הדורדון

לדורדון  Dordogne אנחנו מגיעים אחרי 4 ימים בברטאני ושלושה ימים בנורמנדי.

ואנחנו מתרגשים לקראת ההפתעות הרבות שהוא מכין לנו.

המון שיק וחינניות צרפתית.

ארכיטקטורה, טירות, מבצרים והיסטוריה.

אפופים עדיין מהקסם של נורמאנדי הירוקה וברטאני הסוערת והפראית, אנחנו עושים את כל הדרךֿ לעיר פריגור Périgueux שנמצאת בדורדון.

6 שעות ברכב עד לפריגור המשגעת.

מפריגור נמשיך לסרלה דה קנדה. Sarlat-la-Canéda.

בשבוע הקרוב אנחנו באזור הדורדון.

נהר הדורדון הוא החמישי בגודלו בצרפת ומחוז הדורדון ופריגור נחשבים בין המחוזות היפים ביותר בדרום הארץ. על גדות הנהרות פה בנו עיירות יפהפיות וציוריות ואנחנו בדרך לגלות חלק מהן.

פה התגורר האדם הקדמון ופה התגלו מספר מערות פרהיסטוריות.

שווקי פשפשים משגעים, שווקים של עליית הגג בכפרים קטנים, בצמתים, ובשולי הדרך.

שווקי אוכל :גבינות, פווא גרא, אווזים, פטריות כמהין, ברווזים, ירקות, פירות ואגוזים.

פה התגוררו נזירים ואבירים ופה נבנו עשרות מבצרים וטירות, שחלקן השתמרו עד עצם היום וחלקן גם פתוחות לקהל הרחב.

פה לחמו האנגלים והצרפתים זה בזה, במלחמת 100 השנים.

ככל שאנחנו מתקרבים לפריגור, אנחנו מזהים את הצריחים האופיינים לה מרחוק.

פריגור Périgueux

הצרפתים נוהגים לחלק את פריגור לארבעה אזורים :

פריגור הלבנה – שם נמצאת העיר פריגור והיא עשירה בכל מה שקשור לאווזים.

פריגור הירוקה – בצפון המחוז שם זורם הדורדון ועל גדותיו היפהפייה בראנטום.

פריגור האדומה – בזכות כרמי הענבים ובירתה העיירה ברז׳רק.

פריגור השחורה – שהיא היפה והאצילית שבהם והיהלום שבכתר – סארלה בירתה.

הצבע השחור הוא בשל ריבוי יערות עצי האלון העבותים, ובזכות פטריות הכמהין שגדלות בסמביוזה מתחת לשורשי עצי האלון.

אווזים פה הם הסיפור.

שומן האווז הוא לב המטבח פה. הפווא גרא הוא הקרם דה לה קרם, הקונפי קנארד, תפ״א בשומן אווז, נקניקיות אווז.

הכל אווז.

מאות חוות לגידול ופיטום אווזים פזורות בתוך האוקייאנוס הירוק ועוצר הנשימה, חלקם הגדול שומר על זכויות בעלי החיים ואין הם נוהגים בפיטומם בדרך אכזרית.

בכניסה לכל חווה או מסעדה שמגישה אווזים יש מידע מפורט לגבי שיטת גידולם.

הנוף לקוח מהאגדות, צוקים גבוהים ועוצרי נשימה, גבעות כהות ומעליהן מזדקרות טירות ומבצרים, צריחים מחודדים, גגות שחורים ומעוגלים ועמקים ירוקים שסופם אינו נראה באופק.

ובכל הדרכים, בכל האזור, משתפל, מתעקל וזורם הדורדון ואחיו הנהרות הקטנים יותר.

גן עדן עלי אדמות.

יופי עוצר נשימה.

העיר פריגור Périgueux

מרכז העיר העתיקה יפהפה, הרחובות מרוצפים באבנים קטנות וחלקלקות.

הסטוריות.

איזו שטות*

(הפוסט עודכן מאז הגענו לפריגור שוב ותיקנו את השטות הזו).

כבר עם כניסתנו לעיירה ידעתי שעשינו שטות. הזמנו לילה אחד בלבד בפריגור. אחרי שקיבלנו את החדר במלון עלה מפלס העצבות עוד יותר: העיירה משגעת והנוף שצופה מחדרנו מהמם. ישירות על נהר LÍSLE.

אני מעולפת.

מפה אני לא חוזרת.

איך אפשר?

הנוף מהחדר
מתה על הסמטאות הקטנות האלה שלוקחות לעוד סמטאות ועוד …

בערב אנחנו יוצאים לשוטט ברחובות ובסמטאות הקטנות של העיירה העתיקה והמרכז העתיק והיפה.

העיר העתיקה משגעת, חנויות ומעדניות ושוקולטריות ופטיסריס. קטנה קטנה אבל יש בה מכל טוב הקולינאריה הצרפתית. ולא נפקד מקומן של המעדניות שמוכרות פווא גרא, טרינים למיניהם וכל  מה שקשור לאווזים.

ואני מגלה סניף של הפטסייר שוקולטייר הבראטוני, שיש לו סניפים בבורדו ובפריז בשבילי זו חגיגה.

 MAISON GEORGES LARNICOL ,11 Rue Salinière, 24000 Périgueux 

אנחנו נכנסים לכנסייה המפורסמת והמרשימה של פריגור ולמגדל הפעמון שלה.

שצריחיהם מקשטים כל ג׳ורנאל תיירות לדורדון.

בשיטוט אחרי מסעדה טובה, אנחנו מגיעים לכיכר Place saint louis פה נסעד, במסעדה המקומית, את הסעודה הראשונה שלנו.

חגיגות הפווא גרא והקנארד קונפי מתחילות.

שוקי אווז מבושלים בשומן אווז בחום נמוך מאוד עד שיתרככו. אחר כך הם ייכנסו לגריל שישחים אותם. קלאסיקה צרפתית.

אני מזמינה מנת פווא גרא עבה במעטפת צהבהבה של חמאה והמון פלפל שחור.

אני יודעת שמדובר בנהר שוצף של שומן רווי,

אבל כמה פעמים בחיים אני מגיעה לפריגור?

לעיקרית אני מזמינה קונפי קנארד שזה בעצם שוק אווז שמבושל בשומן אווז בבישול איטי ועדין, אחר כך נכנס, אחר כבוד, לצלייה משחימה ונהדרת מתחת לגריל.

השוק שהתבשל בשומן אווז, עבר לגריל והושחם. מעדן מטורף.

ולקינוח איך לא ? קרם ברולה.

זוגי מקבל צלחת סלמון כבוש נהדר: הגראבאלקס.

בבית אני מכינה גראבלקס והכנתו כל כך מהירה שאני נבוכה. המתכון פה: גראבלאקס סלמון בכבישה מעודנת.

חזה ברווז שנשאר וורדרד לאחר הצלייה ושחה, מעדנות, ברוטב יין כהה ומשכר ריחות (היה מדהים בטעם אבל נכשל בצילום).

ומקנח בפרופיטרולים מתפקעים מקצפת מתוקה (שהן בעצם פחזניות).

אני גם לא עומדת בפיתוי ומבקשת טארט טאטן חמים עם בצק רך וקצפת. (שני ביסים, לא יכולתי יותר).

Le Saint Louis, 26 Rue Eguillerie, 24000 Périgueux, France

פסטיבל המוסיקה השנתי של פריגור 

בעונת הקיץ מקיימים פה פסטיבלים ואירועי ענק בכל רחבי הדורדון. הערב מתקיים פסטיבל המוזיקה השנתי בפריגור. במקביל לו מתקיים פסטיבל הג׳אז השנתי בסיינט אמיליון (פוסט על סיינט אמיליון בפוסט של בורדו), שרחוקה מפה כ-100 ק״מ.

כל העיר לבשה חג.

ממש כמו ערבי המוסיקה בקיץ בשוק הפשפשים.  

כל בתי הקפה והמסעדות  – גם אלו שסגורות בסמטאות ופותחות רק בחודשי הקיץ הלוהטים, אז עמוסה העיירה בתיירים רבים – גם הם פתחו את דלתותיהם, פזרו שולחנות וכסאות ברחבות שמסביב, קישטו בפרחים.

בכל קרן רחוב להקה מנגנת, זמרים שרים, אנשים שותים, רוקדים ושמחים.

לב העיירה הקטן והרגוע בדרך כלל, הפך להיות יריד הומה של מוסיקה מכל הסוגים.

לחייך פריגור.

למחרת אנחנו מתעוררים לשוק השבועי בכיכר הכנסייה שנמצאת שתי דקות הליכה מהמלון.

מזג האוויר מדהים.

בשמש היפה של הבוקר אנחנו שותים קפה ראשון וומתחילים את היום.

כל החנויות פה מרתקות אותי. הכל מסודר על המדפים בשיק ועידון צרפתי. אני הרוסה על הדרך שבה הם מציגים את מרכולתם, בין אם זה מזון ובין אם סתם חפצים שונים. בסמטאות הציוריות והעתיקות מוכרים פה הכל, והכל מוצג בחן ושיק המקומי.

 החורף הצמיח באדמה הפוריה פה שורשי סלרי ענקיים וטריים. כאלה טרם ראיתי מעודי.

ואני עושה הבוקר את מה שאני הכי אוהבת: מסתובבת בשווקים.

אני מוכנה להסתובב בשווקים במשך שעות. ימים. לעבור מדוכן לדוכן, להסתכל, להריח, לטעום, לצלם.

ולהסתובב בשוק של פריגור, זו חוויה מרנינה במיוחד. 

אוטוטו מתחיל הסתיו והדלועים כבר בדוכנים.

אחרי שספגו את האנרגיה הכתומה של שמש הקיץ, הם פה.

גדולים, קטנים, עגולים, מאורכים, מעוקלים, עם צורות מצחיקות וקליפות עבות וצבעוניות, אבל לכולן בפנים: בשר כתום, זוהר ומגרה של סתיו.

השוק הכפרי מתקיים בכיכר Le place du marche au Bois ואנחנו מצטיידים באוכל לפיקניק שנערוך יותר מאוחר בדרך.

אורזים בגט טרי שפניו קשים ופנימיותו רכה ואוורירית ועוף בגריל ותפוחי אדמה.

הצרפתים אלופי העולם בעוף בגריל ותפו״א צלויים, אותם הם מניחים מתחת לעוף. בזמן שהעוף מסתובב לו בנחת ומשחים, ניגר השומן  ממנו ומטפטף על תפוחי האדמה, שסופגים אותו בשמחה ובששון, שאחר כך משמחים אדם זה או אחר.

או אותנו.

הכי טעים, הכי צלוי, הכי עסיסי.

פה הם מורחים אותו בהמון חמאה בעוד שבפרובאנס הוא נצלה על תפוחי אדמה, כשהוא עטוף בתועפות עשבי תיבול מקומיים ושמן זית.

כך או כך, שניהם נפלאים בעיניי.

גם אני מכינה עוף צלוי נפלא בסגנון פרובאנס דווקא, עם המון עשבי תיבול. המתכון פה: עוף בגריל בטעמים של קיץ.

קנלה בורדלה

עוד לוקחים זיתים, עגבניות קטנות שהאדימו בשמש של סוף הקיץ ועוגה נפלאה עם ריבה מקומית.

לא מוותרים גם על הקנלה בורדלה שכבר נמכר פה בכל פינה (בכל זאת בורדו מרוחקת רק שעתיים).

הקנלה היא עוגה שנאפת בחום מאוד גבוה בגביעי נחושת במשך שעה ארוכה. בסופו של דבר מתקבלת עוגיה קרמלית ושחומה מבחוץ ונגיסה ורכה מבפנים.

Le place du marche au Bois

בכיכר המקסימה והקטנה הזו יש כמה מספעדות כיפיות, בארים ואפילו פאב אנגלי שמגיש קרואסונים הכי טובים בסביבה.

פלטות נקניקים וגבינות נהדרת וקינוח משגע של פאי לימון מפורק מגישים ב

La Fabrik, 20 Pl. du Marché au Bois, 24000 Périgueux, Francia

 

בפאב מגישים בירות מצויינות וגם אוכל צרפתי טעים.

שם גם אכלנו קרואסון נהדר בבוקר וסיפרו לנו שמביאים אותו מפאטיסרי משובחת

מעברו השני של הנהר.

 

ברחוב הראשי של העיירה המתוקה והמקסימה הזו, חנות בת 200 שנה שהתמחותה ועיסוקה הוא סכינים וסכו״ם מכל הסוגים ולכל המטרות.

שווה להיכנס לתוכה ולראות איך נראית הסטוריה מהצד הזה של המטבח.

Coutellerie Favié, 5 Rue Limogeanne, 24000 Périgueux, France

לאחר עוד שיטוט פרידה בסמטאות העיירה היפה והעתיקה הזו, כשאנחנו לא שבעים ממנה, אנחנו מבטיחים לעצמנו לשוב ועוזבים בגעגוע.

עכשיו הזמן לתור את האזור מקרוב.

זה שנכתבו עליו מאות, אלפי ומיליוני מילים ותווים. זה שיופיו מהולל בכל מגאזין תיירות, תוכנית טיולים ותמונות מעלפות בפינטרסט.

הדורדון.

בורדולייז Bourdeilles

הוא כפר קטן ומקסים שהנסיעה אליו עוברת דרך שדות ירוקים והכביש מטפס במעלה ההר.

עיירה קטנה בת כמה מאות תושבים בלבד.

הכבישים צרים והנסיעה בהם איטית יחסית.

והנהר….

הוא בכל מקום, בכל זוית, בכל עיקול של כביש, פנייה, סיבוב. הוא שם כל הזמן. כחול וצלול. לעיתים שוצף, לעיתים זורם בנחת.

הנהר וכל הירוק הירוק המופלא הזה.

הנוף הפנורמי משגע והשיטוט בין רחובות העיירה השקטה ממלא אותנו בקסם שקט. תענוג מושלם.

חופשה אמיתית.ֿ

כמו בג׳ורנאלים.

יש פה (עוד אחת) טירה עתיקה ושני מבצרים והמון שקט ושלווה. וזה מה שנגלה בימים הקרובים  בכל העיירות שנבקר בהן.

אנחנו עוצרים לקפה בבית הקפה היפהפה והיחיד בעיירה.

יושבים מתחת לעצים המוריקים והיופי, שחנן את המקום הטבע, והושלם – ביד אמונה ומעצבת – של אדם.

כשאתה יושב מתחת לעץ, מול הנהר, מול השקט והיופי הזה, אין אף אחד אחר בעולם. רק אתה והוא.

אני מתבוננת מסביב, מתפעלת ללא הפסקה וחושבת לי : ״אין יופי כזה״.

עד שאני מגיעה לבראנטום.

בראנטום Brantôme

בראנטום. עוצרת נשימה.

העיירה שנוהרים אליה בני אצולה לנפוש, כי הם מבינים דבר או שניים, במה הכי טוב להם.

יפהפייה אמיתית. נבנתה בימי הביניים, רומנטית, קטנה ושליוה.

בת 500 ונראית נפלא.

כמו האזור כולו.

הבתים, המלונות והסמטאות בנויים לאורך הנהר. פה הם מכנים אותה: ״וונציה של הדורדון״.

שוב סמטאות קטנות ומטופחות. שוב אנחנו בולעים את היופי והדיוק של המבנים המרשימיםֿֿ והיפים, שהבנייה על המים רק מוסיפה להם הוד. נכנסים לפארק הירוק שצמוד לנהר ובו שוחים להם בשלווה הברווזים. משלימים בשחייתם השקטנה את התמונה הרגועה והפסטורלית.

עולים על הגשר העתיק ונכנסים למנזר ולגן הצמוד לו.

אחרי טיול של שעתיים, כשאנחנו בולעים ללא הרף את היופי הבלתי נגמר הזה ולא שבעים – אנחנו רעבים.

זה הזמן לפתוח את הסל שהבאנו מפריגור.

ח ג י ג ה.

הכל טעים. בשמש המלטפת, אל מול נוף הנהר הירוק, עם הברווזים.

בימי שישי מתקיים שוק נהדר וגדול על גדות הנהר וכל הרחבות מסביב לו מכוסים בדוכנים עמוסים כל טוב.

זה אחד השווקים היפים בדורדון.

הכל כל כך יפה.

ואני חושבת לעצמי ״אין יופי כזה״.

עד שאני מגיעה לסרלה.

אבל בדרך לסארלה אנחנו סוטים מהכביש עוד 3 ק״מ ועושים סיבוב קטן לתוך כפר קטנטן אחר.

סיינט ג׳אן דה קול Saint-Jean-de-Côle

הכפר הזה ממש קטן.

ויש פה טירה וגם כנסייה עתיקה.

אבל היופי הבולט פה הוא הסמטאות הצרות והמטופחות.

כדים עם פרחים ושיחים גזומים בשלמות מתואמת. כל אחד מהם קיבל תשומת לב מקסימלית.

אף אחד לא יניח לשום כד, עד שהוא ייראה לא פחות ממושלם.

איך אפשר לשבוע מיופי כזה?

״אין יופי כזה״ אני חושבת לעצמי.

ואז אנחנו מגיעים לסרלה.

ברז׳ארק

נמצאת כשעה מסארלה וכשעה מבורדו.

היא עיר גדולה מאוד.

המרכז שלה מקסים ויפה מאוד. לא מטופח כמו שנראה בסארלה אבל עדיין יפה מאוד.

העיר הגדולה יחסית, נהנית מחוף ארוך על נהר רחב, גשרים וכמובן בתי קפה, מסעדות ומוזיאונים.

היא מוקפת גפנים ומפה יוצאים מאות אלפי ליטרים של יין אדום וטעים לרחבי צרפת והעולם כולו.

ברז׳ארק נמצאת בפריגור האדומה.

ישבנו לארוחה נהדרת שם באחת המסעדות במרכז העתיק, לא הרחק מפסלו של ברז׳ארק היצור עם האף הארוך.

סארלה  Sarlat-la-Canéda

כל מה שאספר על סארלה יהיה מוגבל במילים. יעשה עמה עוול. כל מילה שאשתמש בה כדי לתאר את היופי, השלמות והמקום עוצר הנשימה הזה יהיה לא נאמן למציאות.

העיירה הזו מעתיקה את נשמתי וממלאת אותי בשמחה גדולה.

כבר ביקרתי בעשרות, אולי מאות עיירות יפות ומטופחות, באיטליה וצרפת אבל סארלה היא עיירה מיוחדת במינה.

העיירה הזו מושלמת ונראה, שיד הזמן, לא נגעה בה וגם לא יד אדם.

בעצם, נגעה – כדי לשמר אותה ולתחזק את יופיה בתבונה. as is.

משמרים בקנאות את מרצפות האבן העתיקות והשחוקות.

משמרים בקנאות את בתי האבן הכבדים והמטופחים. צובעים באדיקות את חלונות העץ שצבעם מתכרסם מעוצמתו של הטבע.  כל שנה.

ופה, הם נצבעו בצבע בורדו.

או בתכלת.

ֿואתה עובר מתחת לקשתות אבן שנבנו מאבנים גדולות שנחצבו בהרים הקרובים.

עולה ויורד ברחובות שאינם תלולים מידי להליכה.

ומתיישב בבית קפה קטן בכיכר העיר – ה״אוטל דה ויל״ – העירייה.

בכיכר הזו נערך מדי סוף שבוע השוק השווה ביותר באיזור. לפה נוהרים מאות ואלפי אנשים ליהנות ממנו. הארכיטקטורה המבצרית, הקירות העבים והגגות המחודדים מספרים את ההיסטוריה של המקום הזה.

של העם. בכיכר המרכזית, נבלה לא מעט שעות, תופסים את השמש של הבוקר, של אחה״צ, לוגמים קפה או אפריטיף לפני הארוחה או בסיומה.

יושבים שעות. סתם כך.

אך….איזה מקום.

כל פינה מנוצלת לשולחנות קטנים , בשמש של סוף הקיץ.

החנויות, המסעדות ובתי הקפה המטופחים, הפרחים, העצים, הכיכרות והשוק.

המעדניות הרבות, בתי היין, מקדשי האוכל, הפרומג׳ריות. בכלל, אתה מוקסם מהכבוד שהם רוחשים למזון שמגיע לשולחנם.

העדינות.

הטעמים המופלאים. 

הדירה שלנו בסארלה משגעת

היא אחת מ-4 דירות שנמצאת בבניין עתיק, שנרכש על ידי זוג גייז אמריקאיים לפני 5 שנים.

הם שיפצו את המקום באופן מעורר התפעלות. הכל פה טופל ביד אוהבת ורגישה.

הריהוט, השטיחים, המנורות, אפילו כלי האוכל בארון הכלים נאמנים למקור ונרכשו בחנויות לעתיקות או בשווקי פשפשים ושווקי עליית הגג המרובים פה.

קלאסיקה צרפתית במיטבה.

אני משתגעת על מקומות כאלה.

Les Suites Sarladaises

Rue d'Albusse, 24200 Sarlat-la-Canéda, France  

מטבח מקומי 

אני שוכחת כל מה שאני יודעת על המקרונים, שאני מכירה, כל מה  שאי פעם סיפרו לי.

המקרונים פה שונים לגמרי והם מזכירים לי לגמרי, את המקרונים של אמא שלי. המרנג הוזלף בסגנון חופשיֿ ולא בדייקנות של פייר הרמה או לאדורה.

העוגיה מגיעה כעוגיה אחת בלבד ולא שתיים – ולכן גם אינה מחוברת בשום קרם.

 רק העוגיה, רק המרנג. סתם מרנג. והיא נהדרת ופשוטה ונמסה בפה. 

 טעימה להפליא כמו עוגיה של פסח של אמא.

של אמא שלי.

 אני טועמת לראשונה בחיי גבינה עם זעפרן.

וואו.

אני טועמת לראשונה את גבינת הרוקאמדור הנהדרת.

גבינה שמכינים מעיזים בכפר הרוקאמדור שנמצא על צוקים גבוהים לא רחוק מסרלה באחד הכפרים היפים ביותר באזור.

לעולם איני שובעת מהחן, השיק והחינניות הצרפתית.

מהאופן שבו הם מעצבים את בתיהם, החניות, המסעדות ובתי הקפה, המעדניות והרחובות.

היופי בתוך הסמטאות הצרות.

אהבה גדולה שלי היא לעבודות הטכסטיל שלהם.

מפיות פשתן, כיסויי לחם, שק כביסה מפשתן צבוע, מפות שולחן ומפיות, כיסויי מיטה וכריות. הכל נכנס למזוודות שלי. הביתה.

באמת….

אין יופי כזה. אני אוהבת חנויות של עתיקות ובסארלה יש לא מעט. אבל המחירים מטורפים.

אני מעדיפה לחכות לשווקי פשפשים, שאוטוטו, אמצא בדרך.

השוק בסרלה

השוק בסארלה מצדיק את כל הסופרלטיבים שנכתבו עליו בכל מקום: בספרים, באינטרנט, בפורומים ובשיחות חברים.

לשוק הזה מגיעים כולם מסביב, מכפרים רבים: תושבי המקום ותייריים. אלו למכור את תוצרתם ישירות לקונה, ואלו כי שמעו על השוק הנפלא של סרלה.

נקניקים בעבודת יד שמכינים בחוות. פווא גרא אלוהי, עוגות אגוזים, שהם חלק בלתי נפרד מהתפריט פה והאגוזים שגדלים באזור הזה, נחשבים לבין הטובים ביותר שיש.

האגוזים נכנסים לסלטים, לתבשילים וגם לעוגות אגוזים עשירות וגדולות שנמכרות ובשווקים.עם המון חמאה כיאה למטבח הזה והמון אגוזים:

קלויים, קצוצים, טחונים.

וכמובן שמן האגוזים המפורסם שלהם. עבודות יד, קליעת סלי קש צבעוניים ויפים ופרחים.

המון המון פרחים.

סרלה היפה.

האצילית.

באמת שמדובר באחד השווקים היפים והאיכותיים שראיתי בצרפת. 

ויש גם אוכל רחוב נהדר, בעיקר בימות השוק.

כמו הפאייה, שגם פה היא פופולארית ואהובה מאוד.

ואני מכינה בבית פאייה שהתאמתי אותה למטבח הישראלי ולחך האישי שלנו בסגנון שלי. מתכון לפאייה:  פאייה מיי סטייל.

חנויות הפווא גרא ומעדני האווז שנמכרים בכל מקום.

האזור זרוע בחוות אווזים והם מגיעים לפה עם תוצרתם. לכל אחד יש את הדרך שלו להכין פווא גרא, את הטעמים המיוחדים שלו, אבל כולם, בדרך כלל, דבקים בטעמים הקלאסיים של המטבח הצרפתי.

יש פה חנויות ומעדניות שמיועדות רק למעדן הזה של כבד האווזים והוא ארוז בצורות שונות, בגדלים שונים. באריזות פח קטנות, בצנצנות זכוכית. ויש גם נקניקיות אווז מופלאות.

בסרלה גילינו כמה מסעדות מקומיות שהסתתרו בסמטאות הקטנות.

הן לא ויתרו על המטבח הצרפתי האוטנטי. על המטבח המקומי.

למרות מליוני התיירים שמציפים אותם כל שנה, הם נשארים נאמנים לו. גם אנחנו.

הפווא גרא הנצחי שאני לא מפסיקה להזמין כמעט בכל ארוחה.

פה הוא מוגש עם בלסמי. בשרים כבושים קרים.

וסלטים ירוקים. עם אגוזים כמובן. הימים הבאים עוברים עלינו בטיולים בכפרים המדהימים, בטירות וסתם במנוחה בדירה המקסימה שלנו בסארלה, גם ברביצה אמיתית על כסאות בקפה של הכיכר המרכזית.

 לה רוק La Roque-Gageac וגני מרקיוז 

לה רוק היא אחת העיירות היפות ביותר פה והיא מרוחקת מסרלה בערך 10 ק״מ.

היא בנויה בין צוק גבוה ונישא לבין הנהר.

מה שמדהים בעיירה לה רוק, מעבר לעובדה שהיא הסטורית וחוזרת מאות שנים אחורה, היא העובדה שהבתים כולם נחצבו בהר האבן העיקש.

מדרגות מתפתלות מובילות למעלה הכפר, שאין בו מכוניות אבל נחצבו בו שבילים צרים בהם ניתן לנסוע במעין קלנועית קטנה ואלגנטית.

הנוף מהכפר עוצר נשימה הדורדון מונח לרגליך, תכול ויפהפה מוקף בעלווה ירוקה ובטירות מרשימות.

השיט בנהר הוא חוויה מרעננת ונעימה ולאורך הנהר בנויות טירות ענקיות, היסטוריות ויפהפיות.

למעלה למעלה אפשר לראות את התצפית של גני מרקיוז, שנמצאים לא רחוק מפה והם יפים כשלעצמם והפנורמה משקיפים על הנהר והכפר לה רוק.

הגנים מרוחקים מלה רוק כ-3 ק״מ והם יפהפיים ושווים ביקור.

Les Jardins de Marqueyssac ,Park in Vézac, Dordogne

 

Domee

היא עיירה שנמצאת גבוה גבוה ומשקיפה על כל האזור, כולל על נהר הדורדון, עמקים ירוקים וגבעות מיוערות.

דום היא עיירה מהמאה ה-13 יש שם מערות שניתן לבקר בהן (לא נכנסנו) ורכבת צבעונית קטנה וחמודה שמסיירת ברחבי העיירה ומסביב לה (לא עלינו עליה), וחוסכת עליות וירידות.

המון חנויות לאומנות, אוכל מקומי ובקצה שלה נוף פנורמי משגע. שם מתקיים גם השוק השבועי של העיירה בדרך כלל בימי חמישי.

היום, טיפסה קבוצת ילדים על אופניים, את כל העלייה התלולה לדום.

ויטראק vitrac

הוא כפר קטן ומתוק אליו אנחנו סוטים לביקור קצר בדרך שלנו לטירת ה Monfort.

כל הדרכים עוברות בשדות ירוקים, חורשות ירוקות ועבותות וגבעות וגאיות, שבניהם זורם לו הדורדון ואחיו הקטנים, מתפתל, יורד, כחול ומהמם.

מטופח. איך לא?

צרפת. שקט, קטן ושליו. עתיק, עתיק, עתיק.

יפהפה ומוקפד.

גם בפינות שנדמה שאף אחד לא מגיע אליהן. היסטרי.

טירת שאטו דה מונטפורט  Chateaux De Montfort

השאטו הזה הוא בעצם מבצר גדול ושמור.

אחד הבודדים שנותרו שלמים לגמרי.

המבצר נמצא בכפר קטן, ששמו זהה למבצר, והוא מוקף בשדות רחבים וגבעות מוריקות.

בתצפית מראש המבצר רואים את גגות הכפר של בתי הכפר העתיקים, שנבנו סביב המבצר.

סיגנון הטיפוח של השאטו מוכר בכל האזור בסגנון צרפתי (למשל גני מרקיוז, Les Jardins de Marqueyssac), שנמצאים לא רחוק מויטראק ומהמבצר הזה.

הנוף עוצר נשימה והכל מסביב פורח ומטופח. כמה גננים מעסיקים פה לדעתך? אני שואלת את זוגי.

ניסינו לחשב ולא הצלחנו.

הכפר החמוד והקטן של מונטפורט שקט ומוקף בשדות ירוקים ובמרחבי נוף מופלאים, שמרחיבים את הריאות ואת הנפש.  הטירה עצמה היא בין הטירות הבודדות שנותרו שלמות ומשומרות וחלק מחדרי המבצר עדיין מרוהטים בריהוט המקורי.

תוך כדי שיטוט בין חדרי הבית ראינו פורטריט של אדם משושלת האצולה שגרה פה, התקרבתי מעט ופרצתי בצחוק חרישי.

״בא״ לחשתי לבן זוגי והצבעתי על הפורטריט .

את מי הוא מזכיר לך?

גם הוא חייך.

Monpazier

העיירה הזו מטריפה.

היפהפייה הזו שמנומנמת במהלך השבוע, מתמתחת וזוקפת גיו ביום חמישי, סמוקת לחיים היא מקבלת את כל הנוהרים אליה מכל עבר.

ביום חמישי מתקיים השוק השבועי והמשגע שלה.

אז היא יפה שבעתיים.

השוק מתחיל ברחוב הראשי והקטן שלה וגולש לעבר כיכר מוכמנת מוקפת במבנים עתיקים, חצרות וקשתות.

ויש פה הכל מכל, כולל עוגות ומטעמים שאני לא מכירה:

נקניקים יבשים וקטנים עוביים כזרת ויש בהם טעמים נפלאים עם גבינת עיזים, עם גבינת ברי, עם שברי אגוזים.

יש פה עוגיות מיוחדות שהם קוראים להן Rochers coco עם קוקוס בטעמים נהדרים של תפוז, לימון, קפה שוקולד וטבעי.

והן בדיוק, אבל בדיוק כמו עוגיות הקוקוס של אמא שלי, שהכינה במיוחד בפסח.

מרנגים ונוגטים שהצרפתים משתגעים עליהם, ואגוזים: סתאם אגוזים, עוגות אגוזים שהם קוראים להן

le craquele perigourdin folie de noix שמגיעות כעוגה שטוחה ואגוזית, או כעוגיות דקיקות קראנצ׳יות (ולכן הן קראנק).

גבינות קנתל Cantal ענקיות, עורן מחוספס ורב שנים ותוכן צהבהב, נגיס ונפלא.

הקנתל היא הגבינה השנייה האהובה עליי אחרי הקומטה Comte'.

נערה צעירה ויפה בחיוך צחור שיניים, משדלת את העוברים והשבים לטעום מהשזיפים המיובשים שמייבשים פה בכפר הקרוב ואני מתפתה וקונה שתי חבילות, לא לפני שטעמתי כשאני מלמלת בחיוך ובמבוכה סה בון… (כדי להצדיק את העובדה שלקחתי שניים ולא אחד, כמו שהנימוס מכתיב). מהם מכינים באזור צלי בשר נהדר, מטפלים בכאבי בטן ומכירים את עוגת הפאר ברטון שמכינים בברטאני, והיא נהדרת, מהירה וקלה.

המתכון לפאר ברטון פה: פאר ברטון העוגה של ברטאני בצרפת.

שקט ונעים בכפר הזה. השוק מתנהל בשקט נעים במלמולי קולות של אנשים, שנהנים מכל רגע, מבלי שיש בהם ,או בסוחרים להרים קול, לצעוק או להפר את השלווה של הכפרון היפהפה הזה.

אנחנו מצטיידים בבגט לוהט וגבינות, זיתים כבושים ועוד כמה דברים ואורזים לפיקניק הקטן שנעשה בדרך, שהיא כולה שדות מוריקים, גבעות ירוקות ויערות עבותים של עצים גבוהים.

 Le Bugue

היא עיירה מקסימה שעצרנו בה לרגע, בדרך מלה רוק לפריגור.

העיירה הזו גדולה יחסית מרוב העיירות שביקרנו בהן ופשוטה – יחסית.

במרכז העיירה כיכר העיריה ומימינה נמתח הגשר הראשי, שמעל נהר ה Vesere, תחתיו לואטים עכשיו מימיו בשלוות קיץ דורדונית.

בבית הקפה הגדול שבכיכר המולה גדולה.

בדיוק עכשיו משחקי המונדיאל וצרפת משחקת נגד פרו .שפת הגוף של הצופים מאותתת בבירור אין עדיין הכרעה.

אנחנו מדלגים עליהם ופונים לבית הקפה שצמוד לו.

מתוכו בוקעת מוסיקה רועמת והוא מתוק, סכריני וורוד.

כריות הכסאות, השלט על הקיר וקישוטי הקיר בתוך הקפה.

פותחים את הדלת ובתוכו יושבת מאדם, שיקית למראה, מקפלת מפיות פשתן צבעוניות, מחייכת אלינו במלוא פה וגרונה מפיק צלילים מוסיקליים משובחים, בתיאום מושלם עם המנגינה הקלאסית המתנגנת.

אנחנו עומדים ומתבוננים בה בחיוך. היא מקסימה.

היא מתפנה אלינו לאחר דקה או שתיים (או שלוש) ושואלת באנגלית מושלמת במבטא צרפתי מה שלומנו ומה אנחנו רוצים?

אני לא מגישה אוכל עכשיו, היא משיבה עוד בטרם אנחנו עונים לה –

רק קפה ויין.

היינו שותים יין ברצון, אבל אנחנו אחרי יום לוהט באזור ובדרך הביתה, לפסטיבל המוסיקה בפריגור, אז אנחנו מבקשים קפה.

בחוץ, באוויר הקריר, בעוד אני ממתינה לקפה שלי, אני נמשכת כמטה קסם לסמטאות הקטנות שקוראות לי לבוא ולשוטט ביניהן. שוב המבנים המקסימים, עם חלונות העץ הצבועים והצמחים שמוסיפים ליופיים של אלו.

איך אפשר לשבוע מיופיו של איזור הדורדון?

אי אפשר.

בעוד אנחנו לוגמים קפה, יוצאת מאדם בהתרגשות וקוראת לי לבוא.

אני באה ברצון כי אני מתה על חוויות שנוצרות בו ברגע. היא מצביעה לעבר התקרה הגבוהה, שם בנתה ציפור קן קטן ובתוכו עכשיו 4 גוזלים קטנים בני יומם. היא מספרת לי שכבר 10 שנים באות הציפורים לפינה הזו, פעמיים בשנה, בונות קינים, מטילות ביצים שבוקעות לגוזלים קטנים.

הציפורים מוגנות היא מסכמת ואסור לנו לגעת בהן.

מי רוצה לגעת בקטנטנים המשגעים האלה שלא עושים רע לאיש.

אני נדבקת בהתרגשות שלה ובמראה המתוק של הגוזלים בני יומם ומרימה את המצלמה שלי גבוה.

ויש פה עוד עשרות עיירות יפהפיות שאנחנו רק עוברים דרכן: Saint Caprin, Cenac,Saint Paint Pompont.

והדורדון, שלפעים הוא כחול ולפעמים תכלת, לפעמים ירוק בהיר ולפעמים ירוק כהה, תלוי איפה ובאיזו שעה של היום, ואיך נפלו עליו קרני השמש באותו רגע וכמה עלווה ירוקה כיסתה את פניו, מגוננת באהבה עד שמוסתר צבעו התכלכל והוא הופך לירוק סוער.

גרוז׳אלק Groléjac

לא שאני מצטערת, בורדו יפהפיה. אבל אני יודעת שאשוב לאזור המטריף והיפהפה הזה. בוודאות.

בדרך לבורדו בדרך עוצרים בשוק פשפשים שבועי ומקומי בכפר הקטן.

מקלות גוף ובובות קטנות, מגזינים ישנים ומראות.

הנה אני במראה מצלמת את הריהוט העתיק. ריהוט ישן שאין לבעליו צורך בו יותר והוא נמכר בפרוטות.

כלים, שהוצאו מהבית, מעליית הגג ונחים בשמש, עד שתגיע יד חמדנית או יד אוהבת ותיקח אותם. זהו שוק של ״שוק עליית הגג״. כלומר כל מי שרוצה לפנות את עליית הגג שלו ולהיפטר מחפצים ישנים ושאינו זקוק להם, מביא אותם לרחבה המסודרת, ביום ובשעה שנקבעו מראש.

שם הם נמכרים בסכומים מגוחכים.

ובפינת השוק, שורת שולחנות עם מפות לבנות, ואמהות שאפו עוגות וטארטים בבית, מוכרות את המאפים. כל הכסף שיצטבר יועבר לקופת בית הספר לטובת פעילות לתלמידים בו.

קשה לי להפרד מהאזור הירוק, הכפרי והקסום הזה.

אבל בורדו מחכה לנו. הלוואי והייתי יכולה להעמיס הכל !!אז להתראות דורדון.

ֿאורוואר.

ונתראה בהקדם.

הגענו לבורדו

וואו.

 

יום טיול עיירות בסביבות העיר פריגור
טיול עיירות סביב העיר סרלה

שלחו במייל או הדפיסו:

שתפו ברשתות החברתיות:

אנחנו גם באינסטגרם

רישום לניוזלטר

הירשמו לניוזלטר של ״fanny's״ וקבלו עדכוני פוסטים, טיולים ומתכונים, מעת לעת.

אולי תתעניינו גם ב...

לחם טורקי ממולא

בעיניי, הטורקים הם אלופי העולם בבצקים. אלופי העולם. אין להם פאטיסרי מתוחכם כמו שיש לצרפתים אבל המאפים המלוחים שלהם מבצקי שמרים ופילו מדהימים. הלחם הזה

לחמא בעג׳ין עם פטנט

אהבה גדולה בחיים הוא בצקים. תנו לי גלוטן, פחממות ריקות והרבה. ואין מאושרת ממני. ממש כך. אין מאכל אהוב עליי יותר בעולם מלחם, פוקאצ׳ה, לחמניה

חלות ולחמניות של אמא

גדלתי על לחם בית. כל יום, אמא הכינה פרנה Frena שזו מעין פיתה עבה ופחוסה שהיא אפתה בסיר חשמלי ובסופי שבוע ובחגים היו חלות ולחמניות

ברוך שובכם!

הכנס/י לחשבונך למטה

יצירת חשבון חדש!

מלא/י את הטופס למטה לצורך ההרשמה

שחזור סיסמה

אנא הכנס/י את שם המשתמש או האימייל שלך לצורך שחזור הסיסמה.

לעוקביי הוותיקים: עקב תקלה נמחקו פרטיכם, אנא הירשמו שוב. תודה.

 

רוצים להיות הראשונים לקבל עדכונים?

הירשמו לניוזלטר שלנו.