ככה אמא קראה להם והם היו העוגיה הכי טעימה ביקום.
דפדפים עדינים, שקופים פריכים ושבירים מצופים בענני אבקת סוכר נמסים בפה,
מתפוררים בידיים ונעלמים בשנייה בחיך.
אלוהים, איזה טעים.
שיטת ההכנה שלהם מאוד מדוייקת והם עוברים טיגון מהיר.
בעצם מדובר ברצועת בצק מלבנית משהו כמו 30 סמ אורך ורוחב 10 סמ
ודקיקות הבצק הוא שקיפות מלאה אולי 2 ממ.
בפורים בעיקר, אז אמא הכינה את כל העוגיות המסורתיות וביניהן את הפזואלוס, שהכי אהבתי ביקום.
מה
לכ 10 עוגיות בערך
200 גרם קמח לבן
1 ביצה אחת גדולה large
1 כף מים
1 כפית חומץ
1 כף סוכר
1 כף שמן כל שמן
לטיגון שמן חמניות או תירס
ואבקת סוכר.
לשים היטב את הבצק אם הוא יבש מוסיפים לו עוד טיפונת מים אם הוא רטוב עוד טיפונת קמח.
עד שהבצק חלק והומוגני.
בעצם, כך בערך עושים בצק לפסטה (למעט החומץ).
מכסים בניילון ומשאירים למנוחה של לפחות שעה.
חותכים את הבצק לשניים ומרדדים לעלה דק דק דק, כמה דק? שכשמחזיקים אותו בידיים רואים את האצבעות מהצד השני של היריעה.
אם יש מכונת פסטה אז החיים ממש קלים, מרדדים וחותכים למלבנים בגודל של בערך 30 ס״מ רוחב 10 ועובי של כ 2 ממ.
מחממים שמן על להבה בינונית כשהוא חם דיו לוקחים יריעה מלבנית אחת ומחזיקים אותו מעל לסיר, מניחים בזהירות את קצה היריעה בשמן ומתחילים לטגן, זה לוקח כ 20 שניות, החלק הראשון מטוגן ופריך ועם מזלג, ביד השנייה, מקפלים את היריעה, בכל פעם מטגנים את החלק החדש שנכנס לתוך השמן, כך מלפפים שוב ושוב, כשבכל פעם מטגנים את החלק החדש, עד שהכל מטוגן היטב. הופכים בשמן שוב לכמה שניות משני הצדדים ומוציאים לנייר סופג.
העוגיה צריכה להיות מטוגנת לגמרי, פריכה וממש נשברת.
מצננים מעט מפזרים אבקת סוכר ובוכים מגעגוע.
