina, 15, 00186 Roma

אחרי הגלידה אנחנו מטיילים ברחובות הצרים שמסביב לפיאצה, חוזרים והולכים ברחובות המקסימים והצרים שמחברים את קמפו די פיורי לפיאצה נבונה, עד שאנחנו מתעייפים ומוכנים לאפרטיבו.

זמן אפרטיבו

בתוך הסמטאות הקטנות ולעיתים המוזנחות של רומא מסתתרים, פעמים רבות, פלאים קולינאריים. הנה מעדנייה קטנה עמוסה בכל טוב, או בית קפה קטן ונסתר שסופג אור שמש בחורף ותענוג לשבת בו לקפה או שניים.

ברי יין מקומיים, חנויות מעוצבות, חנויות עתיקות ותיקון ריהוט עתיק, שעונים. אני אוהבת לשוטט בסמטאות ולגלות את כל המקומות הקטנים האלה.

ולעולם תהיה אחת כזו.

ועוד אחת.

הרחובות הצרים שמסביב עמוסים בבתי קפה וברים, חנויות עיצוב מקסימות, אפילו חנויות נרגילה יש. לא רחוק מאוסטריה דלה פורטונטה (שם נאכל מחר) אנחנו מתיישבים לאפרטיבו.

יש לא מעט רחובות ומעברים מוזנחים במרכז העיר ההיסטורי, אבל השוטטות בהם רק מולידה חוויות ופינות חדשות ומעניינות. הבתים שצבועים בחמרה כהה, הטיח המתקלף והצמחים הירוקים, שנמצדים בעקשנות לקירות, משל מבקשים לצייר עליהם נקודות של חן ויופי.

דגים מטוגנים ברומא 

אחר כך כשירד הערב ויחשיך והרעב יתחיל להציק, אנחנו נסור למסעדת פועלים קטנה שנפתחת רק בשעות הערב והיא מתמחה בעיקר בטיגון דגי בקלה. גם לפה הובאה שיטת הטיגון על ידי יהודים מגירוש ספרד (אגב, יש סברה לא בלתי הגיונית, שגם את הפיש אנד צ׳יפס הביאו היהודים ללונדון).

דה פילטו היא מסעדת פועלים במלוא מובן המילה, רק שהיא פתוחה רק בערבים.

את הקוד  המיובש והמומלח, שכל כך אופייני למדינות הpigs (פורטוגל, איטליה, יוון וספרד), הם ישרו במים קרים כמה ימים ויחליפו אותם, עד שהקוד ייפטר ממליחותו העודפת, יתרכך ויתעורר לחיים. אחר כך הם יטבלו אותו בבלילה ויזרקו אותו לשמן עמוק ורותח. אלפי חתיכות מידי ערב.

הפילטו יצא מדוד השמן כשהוא פריך, לוהט ובלי טיפה אחת של שמן. נהדר, נהדר, נהדר.

אנחנו מזמינים גם צלחת אנשובי כבושים. אם דגים אז רק דגים.

לצידו אנחנו אוכלים סוג של ירקות כבושים-מבושלים שהולכים נהדר עם פריכות הדג המטוגן.

Dar Filettaro-  Largo dei Librari, 88, 00186 Roma RM, Italy 

קוקטייל של לילה מעל גגות העיר היפה הזו

כבר מאוחר והיה לנו יום עמוס ונפלא אבל לא נוותר על משקה אחרון מעל גגות העיר המוארת.

לה רינשנטה החדש בטריטונה הוא מבנה בן 7 קומות, שהקומה השישית שלו מוקדשת לאוכל.

המדפים עמוסים בכל טוב איטליה: יינות, גבינות, פסטות, עוגיות, פירות וירקות, קפה, שוקולדים וכל טוב הארץ.

יש שם מסעדה צעירה ודינמית ובר מדליק.

בקומה השביעית, אפשר לשבת למשקה באוויר הנעים ולצפות על גגות העיר המוארים.

יום שני ברומא

היום הזה משולב בהליכה ובנסיעה בתחבורה הציבורית

את הקפה הראשון שלנו אנחנו שותים בטרמיני.

טרמיני שהיא לא רק תחנת רכבת, אלא גם מתחם קניות ענק.פעמיים ביום הגעתי לטרמיני.

לפחות.

בית הספר שלי ללימודי איטלקית היה ממש מעבר לתחנה.

ומטרמיני נסעתי באוטובוס לבית של אנה ללמוד בישול.

כל יום.

נדחקת ונדחפת בין אלפי אנשים, שכל אחד מהם ממהר לכיוון אחר, עולה ויורדת במדרגות הנעות למעמקי האדמה ולמנהרות המטרו.

במתחם הזה יש הכל:

חנויות יוקרה, בגדים, קוסמטיקה, נעליים, ספרים וגם מקום לאיכסון מזוודות.

פה יש אלפי אנשים שממהרים, אוחזים בתיקי גב, תיקי מנהלים, תיקים מעוצבים או סתם שקיותֿ, כל אחד לדרכו הוא.

ויש גם עשרות מהגרים או בעלי מום, שרועים על רצפת התחנה ומתחננים לנדבות. בהמוניהם.

מחזה קשה.

בשנה האחרונה נפתח בטרמיני גם שוק אוכל גדול ומגוון. עשרות נקודות מזון, בסגנון של food court. החל ממתוקים, קפה, גלידה,  פסטות, בשרים, דגים ופירות ים ומאפי פיצות, פוקאצ׳ות ולחמים והכל מוכן מול עיני המתבונן.

Termini, Roma

מפה אנחנו לוקחים את המטרו לפירמידה. אנחנו בדרך לטסטצ׳יו Piramide.

כשיורדים מהרכבת בתחנת הפירמידה אפשר לפנות ימינה ולעבור במבוכי המסדרונות היישר אל תוך המתחם הענק והקסום של Eataly, אליו נגיע ביום האחרון לקניות.

זהו אחד ממתחמי איטלי הגדולים ביותר בעולם.

מאות מטרים ומספר עצום של מוצרים איטלקיים מכל רחבי איטליה: שמנים, שוקולד, קמחים, פסטות, יינות, גבינות, נקניקים וכל טוב הארץ הזו. יש גם מדפי ספרים עם מאות ואלפי ספרי בישול.

במתחם עצמו פזורות מספר מסעדות שכל אחת מהן מגישה תוצרת אחרת: האחת פירות ים, השנייה פסטות, שלישית בשרים, רביעית פיצות.

באיטלי יש אירועים קולינאריים שונים ותמיד אני מציצה בדף האינטרט שלהם להתעדכן.

https://www.eataly.net/it_it/negozi/roma

Eataly Roma  Piazzale 12 Ottobre 1492, 00154 Roma 

טסטאצ׳יו

אנחנו יוצאים מהתחנה, חוצים את הכביש לכוון הפירמידה ובהליכה של עשר דקות נינוחות, אנחנו מגיעים לשכונה המקסימה והמתחדשת של טסטצ׳יו, שהיא סוג של כפר בתוך העיר – הלא גדולה – של רומא.

בדרך אנחנו עוברים את הפירמידה.

הצבע השולט בשכונה הוא ירוק. בדרך כלל של עצים גבוהים, ירוקים וותיקים.

הצליל השולט פה הוא שקט.

הרחובות רחבים ופנויים ואין פה צפיפות, המולה ודוחק, שמאפיינים מאוד את מרכז רומא.

גם זרם התיירים פה דליל יחסית.

עדיין.

כל הדרך לשוק רצופה בתי קפה קטנים, מסעדות, חנויות מתוקות של בגדים, עיצובים וסתם דברים יפים.

מסביב לשוק גרפיטי על קירות הבניינים.

אנחנו בדרכנו לשוק האוכל של טסטצ׳יו, שעד לפני שנתיים היה סגור בחלקו הגדול והיום הוא לב פועם בקצב הולך וגובר, וממגנט אליו מאות  ואלפי אנשים מידי יום.

רצינו רק לעבור לשם, להציץ  מה נשמע ולחטוף משהו ולהמשך היום – והנה אנחנו פה כבר שלוש שעות.

קודם הזמנו קפה באחד מעשרות ה box פה והתיישבנו בפאטיו במרכז השוק, שבוהק באור טבעי.

בפאטיו הרחב שמואר באור טבעי שזורם דרך התקרה השקופה, פוזרו שולחנות לבנים וכסאות נוחים ואור השמש המזוקק זורם לתוכו.

אני כבר שעה על כוס הקפה שלי ולא מתכוונת לזוז לשום מקום.

תענוג.

מתבוננת באנשים שעוברים מולי:

עקרות בית, שהגיעו לקצב הקבוע שלהם, לאיש הירקות ולמוכר הגבינות. מתבוננת בסקרנות לעבר תיירים שמתחילים להגיע. בחורים גבוהים ומעונבים שקפצו לקנות כריך בוקר, תלמידות בית ספר שנראה לי שהבריזו, או שהמורה חולה – ואנחנו.

קטן קטן אבל ממזר, כי יש בשוק הזה הכל.

בגדים, נעליים, משחקים, קוסמטיקה, קצב וירקן, חנות מאפים וחנות ספרים ואפילו חנות עתיקות.

אבל מה שמייחד אותו הוא ביתני האוכל הקטנים והמרתקים.

לכל אחד מספר וכל אחד מהם מציע מאכל אחר.

זה יציע בעיקר מאפים מכל הסוגים, ההוא יציג בפנינו כריכים נהדרים צבעוניים, אחרים את גלריית הגבינות המרהיבה, פסטות בעבודת יד כמובן, מרקים, גלידות, אוכל צמחוני, קינוחים, עוגות, מיצים והדוכן המעניין ביותר – אוכל רומאי שמגיע בעיקר מהמטבח העני – קושינה פוברה –  Cucina povera.

ויש פה דוכן שמוכר רק מטוגנים. כל המטוגנם הקיימים במטבח הרומאי.

הקושינה פוברה, המטבח העני, שבעבר אכלו רק עניים, היום מבוקש מאוד והוא שם נרדף לחובבי קולינאריה.

מדובר במטבח שעשה שימושים במוצרים פשוטים ובשאריות מאתמול. הוא עשיר בחלקי פנים, שטוגנו או בושלו שעות ארוכות: קיבה ומעיים וכליות, זנב שור ובשר ראש.

במטבח הרומאי מבשלים אותם ברטבים עשירים של עגבניות, ארטישוק ופקורינו בסגנון המסורתי הרומאי והם מוכמנים, בעיקר בליבה הרך של ג׳בטה חמה, שפניה קשים ומתפוררים ותוכה עננים.

אני עוזבת אותו לנפשו עם המיילים והאייפד ומשייטת לי בין עשרות הביתנים, רוצה לטעום מהכל,

לקנות מהכל,

ולקחת מזה ומזה ומזה ומזה ולהרכיב מכולם ארוחה גדולה ומפוארת.

וזה מה שעשינו.

מתחילים אצל מורדי א ווי Mordi e vai – תן ביס ולך, שהוא אולי הדוכן הפופולארי פה.

כל כך פופולארי שיש לו מכונת מספרים וצג דיגיטלי להסדיר את התורים הארוכים שמשתרכים אצלו.

סרג׳יו מכין רק אוכל רומאי.

יש לו מאכלים מבשר בקר נקבה עדין ורך שנקרא Scottona וממנו הוא מכין מנה בסגנון אמטריצ׳יאנה (גוואנצ׳לה, עגבניות ופקורינו. הגוואנצ׳לה היא לחי החזיר המעושנת וממנה עושים את הקרבונרה). הוא גם מכין מנה עם ירוקים של ברוקוליני ומרווה. יש לו מאכלים של חלקי פנים: כמו קיבת פרה מבושלת ברוטב עגבניות ויש גם כליות עגל עדינות בהמון בצל.

סרג׳יו מכין גם מאכל רומאי עתיק עם ארטישוק שנקרא Coratella. מדובר במעין מעורב של כבד, לשון ולב עם פיסות ארטישוק, טעים להפליא. המאכל הזה, כמו הרבה אחרים מגיע מהמטבח היהודי-רומאי שמאוד השפיע על המטבח האיטלקי.

ויש גם אפשרות לקנות כוס יין אדום, בשני יורו, וליהנות מארוחת צהריים רומאית טיפוסית נהדרת בכלום כסף.

איזה מזל שהיה מטבח עני באיטליה. כי הוא אחד הטעימים שאני מכירה.

כשהעשירים אכלו רק את חלקי הבקר והחזיר הגדולים והחיצוניים, הסתפקו העניים בחלקי הפנים, שהיום עושים comeback, בכל המטבחים בעולם, כולל המטבח הישראלי.

סרג׳יו העליז מכיר את העבודה שלו היטב והוא לא מאבד אף דקה.

יש לפניו תור ארוך והוא לא יסגור עד שהתור ייגמר או האוכל ייגמר – הראשון מבניהם.

אני עומדת בתור כבר פעם שלישית ועכשיו נופלות עיניי על מיכל שיש בו נתחים זעירים ברוטב עגבניות.

אני יודעת בדיוק מה זה.

גדלתי עליו.

האיטלקים קוראים לו טריפה Trippa, אצל אמא שלי קראו לו כרשה Kersha והישראלים – שלא אוכלים אותו  עדיין – לא קוראים לו בשם. ֿ

מדובר בקיבת הפרה.

אמא היתה מנקה אותה עד שהיתה הופכת לסדין לבן וצח. בסכין קטנה חותכת ריבועים קטנטנים ומטביעה אותם ברוטב מעלף חושים של פפריקה, כמון ושום. לתוכו אהבתי לטבול את זנב חלת השבת, סופגת את הרוטב הלוהט האדום והנפלא, עד שלא יכולתי יותר.

בשוק של קטנייה שבסיציליה הרתיחו את הטריפה בדודי ענק של מים ושלפו עם מלקחיים גדולים, פיזרו עליהם גרגרי מלח וסחטו לימון, וכל העוברים והשבים בשוק עמדו שם, נוטלים בידיים חשופות נתחים לוהטים ומכניסים לפיהם.

גם אני.

מפתיע ומדהים כמה טעים יכול להיות מאכל שאתה לא מכיר, כשאתה מגרש את כל הדעות הקדומות ממך, ונותן רק לוֿ לדבר.

אני מצביעה על הטריפה ואומרת: קווסטו. את זה.

הוא מחמם ג׳בטה קטנה, והצליל של הקראסט הנפרס בסכין חדה מעורר ציפיות של עונג. לתוכה הוא מעמיס ערימה גדולה של טריפה לוהטת ואדומה, מגרר תועפות של פקורינו ומגיש אותה לידיי המשתוקקות.

אושר מופלא ב-4 יורו זורם עכשיו לפי.

וגם אם טעמו לא זהה לזה של אמא, המרקם מעלה זיכרונות, ואיתם דמעות של געגוע ושמחה.

אנחנו גם טועמים מתבשיל כליות עגל שבושלו בעדינות בהמון בצל, ומפילטו עגל שטוגן קצרות ורופד בצ׳יקורי.

אני אוהבת צ׳יקורי.

זהו ירק מריר שהאיטלקים אוהבים לבשל במים רותחים עד שהוא מתרכך. אחר כך הם מגישים אותו עם שמן זית, מעט מלח ולימון סחוט. בדרך כלל כאנטי פסטי.

גם ליוונים יש סוג של צ׳יקורי והם קוראים לו חורטה.

בפעם הבאה שלי ברומא – אני נשבעת – אני לוקחת חדר בשכונה. צמוד לסרג׳יו.

Mordi e vai, via Beniamino franklin 12e

ירוקים צבעוניים בשוק המדהים של טסטצ׳יו

האווירה בשוק הזה נהדרת, הווייב משגע, הריחות והצבעים נפלאים. רגועים.

לא שמנו לב והנה חלפו להן שלוש שעות.

בנחת, בכיף, בשלווה.

אחרי הסיבוב הענק שעשינו אתמול, הרחובות והאתרים שעמוסים באומנות, יופי, היסטוריה וארכיטקטורה, הפאוזה הזו עושה לנו טוב.

סוג של מנוחת הלוחם.

וטעים.

עכשיו מגיע תורו של המתוק אותו אני בוחרת מהדוכן הסיציליאני.

אני מפטפטת עם הגברת בדוכן ואנחנו מחליפות רשמים על המתוקים של מטבח של דרום איטליה. בסופו של דבר אני בוחרת בקנולי נהדר שממולא בריקוטה וטבול בפיסטוקים קלויים ובגבינה סיציליאנית עם זעפרן, מנוקדת בגרגרי פלפל שחור.

אנחנו עוזבים את השוק ללא התלהבות. היינו נשארים פה אבל יש לנו תוכניות רבות היום.

אנחנו אורזים לנו גבינה סיציליאנית עם זעפרן ופלפל שחור, שלא הספקנו לאכול. לא נורא נאכלל אותה בהפסקה הירוקה הבאה.

Mercato Testaccio, Via Beniamino Franklin, 00118 Roma RM, Italy

בין טסטצ׳יו לבין אחת מהגינות הכי יפות ברומא, מפרידים 1.5 ק״מ ברגל או 7 דקות במונית. אנחנו בוחרים לקחת מונית. עוד נכונה לנו הליכה לא פשוטה בגבעת הקולוסיאום ויש להתכונן אליה היטב.

בכניסה לגנים הירוקים והרחבים אנחנו נפרדים מ-9 יורו ונכנסים למרחב הירוק והמקסים של ג׳יארדינו דלה ארנצ׳י.

ג׳יארדינו דלי ארנצ׳י

הכניסה לגנים היא מול סנטה סבינה שהיא כנסייה פשוטה ונעימה.

רומא היא עיר סואנת ועמוסת תיירים.

לפעמים מספיק יום שלם בה, כדי להרגיש כאילו, שאתה פה כבר שבוע.

הפאוזה הירוקה שאנחנו עושים, מכניסה אוויר לריאות ומעניקה פרופורציה.

המקום המקסים הזה גם משקיף לעבר רומא והמראה הפנורמי מקסים.

אנחנו מתפרקדים על הדשא הרך, פורשים ידיים ורגליים אל מול השמש החמימה ונחים אחרי הארוחה הנפלאה ולפני החוויות שלפנינו.

זה בדיוק הזמן והמקום לשלוף את הגבינה הנהדרת שהבאנו מהשוק.

Giardino degli Aranci, Piazza Pietro D'Illiria, 00153 Roma RM, Italy

קולוסיאום

מהגנים היפהפיים הללו אנחנו הולכים ברגל לתחנת המטרו של Circo Massimo משם נוסעים תחנה אחת עד לקולוסיאום.

הקולוסיאום, יותר מכל מבנה אחר ברומא, מסמל בעיניי את מה שאפיין את האימפריה הענקית והחשובה של רומא: גאונות בכל הקשור לארכיטקטורה והנדסה מורכבת, ואכזריות שאין לה קץ.

הקולוסיאום והמתחם של הפורום הרומי הם שרידים מהתקופה הרומית ומלפני למעלה מ-2000 שנה. זה כשלעצמו מרגש תמיד. היסטוריה.

כבר ביקרנו בעבר במתחמים הללו והיום אנחנו רק עוברים דרכם.

מיד ביציאה מהמטרו מתגלה מולינו הקולוסיאום המרהיב.

Colosseo, 00184 Roma RM

בזיליקה סיינט קלמנטה

מהתחנה אנחנו פונים שמאלה ברחוב Via Nicola salvi חוצים כביש סואן בהמשך לVia labiciana עד לפיאצה סיינט קלמנטה Piazza di S. Clemente שם אנחנו פונים ימינה ומיד הכנסייה.

כנסייה קטנה ולא מרשימה.

כלומר:

מבחוץ.

ובפנים: וואו…… סיינט קלמנטה …… וואו.

אסור לצלם.

שומריקו קשוח מסתובב במבט מאיים ומתרה בתיירים, שאצבעם עצבנית על מתג הצילום (אני). הוא ממש מפחיד אותי, עד שאני עומדת מולו ובהפגנתיות פותחת את תיק הגב שלי, דוחפת לשם את המצלמה, שיראה – אני צייתנית.

זה לא ממש מרשים אותו והוא ממשיך להסתובב סביבי בחשדנות.

אולי כי הוא ידע שאני עקשנית ואולי כי הוא הבין שיש לי גם אייפון.

מצליחה להגניב צילום תקרה באיכות ירודה, שלא מצביע על יופייה המדהים של הכנסייה הזו.

באמת, שום תמונה לא תעביר אותו.

צריך פשוט לנסוע לשם ולראות את הכנסייה היפהפייה הזו.

St. Clement Basilica, Via Labicana, 95, 00184 Roma RM

אנחנו יוצאים מהכנסייה, השעה כבר כמעט 15:00 וסיינט פיטרו אין וינקולי כבר חזרה ממנוחת הצהריים שלה.

פטרוס הקדוש באזיקים

עכשיו העת לטפס.

לשם כך שמרנו את כוחותינו מהצהריים.

אנחנו חוזרים לכוון הקולוסיאום באותה דרך שבה הגענו וב Via delle terme di Tito אנחנו פונים ימינה-למעלה. בעת הטיפוס למעלה אנחנו רואים משמאלנו את הקולוסיאום והפורום הרומי נחים לרגלינו. פונים שמאלה ב Largo delle poiveriera, מתקדמים עוד קצת ומטפסים ימינה ב Via Eudossiana והנה אנחנו אצל מוזס.

בפעם המי יודע כמה, באים להתפעל שוב, מאחת היצירות הענקיות שנסתרות, בדרך כלל מעיני התיירים, מוחבאת היטב בכנסייה פשוטה וחסרת הוד.

סיינט פייטרו אין וינקולי היא כנסייה שיוצאת למנוחה בשעות הצהריים. כבר יצא לנו פעמיים לשבת על מדרגותיה בהמתנה שתיפתח. וזה היה שווה.

כי בתוך הכנסייה הפשוטה הזו יש את אחת היצירות היפות ביותר ברומא.

פסל ענק ויפהפה של גאון הריינסאנס מיכאל אנג׳לו (שעל פי ביוגרפיה אהב יותר לפסל מלצייר, אבל ניכנע לפטרונים שלו ולדרישות הכנסייה).

דממה.

דממה.

דממה.

עשרות תיירים עומדים מסביב, בשקט מופתי. איש לא פוצה פה ולא מדבר ורק מתבוננים בפלא הזה.

מעריצים את היצירה היפה והמושלמת הזו.

המושלמת.

מידי פעם, ייגש מישהו ויתחב מטבע של 2 יורו למכונה שתשטוף  באור בהיר את פניו וגופו המושלמים של מוזס.

עד ל-2 היורו הבאים.

Basilica di San Pietro in Vincoli, Piazza di San Pietro in Vincoli, 4/a, 00184 Roma RM

ממוזס ההורס אנחנו  יוצאים ומיד פונים ימינה. שם גרם מדרגות שיורד לרחוב ממשיכים עם הרחוב עוד מעט ופונים שמאלה ברחוב קאבור.

מקאבור פונים ימינה ל Via dei fori imperially שם שוב פונים שמאלה. עוד דקותיים ואנחנו בגבה של הפיאצה.

אחת היפות ברומא.

פיאצה וונציה.

פיאצה וונציה

שהיא אחת הפיאצות היפות והמרשימות שקיימות ברומא.

שממרפסותיה עמד הפשיסט מוסליני, הריע לנאצים ונאם להמוני מעריציו.

מסביב לפיאצה התנועה לא נעצרת לעולם והיא הומה בכל שעות היום.

מימין לפיאצה מדרגות רחבות ומרשימות וכיכר שתוכננה, ככל הנראה על ידי מיכאל אנג׳לו.

למעלה מספר מוזיאונים, ארמון יפהפה וכנסייה.

וגם המבנה העצום – איל ויטוריאנו מרשים. מבנה שנקרא על שמו של מלך איטליה הראשון וקברו נמצא בפנתיאון.

Piazza Venezia

אנחנו במנוחה קצרה במלון ויוצאים לאחת השכונות הכי מטריפות ברומא.

גאון או ילדון

באחד הבקרים לפני בית הספר, אמרה לי אווה שהיא רוצה לקחת אותי למקום מיוחד ברומא. מקום שאני לא מכירה.

קבענו בתחנת מטרו והיא הגיעה עם בקבוקי מים ושני כריכים (מאמא אמיתית). אז, היא הכירה לי את שכונת קופדה. בעיניים האמנותית שלה, הסבירה לי את המבנים, הארכיטקטורה והייחוד.

כך הכרתי את שכונות קופדה.

ג׳ינו קופדה, שנולד בפירנצה תיכנן את הרובע הפנטסטי הזה.

הכניסה לרובע היא דרך שער אבן גדול שמחבר בין צריחים וארמונות מעוטרים.כמו לקוחים מעולם הפנטסייה והאגדות.

ממש מול הכניסה יש מזרקה של צפרדעים עם דגמי ארמונות וטירות שעיצב קופדה.

הרומאים לא סגורים עדיין ביניהם אם הוא גאון או ילדון.

בינתיים, מגיע לשכונה הזו  כל מי ששמע עליה ומכיר, והיא עדיין לא נשטפה בזרם תיירים המוני בסגנון הפונטנה די טרווי (תודה לאל).

הכיכר המרכזית של הרובע הקסום הזה היא Piazza mincu.

היום הרובע הוא ביתם של שגרירים ושגרירויות והשיטוט בה קסום כל פעם מחדש.

Quartiere coppede, Roma

 

מהשכונה המשגעת והקסומה הזו, אנחנו לוקחים אוטובוס  מספר 63 שיביא אותנו לא הרחק מקמפו די פיורי. שם בסימטא קטנה ובה בבר יין מתוק אנחנו זורמים אל תוך מסיבת האפרטיבו היומית.

Il Baretto Piazza Pollarola, 37/A, 00186 Roma

פסטה פסטה פסטה 

אחר כך, מבושמים משהו, נעשה מספר צעדים למסעדת פסטות מקסימה. שם מול עיניהם המשתאות של תיירים עומדות או יושבות מאמות ומכינים פסטות טריות מכל הסוגים.

היום הן מכינות פסטה סיציליאנית שמבוססת על קמח ומים. עוד מעט והפסטה הזו תשב בצלחתי.

Osteria da Fortunata, Via del Pellegrino, 11/12, 00186 Roma

יום  שלישי ברומא 

הגטו היהודי 

היום הגיע תורו של הגטו היהודי, על בית הכנסת המפואר שבו, השכונה המקסימה והמוזיאון שנמצאים על גדות נהר הטברה.

את הבוקר מתחילים, איך לאֿ, במאפייה הכי מפורסמת ברובע ואחת המפורסמות ברומא.

מדובר במבנה קטן, ישן וחסר ייחוד.

המאפייה היהודית בגטו ברומא

ובתוכו אופה משפחה יהודית מסורת בת מאות שנים.

מסורת של עוגות ועוגיות שסימן ההיכר שלהם היא חריכת יתר (או לא תלוי בעיני המתבונן) של העוגות האפויות.

אחת העוגות המפורסמות של המאפייה, שבגינה מגיעים תיירים מכל העולם, כולל תושבי רומא (ואנה המורה שלי לגיאוגרפיה, שגדלה פה ולימדה אותי בישול) – היא עוגת ריקוטה דובדבנים.

הרובע העתיק הזה הפך (כמובן) לאחת השכונות היוקרתיות בעיר.

עדיין יש פה מסעדות כשרות ומעדניות ובתי קפה. וממש ממול – בית ספר לילדים קתולים.

השיטוט בשכונה קצר. השכונה קטנה, עם רחוב אחד ראשי וכמה סמטאות.

יש בה שרידי עתיקות ופינות חמד נסתרות.

ומאחת הסמטאות יציאה למזרקת הצבים המתוקה.

ברחוב הראשי חנות ענקית לכלי מטבח ואוכל, שנמצאת בבעלותה של משפחה שנים ארוכות.

משפחה יהודית.

החנות הזו מספקת כלי יוקרה להרב המאוד אחוזות וטירות ברחבי אירופה.

פעם, היתה להם תצוגת כלים מרהיבה, סוג של אומנות מודרנית, אבל היום הם מציגים את הכלים היפים והאיכותיים שלהם רק בחנות הגדולה.

בירידה לכיוון הנהר בית הכנסת היפהפה של רומא ולצידו המוזיאון היהודי.

המראה מרהיב ועוצר נשימה בעיקר בלילה.

 Via Catalana, 00186 Roma RM, Italy

אנחנו יוצאים מהגיטו לכוון הנהר, פונים ימינה ועולים על גשר גריבלדי הגדול.

המראה מגשר גריבלדי מטריף. משמאל בית הכנסת המפואר שמואר בלילה וממול נהר הטברה שמתפצל לשניים ובמרכזו האי הקטן והמתוק הטיביארנה.

טראסטוורה ביום וגם בלילה 

שכונה מקסימה ומתויירת לעייפה, שהיא כיפית ביום וגם בלילה.

מסעדות, ברי היין, חנויות, רוכלי רחוב ובתי קפה גודשים את רחובותיה וסמטאותיה. המוני המונים שוטפים אותם. מוסיקה, צחוק וחגיגה ותורים ארוכים משתרכים לפני מסעדות פופולאריות בעיקר.

אווירה של חופש באויר.

של חופשה.

אנחנו עוזבים את טרסטוורה ולוקחים אוטובוס לכיכר סיינט פיטרס והוותיקן.

סיינט פיטרס והוותיקן 

רצינו להיכנס שוב לסיינט פיטרס לראות את הפסל המדהים של מיכאל אנג׳לו ״לה פייטה״, אבל התורים בלתי נסבלים.

את הכיכר העצומה והיפה של סיינט פיטרס גודשים עשרות אלפי תיירים ועוד מאות רבות של ״מדריכים״ מטעם עצמם.

על מנת להטעות את התיירים הנלהבים, הם עונדים על צווארם תגים, כדי להשוות לעצמם תדמית מקצועית.

בעצם מדובר במאכרים.

למוזיאון הוותיקן אנחנו נכנסים ללא תור (הזמנה מראש באינטרנט) ושם אנחנו רצים לשני מקומות בלבד. מתעלמים בדרך מאלפי הפריטים הארכיאולוגיים, הציורים הענקיים, התקרות והחפצים ההיסטורים.

אותנו מעניינים שני חדרים בלבד:

החדרים של רפאל, אחד משלושת גאוני הריינסאנס שנפטר בגיל צעיר מאוד וקבור בפנתיאון והתקרה הסיסטינית של הגאון השני מיכאל אנג׳לו.

הרעיון הזה של שתי ישויות שמושיטות יד זו לזו אבל לא ייפגשו לעולם – מופלא ולא פחות ויש בו משהו מפוכח ומדכא.

Vatican Museums.Viale Vaticano, 00165 Roma RM

ממויזאון הוותיקן אנחנו לוקחים מטרו לפיאצה וויטו עמנואל.

זמן לאכול.

ולקנות.

שוק ויטו עמנואל, אוכל הודי והגלידה הכי טובה 

שוק ויטו עמנואל הוא שוק מקומי בלבד.

אין בו תיירים כמעט. הם הולכים לקאמפו די פיורי וטוב שכך.

עד לפני כמה שנים הוא היה מוזנח מאוד. בשנה האחרונה הוא עבר שיפוץ מקיף.

לשוק הזה אני מגיעה תמיד ביום האחרון שלפני החזרה הביתה, כדי להצטייד בגבינות ומעדנים איטלקיים.

בשוק יודעים לארוז לי את הגבינות בוואקום. הפרמז׳ן והפקורינו בני 36 חודשים שורדים יפה את המסע.

הרי הם עמדו ללא קירור במשך שלוש שנים, איך לא ישרדו טיסה של 4 שעות?

והמחירים פה הם למקומיים בלבד.

Via Filippo Turati, 160, 00118 Roma RM, Italy

מול השוק רחוב המסעדות ההודיות.

אנחנו אוהבים אוכל הודי וזו הזדמנות לאכול אוכל טעים ואוטנטי גם ברומא.

שנים אכלנו בליטל אינדייה והיום אנחנו מבקשים לנסות את שכנתה. ההימאלייס קשמיר.

אנחנו נכנסים למסעדה אפלולית, השולחנות והכלים ערוכים כמו כלים לחתונה ברחוב המסגר אבלל למי איכפת.

תנו לי אוכל הודי, עכשיו.

השירות איטי ולכולם יש את כל הזמן בעולם, אבל הכל טעים, טרי ואוטנטי.

 Himalaya's Kashmir, Via Principe Amedeo, 325-327, 00185 Roma 

זמן פאסי Fassi

קינוח או לא קינוח?

ברור שקינוח. וברור שגלידה.

הגלידה הנהדרת וההיסטורית הזו נמצאת במרחק פסיעות מהמסעדה.

נהדרת.

אין מילים אחרות לתאר אותה.

במקום תצוגה של מכונות גלידה עתיקות של מקום שנוסד בשנת 1880 והוא אחת הגלידריות האהובות ביותר על הרומאים.

מבחר של גלידות קפואות נהדרות אבל אנימעדיפה תמיד קורנטו.

דגמתי פיסטוק נפלא עם פירות יער, שוקולד ומרציפן.

ולקינוח הזמנתי קורנטו ממולא בספיציאלטה של המקום:

פרחי וורדים בהל ופיסטוקים מסיצליה. זאביונה מחלמונים , סוכר ויין מרסלה. צנוברים קלויים, חמאה וריקוטת כבשים.

אלוהי

Gelateria Fassi Via Principe Eugenio, 65, 00185 Roma 

פארק בורגזה ואוכל רומאי לפרידה

את הערב האחרון שלנו אנחנו מעדיפים לסיים בטיול ערב בפארק בורגזה המקסים.

אליו אנחנו מגיעים דרך רחוב וויה וונטו המפונק והעשיר.

בסיום הרחוב מדרגות שמובילות לכביש סואן, אותו חוצים ונכנסים לפארק היפה הזה.

זה שלאורך היום אפשר לראות בו אנשים רצים, עושים ג׳וגינג, אפניים או סתם מטיילים בין העצים והמדשאות הירוקות והרחבות.

ההליכה המקסימה מובילה אותנו לאחד המראות היפים ביותר בעיר: צפיה בשעת ערב לעבר העיר רומא וכיפת הוותיקן.

מפארק בורגזה, אנחנו מתפתלים עם השביל שמוביל עד למדרגות הספרדיות, שם בלילה, כרגיל, המקום הומה אדם, מוזיקה וזמרי אופרה בקרנות הרחוב, שמנעימים אריות ואחר כך אוספים בכובע מצועצע, יורו ועוד יורו, מהתיירים המוקסמים (כמונו).

משם אנחנוו חוזרים לטריטונה ונכנסים למסעדה שמבשלת אוכל רומאי אוטנטי.

אני מזמינה את אחת המנות המוכרות במטבח הרומאי :

זנב שור שבושל בבישול ארוך בסלרי וגזר, טעים וביתי שנקרא:  Coda alla vaccinara.

הוא מזמין עוף ברוטב עגבניות שנקרא  Pollo alla romana con pep eroni.

שתי המנות לא יפות בעליל, אבל הטעם – של בית.

והמסעדה נהדרת.

Hostaria Romana. Via del Boccaccio 1, Roma

מתילCoda alla vaccinara.
Pollo alla romana con pep eroni 

אני נעצבת קצת, כי מחר יום שישי ולא נספיק שוק שכונתי שבועי משגע שמתקיים בשעות הבוקר.  

שוק שבועי שישי בבוקר

Viale xvll olimpiade il verdi di matina

לילה טוב רומא אהובה. לילה טוב יפה.

עוד נתראה.

שלחו במייל או הדפיסו:

שתפו ברשתות החברתיות:

אנחנו גם באינסטגרם

רישום לניוזלטר

הירשמו לניוזלטר של ״fanny's״ וקבלו עדכוני פוסטים, טיולים ומתכונים, מעת לעת.

אולי תתעניינו גם ב...

פילה דג בצלפים ויין לבן

אין יותר מידי להכביר מילים על המנה המעודנת, האצילית והמרשימה הזו. והיא גם כל כך קלה להכנה. אפשר להכין את הרוטב בנפרד ואת הדגים בנפרד

הרביולי האיטלקי של סרדיניה

קודם כל להירגע. אין צורך לקפל את הרביולי שלכם בקיפול המרהיב הזה. אפשר גם לקרוץ עיגול, למלא ולסגור לצורת חצי ירח. אפשר גם לצורת טורליני,

לחם טורקי ממולא

בעיניי, הטורקים הם אלופי העולם בבצקים. אלופי העולם. אין להם פאטיסרי מתוחכם כמו שיש לצרפתים אבל המאפים המלוחים שלהם מבצקי שמרים ופילו מדהימים. הלחם הזה

קציצות דג בקארי וירקות

קציצות דג בקארי וחלב קוקוס, מעט ירקות שסופגים את הטעם הנפלא וזו אחת הארוחות הכי קלילות, הכי מוצלחות והכי טעימות בקיץ הלוהט הזה. קצת מתאילנד,

ברוך שובכם!

הכנס/י לחשבונך למטה

יצירת חשבון חדש!

מלא/י את הטופס למטה לצורך ההרשמה

שחזור סיסמה

אנא הכנס/י את שם המשתמש או האימייל שלך לצורך שחזור הסיסמה.

לעוקביי הוותיקים: עקב תקלה נמחקו פרטיכם, אנא הירשמו שוב. תודה.

 

רוצים להיות הראשונים לקבל עדכונים?

הירשמו לניוזלטר שלנו.