לפני 26 שנה, ביקור זריז בפיאצה המרהיבה סיבוב קטן, תור ארוך בדואומו…….נו לא חשוב נחזור בהזדמנות והופ…..
26 שנה. יאללה לאן נעלמו 26 שנים??
סיינה.
טוב וואו.
וואו וואו וואו.
איזו עיר מטורפת.
מהממת.
יפהפייה ומרהיבה.
וואו
לא רק הדואומו המטורף, שבזכותו מגיעים לעיר מליוני תיירים בשנה, לא רק בזכות הפיאצה המרהיבה והמיוחדת…
זו פשוט עיר מקסימה.
מקסימה.
וככל שהיא מתויירת ככה היא קטנה ומשפחתית כמעט אנטימית.
הקתדרלה של סיינה היא שם דבר בטוסקנה ובאיטליה כולה. היא יפהפיה ומכילה אוצרות אומנות כמו פסלי מייכאל אנג׳לו.
הארכיטקטורה והעושר האינסופי של הקתדרלה עוצרי נשימה.
התורים עצומים וכדאי וחובה כמעט להזמין כרטיסים מראש.
מכל פינה בעיר אתה מביט למבנים יפהפיים ועתיקים, לכיפות ומגדלים נישאים מעל,
להיסטוריה וארכיטקרטוה מיוחדת במינה. כזו שרק איטליה יכולה לספק.
כמה טוב שחזרתי לסיינה.
המלון שלי כרגיל בצ׳נטרו סטוריקו. כי לוקיישן לוקיישן לוקיישן ןעבורי זה מאסט.
גם אם צריך להתפשר על רמת המלון אתפשר ובלבד שהלוקיישן שלי יהיה מרכזי.
למה? כי כך אתה מרגיש חלק מהמקום, מהתושבים, מהסביבה והחוויות והווייב.
בכל פעם שאתה יוצא מהמלון אתה משתלב ונסחף מיד לאווירת העיר ולווייב הקסום שלה.
החדר שלי ענקי ומרווח בתוך פלאצו עתיק – שהוא בניין ישן בן 4 קומות וטרצה ענקית (מרפסת).
גם גינה מרווחת ומדהימה במתחם הארמון היפה הזה, והיא משקיפה לנוף המופלא של הגבעות מסביב לסיינה.
שאגב, נמצאת בטוסקנה.
את החדר במלון הזמנתי באתר ידוע שעה לפני, ברכבת.
לא, לא נלחצתי מדובר בחודש יוני והתיירות אינה בשיאה.
אבל סיינה בשיאה ביולי אוגוסט, כיוון שהיא אחת הערים הכי יפות ומתויירות בטוסקנה, שהוא האזור אולי הכי מתוייר בכל איטליה.
לא מומלץ ביולי-אוגוסט. לא ממש.
מזג האויר ביוני נהדר ולא חם מידי, המחירים סבבה, העיר רגועה ואין הצפה מוגזמת של תיירים.
היה אחלה.
הקונטרדות
העיר עצמה מחולקת ל 17 אזורים עוד מימי הביניים ועד היום.
לכל רובע יש את הדגלים שלו, הצבעים שלו ואיתם הוא מגיע בכל שנה לפסטיבלים, לאירועים שונים וכמובן לקורטיאו שהוא האירוע המרכזי והמכונן של העיר.
על רוב הבניינים העתיקים אפשרלהבחין בתבליטים קטנים בפתחו של הבניין, עשויים מאבן, צבועים ומסותתים לצורות ודמויות שונות – אלו סמלי הרבעים והם נקראים קונטנדות.
לכל אחד מרובעי האיר – 17 במספר – יש את הקונטנדה שלו.
סיינה
סיינה היא עיר ביניימית קטנה וקסומה, שנעוצה בגבעות המוריקות, בלב כפרי ירוק מרהיב ומוקפת בגבעות העגלגלות המשופעות והיפהפיות שטוסקנה ידועה בהן.
כמו בעוד ערים אחרות באיטליה (למשל באורבייטו), לפני אלפי שנים התיישבו בסיינה קבוצת בני אדם הנקראים: אטרוצקים. איש לא יודע מה מקורם ומנין באו, אבל חוקרים היום סבורים, שהם הגיעו מאזור אנטוליה שבטורקיה.
האטרוצקים היו עם חכם, בנאים מושלמים ושרדנים לא קטנים.
תחילה התגוררו האצטרוקים במערות טבעיות מאדמות הטוף, אותם חפרו והרחיבו עד ממש לערים שלמות מתחת לאדמה. לאחר מכן עלו על פני האדמה והותירו אחריהם מבנים הנדסיים מפוארים שעומדים עד היום.
עד היום באיטליה ניתן לטייל בערים שנבנו מתחת לאדמה ולהתפעל מחוכמת האטרוצקים. למשל באורבייטו.
ככל הידוע האטרוצקים הגיעו רק לאיטליה והתיישבו במעט ממחוזותיה:
מעט באמליה רומאנה, קצת באזור נאפולי ובעיקר במרכז איטליה.
האימפריה הרומית, שכבשה כמעט את כל העולם הישן ושלטה בו מאות שנים, העתיקה את שיטות הבניה וההנדסה הגאוניות של האצטרוקים.
כך היא סללה דרכים, שעד היום משמשות את האירופאים,
בנתה גשרים שעומדים על תילם גם 2000 שנה לאחר בנייתם,
הרימה לגובה מצודות, טירות וארמונות וחצבה אגני מים ותעלות להובלתם.
האימפריה הזו – שאבה את מלוא היידע והחוכמה מהאטרוצקים, הכפילה והשוותה.
כנהוג בעת העתיקה, מי שניהל את הערים הללו, היו נסיכויות, משפחות אצילות ועתירות נכסים.
למשל בסיינה שלטו זמן לא מועט משפחת טולומאי או משפחת סלימבני.
אלה מונצחות בכיכרות, פסלים ורחובות הקרויים על שמם, בסיינה העיר ובמחוז כולו.
סיינה הפכה לעיר עשירה בעיקר בזכות היותה מרכז מסחרי חשוב ובשל כך גם היתה חזקה צבאית.
אלו היו תקופות בהן נסיכויות נלחמו זו בזו.
כך למשל ידוע על הקרב העקוב מדם בין סיינה לפירנצה, שמונצח עד היום על קירות הפאלצו פובליקו,
שחולש על הפיאצה דל קמפו המרהיבה.
לאחר המלחמה הקשה הזו, הוקמה בעיר מועצה שהורכבה בעיקר מסוחרים ובורגנים בעלי ממון –
תשעה אנשים בסך הכל – שנקראה ״נוביצ׳י״ . (נובה = 9 באיטלקית). 200 שנים לאחר מכן פורצת
עוד מלחמה בין פירנצה לסיינה עכשיו משפחת מדיצ׳י העשירה מפירנצה מנצחת ועוברת, לשלוט
בסיינה.
כאמור, העיר עצמה בנויה על גבעות עגלגלות וגבוהות והדרך אליה מתפתלת ועולה.
הרחובות בצ׳נטרו סטוריקו גם הן סמטאות מתעקלות, חלקן צרות ואפלות כיאה לעיר איטלקית
מימי הביניים ולא פעם נדרשים שרירי רגליים חזקות כדי להגיע מנקודה אחת לשנייה.
מליוני תיירים המגיעים כל שנה לספוג את כל היופי הזה אינם טועים.
יש פה מסעדות מצויינות,טרטוריות, אוסטריות ופיצריות. יש פה גלידה מעולה, חנויות מסחר ואמנות,
ברי יין ובתי קפה, קונדטוריות מצויינת, מעדניות מטריפות חושים והמון היסטוריה מרגשת,
שמורגשת בכל פינה, עיקול ופיאצה.
הכל בסטייל ובחן מקסים.
עיר קסומה.
בסמטאות הקטנות, האפלוליות, והצרות יש פינות חמד רבות, בתי אוכל וקפה, בהם אפשר לשבת, להניח
את הרגליים ולהנות מהרגע. אולי כוס של קפה, אולי גביע של יין טוסקני מקומי טוב.
עיר של חיים טובים והרבה יופי.
יש המשווים את סיינה לפירצה , אולי בגלל המלחמות העקובות מדם והקרבה זו לזו, אולי בגלל
היופי עוצר הנשימה של שתיהן, אולי בגלל ההסטוריה והחיים הטובים המשותפים לשתי היפות האלה,
אבל פירנצה היא פירצה ואין שנייה לה בעולם כולו. פוסט נפרד על פירנצה פה פירנצה נסיכה טוסקנית.
את התיקון לטיול ההוא הקצר והחפוז מלפני 26 שנה אני עושה עכשיו.
חלון הזדמנויות קטן שנוצר הביא אותי להשאר מספר ימים לבד והפור נופל כמעט מיד.
אני מחליטה שאת הימים הללו אני אבלה בסיינה, שנשארה בלב ובמחשבות 26 שנים, כמעט כמו
אהבה בלתי ממומשת.
שעתיים נסיעה ברכבת נוחה ושקטה מביאים אותי לעיר.
לבד.
אני אוהבת לבלות גם לבד. ואני יודעת לבלות היטב גם לבד.אפילו בחו״ל.
לשוטט לבד, לשבת בבית קפה או במסעדה, למצות אל כל המקומות שמופיעים ברשימה שהכנתי מראש,
להירגע בגינה קטנה ואפילו ללכת למקומות אהובים שוב ושוב. לבד.
אבל רק לפעמים.
היהודים בסיינה: בעבר התגוררה בסיינה קהילה יהודית די עניפה.
כיום אין בה אף יהודי ככל הידוע, אבל נותר בית הכנסת הקטן והעתיק, והוא מתוחזק ופתוח
ואפשר לבקר בו.
יום ראשון – יאללה מתחילים
מיד כשאני מגיעה לחדר, כהרגלי, אני זורקת את המזוודה הקטנה שלי על המיטה ומבלי לפרוק דבר ממנה,
אני שועטת למרכז ההסטורי להכיר את העיר.
פיאצה דל קאמפו
בכלל לא חשוב איפה תשבו בפיאצה הזו, ב cafe fonte gaia או ב la costa או בכל מקום אחר שסובב את הכיכר.
העיקר שתשבו בכיכר !
העניין פה ועכשיו הוא לא האוכל או השתייה אלא המראות הנפלאים שלה, העוצמה והיופי, שלא התרגלתי אליו, גם כשבאתי אליה שוב ושוב במהלך 4 הימים הבאים. ועכשיו כשאני כותבת זאת אני מתגעגעת לכיכר המרשימה
והמיוחדת הזו.
בכל שעה משעות היום היא יפה, היא שונה, היא אחרת. בבוקר המנומנם, בצהריים השמשי וגם לעת ערביים המתערפל. אבל הכי יפה היא לקראת שעות האפרטיבו, בה השמש מתחילה לרדת, הכל נצבע בצבעים אדומים ורכים,
מלטפים את הפיאצה ואת המבנים המפוארים שסובבים לה, מביאים שקט ושמחה בלב.
כמה את יפה.
בכיכר המטריפה הזו, אני עוברת מספר פעמים ביום, חוצה אותה, מקיפה אותה מתיישבת מולה או בתוכה.
אי אפשר אחרת! היא ליבה הפועם של העיר הזו.
הפיאצה המרהיבה והמפורסמת נבנתה על ידי מועצת התשעה, שניהלה את העיר. כל האירועים החשובים מתקיימים בכיכר הזו ובכיכר הזו, לפני מאות שנים ועד עצם היום הזה, מתקיים מירוץ סוסים מסורתי – הפאליו .
בכיכר הזו גם הוציאו להורג מול קהל מריעים משולהב ומזיע….
הערב, אני מזמינה מרגריטה. שולי הכוס מצופים במלח טעים מעקצץ ו…מלוח… רמת האלכוהול גבוהה מאוד,
בכלל באיטליה לא מתקמצנים על האלכוהול. מחיר המשקה, כמו במקומות רבים באיטליה, כולל כל מיני בשרים,
גבינות ומאכלים קטנים, שילוו את האלכוהול בנאמנות.
Piazza del Campo, Il Campo, 53100 Siena SI
כמעט מתנדנדת אני עוזבת את הכיכר המהממת הזו, לא לזמן רב.
עכשיו ני עושה את דרכי החוצה מהכיכר, דרך אחת מ -11 הסמטאות היוצאות ממנה, חוזרת לרחוב הראשי ועם הגוגל מאפס שלי אני מחפשת מקום אחד פרטיקולארי ורחוק מעין התייר הממוצע.
אני הולכת לאכול באוסטריה osteria degli svitati .
הכניסה לרחוב של הטרטוריה הוא בירידה. בעוד אני חושבת לעצמי שאצטרך גם לעלות אותו אחר כך ….והנה
אני עומדת מול המבוא הצר של הטרטוריה, נכנסת למדרגות צרות ויורדות, לחדר, ועוד אחד, ועוד אחד,
בסופם יש גם חצר קטנה, אבל לא, לא מושיבים אותי בחצר….מושיבים אותי בחדר הקטן שלפניה,
עם עוד 6 אנשים שפרושים על 4 שולחנות.
ֿהחדר קטן. קטן – אבל מבטיח.
שם, מבושמת עדיין מהטקילה, אני מזמינה שתי מנות טוסקניות – איטלקיות קלאסיות: תרד במחבת ופסטה ראגו.
יש לי חולשה לתרד, יש לי חולשה לאוכל פשוט שהמרכיב העקרי שבו הוא המלך ורצוי שזה יהיה ירק.
יש לי חולשה לירקות שמוקפצים במחבת עם שמן זית עדין, מלח פלפל ומעט לימון. כמה טעים.
ולא, אני לא….אני לא מתעייפת לעולם מלאכול פסטה !
שתי המנות מצויינות !
מנות פשוטות ונפלאות שמנקזות לצלחת את כל הטוב שיש בארץ הזו להציע. את כל מה שאני אוהבת באדמה שלה.
התרד טרי, ירוק ורענן, עכשיו זו העונה, הוא מוקפץ במחבת עם מעט שום, תועפות שמן זית נפלא, ומוגש חם עם פלח לימון. שמיים.
אחר כך מגיעה הפישי – pici – שהיא הפסטה האיזורית, מבוססת על קמח ומים ולא על ביצים,
מבושלת אל דנטה בתוך רוטב הראגו העדין והנפלא.
את הפישי pici מכינים בידיים. בעצם מדובר ב״נחשים״ ארוכים ועבים יחסית.
באומבריה השכנה יש פסטה זהה בדיוק, גם היא על בסיס קמח ומים, אולי קצת קצרה יותר,
שם היא נקראית אומבריקלי. אומבריה = אומבריקלי.
אני עוזבת את המקום מאושרת ושמחה……
תם יום ראשון.
Osteria degli Svitati, Via della Galluzza, 34, 53100 Siena SI
היום השני
אל חלומות הלילה שלי חודרים קולות של תופים קצביים, עקשנים וחזקים. לוקח לי מספר שניות להבין איפה
אני ולהבין שהקולות הללו אינם מגיעים מחלומי אלא מבחוץ.
התיפוף הזה מוכר לי ואני מנסה להתעלם ממנו.
ואז אני קופצת מהמיטה: היום זה הקורטיאו של סיינה.
קורטיאו זה מצעד שנתי ודתי, של כל עיר ועיירה באיטליה, זה המצעד בו לובשים את מדי העיר
הצבעוניים, על כל שכונותיה ורבעיה. כל שכונה מתהדרת בדגלים השייכים לה, בכל שכונה סמל וצבעים אופייניים.
תושבי השכונה דואגים מבעוד מועד לקשט את החצרות גם בפרחים בצבעי השכונה, כך שאם הדגל הוא
בצבעי כחול צהוב יעטרו את החצרות בשכונה פרחים בצהוב וכחול או אדום וכחול וכן הלאה.
בשכונה שלי באורבייטו – הסטלה – הצבעים הם צהוב וכחול. ו
אני גומעת את הקפה שלי במרפסת המלון וגומעת את הנוף המדהים, הירוק והמחייה הזה ורצה שוב.
יש לי הרבה תוכניות לעיר הזו ויש לא מעט מקומות שאני רוצה להספיק.
ברחוב הראשי אני סוטה ימינה ונכנסת לפלאצו יפהפה עם חצר יפה ומטופחת, הגעתי ל אקדמייה קיאנה
accademia chigiana
accademia chigiana
מדובר באקדמיה למוסיקה של העיר סיינה.
בפנים, בתוך הבניין מוזיאון כלי הנגינה של סיינה. הבניין עצמו יפהפה והסטורי והוא אירח בעבר מוזיקאים
בעלי שם בעולם כולו.
באקדמיה מתקיימים לימודי מוזיקה והיא שם דבר בעולם המוזיקה העולמי. מתקיימים בו פסטיבלים שונים
ובמהלך השנה בחודש יולי מתקיים שבוע המוזיקה המפורסם של העיר הקסומה הזו.
Accademia Musicale Chigiana, Via di Città, 89, 53100 Siena SI
מוזיאון העינויים museo della tortura di siena
באחת הירידות לכיכר (מה 11 כניסות), אני מבחינה לפתע במקום אפלולי וקרינג׳י…מוזיאון העינויים.
כבר ביקרתי במוזיאונים לעינויים, גם באיטליה, תקופה אפלה….הפעם מוותרת.
אבל הוא נמצא ממש פה באחת הכניסות לכיכר פתח צר סתמי שאפשר לפספס אותו בקלות.
ומי שלא ביקר מעולם במוזיאון מעין זה וליבו חזק, מומלץ.
Museum of Torture Siena, Chiasso del Bargello, 6, 53100 Siena SI
אני יורדת במדרגות שיוצאות מהמוזיאון הזה ומגיעה תוך דקות ספורות לפיאצה דל קאמפו.
סיבוב נוסף בפיאצה המרהיבה הזו ועכשיו אני מול בניין הפלאצו פובליקו ומגדל הפעמונים.
פאלצו פובליקו palazzo pubblico
בכל מקום בעיר – אפשר לרכוש כרטיסים משולבים – הפעם רכשתי כרטיס משולב לפאלצו פובליקו
ולקומפלקס של המוזיאון מריה דלה סקלה.
בדיעבד, עשיתי את עסקת חיי.
הפלאצו פובליקו הוא בניין העיריה של העיר והוא מהמם ביופיו, פנים וחוץ. הוא משקיף לכיכר המרהיבה ולצידו מגדל הפעמונים היפהפה.
הפלאצו נבנה במאה ה 13 על ידי מועצה שניהלה את העיר. סגנון הבנייה הוא גותי. הוא בעל שלוש קומות וחלונות מקושתים. הבניין עצמו בנוי מאבן מקומית טרקוטה אדומה חומה. הבניין מקושט בציורים ופסלים רבים
הפלאצו הזה היה סמל לכוחה הפוליטי של הרפובליקה בעת העתיקה. הוא נבנה לפני כ 800 שנים בהוראת הנוביצ׳י
האולמות המרשימים של הפלאצו מצויירים בפרסקאות מרהיבות ביופיין, חלקן שמורות היטב.
היצירה הכי חשובה ומפורסמת שנמצאת פה היא הציורים של לורנצטי מהמאה ה 14 על האלגוריה של ממשל טוב וממשל רע.
החדרים מרהיבים ומרשימים ולמעלה בקצה המדרגות יש מרפסת ענקית משם ניתן להשקיף על הכיכרות
מצד אחד ניתן להשקיף על הפיאצה המרהיבה של דל קמפו ומהצד השני לפאיצה דלה מרקטו.
Palazzo Pubblico, Il Campo, 1, 53100 Siena SI
הטורה די מאנג׳ה
לצידו של הפלאצו פובליקו וממש צמוד לו, מגדל הפעמונים הטורה די מאנג׳ה. צר ותלול. כל כך תלול שבכל פעם עולים רק 20 איש למרומיו על מנת לתצפת על העיר ועל גבעותיה.
האגדה מספרת שהמגדל נקרא כך על שם השומר שלו, שאהב מאוד לאכול. (מאנג׳רה באיטלקית זה לאכול).
גובה המגדל הוא 88 מטרים הומדרגות העתיקות צרות ומפותלות.
הנופים הנשקפים מהמגדל מהממים ביופיים, אבל אין חובה ממש לטפס עד למעלה כיוון שקיימים עוד מבנים מהם
ניתן להשקיף על הנוף המדהים של סיינה.
בכניסה אליו נמצאת הקפלה די פיאצה שנבנתה כתודה לסיינט שעצרה את המחלה בעיר.
Torre del Mangia, Il Campo, 1, 53100 Siena SI
פונטנה גאיה fonte gayia
הפונטנה היפה והרחבה הזו נמצאת בפיאצה די קמפו מול הפלאצו פובליקו והיא קיימת שם כבר 600 שנה.
היא נוצרה על ידי האמן ג׳קובו דל קווארצ׳ה. זו מזרקת השמחה. המים שהצליחו להעביר בתעלות תת קרקעיות מילאו בשמחה את המתכננים והבונים של הפונטנה לאחר עבודות ארוכות ומתישות.
בפונטנה פסלים של האמן.
אם שקט מסביב, אפשר לשמוע פכפוך עדין של מים. בכלל פונטנות באיטליה זה דבר נפוץ, כולל
פונטנות שהן ברזיות המיועדות לשתיית מים והמים בהן מצויינים לשתיה. עד היום !
fonte gaia piazza del campo
פיצה דל מרקטו piazza del mercato
פיאצה דל מרקטו היא פיאצה יפה, שהיום משמשת כמעין מגרש חניה גדול, אבל בימי השוק
היא מתפנה לדוכנים שונים שממלאים אותה.
Piazza del Mercato
כמעט אחת בצהריים ואני מרגישה רעב גדול, חיפוש זריז מוביל אותי לטרטוריה מצויינת אבל מרוחקת יחסית אני עושה דרכי אליה, אבל כשאני שוב יוצאת מיציאה אחרת מ -11 הסמטאות שמובילות לפיאצה, אני נעצרת ושבה על עקבותיי….
משהו בתוכי אמר לי כנסי. כנסי ! נכנסתי ולא טעיתי.
המקום נראה תיירותי,ואכן הומה אדם ותיירים הכל בסגנון של מעין אוכל מהיר וקצבי, אבל זה טעים, ופרשי, ואחר.
ke te voi
מדובר במסעדה קטנה ומהירה.
האוכל מוגש בחלקו על כלים חד פעמיים, אבל יאלללה איזה טעים !!
אני מתבוננת על המנות שיוצאות זו אחר זו. הכל נראה טעים !!!
אני בוחרת בכריך נקנקיה סאיינזית (שזו נקניקיה מסיינה).
הפרקטיקה היא סריקה של הברקוד והצצה לתפריט, בתחתית האתר יש חיבור לוואטספ שם אני מזמינה את הכריך, ברגע האחרון מוסיפה בקשה לרוטב פיקנטי כלשהו ומשגרת.
לא עובר זמן רב והמלצרית מתייצבת מולי עם פוקצ׳ה אלוהית, טרייה ומתפצחת. בתוכה נחה נקניקייה
צלויה וחתוכה, ירקות טריים ורוטב פיקנטי נהדר, הכל על צלחת חד פעמית, שהפכה את הצהריים שלי לחגיגה
נהדרת.
אני עוד אחזור ל ke te voi כדי לטעום מעוד כמה מנות ואגלה שלא טעיתי. הכל טעים !!
מפה אני ממשיכה ועושה דרכי לפיאצה דואומו.
Te Ke Voi?, Vicolo S. Pietro, 4, 53100 Siena SI
Battistero di San Giovanni Battista
לא התכוונתי להכנס לדואומו היום, נראה לי עמוס מידי אחרי הפלאצו פובליקו וגם התור הארוך שמשתרך בפתחו, למרות מיעוט התיירים בעיר, מחזק את דעתי.
במקום זה אני נכנסת לכנסייה שממול לדואומו.
בכנסייה. ניגשת אליי נזירה שחורה ממושקפת ושדופה, בחיוך שחושף שיניים גדולות ולבנות היא שואלת מהיכן אני.
היא מדברת בלחש, כמעט בקדושה.
אני לוחשת לה בחזרה: איזראלה.
העיניים שלה נדלקות (נו טוב ג׳יסוס קרייסט נולד אצלינו), היא מתרגשת עד דמעות ומספרת לי שחלומה
הגדול הוא לעלות לרגל למקומות הקדושים בארצנו היפה.
היא דוחקת בי להדליק נר ולהניחו בקדמת המזבח. תדליקי נר ותביעי משאלה היא מציעה.
אחר כך היא מגישה לי פיסת נייר ומבקשת לרשום עליה חלום או בקשה (העתיקו מהכותל….)
אני רושמת את המילה המייסרת, הכואבת, הנשגבת והאבודה מכולן:
Pace
ומוסיפה
Per tutti
שלום לכולם.
הלוואי. לפחות אצלינו.
Battistero di San Giovanni Battista, Piazza S. Giovanni, 53100 Siena SI
santa maria della scala
משם אני יוצאת ימינה ונכנסת למוזיאון סנטה מריה דלה סקאלה.
כמות התמונות שצילמתי בקומפלקס הזה היא מטורפת, בשל אילוצים אני מעלה רק שניים.
מדובר בקומפלקס ענק ומטורף.מטורף. אין מילה אחרת לתאר אותו.
מדובר במתחם ענק ומרתק רובו המכריע מתחת לאדמה.
במקור הוא שימש בית חולים לצליינים והיום הוא מציג אוצרות אומנות באינספור החדרים והמרתפים שלוֿ
ציורי קיר, פסלים, מוצגים הסטוריים אבל מה שהכי מדהים זו ההסתעפות הבלתי נגמרת של המקום
עוד ועוד חדרים, עוד מסדרונות שמובילות לעוד מערות ועוד אולמות ענקיים ומדרגות ועליות וירידות.
מתחם שלם ענק שבנוי מתחת לאדמה ועמוס בהיסטוריה ואוצרות אומנות חבויים.
האולם המרכזי שלה ה pellegrinaio הוא אולם מרהיב עם תקרות מצויירות בציורי קיר מהברית החדשה,
ציורים מרהיבים ומדוייקים.
זה פשוט מקום שחייבים, אבל חייבים להיכנס אליו כשמגיעים לסיינה.
זה אחד מהמקומות הכי מטורפים שראיתי בימי חיי ובחיי שראיתי כמה כאלה.
זה היה מסע מטורף מתחת לאדמה, פעמים רבות זה הרגיש שהוא לא ייגמר לעולם, זה נמשך ונמשך,
עוד פניה עוד חדר, עוד פרוזדור. עיר שלמה מתחת לאדמה גדושה באוצרות אמנות ותרבות
ומעוררת תדהמה.
אני יוצאת מהמוזיאון המטורף הזה ומתיישבת באפיסת כוחות כמעט על שולחן בבית הקפה.
בפיאצה דל דואומו וממש מול הנוף המרהיב של הקתדרלה היפה של סיינה.
עם ישראל חי
זהו. היה יום גדוש מלא באוצרות, המוח לא פסק לרגע מלקלוט, העיניים טרפו אוצרות אומנות, צבעים, קירות,
ארכיטקטורה והמון הסטוריה. אני ממש ממש עייפה. גם הסוללה שלי מרוקנת ואני חייבת לחזור לחדר לנוח ולטעון
אותה לקראת הערב. החנויות מתחילות להסגר מסביב ואני עושה את דרכי למלון בחזרה, 5 דקות מפיאצה דואומוֿ
עוברת ברחוב stalloreggi לכוון porta della due porte לכוון ואז קולטות עיניי את המחזה הלא ייאמן הזה….מצד ימין.
אני יודעת שיש פה בית כנסת והוא ברשימה שלי לימים הקרובים אבל לגלריה שמציגה את עם ישראל חי,
שלום ופסוקי תנך בעברית – לזה לא ציפיתי.
בתוך החנות עומד גבר בשנות השבעים שלו, גבוה, דק גזרה ואפור זקן.
הוא גבר נאה, פניו טובות ועיניו חקרניות, מתבוננות בי.
אני מצביעה על השלט ובהיסוס אני ספק לוחשת ״שלום״ ……בעברית…..
שלום הוא עונה לי בעברית. כמעט מיד אני מספרת לו שאני מישראל.
חקירה קטנה מגלה שהאיש נולד לאם יהודיה ואב נוצרי, ליבו חם ואוהב לישראל, על צווארו הוא עונד,
ללא כל חששֿ, שרשרת עם מגן דוד מוזהב.
בסיינה חיים היום כ -50 יהודים, בית הכנסת קיים עוד מימי הביניים ומתפקד, אבל הוא מודאג מהשנאה שמלובה פה בעיקר מצד אנשי שמאל קיצוני ופלסטינים, שגודשים את הערים הגדולות והאוניברסיטאות.
נרגשת אני נפרדת ממנו בחיבוק ושנינו ממלמלים ״עם ישראל חי״.
(ליד טרטוריה tratoria barberi ברחוב 10 Via Stalloreggi
ג׳לטו רבותיי ג׳לטו
עדיין נרגשת, אבל לא נרגשת מידי מכדי לסטות לסמטא קטנה ומעט נידחת כדי לאכול את אחת הגלידות היותר טובות בעיר. אני אשוב אליה שוב ושוב, בעיקר בשביל טעם המנדרינות,הניחוח ההדרי והטעם הנפלא שלה.
gelateria yougurteria la vecchia latteria
קורטיאו – פעם בשנה כל היום בכל העיר
בערב אני מגיעה שוב (איך לא) לפיאצו דל קאמפו שם ממשיך הקורטיאו, מהבוקר, את מסעו הארוך והצבעוני.
וכולם – כ ו ל ם – משתתפים בקורטיאו הזה: נשים, ילדים, שוטרים, חיילים, מבוגרים, תינוקות….כולם…
לבושים בבגדים עתיקים שנמצאים כל השנה בארון מיוחד, שהוצאו ואוווררו במיוחד לקורטיאו השנתי.
אחר כך הם ייעטפו ויוחזרו לאותו ארון. כך הם ימתינו עוד שנה לקורטיאו הבא.
תחילה הולכים בראש המתופפים. חמושים בתופים עגולים וצבעוניים תלויים על צוואריהם והם מתופפפים בקצב אחיד,
אחר כך מגיעים מתופפים ילדים שלבושים גם הם על פי מיטב המסורת, מתופפים ומתקדמים.
אחריהם יבואו הדגלנים. כל שכונה נושאת את הדגל האופייני והצבעוני לשכונה, יד אחת על המותן ויד שניה אוחזת בדגל בכבוד ובהכנעה. כך הם צועדים לפי הסימנים שנתנו להם המתופפים.
אחריהם מגיעות הנשים, מגלגלות עגלות תינוקות גם הן לבושות בצבעי הקורטיאו… מטפחות צוואר, צעיפים וכובעים…כולם בצבעי הקורטיאו.
אחריהם תזמורת המשטרה והקרביניירי המקומי.
סוגרים את המצעד נכבדי העיר לבושים בחליפות שחורות צועדים באיטיות וארשת רצינית על פניהם.
משתרכים אחריהם ובאים כל יתר אזרחי העיר, הם המאסף לתהלוכה גם הם עם מטפחות צוואר, כובעים ופרחים בצבעי הקורטיאו.
כך הם צועדים, מתופפים ומנגנים כל היום…בכל רחובות העיר…פעם בשנה.
מחזה מרהיב.
יום שלישי
הבוקר מתחיל בפסטישרייה quatro cantoni.
כדרכי אני מאתרת את העוגות והעוגיות האופייניות למחוז ולעיר עצמה.
אני מזמינה Ricciarelli שהן עוגיות מבוססות שקדים סוג של מרציפן הן עדינות מאוד וידועות כעוגיות שלקחו איתם הלוחמים כמאכל אנרגטי, גם Cavallucci שמבוססות על קמח ודבש ויש בהם זרעוני אניס. הן קשות ונשמרות זמן רב לנדידה בדרכים.
וכמובן panforte שהוא ״לחם קשה״ שמכיל בעיקר פירות יבשים. עוגה דחוסה ומתוקה, ששוב נסעה טוב בדרכים על פני ימים רבים וסיפקה מתיקות ואנרגיה לנודדים בדרכים.
Ristorante Pizzeria 4 Cantoni, Piazza Postierla, 5, 53100 Siena SI, Italia
קונדטוריה מצויינת אחרת עם מבחר אפילו גדול מפה היא
Pasticceria Nannini Conca D'Oro, Via Banchi di Sopra, 24, 53100 Siena SI, Italia
בית הכנסת של סיינה sinagoga di siena
בית הכנסת ממוקם במעלה המדרגות, עליתי וירדתי ושוב עליתי ושוב ירדתי ולא הצלחתי לזהות את מקומו.
בחוץ אין כל שלט או סימן.
הוא נמצא באזור שהיה פעם הגטו היהודי שהוא אחד העתיקים באיטליה.
היהודים הגיעו לשם עם גירוש ספרד ועסקו בעיקר במסחר אחר כך בבנקאות.
שנים רבות לאחר מכן, נאסר בצו אפיפיורי על היהודים לגור לצד הנוצרים וכך עברה הקהילה לגור בגיטו.
החזית פשוטה והוא נראה כמו כל בניין אחר,
בפנים יש מבנה יפהפה עם תקרות גבוהות ומעוטרות, קטן ויפה.
מטיילת ברחובות נכנסת לחנויות שונות, מתפעלת מהמן והדייזיין האיטלקי הידוע.
מהשיק והיופי.
נהנית מהקצב האיטי של העיר, בבוקר יוני זה…..בדרכי לדואומו המפואר של העיר סיינה.
הדואומו של סיינה
עכשיו הגיע הזמן לקתדרלה המטורפת הזו, שידועה בכל העולם ובעיקר בטוסקנה.
את הכרטיסים אני רוכשת מבעוד מועד באיטרנט כי גם ביוני התורים לא נגמרים .
הדואומו הזה הוא בן 800 שנים. בדיוק בן גילו של הדואומו המרהיב באורבייטו, אותו גם פוקדים מליוני תיירים בכל שנה וגם חזיתו ופנימו מרהיבים ועוצרי נשימה. 200 שנים ארכה בנייתו. כשנמצאים בתוכו מבינים למה.
הארכיטקטורה היא גותית והוא עשיר ביצירות אמנות של פיזאנו ומיכאלאנג׳לו. הדואומו מקושט ויפהפה. עמודי שיש עצומים מחזיקים את תקרתו וצבעי השחור לבן במגוון השיש מציפים את החושים.
הרצפה מרהיבה ביופיה פסיפסים ענקיים ומושלמים של שיש מכל הסוגים הצבעים והצורות. על הקירות ציורים מסיפורי התנך.
בדואומו עצמו יש נספח שנקרא ספריית פיקולמיני שם ניתן לבהות בהשתאות בספרים עצומים בגודלים, מנייר, מצויירים וכתובים בכתב יד יפהפה ומסודר להפליא, עם עיטורים צבעוניים ומהפנטים על דפיו
המוזיאו דלה אופרה דל דואומו – opa
הכרטיס שלי משולב עם museo dell opera del duomo
מדובר במוזיאון שמציג פסלים מרהיבים מרהיבים של גדולי הפסלים של התקופה. ציורים רבים של אמני סיינה
והכי מרהיב הוא הטיפוס למעלה לחזית של הדומו, משם נשקפים נופי העיר סיינה, מרהיבים ועוצרי נשימה.
העלייה למעלה מתבצעת בקבוצות קטנות ויש להמתין בסבלנות. אסור אסור אסור לפספס את העליה הזו.
לpanoramic terrace של המוזיאון
הפנורמה המטורפת הזו היא חלק מה opa מהכרטיס, אלא שצריך להגיע למעלה, ממש לקומה האחרונה, שם יושבים על ספסל ארוך מעץ, וביחד עם עוד יפנים וסינים ממתינים, בסבלנות רבה. כיוון שלצורך שיטוט על חומות המוזיאון אפשר להכניס בכל פעם רק 15 איש.
כמעט שוויתרתי…איזה מזל שלא.
המראה מעל ה opa מדהים. מדהים.
כל העיר פרושה לפניך והלאה ממנה, כל הגבעות, הגגות, המגדלים והחומות.
המצלמה שלי לא מסוגלת לקלוט את היופי הזה זה פשוט בלתי אפשרי. רק להגיע ולטפס למעלה.
זו חוויה נפלאה שאסור לוותר עליה.
אני חוזרת ל ke te voi !!
כי זה טעים, ונעים ומהיר וזול.
הגנים של סיינה
אחר הצהריים אני עושה טיול קטן לכוון הגנים של סיינה.
גנים נחמדים, ירוקים לא חובה אם אין זמן.
לי היה.
יום רביעי
היום אני עוזבת את העיר ומספיקה להגיע למקום אחד נוסף, שהיה כלול בכרטיס הקתדרלה של סיינה, הקריפטה
התת קרקעית שנמצאת ממש מאחורי הדואומו ומול היציאה של ה opa.
Cripta del Duomo di Siena
מדובר בחלק מהחפירות התת קרקעיות של הדואומו ונדרש. לו כרטיס נפרד (קניתי אותו משולב עם ה opa) מה שמדהים הוא, שהמקום התגלה רק לפני כמה עשרות שנים. יש בו שורה ארוכה של ציורי קיר שהשתמרו היטב.
אם אין זמן אפשר לוותר עליו.
השוק הגדול של רביעי
מן המפורסמות הוא השוק של יום רביעי של סיינה. הוא נקרא שוק la lizza והוא מתקיים ברחוב la lizza מגיע
עד לפיאצה דלה מרקטו, שהיא הפיאצה שמאחורי הפיאצה דלה קמפו המהממת…..הזדמנות נוספת להפרד ממנה.
למי שאוהב שווקים, כמוני, כייף לטייל בו.
זהו….הביתה.
צ׳או סיינה היית מהממת. בטוחה שנתראה שוב.
