בולוניה – שמנה, אדומה ומשכילה

לבולוניה אנחנו מגיעים כבר פעם השנייה (ושלישית ורביעית, והפוסט מתעדכן שוב ושוב)

לפני כמה שנים הגענו לפה לראשונה, התאהבנו וזהו. אי אפשר אחרת.

העיר הזו יפהפייה, כובשת וטעימה.

האיטלקים קוראים לה: Dotta – Rossa – Grossa. שמנה, אדומה ומלומדת.

לפוסט נפרד על אמיליה רומאניה ולה מרקה  אמליה רומאניה ולה מרקה .

לפוסט נפרד על פיקו בולוניה  פיקו בולוניה

שמנה –  בשל האוכל הנפלא שיש באמליה רומאניה ובבולוניה בפרט.

מקדשי המזון, הבשרים הקרים, הנקניקים, הטורטליני והפסטות, הגבינות הנפלאות וכמובן הבולונייזה, הרוטב הכי מפורסם בעולם.

אדומה –  בשל המבנים הצבעוניים שלה בגוונים מרהיבים של טרקוטה ויש האומרים גם בגלל הצד השמאלי שלה במפה הפוליטית. 

ומלומדת –  בשל העובדה שיש בה את האוניברסיטה העתיקה ביותר באיטליה (בת 1,000 שנים) המקבלת לתוכה, עשרות אלפי סטודנטים מידי שנה.

בולוניה

השיטוט בעיר מרחיב את הנשמה והנשימה.

היסטוריה, אמנות, יופי ואסטטיקה מכל עבר. שדירות חנויות מעוצבות בטוב טעם הידוע של האיטלקים.

הצבעים של העיר, של הבניינים העתיקים, המרשימים וההיסטורים, האוכל הנפלא, החן והשיק האיטלקי שמשתלבים לחוויה חושית ממש, הם לב ההנאה בעיר הזו.

זו עיר של ריגושים חושיים.

כל החושים נפתחים: העיניים, הפה, האזניים, הנשמה.

אמרת בולונייה – אמרת קשתות.

הרחובות ה״מקושתים״ הם סימן ההיכר של העיר היפה הזו.

רוב המבנים בעיר העתיקה ״מקושתים״ בבסגנונות שונים של קשתות, בצבעים שונים.

יש פה המון פינות חמד, ואם תלך לאיבוד במקרה, אז בוודאות תגיע לאיזו פיאצה קטנה ומתוקה, שבתוכה יש טרטוריה או בית קפה שפיזר את כסאותיו בתוך העיגול שיצרה השמש לדקה, חדרה מבין לעננים, עקפה את המבנים הכבדים והמרשימים והיא תחמם אותך ואת הכיכר, בחמימות של סוף החורף. בין אם אתה לוגם קפוצ׳ינו או כוס יין לבן צונן.

צ׳נטרו סטוריקו – המרכז העתיק

הלב הפועם של העיר הזו היא פיאצה מאג׳ורה והקוואטרילאטרו – המרובע ההיסטורי של העיר.

דרכה נעבור מספר פעמים ביום.

ודרך אינספור קשתות.

מסביב לקוואטרילאטרו גלריות של חנויות יפות, מבנים עתיקים בצבע האדמדם המיוחד של העיר ופינות חמד.

וקשתות.

המון קשתות.

הפיאצה מתוארכת ככל הנראה למאה ה-13 ומאכלסת מסביבה את הקתדרלה העתיקה והיפה של העיר בולוניה, סיינט פטרוניו, ועוד שלושה פלאצי, שהם מבנים מרשימים שנראים כמו ארמונות.

פאלצו באיטלקית הוא ארמון אבל המונח מיוחס גם למבנים גדולים ומרשימים, שבדרך כלל הוחזקו בידי משפחות אצולה.

הכיכר היפה הזו גם תוחמת צד אחד מתוך הארבעה של הקוודרילאטרו.

שהוא המרובע של הרובע ההיסטורי (וההיסטרי).

פה בתוך המרובע הקטן הזה מתחוללת סצינה קולינארית מטורפת.

פה, הרחובות והסמטאות הקטנות, ספוגות בהמון מסורת, תרבות אוכל עתיקה והיסטוריה.

האפרטיבו – חדר מול הנוף

מיד כשאנחנו מגיעים לדירה, אנחנו לא מבזבזים אף לא רגע אחד.

מחליפים בגדים, מתרעננים ורצים להתחיל את חגיגת האפרטיבו היומית, שבדיוק מתחוללת פה.

ברגע זה.

הערב לא מתחיל פה בלי אפרטיבו. היום לא נגמר בלי אפרטיבו.

או במילה אחרת – האפריטיף.

לפעמים, האפרטיבו הוא ארוחה שלמה.

לפעמים הוא רק פתיח לארוחה ולצד האלכוהול מנשנשים כל מיני מצלחות קטנות, שיחזיקו אותך עד לארוחת הערב.

יש מקומות שגובים רק על האלכוהול וכל האוכל מסביב – חינם.

אנחנו בוחרים לבלות את הערב הראשון שלנו ברחוב משגע ובאחת הפינות הכי יפות פה.

רחוב סנטו סטפנו הוא רחוב יפהפה ועתיק וכמו הרבה פינות בעיר העתיקה הוא לא רחוק מפיאצה מאג׳ורה וקרוב לפורטה מאג׳ורה,

שהוא אחד מ-12 השערים של העיר היפה הזו.

בלב רחוב סטפאנו – כנסיית סנטו סטפאנו היפה, ורצפת הרחוב משובצת באבנים עתיקות, שזוהרות באור של סוף היום ותחילת האפרטיבו.

בכלל בכל העיר פזורות נקודות חן ומקומות נפלאים לאפרטיבו.

גם בתוך השווקים.

גם בסמטאות העיר העתיקה

וגם במקומות ״אסטרטגיים״ מלאי אווירה ווייב מקסים כמו בבלה וויטה /

Bella Vita, Via Clavature, 2, 40124 Bologna BO, Italy

החדר מול הנוף הוא מסעדה (בפנים) ובר יין (בחוץ).

אני אוהבת את קסם הפשטות של המקום. את הפרחים הרעננים בכוסות צלולות ושקופות, את שולחנות הברזל שמתכתבים  עם האבנים המרוצפות והעתיקות ועם קירות המבנה החשופים.

בדיוק ככה: אוטנטי, פשוט ומקסים.

השמש הקרירה של סוף היום מלטפת ואני מתעטפת בצעיף ובסוודר שלי. זה לא ימנע ממני את חדוות הלמברוסקו הצונן.

השמש המתרחקת, שולחת קרניים זהובות אחרונות לעבר כנסיית סנטו סטפאנו ומאירות אותה באורות אחרונים של ערב צלול וקסום.

אך בולוניה.

Camera con Vista Bistrot, Via Santo Stefano, 14/2a, 40125 Bologna BO

מזג האוויר נפלא, הרחוב מלא באנשים צעירים ויפים ואנחנו פה, רחוקים מכל פוליטיקה, תככים ומהומות.

חוגגים את הדולצ׳ה ויטה ביחד עם המקומיים.

האפרטיבו עושה את שלו והרעב מתחיל להתגנב לגוף.

עכשיו אנחנו עושים את דרכינו למקדש האוכל של העיר היפה הזו  – לקוואדרילאטרו, עוברים שוב ליד חנויות יפות, מעדניות, פרומג׳ריות וחנויות פרחים.

שם בסמטאה קטנה נמצאת אחת הסלומריות המפורסמות ביותר בעיר.

סימוני Simoni   – זמן סלומי

בעצם, מדובר במעדניה-בית אוכל שמגישים בו את כל המוצרים הנפלאים של אמליה רומאניה ושל איזור בולונייה בפרט. בפינת הרחוב, לא רחוק מכאן יש את הסלומרייה עצמה, שהאיטלקים קוראים לה לבורטורייה. לשם מגיעות עקרות הבית, אדונים נכבדים בחליפות ותיירים כמוני לקנות הביתה את כל הטוב הזה.

נקניקים משומרים, קולטלו, מורטדלה, קופה, גבינות נפלאות מהאיזור ופסטות שהוכנו בעבודת יד.

האווירה מקסימה, טונות של צעירים ומקומיים מציפים את הסמטאות הקטנות.

השולחנות אצל סימוני עמוסים ותמיד צריך לחכות לשולחן פנוי. למרות לבושם הפורמלי של המלצרים האווירה חופשית ומשוחררת, בפרט לאחר שמגיע הלמברוסקו (שהוא מאמיליה רומניה) או הפרוסקו (שהוא מאזור וונטו) ושניהם נהדרים, קרירים וטעימים עם צלחת הבשרים והגבינות שהזמנו.

לפני שנתיים כשהגענו בפעם הראשונה לסימוני וישבנו על צלחת בשרים טובים ופרוסקו.

ניגש אליי מלצר ושאל : מאיפה אתם?

השבתי לו.

אתם יהודים? הוא שאל.

כן.

אני רבע יהודי, סבא שלי היה יהודי.

אחותו היתה האישה הראשונה שסיימה לימודי רפואה בבודפשט.

היא נלקחה לאושוויץ והצליחה  לשרוד רק בזכות העובדה שדיברה 9 שפות.

היא חזרה מאושוויץ חצי משוגעת, הכירה בחור ברזילאי והתחתנה איתו, ילדה בן.

יום אחד, קם הברזילאי ונעלם עם התינוק בברזיל הגדולה.

חצי שנה לאחר מכן היא מתה מלב שבור.

הערב, ניגש אלינו שוב מלצר ושוב השאלה מאיפה אתם?

אני משיבה לו ומספרת שלפני שנתיים פגשנו מלצר ומספרת לו את הסיפור.

הוא מתבונן בי ועיניו נוצצות, מסיר את משקפיו ואומר בפשטות: זה אני.

לא עמדתי בהתרגשות, קמתי וחיבקתי אותו.

אני מזמינה ויטאלו טונאטו. מאכל עדין ואלוהי.

מדובר בבשר עגל עדין שמתבשל בציר עשיר של יין לבן, עשבי תיבול ושום, אחר כך הוא מצונן,  נפרס דקיקות ומעליו עורמים ממרח חמצמץ ומשגע של טונה, ביצים קשות צלפים ולימון.

אגדה.

כמובן שלא פוסחים על לב ליבו של התפריט כאן : צלחת מלאה בעינוגי האיזור: מורטדלה , קופה, סלומה רוסה, קולטלו ופרושוטו וגבינות נהדרות.

Salumeria Simoni , Via Drapperie, 5/2a, 40100 Bologna 

העיר יפהפיה גם בלילה.

חוזרים הביתה, שוב דרך הקשתות היפות יפות הללו.

אוויר הלילה הצונן מעיר אותי ואני מרימה את המצלמה גבוה, רק כדי לקלוט את הצילום של הקשתות המהממות הללו.

ויהי בוקר  – יום שני בבולוניה 

למרות שכל מטר מרובע בעיר הזו מתפוצץ מחוויות קולינאריות, היסטוריות וחושיות, למרות שאני כבר מכירה את העיר הזו, אני מחליטה לעשות סדר קטן בבלגן ולשרטט לעצמי מסלול קולינארי מסודר של נקודות החן המקומיות.

התחנה הראשונה – Café  Terzi 

כשהתכוננתי לנסיעה לבולוניה ושוטטתי בדפי בלוגרים מקומיים, חזר ועלה שוב ושוב קפה טרצי, כמקום ששווה לשתות בו קפה.

הקפה נהדר, כתבו, והאווירה מקסימה.

התיאורים היו כל כך מחמיאים, שיכולתי להריח את ריח הקפה הנטחן והמתבשל וקפה טרצי קיבל מיקום גבוה בסדרי העדיפויות שלי.

מדובר בבית קפה שאמנם רק בן 20, אבל הוא כבר מוסד אצל המקומיים. בית קפה שמשלב קלאסיקה עם מודרניות.

כשאתה דוחף את דלת הזכוכית הכבדה ונכנס פנימה מיד הולמים בך כמה דברים:
הריח החזק, האיכותי והטרי של הקפה הנטחן, התור הארוך מול הדלפק, וכמה המקום קטן.

כמה קטן וצפוף – ככה מקסים ומלא באופי.

צפיפות כזו נחמודת, כיפית, שקטה ולא נדחפת.

צפיפות שבה כל אחד ממתין בשקט ובנימוס לתורו והקפה זורם, עוד אספרסו ועוד קפוצ׳ינו.

הברמנים מאחורי הדלפק לבושים חולצות לבנות בוהקות, מכנסיים שחורים ועניבות שחורות.

הכלים יפהפיים וקלאסיים.

ספלי פורצלן וצלחות עוגה אובאליות עם שפה מוזהבת ודקה, כמו נלקחו מהמזווה של אחוזת אצילים.

אלוהי הקפה והפורצלן : יש פה כל מה שאני אוהבת.

בבוקר, האיטלקים שותים את הקפה שלהם על רגל אחת.

הם מצטופפים סביב הבר הארוך, מזמינים אספרסו או קפוצ׳ינו, לוגמים אותו בעמידה ובמהירות ויוצאים ליום עבודה.

בכלל, קפוצ׳ינו הם ישתו רק עד הצהריים, אחר כך יהיה רק אספרסו.

גם אנחנו מצטופפים סביב הבר, עד שאנחנו מגלים, שבסוף בית הקפה הצר והצפוף, סדורים להם שלושה שולחנות עם כסאות אדומים. אנחנו עטים על השולחן הריק ומתיישבים.

ככה זה אצלנו הישראלים:

קפה שותים בישיבה, ליד שולחן, להרבה זמן, ורצוי עם אייפון ביד.

Caffè Terzi, Via Guglielmo Oberdan, 10/d, 40126 Bologna

כשאנחנו עוזבים את קפה טרצי חזרה לקוואדרילאטרו לנקודה הבאה, אני מגלה בפינת רחוב ריסולי סניף של רשת אירופאית לעיצוב הבית, שאהובה עליי במיוחד. רגע, דקה, שנייה …

והופ יצאתי משם עם סט ספלים משגעים לקפה.

בכלל , יש פה חנויות מעוצבות להפליא. סמטאות ופינות מטריפות.

הכל בחן ובטאצ׳ האיטלקי הקסום כל כך.

נו טוב, סוד גלוי וידוע הוא, שכל איטלקי נולד כבר עם גן העיצוב שנמצא ב dna שלו.

Maisons du Monde via Rizzoli, 28, 40125 Bologna

הנקודה הבאה שלנו היא עולם שלם של מתוק.

העולם קורא להם טארטים.

האיטלקים קוראים להם קרוסטטות:  די מאמא, די נונה, די ריקוטה,  אלה פרוטה,  די מרמלאטה,  די פרוטה א ריקוטה.

עוגה של אמא,  של סבתא, עוגה של ריקוטה, עוגה של פירות, עוגה של ריבה, עוגה של ריבה וריקוטה.

התחנה השנייה שלנו – Atti – מאפייה עתיקה

כמי שאוהבת היסטוריה, מעריכה מסורת ונלחמת לשמר אותה, תמיד אעדיף מאפייה שקיימת מאות שנים, על פני חדישה, מודרנית ועדכנית.

זו הסיבה שאני נכנסת למאפייה של אתי.

יש עוד הרבה מאפיות בבולוניה, אולי טובות מזו, אבל זו נמצאת שם כבר 150 שנה, דור חמישי, סיבה מספקת כדי להתעכב בה, ולטעום את הספציאליטה שלה.

הם מכינים פה גם מאפים מודרנים אבל הדגש הוא על עוגות ומאפים מסורתיים.

גם פסטה. צהובה, טרייה ומסורתית.

בעבודת יד כמובן.

בשעה זו של הבוקר אנחנו בוחרים לטעום רבילו אלה מוסטארדה, אותו הם ממלאים בריבת פובידל מתוקה וביתית (משזיפים שחורים).

והוא גם נקרא: RAVIOLE DI SAN GIUSEPPE DA BOLOGNA.

זוהי עוגיה בצורת רביולו, שנרקחה לכבודו של סיינט גו׳ספה, אחד מהפרוטקטורים הקדושים של העיר.

עוגיה עם טעם של מאמא וטעם של בית.

עוגיה פשוטה ולא מתוחכמת, טעימה ועוטפת, מתוקה ונמסה בפה. הבצק מתפורר וצהבהב מהביצים והחמאה. צבע הריבה שבתוכה עמוק כמו של יין עם מתיקות נהדרת. איזו דרך נפלאה להתחיל את היום הנפלא הזה.

לא ויתרנו והזמנו גם קורנטו ממולא בקרמה פסטשיריה שזה בעצם קוראסון עלים חמאתי ממולא בקרם פטיסייר וריקוטה עם ניחוח לימוני נהדר.

כשחזרתי הביתה, מיד הכנתי את הרביולו הנהדר הזה, מריבת הפובידל הביתית שלי.

המתכון פה:   רביולו אלה מוסטארדה

Paolo Atti & Figli, Via Caprarie, 7, 40124 Bologna

תחנה שלישית קוואטרילאטרו  – המרובע  quadrilatero 

המתחם המרובע מתוחם בשלושה רחובות עתיקים, הצלע הרביעית היא פיאצה מאג׳ורה.

מלמעלה ווייה פאריני. למטה ווייה ריסולי, משמאל ווייה קאסטיליונה ומימין  – הפיאצה מאג׳ורה.

בתוך סמטאות המתחם הקטן והמרובע, עולם שלם של גסטרונומיה, קולינאריה, מסורת והיסטוריה.

המון היסטוריה.

בתי אוכל, בתי יין, סלומריות, פרומג׳ריות, מסעדות קטנות, טרטוריות, קצביות, דוכני פירות וירקות, פירות ים, שוקולד, מעדנים, מאפים ולחמים. כל מה שעושה שולחן אוכל  איטלקי לשולחן משמח ועשיר.

כולם נושאים על גבם מאות שנים של תוצרת חקלאית מהמשובחות בעולם, מטבח נפלא, מסורת והרבה סטייל.

במרובע הזה נמצאת תמצית הקולינאריה הבולויינזית במיטבה.

ירקות נפלאים, עונתיים ורעננים. עכשיו הארטישוקים בשיא עונתם, קטנים, טריים וצעירים בגוונים עזים של ירוק וסגול.

גבינות נהדרות מקומיות: גראנה פאדנו, פרמג׳יאנו ריג׳יאנו.

בשרים קרים : קופה, קולטלו, סלומה רוסה, מורטדלה עם פיסטוקים ובלי פיסטוקים, וורודה ומעודנת, שהיא אחד היסודות הקולינאריים של העיר השמנה הזו.

פסטות מקומיות: טורטליני זעירים שמוגשים בדרך כלל בתוך מרק צח ועשיר, טורטלונה, שהם שמנמנים, גדולים ומתפקעים מדלעת כתומה או גבינה וגם פאסטלי, שהיא הפסטה המקומית שמכינים מפירורי לחם,ביצים ופרמז׳ן (ולא מקמח!).

יינות נפלאים: שמגיעים מכל רחבי איטליה, תוססים כמו הלאמברוסקו והפרוסקו, ברברה מפיאמונטה ופרימיטיבו מפוליה.

הכל – Made in Italy.

תחנה רביעית מרקטו די מדזו 

בתוככי הקוואדרילאטרו נמצא שוק ה״חצי״. בעצם כל המרובע הוא ״שוק״ אחד גדול ותוסס.

זהו השוק העתיק ביותר בבולוניה וחוזר אחורה עד למאה ה-15. בזמנו נחשב מקום לעניים בלבד לכן גם בנו פאסדה גדולה ומקושתת, בינו לבין פיאצה מאג׳ורה המהודרת והמפוארת, להסתיר את עוניו מפני היפהפיה מימינו.

פה  לפני מאות שנים, עמדו כתף אל כתף, יצרני סלומי, ספרים, גלבים, מוכרי פירות וחובצי גבינות, יחד עם ציירים, אמנים ואומנים.

במרכז השוק, מבנה יפהפה מאבן בן שתי קומות ששופץ בשנים האחרונות והוא נושא עליו את השלט ״מרקטו די מדזו״.

בתוך המבנה/מתחם הקטן הזה יש מסעדות, דוכני אוכל (אפילו אוכל מהיר בסגנון איטלקי), דוכנים לממכר פסטות טריות, בשרים כבושים וקרים והמקום נחמד מאוד ותיירותי.

נעצרנו שם ללגום כוס מים מוגזים ולהתבונן בעדת התיירים שצבאה על הדוכנים והמסעדות הקטנות.

לנו יש תוכניות אחרות לצהריים.

השיטוט ברחובות מסביב לו, מהנה אף יותר.

פה ושם עוד ניתן למצוא חנויות וותיקות, קצביות, מכולות קטנות, חנויות שממוכרות סדקית, כלים פשוטים וגם כאלה שמוכרות ספוגי רחצה מצמחים טבעיים, ומברשות שיער משיער סוסים אמיתי.

מפה אנחנו ממשיכים לגטו היהודי ולמוזיאון שבו. 

Mercato di Mezzo, Via Clavature, 12, 40124 Bologna

תחנה חמישית – הגטו והמוזיאון היהודי

רחובות הגטו צרים ושקטים. שום זכר וסימן לא נותר מההיסטוריה היהודית פה.

השכונה מוזנחת משהו ויש בה גם פינות של עזובה ממש.

ברחוב וולדוניקה נמצא המוזיאון היהודי הקטן שמספר את סיפור יהדות בולוניה. מוזיאון קטן שנמצא ברחוב קטן וצדדי.

סיפור של קהילה מפוארת שהיתה פה לפני שנים רבות.

אין מדובר במוזיאון רגיל, אלא במקום שמשמש יותר כמרכז עיון או מפגש לאירועים שונים.

למוזיאון עצמו יש ספרייה של מאות ואלפי ספרים.

מרחוב וולדוניקה אנחנו ממשיכים ישר ומתפתלים עם הסימטא שם אנחנו מגלים שלט גדול, המזכיר לתושבי הגטו מה הם גבולותיו. לאן מותר להם להגיע ולאן אסור ויש גם שלט שמספר על תולדות יהודי בולוניה בשפה האיטלקית, וקהילה שהמצמיחה מתוכה ענקי דת כמו עובדיה ספורנו.

תמיד בחול, אנחנו מחפשים את הנקודות היהודיות, את ההיסטוריה, ותמיד זה מרגש אותנו לפעמים עד דמעות.

אנחנו עושים מעבר חד  ועוברים לנקודה הבאה במסלול המרתק שלנו.

סלומרייה עתיקה ומוערכת.

Fondazione Museo Ebraico, Via Valdonica, 1/5, 40126 Bologna

מהגטו  אנחנו יוצאים דרך פיאצה דל מרטינו ופונים שמאלה חזרה לרחוב ג׳וליאמו אוברדן (הרחוב של קפה טרצי) שם במספר 16 נמצאת סלומרייה קטנה-גדולה. 

תחנה שישית – סלומרייה

הסלומריה בת שתי קומות. למטה החנות, היפה והעמוסה בכל טוב, הכל מסודר בה ומוצג על המדפים בחן, ובחלון הראווה מוצגים המאכלים שמעלים רוק בחיך. בקומה השנייה למעלה, מכינות מאמות פסטות טריות. שם מתקיימות סדנאות להכנת פסטה.

המוכרים האדיבים, שלבושים באלגנטיות, עוזרים לנו להבין את מפת הבשרים הקרים והנקניקים של האזור:

סלמי רוסה – זה הסבתא של המורטדלה ומבושלת באותה דרך בדיוק כמו המורטדלה. יש גם סלמי עם שום.

פרושוטו – מאוד מוכר וידוע באיטליה.

קופה – עשוי מראש חזיר ומורטדלה והוא מאכל מסורתי עתיק יומין כאן.

מורטדלה – נקניק וורדרד וענק שנפרש דקיקות ולעיתים מגיע משובץ  בפיסטוקים ירוקים וזוהרים בתוכו.

פרמאג׳יאנו ריג׳אנו שהיא הגבינה המפורסמת ביותר כאן באזור ונחבצת רק באזורים שקרובים לאמיליה רג׳יו כמו מודנה ובולונייה. בד״כ הגבינות האלה נחבצות מחלב של עדרים שרועים בהרים, מה שנותן חלב מתוק יותר וממילא גבינה מלוחה פחות.

הגראנה פאדנו היא אחותה הקטנה של הפרמיג׳יאנו ריג׳יאנו והיא נחבצת באיזורי פאדניה שמסביב לאזורים הללו.  היא נהדרת אבל נחשבת לפחותה  מהפרג׳אנו ריג׳יאנו.

הפקורינו היא גבינת כבשים והטובה ביותר היא זו של סרדיניה.

סקוואקווארונה -Squacquerone -שהיא מעין גבינת שמנת עוקצנית יותר וקרמית.

אנחנו בוחרים במורטדלה מעודנת, אנשובי כבושים וטורטליני עם קרצ׳ופי (ארטישוק).

הכל נארז באריזות יפות, ממש כמו מתנה והם נכנסים לתיק הגב שצמוד אלינו.

עכשיו אנחנו רעבים.

מאוד.

אנחנו בדרך לאכול ארוחת צהריים בולונייזית טיפוסית.

Bruno e Franco, Via Guglielmo Oberdan, 16, 40126 Bologna

תחנה שביעית  – טרטוריה אנטיקה

עם כל הטוב הזה בתרמילנו על גבינו, אנחנו יורדים את רחוב אוברדן עד לוויה מרסאלה, שם פונים ימינה ברחוב ולאחר שתי דקות הליכה פונים שמאלה לרחוב מנטאנה, עד שהיא מתפצלת שמאלה לויה בלה ארטי. בבלה ארטי (האומניות היפות) מספר 17a  אנחנו נכנסים לטרטוריה של אנה מריה.

ככל שאנחנו מתקרבים לטרטוריה של אנה מריה, אני משוכנעת יותר ויותר, שכבר אכלנו אצלה בפעם הקודמת כשהיינו פה.

כשאנחנו מגיעים ל cinema odeon  אני כבר בטוחה.

אכלנו פה בפעם הקודמת, היה נהדר. אני זוכרת.

איך לא זכרנו?

עכשיו הטרטוריה מהודרת יותר ממה שזכרנו והמלצרים לבושים בלבן עם עניבות שחורות. בנימוס רב שואלים אותנו אם הזמנו מקום ואני עונה בעיניים מתחננות שלא, אבל אולי יש מקום לשניים?

יששששש.

אנחנו ראשונים במסעדה, אבל תוך דקות מתמלאים השולחנות בהמוני סועדים.

מזהים גם תיירים וגם בני מקום שמפטפטים באיטלקית מהירה, לוגמים מכוס היין שלהם, וגם אם הם באמצע יום העבודה – זה נראה כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם.

שוב, כמו אז, אני מזמינה את מנת הדגל הבולונייזית המפורסמת, הטורטליני ברודו הקטנטנים, שצוללים במרק זהוב, עשיר וצח של טעמים מעודנים וצלולים.

והנה המתכון למרק טורטליני מאמליה רומאניה מרק טורטליני של אמליה רומאניה.

אסור לעזוב את בולונייה מבלי לטעום את המנה הזו, לפחות פעם אחת.

וטורטלי ברוטב ראגו.

ואת הבולנייזה.

הבולונייזה שנקרא גם ראגו, שונה לחלוטין מהבולונייז שמכינים ברחבי איטליה ובדרום בפרט.

פה קר יותר מהדרום ולכן פה גדלות העגבניות לתקופה קצרה בלבד במשך השנה. בניגוד לדרום איטליה, שם שוטפת השמש חודשים ארוכים ותנובת העגבניות גדולה שבעתיים.

שם בדרום הם מוסיפים תועפות עגבניות לראגו שלהם.

פה בבולוניה, בראגו המסורתי, הם מוסיפים רסק עגבניות מקומי והמון יין וכמעט בלי עגבניות.

התבשיל הולך לישון עם היין שעות ארוכות ועל להבה נמוכה: שלוש, ארבע, חמש ויש גם שבע שעות.

ככל שהוא יתבשל זמן רב יותר, על להבה איטית יותר, כך ישתבח טעמו וצבעו יהיה עמוק ועשיר.

והראגו שלי, משלב בין שני העולמות הנהדרים הללו, הוא פשרה טעימה מאוד בין הצפון לדרום.

מתכון לבולונייז שלי:   הבולונייזה.

כמו אז, שוב, אני מזמינה תבשיל עגבניות ובצל אלוהי, שבושל בעדינות ובאיטיות על הכיריים ובסופו של דבר עוטר בחומץ בן יין שהניחוח שלו מגיע עד לאפי.

לא יודעת מה טעים לי יותר התבשיל הפשוט והארצי הזה או הסיפור על תעצומות הנפש של האדם.

המלצרית המתוקה מהפעם הקודמת הסבירה לי, שתבשיל זה פותח בתקופת המלחמה.

בעת שהגרמנים פשטו על מזווי המזון, השדות וחנויות המזון באזור ולא הותירו דבר, נשארו בשולי השדות עגבניות ובצלים בלבד. על אלו היו צריכים להתקיים המקומיים תקופה ארוכה, וכך, עם כישרון היישר מאלוהים להפוך כל עגבנייה לתבשיל נפלא וכל בצל לתבשיל אלוהי, בישלו את העונג הזה, שהיום אני טובלת בתוכו את הלחם המקומי.

Trattoria Anna Maria. Via delle Belle Arti, 17/A, 40126 Bologna

תחנה שמינית ביביליוטיקה – ספריית האוניברסיטה

אנחנו הלומי יין ופסטות וגם הלומים מהארוחה הנהדרת, אבל עוברים שוב, להציץ בספריה היפהפה וההיסטורית של האוניברסיטה.

שם לפני שנתיים, גילה בפנינו פרופסור, צילום של ספר תורה מהמאה ה 13, שנמסר לטענתו על ידי הקהילה היהודית, כמתנה לאפיפיור שביקר במקום.

זה היה רגע של התרגשות שיא, כשהפרופסור הנחמד פתח בפנינו את הסרטון על צילום המגילה ואנחנו זיהינו כתבים מהמקורות.

הספר עצמו גנוז אי שם במרתפי הוותיקן או האוניברסיטה.

BIBLIOTECA UNIVERSITARIA via Zamboni, 35 – 40126 Bologna

הספריה המדהימה וההיסטורית הזו נמצאת ברחוב עתיק מאוד ויפה מאוד ברחוב zamboni.

זהו וידאו קצר מהספריה המספר על ספר התורה העתיק.

תמיד מרגש אותי לגעת בהיסטוריה.

אבל פה, בעיר העתיקה הזו, עם האוניברסיטה הראשונה, וספר התורה העתיק – ההתרגשות בשיאה.

ההליכה ברחובות כמו זאמבוני היא כמו חזרה לעבר.

הרחובות עתיקים וצרים יותר, המעברים צרים, הקשתות צרות יותר והקסם עובד, כמו בכל מקום בעיר היפה הזו.

הרחוב מתפתל ומשני צדדיו המבנים האריסטוקרטיים של בולונייה עם הקשתות הנפלאות והתקרות המצויירות, כל פלאצו כזה, כל אבן במדרכה או על הקיר, מספרים את ההיסטוריה בת אלפי השנים של העיר בולוניה.

בין מקבץ פלאצו אחד לשני, פיאצה, ועוד אחת, ועוד. מכיוון שמדובר באזור האוניברסיטה, יש בפיאצות הקטנות פה הרבה סטודנטים וביום שמש כזה, הם מתגודדים לאכול, לשתות ולהתווכח בפיאצות האלה.

אחת הפיאצות המקסימות, שאהובה בעיקר עליהם היא פיאצה וורדי והיא הפופולארית ביותר בין הסטודנטים בשל קרבתה לאוניברסיטה.

Piazza Verdi Boloana

תחנה תשיעית – המגדלים I Torri

כשאנחנו יוצאים מהביביולטיקה, אנחנו עוברים דרך פיאצה די פורטה ראוונה היפה עם הכיפות הירקרקות, שמשתלבות נהדר עם הטרקוטה האדומה (כשזה מגיע לעיצוב וסטייל אין לך מתחרים איטליה! אולי, אולי צרפת).

שם עומדים שני המגדלים הנטויים של בולונייה.

סטייל פיזה, כמעט.

המגדלים הללו הוקמו לפני כאלף שנים והם מפורסמים לא פחות מהקשתות האדמדמות של העיר.

הטורה דל אסינלי והטורה דלה גריסנדה, שהוא הנמוך יותר.

torre degli Asinelli ו- torre della Garisenda.

ביום שמש ושמיים בהירים הייתי שוקלת טיפוס של 486 מדרגות (כמו אז), רק כדי לחזות במראה המרהיב של העיר וגגותיה, אבל היום הראות לקויה, יש ערפל ואני אחרי בקבוק יין, אז אני מוותרת על המאמץ.

Torri , Piazza di Porta Ravegnana

בתי העסק, הדוכנים והחנויות מתחילים להיסגר.

הם זקוקים למנוחה ולאגירת כוחות לשעות הערב, שהם השעות ההומות ביותר בקוואטרילאטרו.

גם אנחנו.

חוזרים לדירה שלנו שנמצאת ליד ווייה קאבור.

עולים מוויה קאסטלונה עד לוויה פאריני, פונים ימינה והנה אנחנו כבר בפיאצה קאבור.

ופה נמצאת אחת הג׳לטריות (קרמריות) הטובות ביותר של העיר. יש פה אחרות שגם הן מצויינות, אבל פה אכלתי את הגלידה הטובה ביותר בחיי (נדמה לי).

הם מכינים גלידות במבחר טעמים קלאסיים, טעמי פירות וטעמים מיוחדים.

אני בוחרת להתמקד בשני טעמים:

ליאונרדו גלידת הצנוברים המדהימה, שבשבילה אחזור עוד 3 פעמים וטורטינה פוניבייה – גלידה בטעם עוגת שוקולד.

הגלידה עצמה קרמית, חלקה, מתוקה ונהדרת אבל גלידת הצנוברים נותנת נוק אאוט לכולם.

הצנוברים הקלויים, קופצים פתאום בכל ביס, מפיצים בחיך את הטעמים האגוזיים הקלויים של הצנובר. אלוהים.

אגב, שיעור קצר מנהג המונית שלנו על ההבדלים בין קרמרייה לג׳לטרייה מלמד, שבקרמרייה מפתחים טעמים חדשים של גלידות והן גם סוג של מעבדה.

ובג׳לטרייה פשוט מוכרים גלידות.

Cremeria Funivia, Piazza Camillo Benso Conte di Cavour, 1/d/e, 40124 Bologna

הדירה שלנו

הדירה שלנו נמצאת ליד פיאצה קאבור. פיאצה קטנה שמחברת את רחוב גריבלדי למתחם הקוואטריאלטרו ופיאצה מג׳ורה דרך רחוב פאריני, שהוא רחוב שיוצא מגריבלדי.

בקיצור : שתי דקות מהדירה ואנחנו בלב הקוואטרילאטרו.

הדירה היפה הזו ממוקמת בבניין יפהפה מהמאה ה-15 שנקרא גם פלאצו בארבאזי

palace barbazzi 

הפלאצו היפה הוא בניין בן 3 קומות, תקרות גבוהות מאוד, מדרגות רחבות ושתי כניסות גדולות. כל הבניין בנוי בצורת מם סופית ובמרכז חצר גדולה ומטופחת. הצלע הקדמית (ובה שתי כניסות למתחם) נמצאת ברחוב גריבאלדי ושלוש הצלעות האחרות הן אכסדרות (מסדרונות מקורים) בסגנון בולונייה.

הצבעים הם צבעי טרקוטה חמים, ומעוטרים בעציצי חימר עדויים בצמחייה ירוקה.

בכל בוקר, כשאנחנו יוצאים מהבניין, אנחנו אומרים בון ג׳ורנו לסטאפנו ובכל ערב כשאנחנו חוזרים אנחנו אומרים לו בואנה סרה.

סטאפנו הוא איש האחזקה, השומר והקונסרייג׳ פה.

לסטאפנו יש משרד קטן, משקפיים ענקיים וחיוך מבוייש.

הוא לא מבין מילה באנגלית אבל אנחנו יודעים שאם נזדקק לעזרתו הוא שם.

הדירה שלנו מרוחקת מפיאצה קאבור כדקת הליכה ופיאצה קאבור היא השער לגלריה קאבור, שהיא שורה ארוכה של חנויות יוקרה המציעות דגמים של מעצבי על, מותגים ואופנה.

לא בשבילנו.

הדירה שלנו  מרווחת וקלאסית. הרצפה מרוצפת בפרקט חמים ועתיק.

יש בה המון עציצים ואור.

המטבח מצוייד בכל מה שצריך ומעבר לו. אפילו מערוך להכנת פסטה יש פה.

אני מאוהבת.

בניגוד למגורים במלון, אני אוהבת לשכור דירה.

חדר במלון, ויהיה הנוח והיפה ביותר, תמיד מוגבל ביחס לדירה, שהיא בדרך כלל גדולה יותר ויש בה חללים ופינות ניצול למצבים שונים.

גם האהבה שלי לשווקים ולבישול תובעת את מקומה בנסיעות כאלה ומחייבת מטבחון בדירה. כך קורה לא אחת, שאנחנו חוזרים עמוסי קניות משווקי אוכל היישר לדירה, כדי להכין ארוחת צהריים או ערב מהמוצרים המקומיים והנהדרים.

חופש , לא ?

הפינסטרה – או פיקולה וונציה

אחרי הצהריים ולפני האפרטיבו אנחנו הולכים לראות מראה מתוק וחריג בעיר הזו. הפינסטרה שהוא חלון, משקיף על תעלת מים שזורמת מתחת לבניינים בבולוניה.

המקומיים גם קוראים לו ״וונציה הקטנה״.

La Piccola Venezia, Via Piella, 40126 Bologna

משם אנחנו ממשיכים לרחוב ויה דלה מולינה, שהוא רחוב קטן, פשוט, צר אבל עמוס במסעדות, ברי יין, חנויות בוטיק קטנות והמון סטודנטים וצעירים שאמונים על כל החן הזה.

פה נמצאת מסעדה מקסימה ויפה עם תפריט מקומי ומצומצם שנקראת ווה- מו-לה, בתרגום חופשי לאיטלקית : בא נלך לשם.

על קירות המסעדה ספרים והאווירה אינטימית ונעימה.

Va Mo Là, Via delle Moline, 3, 40126 Bologna

מכיוון שאכלנו ארוחת צהריים גדולה, אנחנו מעדיפים לסיים את הערב באווירה בלונייזית אוטנטית:  מוסיקה, צחוק ושיח ופלטת בשרים קרים וגבינות, שחביבה עלינו כל כך.

או בקיצור : בפרושוטרייה.

צלחת נקניקים, בקבוק פרימיטיבו, מוסיקה נהדרת והמוני תיירים שצוחקים בקולי קולות.

בחופשה. כמונו.

ביחד עם יין טוב ווייב מקסים, הערב הזה יהיה נהדר.

בעצם, אנחנו סוגרים את היום המקסים הזה, באותו רחוב בו התחלנו בבוקר.

La Prosciutteria, Via Guglielmo Oberdan, 19/a 

ויהי בוקר ויהי ערב, יום שלישי בבולוניה

קפה ארומה האיטלקי Aroma 

בפעם הקודמת לא הצלחנו לבקר בבית הכנסת של בולוניה. גם הפעם שלחתי מייל מראש אך לא נעניתי. למרות זאת, אנחנו מנסים את מזלנו.

בדרך לשם, שוב מתחת לקשתות שאני לא מפסיקה להתפעל מהן, אנחנו עוצרים בבית קטן מקסים מיוחד ושליו.

כמעט ביתי.

מרצ׳לו הוא הבחור שמסר לנו את הדירה ואמון על כל מחסורנו בה.

לעצתו, אנחנו עוצרים בבית הקפה הזה, שבו הוא עוצר כל בוקר בעצמו, בדרכו לעבודה.

לכי הוא אומר לי בהתלהבות. לא תצטערי.

לא הצטערתי.

ארומה הוא בית קפה אינטימי שנמצא מחוץ לסצינת התיירות, הקוואטרילאטרו וסביב לו.

התפריט בבית הקפה מצומצם מאוד וכך גם המאפים.

אבל הקפה…..

דגמנו קפה טורינזה (מטורינו) שהוא אספרסו קטן וארומטי עם שוקולד מריר שנמס לקרקעיתו.

הקפה הוגש בכוסית על רגל, קטנה, חמימה עם שוליים מוזהבות.

רק על זה הם מקבלים אצלי דוז פווא.

איזה יופי.

הכוסית הקטנטנה הזו מקפיצה את הגוף בבוסט של אנרגיה מטורפת.

הארומה נפלאה.

וואו.

הקפה השני, מעלה דמעות בעיניי כמעט מיד.

קפה אלה זאביונה.

זהו קפה כהה עם מעט חלב רותח, שמוסיפים לתוכו קרם שמוקצף בחוזקה מחלמונים, סוכר ומעט יין מתוק.

התוצאה היא : קרם צהבהב סמיך, חלק ומתוק – הזאביונה.

כשהזאביונה בא במגע עם הקפה הכהה והלוהט, נמס לו הזאביונה בעדינות, ממתיק את הקפה, יוצר קצף צהבהב מעל ומעניק טעם אלכוהולי עדין עדין.

את המשקה הטעים והמתוק הזה היתה אמא מכינה תמיד לפתיחת הצום, שלאחר צום יום הכיפורים.

אחרי שהגוף תשש מצום במשך יממה ויותר, נהגו אצל אמא לפתוח אותו בשלוק של ערק (כן כן גם לילדים) שנתן תנופת אנרגיה לגוף הרדום ומיד לאחריוֿ, כוס קפה חזק וחם עם חלב חם וזאביונה.

מתכון לזאביונה הנפלא פה:  הזאביונה.

בעצם מדובר במכת אנרגיה מרוכזת, שבאה להחזיר את הגוף  מיד לחיים, לאחר תשישות של יממה.

כדרכי, אני לא מתאפקת כשמדובר בחוויה רגשית כזו ואני ניגשת לבעלים וחולקת איתה את רגשותיי.

היא מתרגשת מיד ואוחזת בידי, מודה לי שוב ושוב על הסיפור ואני יכולה להישבע שגם אצלה בעין יש ניצוץ קטן של דמעה.

המתיקות של הזאביונה והבוסט של היין עושים את שלהם ועכשיו אנחנו לגמרי נמרצים ומרוצים.

Aroma, Via Porta Nova, 12/b 

בית הכנסת של הקהילה בבולוניה

מבית הקפה אנחנו ממשיכים עוד מעט ברחוב פורטה נובה, שמגיע לשער פורטה נובה, אחד מ-12 השערים העתיקים של העיר בולונייה.

בין קפה ארומה לשער הפורטה נובה, אנחנו פונים שמאלה, ברחוב גומבורטי, שם ממוקם בית הכנסת של הקהילה היהודית בבולוניה.

כמו בפעם הקודמת, ולמרות שבית הכנסת סגור ומסוגר, יש פה שני חיילים שעומדים בפתחו ושומרים 24/7.

על הרצפה מול דלת הכניסה מוטבעות אותיות בארמית (?).

לא. פשר המילים הוא : קהילת קודש בולוניה יגן עליה אלוהים.

אני פונה לחיילים ומנסה לדלות מהם מידע.

אחד מהם מספר לי, שבית הכנסת פתוח רק באירועים מאוד מיוחדים אבל מציע לי לראות את חזיתו מהרחוב הבא.

אנחנו חוזרים לפורטה נובה ופונים מיד שמאלה ברחוב מריו פינזי.

חזית בית הכנסת ניגלית לפנינו, המבנה גבוה, גדול ומרשים עם מגן דוד גדול המוטבע בקירותיו הקדמיים.

גם פה הוא סגור ומסוגר וגם פה נמצאים חיילים שעומדים על משמרו.

על לוח האבן חרותים שמות יהודי הקהילה שנספו.

Sinagoga di Bologna, Via de' Gombruti, 9, 40123 Bologna

Sinagoga di Bologna, Via Mario Finzi Bologna

הפיתות של בולוניה

שתי ״פיתות״ מיוחדות אופייניות לאיזור זה.

הפיאדנה שאכלנו גם במודנה, והיא מעין פיתה לבנה רכה, סוג של טורטיה איטלקית piadina.

בתוכה ממלאים מכל טוב: בשרים שונים, גבינות, פירות ירקות עם ארוגולה או בלי, אח״כ מגלגלים אותה חמה לתוך

נייר והיא נפלאה!!!

יש מקומות מיוחדים שמוכרים רק את הפיאדנה והן נקראים פיאדנריות.

אפשר למצוא כמה ברובע שמסביב לאוניבסיטה ויש לזה הגיון: מדובר במאכל משביע, מהיר וזול.

אחת הטובות היא פידנריה סן ויטלה.

שהיא חביבה על כל מי שעובר לידה ובעיקר על הסטודנטים.

Piadineria San Vitale, Via S. Vitale, 62/b, 40125 Bologna BO, Italy

ה״פיתה״ השניה היא הטיג׳לי tigelle.

גם היא מעין פיתה קטנה ועבה שמוטבעת עליה מעין חותמת, ועכשיו האיטלקים מכינים אותה גם מקמח מלא

וקמח כוסמין ובדרך כלל היא מוגשת לצד הבשרים והגבינות הקרות.

מוקה ופאסטלי

אנחנו חוזרים לרחוב פורטה נובה וממשיכים לכוון השער של פורטה נובה בערך שתי דקות הליכה.

אני משתגעת על הפינות הקטנות והאפלוליות שנגלות בדרך, הנסתרות. על שערי הברזל הסגורים, שאני סקרנית לדעת מי גר מאחוריהם.

בסוף  רחוב פורטה נובה ומול השער ההיסטורי אנחנו פונים ימינה. זהו רחוב אוגו באסי, הוא רחוב ראשי ויש בו את אחד השווקים הכי נהדרים בעיר הזו.

אבל עוד קודם לשוק המקסים הזה, אני מבקשת לעבור בעוד שתי תחנות חשובות, אחת מהן ברחוב מרקוני.

מפורטה נובה אנחנו ממשיכים ישר ברחוב מרקוני ועוצרים במספר 20 בו.

אחת היא לי לכל מקום שאני מגיעה אליו. לחפש חנות כלים מקומית ושם לשוטט בין המדפים ולגלות כלים שאופיינים למטבח המקומי ושבעזרתם אוכל לבשל במטבח שלי מאכלים מקומיים.

כך היה במרוקו עם הטאג׳ינים והכלים המרוקאיים, כך בבודפשט עם המכשיר להכנת נוקטלי, כך ברומא עם  הקרש לניוקי. 

היום זה הכלי לפאסטלי.

הכלי לפאסטלי נראה כמו מועך תפוחי אדמה (יש עוד אחד שונה ממנו, אבל קשה לעבוד איתו אז וויתרתי).

דרך החרירים הגדולים יחסית, אפשר להעביר את עיסת הפסטה המיוחדת של הפאסטלי ישירות אל תוך המים הרותחים או המרק הרותח.

המיוחד בפסטת הפסאטלי, שמכינים אותה מפירורי לחם, ביצים ופרמז׳ן, בניגוד לפסטה שמכינים ממקמח דורום או קמח 00 עם ביצים או מים. (בצפון הפסטה עם ביצים בדרום הפסטה עם מים).

את הפאסטלי מבשלים בציר בקר עשיר טעים, ממש כמו הטורטליני.

via Guglielmo Marconi, 20

מאמבו היא אמנות בולונייזית

עם השקית המטלטלת על כתפינו אנחנו יורדים ברחוב מרקוני עד לרחוב מינזוני, שם בכיכר הגדולה אנחנו פונים שמאלה והנה אנחנו במוזיאון מאמבו.

ג׳יאורג׳יו מוראלדי הוא הצייר המפורסם ביותר שיצא מבולוניה. קומה שלמה מוקדשת לציוריו.

אני מדלגת על ציורי הנוף שלו והרישומים הקודרים.

אותי מעניינים יותר ציורי הטבע הדומם, שהם הכי יפים בעיניי.

הכי יפים באוסף הם ציורי הבקבוקים שלו.

נקי, ברור, נאיבי.

כמו של פעם.

MAMbo, Via Don Giovanni Minzoni, 14, 40121 Bologna BO, Italy

מרקטו די ארבה

אנחנו שבים למרקוני ועולים איתו חזרה עד לרחוב אוגו באסי, בפנייה משמאל, כמעט מיד לאחר הפנייה ממרקוני לאוגו באסי נמצאת הכניסה לשוק העשבים של בולוניה.

בעצם, השוק הזה הוא שוק הקניות המקומי של התושבים, של עקרות הבית.

ממש, כמו שוק הכרמל, שהוא תיירותי מאוד, אבל עדיין הוא שוק הקניות של תושבי תל אביב והסביבה.

פה יש פרומג׳ריה וותיקה, דור שלישי. בפעם הקודמת קנינו אצלם גבינות וקיבלנו הסבר מקיף, גם הפעם נחזור הביתה עם גבינות מהאב-בן הנחמדים הללו.

השוק הזה הוקם בשנת 1910, אחרי שהופצץ בזמן המלחמה וכמעט שנהרס כליל, הוא שופץ שוב בשנת 1949.

פה הן תקננה הכל, עקרות הבית הבולונזיות:

פירות, גבינות, בשרים, נקניקיות טריות, יין, זיתים, פרחים, לחמים, ומה לא.

העונתיות בדוכנים משגעת אותי.

עכשיו עונת האביב, ופה אפשר למצוא רק ירקות ופירות שאופייניים לעונה אין פה ענבים כרגע, אין תאנים.

יש ארטישוק, הרבה ירוקים, פול ירוק ואפונה, אספרגוסים.

רק מה שהטבע נתן.

עכשיו.

מסתברש מאוד אוהבים פה בשר סוס והוא נמכר בנפרד, עם שילוט מיוחד.

לא טעמתי. לא מסוגלת. 

אנחנו מגלים שהשוק המתוק הזה עבר שינוי קל-כבד בשנתיים האחרונות ובמהלכן נפתחו בו מספר מסעדות, אחת מהן גדולה, יפהפיה, שמאוכלסת בעיקר בחלל פאטיו אחד גדול ויפה. אלטרו altro היא מסעדה ממש יפה וגם האוכל נראה נהדר.

פה אנחנו מחליטים לאכול ארוחת צהריים.

אני מזמינה את הטורטלונה האופייניים לעיר, שמנמנים ומתפקעים מריקוטה בהמון חמאה מוזהבת ועלי מרווה וזוגי לא מוותר על הבולונייזה, ששונה פה מזה שאכלנו אצל אנה מריה.

פה הוא עשיר יותר בעגבניות וזמן הבישול שלו קצר יותר.

הטריות  והריחות הנהדרים עושים לי סחרחורת וחשק גדול לבשל ולאכול ארוחת ערב בבית ואני עוברת מדוכן לדוכן ולוקחת מכל הבא ליד. שמחה גדולה לעבור מדוכן לדוכן ולקנות את מיטב התוצרת של המקום.

השארתי מקום לקינוח, כי אני יודעת ששתי דקות הליכה מפה יש עוד ג׳לטרייה נחשבת. כשזה מגיע לגלידות אני מאורגנת היטב.

כשיוצאים מהשוק לרחוב אוגו באסי פונים מייד שמאלה ומיד ימינה ושם היא נמצאת.

ג׳לטריה ג׳יאניני.

כרגיל, אני דוגמת שני טעמים :

אחד קרמי נפלא שעשוי מחלב שמן, ביצים, מסקרפונה וקוקוס.

הם קוראים לו סמוראי Samurai.

והשנייה עם אגוזי לוז שנקלו עד שהם שחומים מאוד והיא נקראת che fatica farlo. כמה קשה להכין את זה?

שתיהן נ-ה-ד-ר-ו-ת. 

כן, גם גלידה הם יודעים להכין. נהדרת, קרמית ועשירה.

Gelateria Gianni, Via Monte Grappa, 11, 40121 Bologna BO, Italy

הערב יורד.

ואנחנו מורדים במוסכמות, בנורמות ובחוקי האפרטיבו המקומיים.

במקום אפרטיבו אנחנו רוצים קפה ומשהו מתוק. ולא סתם משהו מתוק, אלא בבית קפה שעומד שם כבר 120 שנים.

מקום שהוא מוסד קולינארי והיסטורי בעיר שהיא רוויית מוסדות קולינארים והיסטורים.

המאפים נהדרים, אני לא ממש יודעת במה לבחור.

המלצרים והברמנים כרגיל במקומות כאלה, לבושים בחולצות בוהקות בלובנן, עניבות שחורות, נימוס ושירות מטורפים.

קלאסיקה.

אמרנו?

‪Cafe Pasticceria Gamberini, 12 via Ugo Bassi. ‬

כמו תמיד, אחרי בוסט של אנרגיה ועדיף של קפה ומאפה.

אנחנו מוכנים במלוא המרץ לחקור את המקום הכי קרוב לבית, שעד כה רק עברנו דרכו שוב ושוב.

פיאצה מאג׳ורה וכנסיית סיינט פטרוניוס וסביבתה.

פיאצה מאג׳ורה וסיינט פטרוניוס ומסביב לה

הפיאצה הזו היא אחת הפיאצות היפות ביותר באיטליה וגם אחת הגדולות.

האמת, אין בעיה למצוא פיאצות יפות וגדולות בארץ הפיאצות.

אבל זו מאוד מרשימה והיסטורית וחוזרת עד למאה ה-12.

בקצה הפיאצה עומדת לה הכנסייה העתיקה אף היא של סיינט פטרוניוס. הפרוטקטור של העיר.

הכנסייה הזו נבנתה לפני כ-600 שנה.

היא תוכננה כמבנה גותי ונבנתה מאבני המקום. הצבע האדום חוזר שוב ושוב בלוחות השיש, הקירות והעמודים שבתוך הכנסייה.

הייחוד בפאסדה שלה הוא, שחצייה התחתון הוא שיש וחציה העליון נותר חשוף. בריקים בלבד. עתיקים מאוד.

הכוונה היתה לצפות את כולה באבני השיש הלבן-אדום-וורוד הזה, אבל משהו השתבש שם ואני שמחה על כך, כיוון שהמראה הנוכחי שלה מאוד מיוחד בעיניי. עושה טוב לכנסייה הזו ללבוש חצי שמלה מהודרת וטופינג של בריקים עתיקים וישנים.

בתוך הכנסייה יש אורגן עתיק מאוד, מן העתיקים בעולם, ובכנסייה הזו נחגגו הכתרות חגיגיות.

הכנסייה יפה מאוד, הצבעים, העמודים הגדולים והתקרות מאוד מיוחדות. אבל דבר אחד מיוחד ושונה שבה את עיני.

קפאלה צדדית שקירותיה רופדו בריקועי נחושת מצויירים.

לא מכירה כזו אומנות בשום כנסייה שביקרתי בחיי. לא בהיקף כזה.

הכיפות הקמורות של תקרת הכנסייה מצויירות בידי אמנים.

בחיי…

לא חשוב כמה כנסיות ראיתי בחיי, כשאני רואה אחת כזו אני תמיד אומרת: וואו.

הפונטנה של נפטון אל הים 

זו פונטנה בת 500 והיא השנייה בעיר ויושבת על פיאצה קטנה שממשיכה את פיאצה מאג׳ורה.

נבנתה בהפרש של שנה מהפונטנה ווקייה (שהיא העתיקה ביותר, בהמשך).

פסל המלך נפטון מוצב גבוה מעליה והיא נמצאת בכיכר קטנה שגובלת ברחוב אוגו באסי.

זו הכיכר הקטנה שנמצאת בין בית העירייה (palazzo comunale) וארמון הפודסטה (palazzo del podesta)

Piazza e Fontana del nettuno

עוד כמה פסיעות לכוון אוגו באסי ומצד ימין על הקיר תבנית אבן.

על הקיר הגובל באוגו באסי  מוטבע פסל של אביהם של העניים.

marella padre dei poveri.

ולא רחוק משם, אם פונים שמאלה, על רחוב אוגו באסי, נמצאת הפונטנה ווקייה, שהיא הפונטאנה הראשונה שנבנתה בעיר בולוניה.

היא גדולה ומרשימה.

Fontana Vecchia – Via Ugo Bassi, 2/B, 40121 Bologna BO

שוקולד – Majani

מספיק עם פיאצות ופונטנות וקתדרלות.

הגיע זמן שוקולד.

ומה טוב יותר משוקולד שעושים פה כבר 220 שנה?

עכשיו זה סוף האיסטר (פסחא) והחנות מקושטת בדמויות ובתערוכות של שוקולד נהדר.

מריר דחוס ומלא בטעמים.

עמוסים בקופסת שוקולד ענקית עם מליון טעמים וצורות, אנחנו עושים דרכינו בחזרה הביתה.

היום אנחנו אוכלים בבית.

שמחים וטובי לב אנחנו שמים פעמינו לדירה היפה שלנו.

היום אוכלים בבית.

 Majani ,Via de' Carbonesi, 5, 40123 Bologna

הגענו הביתה רעבים ומוכנים לטרוף את מה שסיפק לנו מרקטו די ארבה הנפלא.

כל טוב איטליה על השולחן שלנו :

בשרים קרים מאמיליה רומאניה, תפו״א צלוייים, חזה עגל בפירורי לחם שנקרא קוטלטו, תותים מתוקים, נקניקיות מטוגנות וזיתים כבושים, לחם נפלא, שעשה את כל הדרך מאלטמורה שבפוליה.

יחד עם הפרימיטיבו הארגמני והזיתים האגדתיים של אסקלונה מלה מרקה השכנה אנחנו בהיי.

אחרי הארוחה אנחנו לא מוותרים על בילוי ערב וסוגרים אותו בביר יין שבפיאצה קאבור.

לילה.

טוב. 

 ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי בבולוניה

אני אוהבת להתחיל את הבקרים שלי בחו״ל בבית קפה מעניין, שוק אוכל או מאפייה מיוחדת. לכן, אני גם נמנעת מלהזמין ארוחות בוקר כשאנחנו מתאכסנים בבתי מלון. בעיקר אני אוהבת מקומות עם אופי, היסטוריה, יופי ועיצוב.

הרבה מודיעין אני עושה לפני שאני מגיעה למקומות חדשים.

 כמובן שעדיף שיהיה בו גם קפה משובח.

הבוקר, הגיע תורו של עוד מוסד קולינארי בבולוניה. בית קפה מאפייה אימפרו Impro.

מכיוון שהחלטנו היום לספוג קצת ירוק וטבע, אנחנו גם מחליטים לערוך פיקניק באחד הגנים היפים של העיר בולוניה, לכן אנחנו סוטים עוד קודם למרקטו דלה ארבה, השוק החביב עלינו, ומצטיידים במלוא תיק הגב.

בקבוק יין אדום ואנחנו מסודרים.

היום זה יום שישי.

ביום שישי יש שוק שבועי ליד פיצה אוגוסט 8.

אני חובבת שווקים ידועה אז השוק הזה נכנס אוטומטית לרשימה.

אבל קודם כל אימפרו, שנמצא במקרה (:) בדרך לשוק.

זו המאפייה הגדולה ביותר שראיתי עד כה בבולוניה עם המבחר הגדול ביותר.

פה הם אופים בעיקר מאפים מודרניים ואין התייחסות כמעט למאפים מסורתיים (ממש בקטנה).

אבל המבחר שלהם באמת מטורף.

החל ממאפי בוקר: קוראסונים בכל המינים, ממולאים בקרם פטיסייר, קרם פיסטוקיים, קרם ריקוטה, קרם שוקולד וקרם שקדים, עבור דרך מאפים כמו קנולי, טארטים קטנים עם פאטיסייר ופירות יער, עוגות קרם ומוסים.

כריכונים קטנים בלחמים מעניינים או בקוראסונים. טארטלים עם ריבות או קצפות, או קרמה פסטישרייה (קרם פטיסייר)  מקושטים ומאובקים באבק של כוכבים ושל אבקת סוכר.

סחרחורת.

למרות כל העושר הזה, אני בסופו של דבר בוחרת במאפה אחד קטן צנוע ופחות מוכר.

veneziana alla crema

שהוא מאפה בריוש, כמו סופגנייה, אפוי וממולא בקרם פטיסייר.

Impro via dell'Indipendenza, 39, 40126 Bologna BO 

השוקֿ

אין יותר מידי מילים להכביר על השוק הזה. יש בו המון סחורה פשוטה בדרך כלל, אבל השוק מסודר, נקי ושקט, סיבה טובה כשלעצמה לשוטט ביום שמש מקסים. פה ושם אפשר לאתר מציאה אחת או שתיים.

מי שחובב נעליים, תיקים ובגדים פשוטים ובמחירים מצויינים יכול למצוא פה הכל.

מצאנו מוקאסינים כחולים יפהפיים, מייד אין איטלי,  במחיר מצחיק של 30 יורו.

הכל יש פה :אפילו כלי מיטה, לבנים, חזיות ומה לא.

 Mercato "La Piazzola di Bologna, Piazza dell'8 Agosto, 40126 Bologna

שווקי יום א׳ חביבים עליי במיוחד.

אבל לצערי אנחנו מפספסים אותם פה הפעם. הם מקסימים ויש בהם הרבה אופי ודוכני אוכל.

Mercato del Novale ,viale Giosuè Carducci, 40125 Bologna 

Mercato Ritrovato ,Via Azzo Gardino, 65, 40122 Bologna

עכשיו אנחנו שמים פעמינו לגנים היפים של בולוניה. רבע שעה ברגל עד לפורטה סטפאנו.

גני מרגריטה מקסימים, גדולים וירוקים. יש פה שבילי ריצה ושבילים לרכיבה על אופניים, יש בריכות מים גדולות וגשרים קטנים מעליהם. זו דרך מקסימה ומקום משגע לבלות אחר צהריים יפה ושטוף שמש בעיר. על הדשא הירוק, עם פיקניק קטן ובקבוק יין זו בהחלט אתנתא מרגיעה עבורינו.

אחרי שבלענו את רחובותיה, סימטותיה והרבה ממנעמיה, כיף לנו, לרבוץ על הדשא הירוק, בשקט הפסטורלי, יחד עם הברווזים והמיית הימים במזרקות.

Giardini Margheritia .pizza di Porta Santo Stefano, 40136 Bologna BO

שלווה,

ירוק,

מים,ֿ

וברווזים.

זהו.

הגיע הזמן להיפרד ממך יפה. ואין דרך טובה מזו מאשר להגיע שוב לקמרה קון ויסטה.

ברחוב שהוא הכי יפה בעיניי בעיר היפה הזו.

כדי להגיע לקמרה קון ויסטה, אנחנו יוצאים מהגנים של מרגריטה, עוברים דרך השער העתיק של פורטה סטפאנו, די מיד בתחילת הרחוב, אנחנו נעצרים בפעם האחרונה לדגום גלידה נוספת.

האחרונה שלנו, בסיבוב הזה.

לקרמרייה הזו יש חדר אחורי ומתוך החנות אפשר לראות את חביות המתכת בהם מייצרים את הטעמים המיוחדים של הגלידות.

זו הקרמרייה שיש לה לבורטרייה. כלומר :מעבדה לפיתוח טעמים.

האיטלקים אוכלים גלידה כל יום וכל השנה. קיץ או חורף.

צודקים. למה לא בעצם?

אני בוחרת (שוב) בשני טעמים:

גלידת מסקרפונה וצנוברים שהיא עדינה עדינה, נהדרת וטעימה, (אבל לדעתי זו של פיאצה קאבור עולה עליה).

והשנייה מפתיעה וסוערת:

גלידת פיסטוקים מלוחים מאיסטנבול, שהם קוראים לה באופן לא מפתיע : בוספורוס.

מעולם לא אכלתי גלידה מלוחה ולא ממש גיבשתי דעה אם נהניתי או לא. אין ספק שהיא היתה מעניינת ומפתיעה ושווה התנסות.

Cremeria Santo Stefano, 70 via Santo Stefano 

זהו בולוניה.

זמן להגיד שלום, ֿ

כמעט,

רק עוד כוסית אחת של פרוסקו צונן ומשמח,

רק עוד ישיבה אחת בחוץ, באוויר הקריר והמרענן,

רק עוד מעט צלילים יפים של מוסיקה וצחוק של אנשים חסר דאגה,

רק עוד פעם אחת לפני שהולכים.

סוגרים את הערב האחרון שלנו בקמרה קון ויסטה ברחוב היפהפה של סנטו סטפנו.

Camera con vista Via Santo Stefano, 14/2a 

עוד המלצות למסעדות וטרטוריות וקונדטוריות 

שם אכלתי פרמיג׳יאנו נפוליטני טעים להפליא

וכמובן את הפסטה המקומית, שעשויה מפירורי לחם ופרמזן .

בדרך כלל הפאסטלי מוגש כמו הטורטליני בתוך ציר בקר עשיר אבל החבר׳ה פה לקחו אותה צעד אחד קדימה ובישלו את הפאסטלי ברוטב חמאה משגע.

הפאסטלי pasatelli. 

Scalinatella ristorante pizzeria Bologna, Via Caduti di Cefalonia, 5/e, 40125 Bologna BO, Italy

ומסעדה נוספת  נהדרת נהדרת

כמובן אוכל איטלקי קלאסי

(כי זה מה שאני הכי אוהבת בעולם….קלאסי!).

Trattoria della Santa, Via Urbana, 7/F, 40123 Bologna BO, Italy

שתי מאפיות מיוחדות שהן גם בתי קפה מקסימים 

פאפרה שהוא בית קפה ממש מול המגדלים והוא מקסים, מקסים, מקסים

עם צעירים מתוקים ועיצוב משגע ועוגות וכריכים לא מהעולם הזה.

Pappare, Via De' Giudei, 2, 40126 Bologna BO, Italy

ומקום אחר,פורנו בריזה, שיש לו מספר סניפים בעיר (גוגל)  צנוע יותר עם קרואסון מופלא קפה מצויין

ושקט של מקומיים.

Forno Brisa, Via S. Felice, 91A, 40122 Bologna BO, Italy

צ׳או בולוניהֿ, צ׳או בלהֿ, צ׳או בליסימה.

איזו עיר מופלאה ונהדרת.

אנחנו נשוב.

בוודאות.

לפוסט נפרד לאזור אמיליה-רומאניה  אמליה רומאניה ולה מרקה

לפוסט נפרד על פיקו בולוניה  פיקו בולוניה