סוערת, מתחדשת, מעניינת, הסטורית וטעימה. השכונה המזרחית, למטה במנהטן, זו שנמצאת ממש מול ברוקלין ואליה הגיעו המהגרים הראשונים מאירופה.
האמריקאים קוראים לה lower east side manhattan.
היסטוריה
אני אוהבת הארד קור.
אני אוהבת שכונות ורחובות שיש בהם אופי, היסטוריה, אוטנטיות ועבר.
כאלה שחמקו מידיהם החמדניות של כרישי נדל״ן, שלא שופצו, שופצרו, צופו
בשיש מבהיק ומסנוור.
כאלה שלא נתלו עליהם שלטים מוזהבים, מוארים,
מנצנצים,
שאין לידם עציצים,
שאינם נובלים לעולם
וחנויות יוקרה.
וזו הסיבה שהתאהבתי בשכונה הזו.
והיא עדיפה עליי פי אלף מקולומבוס סירקל, פיפת׳ אווניו או מדיסוון סקוואר גרדן.
את השכונה התחילו לבנות עוד בשנת 1880 לטובת גלי המהגרים שנחתו על חופי אמריקה.
ביניהם אחינו המהגרים היהודים שהגיעו בהמוניהם ממזרח אירופה.
והיא גדושה בהמוני המונים של צעירים.
בתי קפה, בארים ומסעדות,
כולם ברוח המקום.
מתה על הבריקים הקטנים והאדומים וגרמי המדרגות המתכתיים שבולטים בחזיתו של כל בניין.
גלריות,
ציורי קיר וגרפיטי,
בהתאמה מלאה, כמו מתוך כבוד להיסטוריה, לייחוד השכונה, לאנשים הראשונים שהיו לאייש אותה.
היסטוריה ואופי והרבה מהם.
וקולינאריה.
נקודות חן מרתקות, טעימות ומרגשות של קולינאריה של משפחות המהגרים.
משרטטת על המפית את המקומות והרחובות, עוד קפה אחד ויוצאים לדרך.
עוד קפה אחד ויוצאים לדרך.
קולינאריה
זו שהניחה שם יסודות לפני כ-150 שנים ועדיין חיה, בועטת ונותנת בראש, למי שרק רוצה.
ואני רציתי.
ורצתי.
קנישס
אני מתחילה את המסע הקולינארי בשכונה בחנות של יונה שמילס שנפתחה ב- 1910. (בעצם פתחו ב-1890 בקוני איילנד ורק אחר כך עברו לשכונה).
משפחת מהגרים שהגיעה, מרומניה וכמו הרבה מהגרים בעולם ומכרה אוכל כדי להתפרנס.
הם מכרו קנישס.
ומה למרוקאית כמוני ולקנישס?
משוגעת על בצקים. משוגעת על שטרודל, וקנישס מאוד מזכיר לי מיני שטרודל.
רק שאצל יונה הם ממולאים במלוח או מתוק במיני סוגים.
אצל יונה הם שבלוליים, גדולים ומתפוצצים מרוב מילוי.
והבצק דקיק דקיק.
כל כך דקיק ושקוף, שאפשר לראות מבעדו את המילוי.
ויש כל מיני סוגים של קנישס, בטעמים מלוחים או מתוקים.
אני לקחתי מתוק.
עם גבינה.
בביס הראשון בא לך בפה הזיכרון של עוגת גבינה פשוטה שעושים בבית מ-9% כזה.
קרמי ומאוד גבינתי. מישהו שם לא חוסך בגבינה יברכו האל.
אחר כך אני נוגסת בקניש קלאסי מלוח של תפוחי אדמה.
טעם של פירה, טעם של בית.
כי למי מאיתנו אין במגירת הזכרונות טעם של פירה?
בפסטלה, במעקודה, בשפרד׳ס פאי, בקנישס.
הבעסוש שלא נשאר מקום לפטריות או לתרד. או אפילו לשוקולד.
אבל כמעט התעלפתי כשהוציאו מגש חדש של גבינה ואוכמניות, שלהטו, תססו ונזלו מתוך הקנישס.
אמא׳לה.
ואת כל הטוב הזה מייצרים במרתף ושולחים למעלה במעלית ישנה.
בפעם הבאה אני מבטיחה לעצמי, אטעם מאכלים יהודיים מזרח אירופאים שיש במסעדה: קיגל, לאטקס וסלט ביצים (משתגעת על סלט ביצים).
137 Houston st. New York
Russ and daughters
מיונה קנישס אני יוצאת ופנה ימינה על איסט האדסון ונכנסת לרוס אנד דוגטרס. שתי דקות הליכה.
Russ and daughters נכנסת ל – E Houston st.
דליקטסן יהודי משגע.
עוד מהגר יהודי שהגיע מפולין ופתח את החנות ב-1914.
אין אשכנזי מזרח אירופאי יותר מזה.
פה זו ממש חנות גורמה.
הכל משדר איכות ברמה הגבוהה ביותר, כולל הסטייל של אלו שנמצאים מאחורי הדלפק ולבושים בחלוקים לבנים.
מקסים.
דגים כבושים, מומלחים, מאטיסים, מקרלים, גפילטע פיש, סלמונים, הרינג, טראוטים, שמאלץ הרינג, בייגלס עם דגים, עם קווייאר,
צנצנות מכל הסוגים מלאים בממרחי דגים, ביצי דגים, סרדינים.
הבריטי שלי – ממוצא פולני – היה משתגע פה.
שווה ביקור.
179 E Houston St. New York
אני רושמת לי לזכור לפעם הבאה, לשבת במסעדה-בית קפה שלהם ולנשנש את הדברים הטעימים האלה.
127 Orchard St. New York
Tenement museum
ממש ליד המעדנייה, ברחוב אורקד אני נכנסת למוזיאון המהגרים המרתק .Orchard st.
בניין מאמצע המאה ה- 18.
מכיוון שאני אוהבת היסטוריה ואת אופי השכונה, אני לא מוותרת על המוזיאון והוא בבחינת מאסט עבורי.
סיור מרתק של שעה וקצת נותן יותר מהצצה על חיי המהגרים מלפני כ-150 שנה.
יוצאת משם בטעם של מריר-מתוק וחושבת לעצמי: קל זה לא היה.
אבל מנחם לדעת שהם הגיעו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וחלקם בוודאי הצליחו לא רע.
את הכרטיסים והסיור הזמנתי מראש באינטרנט.
חמוצים, בייגל ודונאטס
אנחנו עכשיו בדרך לגראנד סטריט Grand street, שם יש שלושה מוקדים קולינארים לוהטים, שרשומים אצלי בהיי פריוריטי.
והם נמצאים אחד ליד השני.
בדרך, קצת לפני שמגיעים ל .Grand st אנחנו עושים הפסקה במקום קטן ומקסים Dudley's.
יש הרבה מקומות מקסימים כאלה בשכונה.זהו בית קפה משגע עם הרבה אווירה ואופי.
ילדתי מנשנשת אבוקדו על לחם שיפון קלוי, שומשום שחור, צ׳ילי ועגבניות שרי צהובות ומעל הכל ביצת עין הפוכה נוזלית.
Dudley's, 85 Orchard St, New York, NY 10002
אני? רק קפה.
שומרת את התיאבון להמשך הסיור שלי.
יוצאות מהמסעדה וממשיכים ימינה עד ל-Grand st פונים שמאלה, חוצים משמאל את .Ludlow st. בפינת Essex שלוש הפנינות הקולינאריות ברצף שביקשתי.
Pickle Guys
הפיקל גאי היא חנות של חמוצים. דליים ענקיים, ג׳ארות ממש על הרצפה במרכז החנות ובהם שוחים בלי שום בושה, חמוצים מכל הסוגים. אי אפשר כל כך לטעום פה אז אני מחליטה לארוז למלון, שם אבחן את טעמם מקרוב ובנחת.
שלושה טעמים נארזו ונזללו במלון: מנגו כבוש, מלפפונים חצי מוכנים, וירקות כבושים מעורבים מטריפים.
בזמן שאנחנו שם, נכנסים לחנות חבר׳ה חרדים. מסתבר שהמקום די כשר עבורם.
357 Grand St. New York
יוצאים מהפיקלס ופונים ימינה וכמעט מיד אנחנו בבייגלס.
ולא סתם בייגלס.
OMG
Kossar Bialys
מאפייה משנות הארבעים ובה מיני מאפים משגעים:
מקלות סומסום, פרעצל, בייגלס: עם בצל, עם שום, עם שומשום, עם פרג, קינמון עם צימוקים, חיטה מלאה, אפילו דל פחממות יש פה.
בייגלס הוא בצק שבדרך כלל מתבשל במים רותחים ורק אחר כך הוא עובר לאפייה בתנור.
טעמתי מאפה שנקרא בייליס, שלא עבר בישול, עגול והאמצע שלו ממולא בבצל.
נ-ה-ד-ר.
אחר כך הייתי על הבייגל – עם גרעיני פרג.
פעם, הם סיפקו בייגלס לדין אנד דה לוקה, שהם דליקסטן/מסעדה/חנות שאני אוהבת במיוחד (סניף משגע בסוהו ברודוואי פינת פרינס).
367 Grand St. New York
יוצאים מהבייגלס פונים ימינה וכמעט מיד: חנות דונאטס מיוחדת במינה.
Doughnut plant
מעולם בימי חיי לא טעמתי דונאטס. משהו דחה אותי בציפויים הסינטטיים והלא טבעיים שציפו את הדונאטס ועצם העובדה, שהם עמדו שם, פעמים רבות, שעות ארוכות לאחר הטיגון, קוממו אותי וגרמו לי להשוות, אוטומטית, ביניהם לבין הספינג׳ עליו גדלתי.
אבל לא הדואנטס הזה שהוא משגע בעיצוב, בטעמים ובגודל!! מיניאטורים, קסומים, עדינים.
לא דומים לשום דונאטס שאני מכירה.
העיצוב של החנות מתוק ומשעשע ומתכתב מקסים עם המוצר.
(המוכר המתוק עם המאתיים פירסינג על הפנים, סיפר שיש להם אחות תאומה בטוקיו ושהדונאטס שלהם מושפע גם מטעמים יפאניים. למשל יש להם דונאטס עם מאצ׳ה).
בדיוק כשהגענו הוציאו דונאטס עם דלעת ודונאטס קפה.
379 Grand St. New York
היום עוד ארוך וצריך לגמור את המסלול שסימנתי לעצמי. כשזה מגיע למשימות אני עקשנית ונחושה.
למרות שנזהרתי לא לאכול אלא רק לטעום, אני כבר מפוצצת, אבל אין סיכוי שאני מפסיקה. את ה-Tour הזה אני משלימה ולו יהי מה.
חוץ מזה, לוחש לי קול אחר בראשי, מי יודע מתי תחזרי לשכונה הזו שוב?
יוצאים מהדואנאטס וממשיכים למעלה ברחוב אססקס פינת דלאנסי.
Essex – Delancey
שם נמצא השוק הקטן, ההיסטורי והמתוק של השכונה.
Essex Marke
שוק שנפתח בשנת 1934 ועדיין פעיל.
בשנים האחרונות נכנסו לשם ארטיזנים: מאפיה, חנות קפה, חנות גבינות קטנה ומקסימה, פירות וירקות ומכולת.
הכל יש כאן.
קטן וחינני.
שווה ביקור.
מביקור שני עולה שהשוק הקטן והחינני הזה נסגר ומולו נפתח שוק אססקס חדש, מהמם ועמוס בפנינות קולינריות.
שווה ביקור.
120 Esaex St. New York
מהשוק אני עולה ברחוב אססקס לכוון ריבינגטון.
Essex to Rivington
שם יש את הבייקרי הכי מתוק ומפתיע באזור.
כזה של פעם.
חוצה את ריבינגטון ומיד ממול אני בתוך מאפייה מתוקה, קטנה ומשגעת להפליא.
שוגר סווויט סאנשיין בייקרי – מאפיה קטנה ומשגע
לא יאומן מה שהם מייצרים בבייקרי הקטנצ׳יק והצנוע הזה:
קפקייס קפה, פיסטוקים, אוכמניות, רד וולווט, תותים עם לימון.
קינוחי כוסות עם דלעת ונוגט וקצפת. עם תותים ולא זוכרת עוד מה.
אפשר לבחור על הקאפקייקס שני טעמים!!!!
מטורף.
אני טרפתי את המיני גבינה עם אוכמניות וקאפקייק לימון. (הצילום עושה עוול לעוגה המדהימה הזו).
אני מתפעלת מהעיצוב ומסגנון הוינטאג׳י של הבייקרי:
הקירות המיושנים שחלקם צבוע בצהוב וכתום, חלקם מרופד בטפטים צבעוניים, רצפת קורות העץ מיושנות, הריהוט הכפרי צבוע בירוק והכסאות מצויירים, השידה הירוקה ובכלל, האווירה של שלווה, רוגע. הכל נעצר ונרגע.
דבר חריג מאוד, בעיר שהמאפיין הנצחי שבה הוא קצב מטורף.
משתגעת על זה.
126 Rivington st. New York
עכשיו אנחנו עושים את דרכינו לתחנה האחרונה להיום, בחלק הזה של העיר.
כץ – המלך הבלתי מעורער של האוכל היהודי במנהטן
כץ הוא ברנש וותיק בשכונה. 1888. הבחור יהודי והמעדניה מסעדה מוכרת אוכל יהודי מזרח אירופאי.
המסעדה אינה כשרה.
לא מעט מסעדות ומעדניות יהודיות במנהטן וברוקלין אבל זו המפורסמת שבהן.
אין פודי שלא אכל את הכריכים המטורפים של כץ, שהם סימן המסחר שלו וסביבם נבנתה ההילה.
אתה מקבל שתי פרוסות לחם עבות,
ביניהן נחות בצפיפות וב-ה-מ-ו-ן שכבות פרוסות דקיקות של בשר מעושן קורדביף או הודו. (האמריקאים קוראים לו ״פסטרמי״).
יחד איתם תקבל מלפפון חמוץ יהודי, שהוא עבה, בחומץ, וחצי מוכן.
קירות המסעדה מלאים בתצלומים של כל מיני מפורסמים שגם הם הגיעו לאכול פה.
חוץ מהבשר המעושן יש פה עוד המון מאכלים יהודיים :
לאטקס, כבד קצוץ, נקניקיות, קנישס ומרק עוף, מרק קיינדלך (שהוא קורא לו מצה סופ).
כבר אכלתי בעבר את הכריכים של כץ בעבר והיום אני ממש מלאה לכן אני בוחרת במרק עוף עם איטריות (משתגעת על מרק עוף עם איטריות).
מרק עוף חם, בטעם של בית, נודלס וגזר קצוץ.
פניצילין יהודי.
המרק שהמציא את האמא היהודייה.
המרק ששום בית יהודי,
שכונה יהודית,
קהילה או עדה,
אינם שווים בלעדיו.
אלוהים, איפה שלא תשים אותי אני מתעלפת על מרק עוף ואטריות.
205 E Houston street New York
אחרי שנחנו בגינה הקטנה ברחוב אלן חצינו את גשר ווילימסברג לברוקלין. נשרוף כמה קלוריות, רק כדי להיות מוכנים לבדוק את פיטר לוגר האגדי, שנמצא ממש מעבר לגשר האדום.
