בכל יום שישי, דקה או קצת לפני שבת, אמא היתה רצה לארוך העליון, שולפת את בלנדר האמקור שלה תוך שהיא קוראת לאבי: רק המיונז, נשאר לי רק את המיונז.
והוא, בארשת חמורה ומודאגת, מתבונן על שעון היד שלו ורוטן: עוד מעט שבת, עוד מעט שבת.
כך, בכל יום שישי, כמעט כמו ריטואל זה היה חוזר על עצמו.
כי אחרי כל הסירים והמאפים והגלידות והסלטים וכל הררי האוכל הטעימים, נשאר להכין רק את המיונז.
צנצנת זכוכית גדולה עמוסה בקרם לבנבן, ששירת אותה כל השבוע והוא וטעים כל כך, שהייתי מלקקת באצבע משתוקקת, משל היה קרם פטיסייר.
אני כבר לא משתמשת במיונז כמעט אבל כשאני צריכה, הכי טבעי לי להכין בבית וזה לוקח דקות ספורות בלבד.
חשוב מאוד מאוד להקפיד על כלל ברזל אחד: את השמן להזליף בזרזיף דקיק דקיק ובקצב איטי.
כל היתר – עושה הבלנדר.
מה
חלמון ביצה
כפית חרדל
מעט מלח
מעט פלפל לבן
1/2 כוס שמן צמחי כלשהו
1/2 כוס שמן זיתים עדין
1-2 כפות חומץ או מיץ לימון
איך
מכניסים לבלנדר את כל המרכיבים למעט החומץ והשמן ומתחילים לערבל.
בזהירות רבה ובזרזיף איטי איטי איטי מתחילים להוסיף את השמנים. לאט לאט רואים שבתחתית הבלנדר חתחיל להיווצר קרם שמתעבה ומסמיך ומתייצב.
מסיימים את הזלפת השמן ומתקבל מיונז לתפארת.
בסוף ואחרי שנוצר הקרם היציב מוסיפים את הלימון או החומץ, עוד סיבוב או שניים בבלנדר ומוכן.
טיפ חשוב אם המיונז ״מתקלקל״ , כלומר אם הזלפתם מהר מידי ולא נוצר הקרם, לא מתייאשים! מתחילים מחדש:
מרוקנים את הבלנדר ומוסיפים חלמון ביצה חדש (אין צורך לשטוף) ומתחילים להזליף את התערובת ״שהתקלקלה״ שוב בקצב עוד יותר איטי ממקודם.
אין מצב שלא תצליחו להכין מיונז. אין !