קצת צובט בלב כשאתה רואה איזה גלגולים עבר הסלט היווני עם השנים ובמקומות השונים ברחבי העולם בכלל
ובישראל בפרט.
כי מה ביקשו היוונים בסך הכל?
סלט פשוט, כפרי, ארצי וטרי?
כזה, שאפשר לטבול בו את הלחם היווני הפשוט, לנגוס בגבינה הלבנה ולמצמץ בעיניים מחמיצות החומץ בן יין?
והנה הוא התגלגל לו לעולם, הוסיפו לו סלק, וחסה, ועלי ארוגולה…..ותיבלו ברוטב מיונז !!!!
מה?? למה???
סלט יווני הוא סלט פשוט של פועלים, של יום יום, של בוקר וצהריים. קליל בלי יומרות רק מצג מופלא של כל טוב הארץ
הטובה הזו. אוףףףף…
אז הרשו לי להצמד לקלאסיקה היוונית, שבעיניי מנצחת הכל, תמיד.
מה
1 בצל אדום בינוני פרוס לטבעות
10-14 זיתי קלמטה או טאסוס שחורים
2 מלפפונים צעירים וטריים (קלופים או לא זה עניין של טעם אישי)
4 עגבניות סמוקות לחיים וקייציות (עדיף תמר)
1 פלפל ירוק בהיר שטוף ומנוקה מעוקץ וגרעינים
פרוסה עבה של גבינת צאן לבנה או פטה שמנמנה
מלח, אורגאנו, חומץ בן יין ושמן זית בתולי
איך
הכי פשוט.
חותכים גס את הירקות, פרוס או קוביות, מערבבים ומתבלים.
מניחים מעל את פרוסת הגבינה, בוזקים אורגנו וזולפים שמן זית, מפזרים מסביב את הזיתים השחורים.
דואגים שתהיה ליד פרוסת לחם טוב וטרי , שאפשר יהיה לטבול ברוטב וזהו.
יש טעים ופשוט מזה?
יאסו יוון.
