הם בכל מקום, בכל תפריט, בכל בית קפה, מסעדה או טרטוריה נידחת.
הסיאדאס.
עוד בערב הראשון שלנו בסרדיניה, אחרי ארוחה ענקית בטרטוריה המקומית, לכדה עיני אותם, ולמרות שכבר הייתי מלאה, מלאה לגמרי, הצבעתי על ה seadas ושאלתי את המלצרית באיטלקית בסיסית: מה זה?
בצק ממולא בגבינת פקורינו עם דבש.
מטוגן.
סקרנותי הקולינארית ניצתה באחת.
גם בצק, גם מטוגן, גם פקורינו, גם דבש. אלוהים…..
תביאי בבקשה.
ומאז….
בכל יום, אכלתי לפחות פעם אחת סיאדאס לפעמים גם פעמיים.
כשתטעמו, גם אתם תאכלו פעמיים ביום אולי יותר.
הבצק המטוגן הופך לקריספי, עלעלים עלעלים פריכים ומתפוררים, גבינת הפקורינו נמסה בעדינות לתוכם
והדבש מעל פשוט מושלם. מושלם.
זה הקינוח החדש שלכם לחנוכה. עזבו לביבות…פאסה.
לסיאדאס משתמשים בפקורינו צעירה, שיש לה טעם מתקתק עם מליחות עדינה.
מה
1+3/4 כוסות קמח עדיף קמח לחם
75 גרם חמאה בחום החדר
קורט מלח
1/3 כוס מים
לשים לבצק אחיד, אם יש צורך מוסיפים מעט מים. מניחים בצד למנוחה של 10 דקות.
למילוי
100 גרם גבינת פקורינו מגורר דק
קליפת לימון
מערבבים את הפקורינו עם קליפת הלימון
דבש
וורדים מיובשים (לא חובה)
איך
מרדדים את הבצק על משטח מקומח, עדיף לרדד לעלה דק. אם הבצק מתרכך מידי, אפשר להכניס אותו למקרר להתייצבות.
קורצים עיגולים, עדיף עם קורצן משונן, כי זה יפה וככה עושים בסרדיניה.
ממלאים במרכז כל עיגול כפית גדושה של פקורינו וסוגרים מעל בעיגול נוסף. מהדקים היטב ונעזרים במזלג להידוק נוסף.
מחממים מחבת עם שמן צמחי ומטגנים את הסיאדאס בערך דקה וחצי מכל צד, עד שהן זהובות וקריספיות.
מוציאים מהמחבת ומזליפים מעל דבש ניגר.
אפשר לפזר מעל וורדים מיובשים. לא חובה.
