מסלול הליכה :5 ק״מ בערך (בשילוב ת.ציבורית)
מטרו: Port De Montereuill (ירוק חאקי מספר 3)
כולי רינה ודיצה היום.ֿ
היום, נבלה באחת השכונות הכי מרתקות בפריז. שכונת בלוויל. הרבה זמן חיכיתי לזה והמסלול שלי מתוכנן בקפידה, שלא אפספס כלום.
כבר ביקרתי בשכונה הזו בעבר, אבל הביקור היה חטוף ומהיר. היום אני באה לחקור אותה על קרביה.
בגלל הטופוגרפיה הלא קלה של הגבעה, עליות ומורדות תלולים, אנחנו משלבים נסיעה בתחבורה ציבורית עד לרחוב בלוויל שם נתחיל את הסיור הרגלי שלנו בשכונה, שידעתי שהיא מרתקת אבל לא ידעתי כמה.
בלוויל Bellville או בשמה Menilmontant.
היר ווי קאם.
אני בעיר המטורפת הזו כבר שבועיים. ובסופ״ש הזה מגיע העזר כנגדי. התגעגעתי.
החברים הצרפתיים שלי, שכף רגלם לא דרכה שם ולעולם לא תדרוך (כמה חבל), הביטו עליי בהלם מעורב בנימוס והמהמו משהו על כך שהשכונה מוזנחת, מלוכלכת, מלאה בזרים ואפילו מסוכנת.
לא צריך יותר מזה כדי להדליק אותי. אני אוהבת הארד קור ואוטנטיות. אני אוהבת שכונות מוזנחות, עם מהגרים ותרבויות שונות, ואני אוהבת אותן בעיקר, כשהן מתחילות להתעורר.
לכלוך ומהגרים, וישן, ומט לנפול לא מפחידים אותי. הם מרתקים אותי.
והם עדיפים עליי פי כמה מקניונים ממוזגים ומפונפנים שומריחים מפלסטיקה, שהיא הכי רחוקה מהאמת של הרחוב.
כמו בלוויל.
סיפרו לי שברחוב הראשי של בלוויל בימי א׳, יש שוק רחוב משגע, שמתאים בדיוק למידותיי ולאהבתי הגדולה לפשפשים ולשווקים.
אמרו לי צלחות ישנות, כפות כסף, מגשים, קריסטלים ומפיות תחרה רקומות.
אמרו לי מסגרות תמונות ישנות, פסלונים.
אמרו לי : חלק מהחפצים פשוט זרוקים על הרצפה או מונחים על ריהוט ישן.
שוק רחוב במלוא מובן המילה הזהירו אותי. אבל אני לא נזהרתי.
כל מה שראיתי בעיני רוחי היא חווית רחוב משגעת.
עוד לפני שאנחנו מגיעים לרחוב הראשי, בלוויל, שם אנחנו מתחילים במסלול ההליכה, נגיע קודם, לשוק אחר ענק, משולב עם פשפשים, שנמצא בפאתי השכונה. שהוא ענק וכיאוטי ויש בו ה-כ-ל, בעיקר מוצרים נחותים מהמזרח הרחוק.
ומה שמעניין אותי בעיקר בו, הם דוכני האוכל של המהגרים.
בתוכנית: שני שווקים, בית קברות אחד יחיד ומיוחד, פטיסרי אומן, אומנות רחוב משגעת, פארק מ-ש-ג-ע ובית קפה אחד או שניים, שיש בהם אופיי ואווירה שיש בה למלא אותי בעונג לזמן רב.
אבל, לפעמים התוכניות שלי ״משתבשות״ ואני מגלה דברים חדשים מסעירים תוך כדי תנועה.
ובבלוויל מעל הפארק ובמרומי השכונה: נוף מדהים ופנורמי, שמשקיף למרחקים, לעבר העיר כולה, שוטף את הנהר, האייפל והמגדלים.
היום שלנו עומד להיות גדוש כמו שאני אוהבת.
בלוויל – Bellville
השכונה הזו התחילה כשכונת פועלים של אנשי הצווארון הכחול. עם גלי ההגירה הראשונים של תחילת המאה ה-20 הגיעו אליה שחורים מהקולוניות הצרפתיות, אסייתיים, אפריקאיים וערבים והתיישבו בה.
גלי ההגירה הביאו אותם גלים של תרבויות רחוקות, שפות זרות ומאכלים חדשים.
יש פה נשים עם רעלות ובורקות, הודיות עם סארי, צעירים עם ראסטות וצמות דקיקות, והודים עם תרבושים.
יש פה אסייתיים דקיקי גזרה וגם משפחות צרפתיות צעירות עם ילדים זהובי שיער, חלקם הדורים עם משקפיים דקיקות מוזהבות בלוק של אינטלקטואלים.
כאלה, שלא יכלו לשאת במחירי הדיור הגבוהים של לב העיר עצמה וחיפשו פתרונות דיור ומחיה זולים יותר. לא רק פה בבלוויל, גם באבס שבמונטמארטר, גם בקנאל סיינט מרטן, גם בסביבות הבסטיליה וברובע לה סנטייר ובעצם בכל השכונות שמסביב לליבה של העיר.
יש פה מאפיות צפון אפריקיאות ומסעדות עם קוסקוס וטאג׳ינים. יש בשכונה הזו מסעדות סיניות, הודיות וויאטנמיות, טורקיות וטוניסאיות. יש מעדניות פולניות ויש גם הרבה מסעדות, בתי קפה וברי יין, שהקימו צעירים מקומיים ברוח המקום: משוחררים מפורמליות ועידון, רובם בועטים בסגנון המעוצב, דבר שניכר גם בתפריטי האוכל שהם מציעים.
והרבה אמנות רחוב: המון גראפיטי.
רחובות שלמים שטופים בציורי קיר ענקיים ומרהיבים, בנושאים שונים ובדמויות שונות, שמיטיבים יותר מכל, להעביר את תחושתיהם ורגשותיהם של האומנים היוצרים, כלפי הממסד בכלל והממסד האמנותי בפרט.
בשכונה הזו נולדה וגדלה אדית פיאף.
כאן היא התחילה לשיר ומפה היא פרצה לעולם והטביעה חותם.
אני אוהבת אותה.
Marche aux Puces de Montreuil
השוק הזה ענק והוא פתוח בסופ״ש: שבת, ראשון ושני.
כמו הרבה שווקים גדולים במיוחד, השוק הזה עמוס בעיקר במוצרים באיכות ירודה.
ומוכרים הכל: בגדים, נעליים, לבנים, אלקטרוניקה, קסדות, אייפונים גנובים, כלי עבודה, מוצרי טיפוח, מוצרים לבית, בשמים מזוייפים מה לא. אבל אני פה בשביל השוק ובשביל האווירה.
שווקים זו אהבה מאוד גדולה שלי וזו אחת הדרכים ההכרחיות להיחשף לאופי האמיתי של השכונה, לאנשים שגרים בה, לתרבויות השונות שבה, לטיפוסים, לבליל השפות, סוגי התנהגות, חפצים וכמובן האוכל.
אני מוקסמת מהקצב, הצעקות, המראות, הרב תרבותיות ובעיקר משלל הדמויות הססגוניות שיש בכל שוק כזה.
הגעתי לדוכנים הכי מעניינים פה: דוכני האוכל הטוניסאיים.
אני לא מתביישת וכמו כולם גם אני נדחפת לתור של הסנדוויץ הטוניסאי: בצק מטוגן, אוטנטי, חם, מתובל כמו שצריך !
אלוהים כמה שזה טעים, עם ההריסה והלימון הכבוש והחמימות של הסופגניה הזו, שכל ביס ענק בה מגלה אווריריות וקלילות.
אני מתלבטת לרגע אם לקחת מנה שנייה ולבסוף מחליטה לוותר ולעבור לספינ׳ הלוהט אף הוא, מטוגן בשמן עמוק ומצופה באלפי גרגרי סוכר לבנים.
גן עדן זה פה.
רק אחר כך אני מוכנה לעזוב את השוק הפסיכי הזה.
Avenue du Professeur André Lemierre, 75020 Paris, France
אנחנו תופסים מונית בנסיעה של כמה דקות ברחוב התלול ומבקשים מהנהג להביא אותנו לפר לשז (Père Lachaise Cemetery).
(אפשר לקחת חשמלית T3b או מטרו 9 ולהחליף בכיכר הריפובליקה למספר 3 ולרדת בתחנת gambeta שמול בית הקברות).
Pere Lachaise
פר לשז הוא אחד מבתי הקברות המפורסמים ביותר בעולם. הרבה דמויות מפורסמות והיסטוריות קבורות פה. ענקי אומנות, ספרות, מוסיקה וסתם אנשים חשובים.
כבר ביקרתי בו בעבר ביקור חוטף וקצר והיום אנחנו עושים סיור מקיף יותר.
קבורים פה גדולי הסופרים הצרפתיים, שלא נכנסו לפנתיאון כמו בלזאק. קבורים פה מאריה קאלס וג׳ים מוריסון, מלחינים כמו שופן, ביזה ורוסיני.
זה בית קברות מקסים וענק, שמציבותיו מעוצבות אחת אחת במוטיבים אומנותיים ופיסולים יוצאי דופן. ביחד זה נראה כמו מתחם אמנות גדול.
שני קברים עיקריים מעניינים אותי פה: של אדית פיאף ושל אוסקר ויילד.
היא – בזכות הקול המיוחד והענק, השאנסונים המרגשים וסיפור חיים נוגע ללב. והוא בשל הכישרון המפעים להומור מריר-מתוק, מושחז, חכם וחודר ללב.
Père-Lachaise, 75020 Paris, France
Marche Pyrenees
ממש ביציאה מבית הקברות וברחוב Rue Pyrénées, מתקיים פעמיים בשבוע שוק מקומי.
אין בכלל שאלה, יש שוק אני נכנסת. ואין שום קשר לעובדה אם צריך או לא צריך. חייבת את השיטוט הזה בין הדוכנים, להריח, לגעת, לשאול. גם פה אני לא מוותרת על עצירה וסיבוב בין הדוכנים. אנחנו מצטיידים בפירות ומעט גבינות, דוחפים לתיק הגב וממשיכים בדרכנו.
עכשיו סוף הקיץ והמיראבל, שהם שזיפים צהובים וקטנים ומטריפים בשיאם.
Marché Pyrénées, Rue des Pyrénées, 75020 Paris, France
מתחנת האוטובוס של Ramus, שנמצאת ליד השוק, אנחנו תופסים אוטובוס מספר 26, שעושה דרכו למעלה, בדרך התלולה והמתפתלת עד לתחנת Jourdain, סה״כ 5 תחנות. ממש ליד רחוב בלוויל והפטיסרי היפה והטעים Demoncy Vergne.
פטיסרי Demoncy Vergne
הפטיסרי הזה נמצא בסמוך לרחוב בלוויל, במעלה הרחוב ושתי פסיעות מהכנסייה המרכזית פה.
הוא מרווח וגדול ויש בו הכל: קינוחים מפוארים, קינוחי שוקולד, כריכונים קטנים ומשגעים. הכל בטוב טעם, צבעוני, מקושט ובסגנון צרפתי מלא שיק.
לקחנו מילפיי משגע, עליו קיבל הפטיסייר של המקום את פרס הפטיסרי הטוב ביותר בשנת 2016 והוא היה נהדר, קראנצ׳י עם קרם אלוהי.
לקחנו יצירת אמנות משוקולד שהתבוננו בה דקות ארוכות לפני שהעזנו לתקוע את הכפית בתוכה.
גנעדן עלי אדמות.
כמי שמשוגעת על פירות ועדיפות לפירות חמצמצים, לקחתי טארט משמש מטריף, התחתית פריכה ומתפצפצת והפרי חמצמץ עם מתיקות עדינה. הביס הקטן הזה רק משאיר לך בפה טעם של עוד וזה היופי במינימליזם הצרפתי, כשאין מנות גדולות, מוגזמות ומעיקות.
Pâtisserie de l’Église, 10 Rue du Jourdain, 75020 Paris, France
טעונים בסוכרים, שוקולדים ופירות מסוכרים, אנחנו יוצאים מהפטיסרי היפה הזה ומיד מצד ימין, בכיכר עצמה, הכנסייה המקומית היפה והמיוחדת.
Saint-Jean-Baptiste de Belleville
זו כנסייה קתולית ואחת הראשונות בפריז המוגדרות כנאו-גותיות. נבנתה באמצע המאה ה-19. נוטרדאם היא הכנסייה הגותית המפורסמת ביותר וסגנון הבנייה שלה הוא מפואר יותר, גדול מאוד ומלא באור.
בזמן שאנחנו לוגמים את הקפה שלנו, בשמש החמימה וביום הנפלא הזה, מתרחשת מולנו חתונה בשידור חי. הכלה, מלווה ב-6 (!!!) שושבינות, כולן לבושות בשמלות תואמות.
Saint-Jean-Baptiste de Belleville, 139 Rue de Belleville, 75019 Paris, France
מהכנסייה אנחנו מתחילים לרדת את רחוב בלוויל והנה כבר מצד שמאל של הרחוב, שוק הרחוב שחיכיתי רק לו.
שוק פשפשים ברחוב בלוויל
אחת הבעיות בשווקי פשפשים בערים מתויירות מאוד כמו פריז, זה שהם פסקו כבר מזמן מלהיות שווקי פשפשים והפכו בעיקר לשווקים שמוכרים עתיקות במחירים מופקעים וזה באסה אמיתית.
אבל השוק הזה, כמעט ולא נגעו בו עדיין וזאת למרות העובדה, שהוא נמצא באחת הערים המתויירות ביותר בעולם. הדבר הופך את החווייה בשוק הזה למתוקה שבעתיים.
ואת הקנייה בו לפי שבעים.
לאורך הרחוב המתפתל ויורד, נפרשים אלפי חפצים: ריהוט, כלים מזכוכית ופורצלן, תכשיטים, מסגרות לתמונות, כלים ישנים, צפויי כריות,
נעליים מדליקות,ספרים ישנים, מטבעות, קערות גדולות לשטיפת ידיים עם קנקן תואם, צלחות, סטים חסרים לקפה מצויירים בעבודת יד וצלחות מטריפות שראו כבר הכל.
אני מעמיסה בתרמילי הגב שלנו מחזיק מפיות ישן, וצלחת מצויירת מאוסף נדיר, בקבוק בדולח ליין שרי משגע וכבד. בדיוק בשביל זה אני מסתובבת עם תרמיל גב בנסיעות שלי.
כשאנחנו מגיעים למספר 72, אנחנו נעצרים לראות את השלט הקטן שמותקן למעלה: פה נולדה אדית פיאף.
72 Rue de Belleville, 75020 Paris, France
בזהירות אנחנו ממשיכים לרדת ברחוב התלול כלפי ומטה ופונים שמאלה ברחוב.
חגיגות הגראפטיס החלו.
גראפיטי בלוויל סטייל
מרחוב בלוויל אנחנו פונים שמאלה לרחוב Rue jouye-rouve, שם מתחילים להנץ עבודות גרפיטי מדליקות. בסוף הרחוב הקטן פונים ימינה לרחוב Rue lesage. בהמשך בפינת הרחוב גראפיטי משגע של שתי נשים על חנות ספרים.
ממשיכים את נתיב אומנות הרחוב המדהימה הזו, ששוטפת אותנו בקריאות התפעלות מרחוב לרחוב. מקבץ שלם של כישרונות מהממים בצבעוניותם, בדיוק שלהם ובמשיכות המכחול הנועזות. עכשיו אנחנו פונים ימינה מרחוב לסאג׳ ל- Rue De Tourtille. מהמם.
הרחובות הקטנים מסביב מספקים סצינת אומנות רחוב וגרפיטי נהדרים בפרט ברחובות: Rue De Tourtille ולא רחוק ממנו Rue Denoye.
הדמויות הצבעוניות שאנחנו פוגשים פה ושם, רק מעצימים את דרמת הצבעים המשתוללת על הקירות ומקנה אופי כל כך מיוחד לרחובות האלה.
לשכונה הזו.
מי אמר שלא צריך מהגרים, אני אומרת לו בהתרגשות, תראה כמה צבע וחיים הם הכניסו בשכונה זו. 
הם מציירים פה על הכל : קירות, פחי אשפה, מנורות רחוב וחלונות. בלילה כל האיזור תוסס מבתי קפה, ברי יין ומסעדות רחוב.
מ- Rue De Tourtille אנחנו חוזרים בחזרה לרחוב בלוויל ועוצרים בו במספר 8 בפינת רחוב Rue Denoyez.
Aux-Folies-Belleville
הבר הזה קיים משנת 1920, זהו בר פשוט, ששופץ בשנים האחרונות ולא שונה בו הרבה מאז ימי אדית פיאף.
פה היא התחילה לשיר בגיל צעיר מאוד.
אני אוהבת שאנסונים צרפתיים ומשתגעת על אדית פיאף.
אני זוכרת שפעם אחת קבעתי עם חברה שלי רחל להיפגש בשבת אחר הצהריים בשעה 17:00. הייתי בת 13.
לקראת השעה היעודה, הרדיו היה פתוח על הגל היחיד שהיה אז והתחילה תוכנית על אדית פיאף, חייה ושיריה. התוכנית ארכה שעתיים.
לא זזתי ממקלט הרדיו הגדול עד שהתוכנית הסתיימה. כמובן שאחרתי בשעתיים לפגישה.
אבל אז לא כעסנו על איחורים לפגישות, אז לא היתה משמעות לזמן, כמו שיש לו היום. 
אדית פיאף שנולדה ברחוב בלוויל 72, התחילה להופיע בבר הזה בגיל צעיר. מפה היא פרצה לתודעה הצרפתית עד לקריירה בינלאומית מדהימה, כשכל הדרך היא סוחבת על גבה חיים אומללים וחסרי מזל.
אנחנו נעצרים לרגע ומסתכלים על חתיכת היסטוריה שהתחילה פה והשפיעה על עולם השאנסונים הצרפתי.
Aux Folies, 8 Rue de Belleville, 75020 Paris, France
כשיורדים ברחוב בלוויל, אפשר לראות את מגדל אייפל רחוק ומציץ בין הבתים.
הרחובות העיקריים בהם אומנות הרחוב והם נמצאים זה ליד זה :
Rue De Tourtille, 75020 Paris
Rue De Denoyez, 75020 Paris
Rue Lesage, 75020,Paris
Le Barbouquin
יורדים מהבר של אדית פיאץ ברחוב Denoyez, שגם הוא מפוצץ בגראפיטי הישר לבית קפה מ-ש-ג-ע.
אין פה אוכל גדול, אלא דברים קטנים וצמחוניים בעיקר, אבל….הוא מלא באווירה מיוחדת מאוד.
הרצפה מרוצפת בקורות עץ ישנים ועליה זרוקים שטיחים צבעוניים, קירות הקפה עמוסים מדפי ספרים יד שנייה, מנורות מצויירות וכרזות מקסימות וצבעוניות. הכלים ווינטאג׳ ובהם מגישים את האוכל והשתייה פה. אני בעננים.
מוזיקה אתנית מתנגנת פה ולכולם יש זמן.
ליושבים, שנסובים בנוחות בכורסותיהם, עם הכריות הצבעוניות והרכות, למלצרית הממושקפת והמתוקה, לשתי הבחורות שחוסמות את דלת הכניסה לקפה והן מפנות אותו באיטיות מחוייכת ומלאת חן – וגם לנו.
אנחנו שותים משקה מרענן של לימון ג׳ינג׳ר ודבש שהם קוראים לו spice me, על שום הספייסיות הג׳ינג׳רית.
אפילו השירותים שלהם מעוצבים ברוח המקום.
המטבוחה שלהם נחמדה ופשוטה. לא כמו המטבוחה של אמא שלי, שמתבשלת שעות על האש ובסופו של דבר מקבלים ממרח פיקנטי, לוהט ונהדר. ֿ
המתכון למטבוחה הנהדרת הזו פה: סלטים מרוקאיים
סיפרו לנו , שבערבים רבים וגם בסופי שבוע, מתקיימים פה אירועים תרבותיים שונים, ערבי ספרות וערבי שירה.
תענוג פה ואנחנו מתפרקדים על הכורסאות שלנו, נהנים מכל רגע שחולף ומתכוננים להמשך הסיור הנהדר בשכונה המשגעת הזו.
Le Barbouquin, 1 Rue Denoyez, 75020 Paris, France
מצד שמאל לבארביקיאן יש בולנג׳רי שהוא להיט יש להם מאפים ועוגות מעלפים. שווה שווה שווה עצירה.
Le Petit Grain, 7 Rue Denoyez, 75020 Paris, France
שוק האוכל בבלוויל
הרעב מתחיל להציק וממרח העגבניות עם הטוסטים הקטנים רק עשה אותנו רעבים יותר. מבית הקפה המשגע הזה ברחוב Rue Denoyez אנחנו יוצאים ופונים ימינה ומגיעים לשדרות המרכזית של השכונה. לבוליווארד דה בלוויל Boulevard de Bellville.
אנחנו בדרך למסעדה ויאטנמית פה בשכונה.
בשדרות הרחבות הללו מתקיים אחד משווקי האוכל הפתוחים הכי גדולים והכי שווים בעיר. בימי שני ובימי שישי.
השוק מתחיל במטרו של בלוויל וממשיך לאורך השדרה.
שוק נהדר עם דוכנים עמוסים בכל טוב ובמחירים נמוכים יחסית. ירקות ופירות ותבלינים, פירות ים ודגים טריים, ממתקים, עוגות וכל מיני מוצרים שמייבאים מכל העולם בעיקר מצפון אפריקה. יש דוכנים של מהגרים עם בצקים מטוגנים בעיקר מאלג׳יר וטוניס.
אחד המאכלים הוא מעין פיתה דקיקה מאוד ממולאת בשר או בצל או בשר וגבינה ונקלית על הפלאנצ׳ה עטופה בשמן, פיקנטית, חמה ונהדרת.
אני מכינה מאכל דומה טורקי שנקרא גוזלמה והמתכון פה: גוזלמה – פיתה טורקית ממולאת במחבת
על השדרות ממש יש מסעדות טוניסאות ואלגיראיות. פעם רציתי לברר איפה כדאי לאכול ופניתי לאחד הסוחרים במרוקאית בסיסית, הוא הבין אותי מיד והפנה אותי למסעדה קטנה בשדרה לא לפני שהוסיף: אבל שם זה לא כשר. איך לעזאזל הוא קלט שאני יהודיה?
מדהים.
בשוק הזה רובם המכריע של הסוחרים ובעלי הודכנים בשוק הם מהגרים בעיקר מצפון אפריקה.
פה ראיתי בפעם האחרונה, יהודי עם כיפה שחורה גדולה עורך קניות וליבי החסיר פעימה לשנייה.גרות פה גם משפחות יהודיות בשכונה. אבל גם משפחות מוסלמיות רבות ופעם אחרת הגעתי לשוק ממש בערב יום הכיפורים, על דוכן ירקות של מוסלמי, בין הירקות היה מונח טרנזיסטור קטן ושם בקול שקט הסביר מישהו על החשיבות של יום הכיפורים. הזוי.
לא רחוק משם נגמר רחוב Oberkampf שמתחיל ברובע 11 וגם בו יש גראפטיס נהדרים, ברים, מסעדות ובתי קפה וחיי לילה תוססים.
הקטע של אוברקומף שמצא ברובע 20 ויוצא משדרות בלוויל מקסים, מלא בגרפיטי, ברים מדליקים ובתי קפה יפים.
Marché de Belleville Boulevard de Belleville, 75011 Paris
ויאטנם בבלוויל
חוצים את שדרות בלוויל ממול ולכוון רחוב Rue Louis Bonet, שם במספר 14 אנחנו אוכלים ארוחה ויאטנמית מהירה וטעימה.
אנחנו מתענגים על מרק פו לוהט עם חתיכות בשר וירקות, אורז עם ירקות מוקפצים ולא מוותרים על האגרולים הטריים והמטוגנים עם הרוטב הנפלא.
הקינוח נמצא בתיק הגב שלנו ונאכל אותו בנקודה הבאה.
Dong Huong Restaurant ,14 Rue Louis Bonnet, 75011 Paris
אחרי הארוחה אנחנו שבים וחוצים את שדרות בלוויל דרך Rue Presentationu לרחוב Rue Rampneau. גם ברחוב הזה יש גראפיטי צבעוניים, שמלווים אותנו בדרך לכניסה לפארק בלוויל.
Rue Rampneau 75020,Paris
פארק בלוויל בנוי על מדרון ולמעלה בפארק, תצפית מאחת הנקודות הגבוהות בשכונה ובעיר בכלל.
מרחוב Rue Rampneau אנחנו פונים לרחוב Rue Julien Lacroix ומשם שמאלה לתוך הפארק, מטפסים במדרגות הרבות, עד שמגיעים לנקודה ממנה נשקף הנוף המדהים שנפרש לפנינו.
וגם לנוף של מאות אולי אלפי תושבי השכונה שעושים ״אמבטית שמש״.
פארק בלוויל
מנקודת התצפית הגבוה של הפארק, בנקודה הפנורמית הגבוהה ביותר שלה, רואים את טור מונפארנס, את האייפל ואפילו חלק מהנהר שמתפתל.
מצד ימין מזדקר לו צריח כנסיה מקומית.
למעלה, יש בתי קפה, ביסטרואים צרפתיים ונקודות תצפית נחמדות לישיבה, עם כוס קפה או כוס יין ביד.
הפארק הזה מוצל ברובו. בגלל הטופוגרפיה שלו הוא נבנה כטרסות והשבילים שמקשרים ביניהם נוחים, ירוקים ומוצלים.
למטה במדרון – משטחי דשא ירוקים וחשופים לשמש. שם מתחוללת סצינת האמבטיה המפורסמת של הצרפתים, שבימי שמש יפים, ניתן לראות אותה בכל הגנים ברחבי פריז.
אנחנו יורדים שוב לפארק עצמו שהוא יפהפה וירוק מאוד.
יש בו גפנים ועצים, יש בו חלקה חקלאית שילדים מטפחים ומגדלים בהן גידולים חקלאיים שונים.
הטרסות על המדרון התלול של הפארק מקנות לו מראה ייחודי. זה באמת אחד הפארקים הכי יפים בעיר.
הוא לא מטופח ומפונפן כמו מונסו ולא ענק ואצילי כמו טוליירי, גם לא מלכותי כמו גני לוכסמבורג, אבל הוא מקסים, עניו ומלא באופי.
המדרון התלול מחייב טיפוס בהרבה מדרגות, אבל הטיפוס המתוק הזה קורה בתוך ״מעברים״ ירוקים ופורחים ומלאים בחן כל כך, שהם מקלילים את הטיפוס ואפילו משמחים אותי.
אנחנו נשכבים על הדשא, כמו הצרפתים, ומציאים את הפירות והגבינות שלנו לקינוח ונהנים מיום של שמש כמו כולם.
מקסים פה.
ושליו.
בתוך ״האמבטיות״ ניתן לזהות גם כאלה, שמשתזפים בבגדי ים או בעירום חלקי.
וויה לה פראנס. 
Parc de Belleville, 47 Rue des Couronnes, 75020 Paris, France
אחרי מנוחה כיפית והגונה, אנחנו יוצאים מהפארק דרך Rue Couoronnes שמאלה ופונים ימינה לרחוב Rue Henri Chevreau ולאחר מכן פונים ימינה בדרכנו לרחוב Rue De la Mare.
מדובר ברחוב צר, מקסים ומתפתל שהוא בית לאומנים ואמנים. רוב האטלייה שלהם סגורים בסופ״ש ורק חלקם הקטן פתוח וניתן לקבל הצצה לתוכם. על הקירות מסתתרים גרפיטי מקסימים. ברחוב המקביל יש ארכיטקטורה יפהפיה. Rue Couconnes.
ביום אחר הגעתי שוב לפה כשהגלריות וסדנאות האומנים היו פתוחות, והנה מולי אמנית שבדיוק פתחה סט צילום ברחוב והיא מצלמת לבלוג שלה.
יש פה גלריות קטנות של קרמיקה, חימר, אפילו חנות מפורסמת שעושה כובעים אומנותיים ומדליקים והיא נמצאת ברחוב במספר 64 ושמה Estelle ramousse, (ידועה בזכות הכובעים המיוחדים בעבודת יד שלה).
זה באמת רחוב מתוק שמתפתל ומגיע לכיכרות קטנות, מלאות שמש ובתי קפה עמוסי אנשים חוגגים.
בכיכר הקטנה והמקסימה מול למדרגות ביסטרו מקומי פשוט עם אוכל טעים.
עצירה קטנה לקפה או לנשנוש קל, רק לספוג את האווירה, להרגיש את הקצב ואת התנועה של תושבי השכונה: משפחות ומהגרים ובחורים צעירים וילדים, כולם יושבים בביסטרו השכונתי הזה ביום שמש קסום.
Les Mesanges, 82 Rue de la Mare, 75020 Paris-20E-Arrondissement, France
מול הביסטרו והכיכר המתוקה ומול Rue de cascade גרם מדרגות Place Henri Krasucki. עכשיו אנחנו עליו, מטפסים על המדרגות והם מובילים אותנו לרחוב למעלה ל Rue Pyrenees, זה הרחוב שהתחלנו בו בבוקר לאחר הביקור בבית הקברות פר לשז ושעולה למעלה עד הגבעה.
כשאנחנו עולים ל– Rue Payrenne, מתנשפים ומתנשמים, אנחנו פונים ימינה ברחוב, ומיד ימינה לרחוב Menilmontant שגם הוא רחוב תלול מאוד ויורד למטה. מצידו הימני של הרחוב בניינים יפים ומיוחדים.
החוויה לעמוד למעלה במעלה הרחוב ולהביט למטה לתנועה המתפתלת, שעולה ברחוב התלול היא חוויה מקסימה. (ואני חשבתי בתכנוון המסלול שלא נורא לטפס ברגל מפר לשז עד למעלה….).
על קירות הרחוב ציורי קיר נוספים באמנות רחוב בסגנון אחר. מצד שמאל ברחוב Boyer אנחנו נכנסים לנקודה הבאה והאחרונה שלנו, בשכונה המשגעת הזו.
Rue de la Mare, 75020 Paris, France
La Bellevilloise
מדובר במקום היסטורי שנוסד בשנת 1877, והיה לקואופרטיב הפועלים הראשון בפאריז. קואופרטיב עובדים בפריז זה לא דבר של מה בכך. היום, במאה ה-21, איגודי העובדים בצרפת הם איגודים חזקים מאוד שיכולים להפיל ממשלות ולטרפד מהלכים לאומיים גדולים (כמו הקטנת ימי החופשה השערורייתים של הצרפתים והגדלת שעות העבודה הנמוכות שלהם, ביחס לעולם המערבי).
המבנה הגדול והישן, עם גרם המדרגות מעץ, משמש היום כמקום פרטי לחוגי ספורט שונים.
השלט בכניסה מספר את ההיסטוריה של המקום והמראות הגדולים בחלל הכניסה משקפים אותו.
המבנה המשומר והיפה נשען על עמודי אבן גדולים ומגולפים. 
ושלט גדול מכריז בגאון על שמו: הבלוויוס.
בהמשך הרחוב ואחרי הכניסה הראשית, יש כניסה קטנה נוספת מצד ימין.זהו בית הקפה והמסעדה המקסימים ולהם מרפסת קטנה ומשגעת שפונה אל הנוף, הגגות והרחובות.
פה אנחנו מתרגעים על כוס בירה ברוח הנעימה, מול הנוף הנפלא והמוסיקה הטובה. נהנים מסוף היום הגדוש, המעייף והקסום הזה, באחת השכונות הכי מדליקות בפריז.
