הטורקים קוראים לזה Zeytinyağlı kereviz. אל תנסו אפילו לבטא את זה.
יהודי טורקיה והבלקן קוראים לזה: אפיו.
ואכלתי אותו לראשונה אצל חברתי ויקי שהיא בשלנית אוכל טורקי מהמעלה הראשונה.ֿ
אחר כך אכלתי אותו באיסטנבול שוב ושוב והתאהבתי.
כי יש בו מרכיב אחד יחיד ומיוחד, שאהוב עליי מאוד : ראש סלרי. ולא רק שסלרי הוא ירק אהוב עליי
מאוד, פה גם מתבלים אותו בלימון. תארו לכם סלרי ולימון שתי אהבות גדולות שלי.
ראשי הסלרי פה באיטליה הם ענקיים, עסיסיים ומשובחים.
אז הבוקר בשוק ראיתי ראש כזה ומייד נזכרתי באפיו.
יאללה נכין לא מסובך.
מה
ראש סלרי גדול קלוף היטב וחתוך לקוביות בגודל של 2 ס״מ בערך
2 גזרים קלפים פרוסים לטבעות לא דקותֿ
1 בצל פרוס לרצועות
שני שיני שום פרוסות
מעט עלי סלרי קצוצים (יש המוסיפים שמיר קצוץ)
חצי כוס מים מהברז
מיץ מקלמנטינה אחת
מיץ מלימון אחד
מלח פלפל שחור שמן זית
איך
בסיר רחב ועדיף לכבד, מכניסים את הבצל הפרוס ושמן זית, מטגנים מספר דקות, אין צורך להשחים.
ֿמוסיפים את הגזרים ושיני השום וממשיכים לטגן עוד דקותיים או יותר.
מוסיפים את קוביות הסלרי ומטגנים עוד 4-5 דקות. מוסיפים את עלי הסלרי הקצוצים
זה השלב להסביר שטיגון של כל אחד ואחד מהירקות מעמיק את הטעם שלהם בניגוד לירקות שחולטים במים ומסתמרטטים. (לא שזה רע אבל פה זה לא מתאים).
מתבלים מלח פלפל מוסיפים את המים, מרתיחים, מכסים ומבשלים כחצי שעה על להבה נמוכה עד שהירקות רכים אבל לא מאוד.
מוסיפים את המיצים, מערבבים עוד דקה או שתיים על האש וטועמים. מתקנים תיבול במידת הצורך.
מתעלפים.
