בעצם מדובר בכנאפה מלוחה.
את הכנאפה הכרתי לראשונה בחיפה, כשהייתי בת 16 בערך.
היינו 4 חברות, שפעם בחודש בערך, הברזנו מביצפר ונסענו לחרוש את המדינה לאורכה ולרוחבה.
תרמיל על הגב, תמימות נעורים, חברות אמיצה (עד היום) והמון שמחה בלב.
באחת המסעות שלנו הגענו לחיפה.
בחיפה למדתי שפלאפל זה לא רק כדורי חומוס טעימים ולוהטים, אלא גם גבעות של סלטים צבעוניים, כרוב סגול ולבן, פלפלים חריפים קלופים, טבעות חצילים מטוגנים וחמוצים מכל המינים והצבעים.
גן עדן לחובבת מלוחים וחמוצים שכמותי.
אחר כך, היינו יורדים בהמשך הרחוב של הפלאפלים, ולמטה עמד מישהו שהכין כנאפה.
אני לא זוכרת את טעמו של הכנאפה הראשון שאכלתי אבל אני זוכרת שהתאהבתי. מיד ובמקום.
הכנאפה שבמתכון התגלגל לו מ – משאריות.
ענבל המהממת היתה צריכה להגיע אליי לפגישה ואני תכננתי להכין משהו קל ומהיר לארוחת הבוקר.
פתחתי את המקרר וגיליתי קצת שערות כנאפה. בקופסת הפלסטיק נשארה גבינת המאירי, שהיא גבינה צפתית קרמית, הכי טובה שיש כאן.
שימנתי את שערות הכנאפה בחמאה, ריפדתי מחבת (קרה ומשומנת – אין ברירה מדובר בכנאפה), פוררתי מעל את גבינת המאירי באופן שווה ,ששום ביס לא יקופח. כיסיתי בשכבת שערות נוספת ודקה.
בינתיים כשהכנאפה התכנף לו יפה והשחים על להבה בינונית, ריסקתי עגבניה אדומה ותיבלתי אותה במעט שמן זית ומלח גס.
מהעציצים בגינה קטפתי כמה עלי אורגני טריים ומרירים, עוד זילוף קטנטן של שמן זית.
זהו אני מוכנה.
היה אדיר. באמת. 
מה?
1/3 חבילת שערות לקדאיף (לכנאפה). היום יש בכל סופר במחלקת הבצקים הקפואים.
50 גרם חמאה מומסת (לשימון השערות).
20 גרם חמאה בחום החדר(לריפוד המחבת).
קוביית גבינת המאיר, אם אין אז גבינה בולגרית של גד שגם היא קרמית וטובה.
עגבנייה גדולה ואדומה מגוררת.
עלי אורגאנו טריים.
שמן זית מעט.
מלח.
חשוב לפזר את הגבינה בשכבה יפה ובכל פינה . שום ביס לא יקופח.
איך
להדליק את הכיריים על להבה בינונית בחום בינוני ולטגן צד אחד של הכנאפה עד שהוא משחים, בערך כ-5 דקות.
להפוך בזהירות ולהשחים צד שני – בערך עוד 3 דקות.
בינתיים לערבב את העגבנייה המוגררת עם כפית שמן זית ומעט מלח. להפוך את הכנאפה מהמחבת על צלחת, זהירות זה חם !!!
לערום גבעות קטנטנות של עגבנייה מסביב לכנאפה במרחקים שווים ולעטר באורגנו או זעתר.
האורגאנו והזעתר אינם רק לעיטור הם משלימים את הטעם הנפלא של הגבינה והעגבנייה.
