הקבאב הזה נולד מרעיון שנלקח ממסעדת “טיקה” הטורקית שנולדה ומתה מהר מדי לטעמי.
שם הגישו שיפודי פרגיות עם שומן כבש. אני הוספתי לו את הצ’יפוטלה, שלדעתי עושה חסד עם הקבאב, את העגבניות המיובשות, הירק והבצל.
במסעדת טיקה היו מגישים לך כל מנה עם פלפל ירוק חריף צרוב על האש, עורו שרוף בשלפוחיות שחורות ומתפוררות וכל כולו צורח אליי “קחי אותי”. בדרך כלל הפלפל הזה שימש כקישוט בצלחת ולא רמז בשום פנים ואופן על טעמו של המאכל.
אני מעולם לא אכלתי משהו חריף במסעדת טיקה .
בכלל, ככל הידוע לי, הטורקים לא מרבים לאכול חריף.
בכל זאת, פעם הגענו למסעדה וראינו תיירת צהובת שיער ואדומת פנים, יושבת בחוץ, לידה עומד מלצר מודאג שנפנף מעליה במפית להשיב את רוחה והיא מלעלעת, לוגמת מים ומשתעלת.
כנראה שאף אחד לא סיפר למסכנה הזו שהפלפל הזה הוא לראותו בלבד – בכל אופן לתיירים לבני עור ועדיני חיך.
אני מתגעגעת לקבאבים הללו תמיד. אין כאלה.
העסיסיות שניגרת בשל שומן הכבש, שמוסיף טעם מרומז ,מאפיינת את הקבאבים. העובדה שמדובר בבשר פרגיות ולא בשר בקר או טלה משנה את כל התמונה.
לצורך קבלת הקבאב המושלם: יש חובה לטחון את הפרגיות בטחינה גסה ולא דקה (פעם אחת).
חשוב מאוד היחס בין הבשר לשומן.
גם התוספות מעניקות לקבאב הזה ייחודיות ולבסוף : חובה ללוש את הבשר עם המרכיבים כמה דקות על מנת לאחד אותם היטב.
אני ממליצה שלא לוותר על שום מרכיב בקבאב, כיוון כל אחד מהם מוסיף את המשהו הנוסף שבו.
מי שממש לא אוהב שומן כבש, שיוותר עליו (לא מתווכחת איתכם).
למי שאין צ׳יפוטלה מקסיקני, שישתמש בפפריקה מעושנת, ואם אין – בפפריקה רגילה.
מה
1/2 ק”ג בשר פרגיות טחון בטחינה גסה.
בצל אדום בינוני קצוץ דק דק
כף גדושה של צ’יפוטלה קצוץ (לא טורקי, סתם באלי ויצא נהדר)
כוס פטרוזיליה/כוסברה קצוצים דק
100 גרם שומן כבש טחון
1/2 כפית מלח
מעט פלפל שחור גרוס טרי
5-6 עגבניות מיובשות בשמן קצוצות דק דק
איך
באמת שפשוט.
מערבבים את כל החומרים יחד בלישה טובה ומאומצת עד שמתקבלת תערובת אחידה.
יוצרים קבאבים בגודל בינוני וצולים, עדיף על אש גלוייה.
אפשר “ללטף” את הקאבבים במעט שמן זית ולצרוב אותם על מחבת טפלון או להכניס לתנור שחומם מראש 200 מעלות , בערך 10-14 דקות (תלוי בגודל הקבאב).
