ז

כשאתה יורד מהרכבת בתחנה של לוקה ויוצא אל מול המבנה הישן והמוזנח בצידה האחד של התחנה, הוא לא מבשר לך דבר, על מה שעומד להיפתח לפניך, עד שאתה רואה את החומה הארוכה, המושלמת, המרגשת הזו, ששמה יצא למרחקים,  ממש מול עיניך.

כשאתה הולך כ-12 דקות מהתחנה ועובר דרך חנויות מסעדות ברים, עובדים זרים, ערבים, הודים ובני אפריקה שמטופפים בכפכפי הפלסטיק שלהם – אתה עדיין לא יודע מה יש בתוך החומות המושלמות שהולכות איתך כל הדרך לקרבן.

אבל כשאתה עובר את פורטה ס. פייטרו חוצה את השער הגדול, המרשים, המפואר והעתיק הזה או אז נפתחת העיר לפניך…..או אז אתה מבין שהם צדקו, או כמו שלוצ׳יה אהובת ליבי אמרה: לוקה היא התכשיט של טוסקנה. זו באמת אחת הערים היפות ביותר במחוז היפהפה הזה.

או אז הבנת….שהגעת ללוקה.

לא כי זה  מה שכתוב במדריכי התיירות,

לא כי מבקרים פה מיליוני תיירים בכל שנה…

כי לוקה באמת יפה. יפהפיה.

ולמרות שכבר כמעט סוף אוקטובר היא עדיין מלאה בתיירים, כי אתה שומע אנגלית בכל פינה.

תאכלס…הם צודקים זו העונה לבקר בלוקה. כי כמות התיירים זעירה באופן משמעותי לחודשי יולי אוגוסט הצפופים, הלחים, והכמעט בלתי נסבלים לטייל במחוז הזה.

הכל יפה פה כיאה לאיטליה הקלאסית: הפלאצי, הגנים, הרחובות והסמטאות. ובפנים, בתוכם עושר תרבותי אמנותי והסטורי. סתם בטעות ותוך כדי שיטוט נכנסתי לספריה ציבורית והתעלפתי ממנה.

ארכיטקטורה, אמנות, סטיילינג…משק ההסטוריה.

אני בלוקה.

והיא יפה. והיא מוארת, ומפתיעה ומוכרת כל כך לכל מי שאוהב את הנופים האורבאניים של איטליה .

של אירופה הקלאסית.

חבויה בין חומות עתיקות ומשומרות היטב, עמוסה בחנויות יפהפיות, פיאציות מרהיבות, כנסיות וארמונות…

והמון המון הסטוריה,

ספונה בלב טוסקנה, עטופה בגבעות וירק, בגוונים שנולדו ויועדו רק לטוסקנה ורק באיטליה.

הדבר השני שאתה מבחין בו, אולי השלישי אחרי כמות התיירים הגדולה, הם האוהלים הענקיים שכבשו כמעט כל כיכר בעיר, כולל את הכיכר המרכזית, ולצידם פועלים נוקשים במלוא המרץ בכלי עבודה, מחברים עצים ומסמרים, מותחים חבלים ומהדקים היטב:

הם מקימים את הביתנים לתערוכת הקומיקס השנתית.

אז אם התמזל מזלכם והגעתם בסוף אוקטובר ללוקה תוכלו לראות את תערוכת הקומיקס השנתית שמתקיימת כל שנה מאז תחילת שנות ה-90. לעיר מגיעים תיירים רבים להינות מהאווירה התוססת בזמן התערוכה ומהתערוכות עצמן.

עכשיו סוף העונה. סוף העונה על מלא , על אמת.

כל החנויות פה בסוף עונה, זו עונה נהדרת לבקר בה ולעשות קניות. חנויות יפהפיות מעוצבות בחן ובסטיילינג איטלקי.

הסמטאות היפות, הצבעים של הבניינים בכתום, צהוב טוסקני וחום אדמה מריצים את הדם בעורקיי בשמחה מחודשת, כמה יפה איטליה, כמה יפה טוסקנה, כמה יפה לוקה.

האבנים האדומות, הכתומות, האפורות, אבנים שנחצבו באזור, סותתו בידיים עייפות ומיומנות ועומדות זו מעל זו כבר מאות אולי אלפי שנים, כמו בכל מקום הסטורי בארץ היפה, האבנים הללו לוכדות את עיניי ואת ליבי.

ממלאות אותו בשמחה וציפיה.

ולעת ערב יורד סוג של שקט על המרכז ההסטורי, אט אט ניגפים תריסי החנויות, דלתות ננעלות, פנסים נדלקים והעיר מתכסה באורות זהובים וחמים, מאירים את הסמטאות הקטנות והיפות, שולחנות נפתחים, אפרטיבו נמזג וקולות ההמולה , הצחוק המתגלגל והצעקות שוככים לזרם עדין ודקיק של מלמולים ודיבר שוקט.

לוקה

לוקה היא עיר קטנה מתקופת ימי הביניים במחוז טוסקנה האגדי והיא ממוקמת מצפון לפיזה המפורסמת. ברקע ניתן לראות את שרשרת ההרים האפנינית. כמו כל עיר כזו סמטאותיה צרות ואפלוליות, יש בה כנסיות מימי הביניים, פיאצות נסתרות ויפות והרבה חנויות, ברים, מסעדות וגלידריות.

לוקה היא עיר של סמטאות, וקשתות, ושערים והיא מהממת.

הקרבה של העיר לתחנת הרכבת של לוקה מקלה מאוד את הגישה אליה וההליכה מהתחנה לעיר העתיקה נוחה ומישורית.

הרחוב הראשי של העיר הוא רחוב פילונגו, הוא גם רחוב הקניות הארוך והעשיר של העיר הקטנה הזו. via fillungo .

הפיאצה המרכזית של העיר היא פיאצה אנפיתיאטרו piazza anfiteatro.

גם לוקה כמו ערים אחרות במרכז איטליה היא עיר אטרוצקית שנוסדה 300 שנה לפני הספירה.

עיר של 101 כנסיות.

לוקה היא עיר קטנה שספונה וחבוקה היטב בתוך שרשרת של חומות עתיקה ומושלמת.

אפשר ללכת בתוכה לאיבוד אבל לא ממש.

אפשר גם לקחת כרכרה עם סוס ולטייל איתה את הסמטאות בקצב איטי, להרגיש ממש את ימי הביניים.

כמו אז.

מה אוכלים בלוקה טוסקנה 

בעיקר שותים סן ג׳ובזה, שהוא העינב העיקרי של מרכז איטליה ובעיקר של טוסקנה.

יינות עם צבע ארגמן מדהים וארומה משכרת.

אוכלים מרק פארו וירקות עונתיים, רביולי מקומי, בשרים מבושלים וכמובן הבשרים המשומרים והגבינות הנהדרות

שאף בית ומסעדה איטלקית לא מוותרים עליהם.

ויש כמובן את כל המעדניות, הדוכנים והשווקים הקטנים שעמוסים בבשרים מיושנים וכבושים, גבינות נהדרות ומקומיות. גבינות שהן עונתיות או מיושנות, ירקות ופירות ודבש שמגיע מכוורות פה בעמק. פטריות וטרטופו שהן עכשיו בשיא העונה.

ארץ ואזור של חקלאות מקומית.

של עונתיות.

התחלתי

דבר ראשון שאני עושה זה למצוא פיאצה קטנה עם בית קפה ולהתיישב, גם כדי להבין איפה אני וגם להזמין מלון.

שוב עשיתי זאת, יצאתי לדרכים מבלי להזמין מלון מראש.

השעה כבר חמש בערב ועדיין אין לי מקום ללילה. אני לא מודאגת כלל יש מספיק חדרים פנויים בעיר הזו, אני רק צריכה למצוא מלון מרכזי ברחוב מואר, כיוון ששוב אני מטיילת בעצמי. ולבד.

לצורך כך אני צריכה לחפש אותו פיזית, פותחת את האפליקציה מאתרת את המלון שנראה לי מתאים, משלמת בזריזות על הקפה ותוך 3 דקות אני בפתחו של המלון.

אחלה מיקום, אחלה חדר, אחלה מלון.

די מהר אני מאתרת את המסעדות השוות פה, בעיקר את אלו עם האוכל המסורתי, שנשמר דורות ארוכים אחורה, מסבתא וסבתא של סבתא, עושה שימוש באדמה הטובה וביבול הטוב והעונתי שהיא נותנת.

את ארוחת הערב הראשונה שלי אני אוכלת באוסטריה מקומית, עם חצר גדולה ומלצרים מנוסים.

ריזוטו העגבניות שלהם נהדר, מעוטר בבורטה ואת מקום הפרמז׳ן תופס פיסטוק קלוי כתוש.

ככלל, יש בלוקה מסעדות רבות שמגישות אוכל איטלקי מודרני אבל לצידן לא מעט טרטוריות ששומרות על המסורת.

Osteria San Giorgio, Via S. Giorgio, 26, 55100 Lucca LU 

בימים הבאים אני יוצאת לחרוש את העיר הזו על כל אתריה היפים ורחובותיה הקסומים.

אני בעננים.

אני יוצאת מהכנסיה המהממת הזו והולכת ישר, ימינה קטן, שמאלה קטן ואני מגיעה לפיאצה הכי חשובה בעיר הזו:

פיאצה אנפיתיאטרו.

פיאצה  אנפיתיאטרו 

במונחים איטלקים מדובר בפיאצה לא גדולה במיוחד. היא בנויה בצורה אלפסית כשמסביבה יש טבעת של מסעדות וחנויות וברים ובתי קפה, חלקם אפילו מצויינים. בטבעת השנייה שמסביב לכיכר אפשר למצוא מסעדות בין הטובות ביותר שיש בעיר. הכניסה לכיכר היא דרך שערי אבן גדולים ומרשימים.

בקיץ יש מופעי מוסיקה בכיכר.

עכשיו ליבה של הכיכר כבוש באוהל לבן גדול, גם הוא הכנה לפסטיבל הקומיקס.

שמה של הכיכר מצביע על צורתה: אמפיתיאטרון כיוון שפעם היה בה תיאטרון רומי.

זו כיכר מקסימה מאוד ושווה לבלות בה את שעות הבוקר המנומנות יחסית או לעת ערב באפרטיבו.

הכיכר עצמה מוקפת בסמטאות צרות וקסומות, עמוסות בחנויות אומנים מסעדות וברים.

יש מספר כניסות לכיכר מהסמטאות הללו.

הכיכר היפה והעגולה עכשיו כבושה אף היא ובליבה מוצב אוהל ענק מוכן ומזומן לקלוט את אלפי חובבי הקומיקס שיעוטו על העיר הזו אוטוטו, ימלאו את רחובותיה בהמולה ובאהבת רישמים.

סן ג׳ובניני 

סנט ג׳ובאניני היא כנסיה עתיקה מאוד.

בסופי שבוע ובאירועים מיוחדים מתנגנים שם קונצרטים קלאסיים והאקוסטיקה נהדרת.

מדובר בכנסיה מהמאה ה 11 ששוקמה לאחר רעידת אדמה.

התקרה יפהפיה ודוכן התפילה היפהפה ידוע בשל עבודת הפסיפסים המיוחדת שלו.

החומה 

החומות של לוקה ידועות בעולם ואולי בעבורן מגיעים כל כך הרבה תיירים לעיר היפה הזו.

כי העיר באמת יפה, ואיטלקית ומלאת קסם, אבל החומות ….החומות.

החומות המושלמות, העתיקות שסובבות את העיר עם כל הירוק שמסביבן זו חגיגה של ממש.

הליכה על החומות היא חוויה נפלאה, מוקפים מצד אחד בגגות והמבנים העתיקים של העיר הכנסיות, המגדלים ומצד שני בירוק הנפלא שאופף אותה מסביב בגבעות ובהרים המרוחקים. הרוח מנשבת בשיער, תחושה של חופש של אויר צלול. מידי פעם, אפשר לרדת במדרגות העתיקות והחלקות אל חלק אחר של העיר ושוב לעלות.

פשוט יום של כיף. או במקרה שלי בקרים ואחרי צהריים של כייף.

אורכה של החומה הוא כ 4 ק״מ ואם הולכים ממש בכייף ולאט זה בערך שעה הליכה.

מתחת לחומות שלל הסתעפויות של מנהרות אפלות מעט, שהן מחברות בין הפארקים, לעיר העתיקה לחומה ולכבישים שמסביבה. גרמי מדרגות מחברות את החלקים התחתונים של החומות לכבישים מסביב ולעיר העתיקה בפנים.

תענוג לטייל בתוכן, ללכת לאיבוד.

חלק מהחוויה הקסומה של טיול בחומות לוקה.

אני מסיימת סיבוב בחומה באויר הנפלא והירוק הזה.

ומתקדמת לעבר כנסיה יפה במיוחד, שממוקמת בפיאצה יפה.

סן פרדיאנו.  

בזיליקת ס. פרדיאנו

זו בזיליקה יפהפיה עם חזית מצויירת ומוזהבת, שממוקמת בכיכר פשוטה ונעימה. הפסיפס הצבעוני שממוקם בראש הפסאדה, חזית הכנסייה, מדהים ביופיו ומתאר את עליית יישו לשמים. גם פנים הכנסייה מרהיב. ֿ

ציורי קיר, תשמישי קדושה ואגן הטבלה עתיק ויפהפה מהמאה ה-13.

למי שיש כוח, אפשר להוסיף עוד יורו ולטפס מעלה למגדל הצמוד לה.

אני יוצאת מסן פרדיאנו הקסומה ופונה ימינה עם הכביש המסתעף ובתוך הסמטאות הקסומות.

אני בדרכי לארמון קסום ומיוחד בלוקה.

פלאצו פפנר והגנים המרהיבים שלו 

היופי בפאלצו פפנר הוא הגנים שלה.

אני מצטערת להתבשר שהגנים נמצאים עכשיו בשיפוץ והכניסה היא אך ורק לארמון.

המבנה של הארמון יפהפה ובסגנון בארוקי, בעיקר גרמי המדרגות היפים שפתוחים ומשקיפים לגנים, שגם עכשיו אפשר לראות את יופיים, ואת החומות העתיקות שעוברות לצידו. שורה ארוכה של פסלי בארוק מושלמים המתארים אלים מהמיתווגיה היוונית, בריכה גדולה שעכשיו עומדת בשיממונה, אבל אני יודעת לדמיין אותה מלאה במים וצוהלת, מוקפת בירק מטופח ויפהפה.

פנים הארמון נותר כמו שהיה, יש בו אוסף עתיקות מטבח מאובזר עם תנור האבן העתיק והשולחן הכבד, תלבושות וספות מהמאות ה 18 וה 19.

בתוך הגנים המטופחים הנמצאים בפאלאצו פפאנר המפואר, שנבנה במאה ה-17, שדרת פסלים בארוקיים עדינים, המתארים את אלי המיתולוגיה היוונית, מדשאות ובריכות, גינות ועציצים מעוצבים.

הפאלצו והגנים הקסימו אותי לחלוטין, והם בעיקר (יחד עם החומה) יביאו אותי שוב ללוקה היפה.

פיאצה ס. אגוסטינו

היא רק פיאצה קטנה ויפה דרכה אני עוברת  לפלאצו פפנר ומה שתופס אותי זו הכיפה היפהפיה והמגדל העתיק והיפהפה הזה בצבעי הטרקוטה החמים של איטליה.

טורה דלה אורה  – מגדל השעון Torre dell'Orologio  

מגדל השעון נמצא ברחוב הראשי, כמעט נסתר מהעין, הכניסה אליו כמו אל מעין כוך קטן. הוא המגדל הכי גבוה בלוקה.

ממליצה לא לטפס לשני המגדלים באותו יום. אל תשאלו אותי איך אני יודעת.

דואומו די סן מרטינו 

הקתדרלה הזו יפהפיה ומרשימה ביותר (הכניסה בתשלום של 10 יורו וזה שווה). היא בנויה בסגנון רומנסקי ומסוגננת אחרת ממגדל הפעמונים שצמוד לה. הן פשוט נבנו בשתי תקופות שונות לכן ההבדלים בסגנון הבנייה.

הסיינט התורן הוא מרטינוס, שלכבודו נבנה המבנה המפואר הזה. חזית הקתדרלה מדהימה ביופיה ובסגנון האדריכלי שלה. התבליטים הללו די אופייניים לכנסיות נוספות בעיר והם יפהפיים. בסן מרטינו שובצו תבליטים של ניקולה פיזאנו. בתוך הקתדרלה ציורים וביניהם הציור המדהים של טינטורטו (צייר מוונציה).

פיאצה נפולאונה 

בעצם פיאצה נאפוליאוני היא הפיאצה המרכזית והעסוקה של העיר. עם כל הכבוד לפיאצה אנטיתיאטרו היפה וההסטורית.

מדובר בפיאצה  גדולה שנבנתה לפני 200 שנה ושמה על שם המצביא הצרפתי הדגול. מסביבה שרשרת עצי דולב גבוהים וירוקים וכאן מתרחשים כל האירועים המרכזיים של העיר. פלאצו דוקאטו נמצא במרחק של חצי דקה ברגל ומהרחוב הראשי.

זו פיאצה שלווה, ירוקה ויפה. ואפשר להתרגע על כוס קפה או אפרטיבו בערב.

גם היא היום בושה על ידי אוהל לבן, כהכנה לפסטיבל הקומיקס.

קיאזה די סן מיקלה אין פורו 

מה שחשוב בכנסיית סן מיקלה היא הפיאצה שמסביבה. משגעת. עמוסה בבתי קפה ומסעדות ומלאה בוייב כייפי.

שם אפשר לשבת ולהזמין תה בקנקן מעוצב ולהציץ על חזית הכנסייה היפה הזו שהיא כבר בת 1200 שנה ונבנתה על שרידי

פורום רומי עתיק.

אבל הפאסאדה , הפאסאדה של הקיאזה מהמם ביופיו, הגימורים המושלמים והארכיטקטורה מטריפה.

אחרי שיצאתי מהכנסיה, תפסתי לי כיסא בבית קפה קטן ממול ופשוט בהיתי בה עם כוס קפה ביד כשלצידי חבורת אמריקאים, שלא הפסיקו לחפור.

היה מהמם.

בית ומוזיאון של פוצ׳יני

ג׳אקומו פוצ׳יני הוא מלחין אופרות אהוב ומוכר באיטליה.

המוזיאון שלו ממוקם בבנין עתיק בעיר לוקה וליד כיכר מטופחת ויפה.

בבית הזה שהיה גם בית מגוריו, נותרו חפצים אישיים וריהוט של המלחין עצמו,כולל הפסתר. הכל מקורי ושמור as is.

להיכנס לבית הזה זה להבין איך חי פה המלחין לפני כמאה וחמישים שנה

וזה יפה ומרגש.

הפסקת צהריים……

פרוסות אווז צלוי ברוטב מופלא, עם פולנטה אהובתי….

אך איטליה,איטליה, איטליה, איטליה,

טה אמו !

Pane & Vino, Piazza dell'Anfiteatro, 32, 55100 Lucca LU

ויה פאסו 

ויה פאסו הוא רחוב שחצוי לשני כוונים במרכזו זורמת תעלת מים קטנה ויפה.

בצידי התעלה ממוקמים פסלוני מתכת מעניינים והרחוב עצמו מקסים בעיקר כשיורד בו הגשם השוטף ששוטף את מרצפות הבזלת היפות.

הרחוב מוביל עד לחומה. משם אפשר להמשיך ולטייל.

EL PASO TRATTORIA PIZZERIA, Via per Camaiore, 679, 55100 Lucca LU

טורה גווינגי –Torre Guinigi

הטורה הזה הוא אחד הבניינים הגבוהים (כמובן) בעיר לוקה. זה מגדל מקסים מקסים מקסים והכי מקסים בו הם עצי האלון שצומחים למעלה, בגובה של כ45 מטרים מעל פני העיר. הגגות האדומים של לוקה והכל כך טוסקניים, כל כך איטלקים.

זה מגדל שנבנה במאה ה 14 והוא אחד משרשרת מגדלים שנבנו בעיר לוקה בתקופת ימי הביניים.

230 מדרגות מובילות לראש המגדל וצריך לקחת המון אוויר כדי להגיע לראשו.

הפסקת קפה ועוגה……

למי שנשאר זמן והוא עדיין רוצה להשתעשע, אז כמעט כמו בכל עיר באיטליה אפשר לגשת למוזיאון העינויים או למוזיאון

של העיר,עוד ללכת לאיבוד בין הסמטאות וסתם לשבת בפיאצה עם כוס משקה ולבהות בכל היופי של המקום הזה.

צ׳או לוקה. אנחנו נתראה שוב.